דיני שמחת יו״ט. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקכ״ט - 4 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקכ״ט
סעיף א׳
דיני שמחת יו"ט. ובו ד סעיפים:מצות י"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה ואל יצמצם בהוצאת י"ט וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת: הגה ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו) מיהו אם עי"ט שבת יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד י"ט ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב (מהרי"ל הל' י"ט) כמו בערב שבת כמו שנתבאר לעיל סי' רמ"ב: וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית וביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת וממהרין לצאת משום שמחת יו"ט: (גמרא פ' הקורא עומד):
סעיף ב׳
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים (דין תענית ביום טוב כמו בשבת ועיין לעיל סימן רפ"ח):
סעיף ג׳
אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר:
סעיף ד׳
חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה אלא יהיו כולם קדושים :
ברמב"ם משמע שדורשין אחר סעודת שחרית ול"נ שידרשו קוד' הסעוד' כמו שמצינו בעובדא דר"א וגם רבא לא מוקים אמורא עליה מי"ט לחבירו משום שכרות לכן מוטב לדרוש בשחרית ועכ"פ לא ימשוך יותר מחצות (יש"ש) ובחולין פ"א סימן נ' כתב מה שמאריכין החזנים בנגונים אין זה מחציו לה' וחציו לכם עכ"ל ולי נראה דהאידנא דאין דורשים דינים תוך הדרשה מוטב לדרוח /לדרוש/ אחר הסעודה משום שמחת י"ט וכ"כ הב"ח וכן המנהג עסי' ר"צ: ואסור לאכול. וה"ה בי"ט ראשון מפני שהוא עי"ט שני:
ב׳
מיהו אם עי"ט וכו'. זהו מדברי מהרי"ל ואזל לשיטתיה דס"ל דאסור לאכול בע"ש ועי"ט ממנח' גדולה ולמעל' וסעוד' שלישי' אסור לאכול קודם מנחה גדולה לכן כתב דיכול לאכול אחר מנח' אבל אנן קי"ל דמות' לאכול עד מנחה קטנה כמ"ש סי' רמ"ט א"כ יעשה סעודה ג' קודם מנח' קטנה עסי' רצ"א ואם שכח לעשותה קודם יעשנה אח"כ ופשוט דסעודת מילה מותר כמ"ש סי' רמ"ט ועסי' רנ"א דאסור לעשות מלאכה אחר מנחה, חייב לאכול פת בי"ט בערבית ושחרית וכ"מ ססי' קפ"ח ונ"ל דאם לא אכל בליל י"ט יאכל ביום שני פעמים כמ"ש סי' רצ"ח סס"א:
ג׳
על היין. ומצוה לאכול בשר (רמב"ם סמ"ק ב"ח יש"ש) ואי' בע"א דף ה' שתקנו להרבות בסעודה בי"ט הראשון של פסח ובעצרת ובר"ה ובי"ט האחרון של חג ע"ש בתו' הטעם:
ד׳
ובגדי יום טוב וכו'. משום דחייב בשמחה ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת:
ה׳
ולא נהגו לעשות. וכ"מ בסוכה פ"ב דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות וכ"כ התי"ט פ"ה דמעשר שני מ"י אבל בסד"הי כ' טוב שיאכל פירות בסעודה ג' והכל בו כ' שמזה נתפשט המנהג לאכול בי"ט תבשיל א' יותר שיחשב במקום סעודה ג' ואף על פי שאין מפסיק בברכת המזון רי"ו (יש"ש) ומ"מ כשחל י"ט בשבת אין לסמוך ע"ז:
ו׳
