דיני מליגה ומליחה ביום טוב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ״ט

אין מרגילין כו'. והב"ח כ' דיש ליזהר שלא להפשיט העור שלם כפירש"י:

אא"כ מולגו. זה כת' ע"פ גי' משובשת שנזדמנה לו בטור אבל הגי' הנכונה שאפי' רוצה לאכול העור אסור למלוג כ"כ הב"ח ויש"ש ובהגד"מ וכ"כ התוס' והרא"ש ורי"ו ומרדכי וכ"מ בטור ובש"ע סי' ת"ק ס"ד שכתב מולגין הראש והרגלים ש"מ דכל הבהמה אסור למלוג וכתב הב"ח בשם סמ"ק דתרנגולת מותר למלוג כולו דא"א להפשיטה:

להגביה עורה. פי' לשוטח' ע"ג יתידות (ב"ח) וקשה דהא אמרי' בגמ' דהטעם דשרי ליתנ' במקום דריס' הרגלי' משום דלא מוכח' מילת' דאמרי' דחזי למיזגא עלייהו כמ"ש רש"י אבל ע"ג כלונסאות מוכחא מילתא דלצורך העור עביד ואסור וכ"מ בגמ' דאמרי' דאסור לשטוח חלבים ע"ג יתידו' ופריך מ"ש מעור לפני הדורסן ומשני התם לא מוכחא מלתא ולא פריך מ"ש מהא דמותר לשטוח העור ע"ג יתידות אלא ע"כ אסור להגביה העור ע"ג יתידו' והאי יגבהנו ר"ל לטלטלו וכ"מ בתוס' בשבת דף מ"ט דהקשו התו' מהא דאי' בשבת דמותר לטלטל עור והכא אמרי' דהתירו סופן משום תחילת' עסי' ש"ח סכ"ה ומאי מקשו דלמא הכא שרינן להגביה ע"ג יתידות אלא ע"כ אסור להגביה וכ"מ ברא"ש ור"ן ויש"ש, וכ' היש"ש דאפי' מחמה לצל שרי לטלטלו דאי לא שרית ליה לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת י"ט, אבל אם יודע שלא יפסיד העור אסור לטלטלו עמ"ש ס"ד:

לצלי. שיתן המלח טעם בו דהא צלי א"צ מליחה (תו') עבי"ד סי' ע"ו, ואי' בגמ' אבל לקדי' אסור דבעי מליחה טפי ומעבד העור וצ"ל שמונח העור בשיפוע דאל"כ ה"ל כלי שאינו מנוקב:

מעי"ט אסור. אפי' הופשט' בי"ט אסור דמשום זה לא ימנע מלשחוט דהא יכול להפשיטו מעי"ט (הרא"ש טור ב"ח יש"ש מ"מ) ואפשר אם שחטה סמוך לחשיכה שלא הי' שהות להפשיטה מעי"ט מותר וצ"ע וכתב מהרי"ל בתשוב' סי' ע"ג אפי' שכח למלחו מעי"ט אסור למלחו בי"ט דאין לחלק בין מזיד לשוכח ואם נשחטה בי"ט ראשון צ"ע אם חשיב אפשר דיומא קמא לגבי תנינ' הוי חול וצ"ע עכ"ל ערסי' תק"ט מ"ש:

כדי להצניען. אבל בלא"ה אסור לטלטלן דלא חזי למידי:

אין מולחין. דמולח דבר שאינו אוכל גמור דשייך בו עבוד יש בו משום מעבד (ר"ן) עסי' שכ"א:

אפי' לשוטחן. דמוכח מלתא שעושה כדי שלא יסריח ואתא ג"כ למימלחינהו (גמ') משא"כ בעור כמ"ש ס"ג:

שנשחטה בי"ט. ומ"מ מותר לטלטלן דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה ועוד דדעתיה דאינש עליה לטלטלן ולהצניען שלא יאבדו (הג"א ב"ח יש"ש) וצ"ע מ"ש מגרעין (בססי' תק"א) דאסור לטלטלן אף על גב דחזי להדלק' ועל טעם השני ק' הא כתבו התו' בשבת דף כ"ט וא"ת הא אמרי' כששוחט בר אווזא מותר להשליך הבני מעיים שהסריחו לכלבים אף על גב דנולד הוא כמו נבילה שנתנבל' בשבת ואפ"ה שרי כיון שדעתו היה מאתמול ליתנו לכלבים כשיסריח ה"נ מאתמול היה דעתו להסיר הגרעין כשיאכל התמרה וי"ל דהתם הבר אווזא נשחטה מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבע"י דעתיה למיתבי' לשונרא אם יסריחו חשיבא הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעי' צריכי לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרי' לכך חשיב להו נולד ול"מ מה שדעתו עליו מאתמול עכ"ל א"כ משמע דכשנשחטה בי"ט אסור לטלטל המעיים שהסריחו דנולד היא דאתמול היה עומד לאדם ועכשיו עומד לכלבים א"כ חלבים נמי אסור לטלטלן כמו גרעיני תמרה לכן נ"ל דהג"א לשיטתיה אזיל דפסק פ"ד דביצה דמותר להשליך לכלבים בני מעים כר"ש דנולד שרי אבל לפמ"ש סי' תצ"ה דנולד אסור גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה בי"ט אלא להצניען מותר דשרי' סופן משום תחילתן אבל כשנשחטה מעי"ט מותר לטלטל חלבים דחזי להדלקה וה"ה חתיכת שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזו להדלקה ועור שהופשט מעי"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סכ"ה אבל כשנשחט בי"ט ה"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דה"ל נולד כנ"ל עיקר הדברים דוק ותשבח:

אסור למלוח. משום דסגי להו במליחה מועטת והוי כעיבוד (טור) והר"ן כ' כיון דאין דרך למלוח עלייהו מחמת איסור מוכחא מלתא דלעבדן קעביד ע"כ ואפשר דבזמן הזה דאין דרך למלוח ע"ג עור אסור למלוח ע"ג בי"ט וגם בחול אין דרך למלוח העור:

שמלאכתו לאיסור. נ"ל דאפי' כלי המוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לקצב עליו משום שמחת י"ט כמ"ש התו' פי"ז דשבת וכ"פ היש"ש וגם הירוש' מסייע ליה אף הרי"ף לא נחלק עליו לדינא:

ומקומו שרי. אפי' למאן דאוסר מוקצה מותר לטלטל כלי דהא רבא ס"ל כר"י ואפ"ה שרי לטלטל כלי עסי' ש"ח:

כל הבשר מרגל א'. זה דעת הרמב"ם ובטור כתב סתם שמפשיטין העור שלם כדי לעשות ממנו נאד והטעם דהיא טירחא יתיר' ותימא על רמ"א שלא הביא דעת הטור:

אלא א"כ מולגו כדי לאכול העור. כ"כ בטור בשם בה"ג והרא"ש כתב בה"ג אוסר למלוג כל הגדי כדי לאכול העור משום שקל יותר להפשיט וכתב רש"ל ותימא על הטור שכתב דהמליגה קלה מהפשט גם לא הביא דברי בה"ג כמ"ש הרא"ש ע"כ נראה דט"ס וצ"ל אפי' רוצה למולגה כדי לאכול עורו אסור שיש בו טורח יותר מהפשט' והיינו כרא"ש וכן עיקר עכ"ל וכ"כ מו"ח ז"ל כתב בסמ"ק סי' קצ"ד אבל בעוף דלא שייך הפשט מותר למלוג ולהבהב כל הגוף עכ"ל:

מותר להגביה כו'. דהתירו סופן משום תחלתן דאי לא שרית ליה לא ישחוט משום הפסד עור ומימנע משמחת י"ט.

אין מולחין את החלבים כו'. דכיון דלא חזו לאכילה מוכח מלת' שלתיקון החלבים הוא מכוין אי שרית ליה לשטוח כדי שלא יסריחו אתי למישרי גם מליחה ובמליחה יש משום עיבוד אבל גבי עור אע"ג דשרי' ליה ליתן במקום דורסן מימר אמר דחזי למיזגא עלייהו:

עליהם באויר. דא"א להניח בשר על חלב וטעם האיסור בחלבים משום דבמליחה מועטת סגי להו ואפי' במליחה לצלי הוה כעיבוד. פסק בהג"א דמותר לטלטל החלבים דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה ועוד דדעתי' עלייהו להצניע' שלא יאבדו ונראה דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול:

לכתוש בו הריפות. פי' חטין והוה מלאכתו לאיסור בשבת ואפי' לצורך גופו ומקומו אסור דהוי מוקצה דחסרון כיס אבל תברי גרמי דהיינו עץ שקוצצין עליו בשר מותר דמלאכתו להיתר:

מרגל. וכן שלא להפשיט העור שלם לעשות נאד. טור:

לאכול. הגירסא הנכונה היא שאפי' רוצה לאכול העור אסור למלוג. אחרונים. וכתבו האחרונים דתרנגולת מותר למלוג כולו דאי אפשר להפשיטה ע"ש:

מותר. דהתירו סופן משום תחילתן דאי לא שרית ליה לא ישחוט משום הפסד עור וימנע משמחת יו"ט. וכתב היש"ש דאפילו מחמה לצל שרי לטלטלו אם יודע שיפסיד אבל אם יודע שלא