מאחרין לבוא. חוץ מר"ה שמשכימין לבה"כ וב"ח סי' תקפ"ד ובסימן תרמ"ד כ' דהאידנא שמאריכין בפיוטים משכימין בכל י"ט עכ"ל כלו' דרש"י פי' הטעם דמאחרין כדי לטרוח בסעודת י"ט קודם שילכו לבה"כ והאידנ' יכול' להכן בעוד שמאריכין בניגונים ופיוטים:
ז׳
וממהרין לצאת. ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות דהיינו י"ח שעות מתחלת הלילה כמו בשבת (יע"ש) ולפי מ"ש סי' קנ"ז משמע דחשבי' שעות זמניות דהיינו חצי היום וכן עיקר:
ח׳
וחייב להאכיל וכו'. וע' בזוהר שהפליג בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו בי"ט רחמנ' ליצלן:
בערב יום טוב. וה"ה בי"ט ראשון מפני שהוא ערב י"ט שני. מ"א:
ב׳
שלישית. קודם מנחה קטנה ואם שכח לעשותה קודם יעשנה אח"כ. ופשוט דסעודת מילה מותר כמ"ש סי' רמ"ט. וחייב לאכול פת בי"ט בערבית ושחרית ואם לא אכל בליל י"ט יאכל ביום שני פעמים כמ"ש סי' רצ"ח סס"א. מ"א:
ג׳
היין. ומצוה לאכול בשר. רמב"ם:
ד׳
ובגדי. ואם אין ידו משגת יקח לכל הפחות מנעלים חדשים לכבוד יום טוב. מהרי"ל:
ה׳
מאחרין. חוץ מר"ה עיין סי' תקפ"ד סס"א:
ו׳
עניים. עיין זוהר פרש' פנחס שהפליג בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו בי"ט ר"ל. ומי שמתענה בי"ט צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות:
ז׳
ושותה. אפי' אם הוא בעל תשובה ומסגף עצמו בכל ימות השנה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבתות וי"ט וחנוכה ופורים חייב לאכול ולשתות. בית יעקב סי' ע"ג ועיין במהרימ"ט חלק ב' חא"ח סימן ח':
ס"א מצות י"ט כו'. דקי"ל כר"י וסתמא דגמרא בפ"ד דברכות כוותיה טעה ולא הזכיר כו' דלא סגי דלא אכיל כו': ואל. שם ט"ז א': וצריך כו'. ת"כ מקרא קדש קדשהו ובמה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה וע"ש פ' אמור פרשה י"ב וכ"ה בספרי וכ"מ בגמרא שאמרו בפט"ז דשבת מאי דכתי' ולקדוש ה' מכובד זה יה"כ שאין בו כז' כבדהו בכסות נקיה הא בשאר י"ט צריך מאכל ומשתה וכסות נקיה וז"ש כמו בשבת כמ"ש וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ולא הזכיר יום טוב ש"מ שבכלל שבת הוא ובשניהם נאמר מקרא קודש: ואסור כו'. כמ"ש בריש ערבי פסחים וכמ"ש בה"ג דאף ר' יוסי מודה בקביעות סעודה דאסור ממנחה ולמעלה מדקא' שם הלכה כר"י בע"פ והלכה כר' יוסי בע"ש וקאמר שם להפסקה ש"מ דבהתחלה מודה ר' יוסי דאסור והא דקאמר אוכל והולך עד שתחשך היינו בלא קביעות סעודה ושם משוה שבת וי"ט כמ"ש שם בברייתא ע"ש: שזהו כו'. לשון הרמב"ם בפ' ל' מהלכות שבת ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין ע"י הנביאים שבתורה זכור ושמור ושנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד איזהו כבוד כו' שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כו' ור"ל עונג הוא בשבת עצמו וכבוד הוא בע"ש וכן כסות נקיה ע"ש וז"ש בשבת ענג ובי"כ כבוד לבד וכנ"ל: מיהו אם כו'. דאפילו אם הוא חול אין אסור אלא לקבוע סעודה וע' מ"א שכ' דמהרי"ל אזיל לשיטתו כו'. ודבריו צ"ע דהא אמרינן בהדיא בגמ' מט' שעות ולמעלה כו' ל"ק כאן קודם ט' כו' ודוקא בע"פ ס"ל להר"ן דסמוך למנחה גדולה דפסק הבעיא לחומרא ע"ש אבל הרב מיירי במי ששכח עד מנחה קטנה וכ"ה במהרי"ל וז"ל בקיצור נשאל ממהרי"ל על סעודה ג' בשבת ערב י"ט ושכחה עד אחר מנחה קטנה אם מותר או מצוה לעשותה בפת או במיני תרגימא והדעת נוטה לעשותה בפת אע"ג דהא דאמרינן הלכה כר' יוסי דוקא לאפסוקי אבל לאתחולי אסור מ"מ בחל בשבת עשה דג' סעודות דוחה לתיאבון שהוא מדרבנן דאי הוה דאורייתא הל"ל להפסיק אפי' בע"פ והשיב דע דג' סעודות ג"כ דרבנן ומ"ש ג' היום אסמכתא היא וראיה מדפ' ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו באותו הנס כמ"ש הר"ן והמרדכי בפ' כל כתבי משמו וזה לא שייך כ"א בדרבנן וע' תוס' דפסחים ק"ח ב' ד"ה היו כו' ומ"ש דלא שריא לאתחולי ליתא אלא לה"ג אבל ש"פ חולקים אלא שהמרדכי מיישב דברי ה"ג ומסיק דיש להחמיר שלא להתחיל והיכא דאשתלי ולא עבד ג' סעודות כדאי הם הני רבוואתא לסמוך עלייהו בשעת הדחק ובפת מלעשות במיני תרגימא ור"ל דלדעת התוס' אינו יוצא בהן כמ"ש בסי' רצ"א ס"ו: ומצוה ללוש כו'. ירושלמי פ"ק דשבת ר' חייא מפקיד לרב אי א תה יכול למיכל כול שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שב יומא בשתא וכ' רא"ש בסוף ר"ה בשם ראבי"ה קבלתי שאלו ימים בין ר"ה ליה"כ כ' המרדכי ריש ר"ה ואמר שבעה לפי שבר"ה לא היה צריך להזהירו שהכל לשין בבתיהן לכבוד י"ט: וחייב לבצוע כו'. שגם בי"ט לא היה יורד מן כמו בשבת כמ"ש תוס' ריש י"ט ב' ב' ד"ה והיה בשם מכילתא לא יהיה בו לרבות י"ט וכ"מ שם בגמ' ועתוס' שם: ולקבוע. כמ"ש בפ"ו דברכות ל"ש אלא בשבתות וי"ט שאדם קובע סעודתו על היין: ובגדי יו"ט כו'. ירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ה' האחין שחלקו חולקין מה שעליהן ואין חולקין לא מה שעל בניהן ושעל בנותיהן כו' בראוים להשתמש בחול אבל בראוים להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין ר' מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכה: ולא נהגו כו'. וכ"מ בירושלמי פרק בתרא דמ"ש הלכה ז' ויתודה בי"ט הראשון של פסח כדי שיהיה לו מה לאכול ברגל ויתודה בשחרית ע"כ מצוה לאכול:
ב׳
ס"ב חייב כו'. וכל הנלוים אליו. מפורש בתורה ועבדך ואמתך כו': כיצד כו'. בפ' ע"פ: וחייב כו' מפורש בתורה:
ג׳
ס"ג אדם אוכל כו' לפי שאין כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת ל' ב' כתי' ושבחתי כו' זה שמחה של מצוה ללמדך כו' אלמא קלות ראש אינה שמחה של מצוה ובירושלמי דמ"ק והביאו הרא"ש בריש מ"ק כלום אסרו כו' ופוחזין מדקאמר ופוחזין אלמא דקפיד ע"ז:
ד׳
ס"ד חייבים כו'. כמ"ש בסוף קדושין סקבא כו'. ובסוכה נ"א ונ"ב מאי תיקון גדול כו' קרא אשכחו ודרש כו' עכשיו שעסוקין בשמחה כו' ע"ש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקכ״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
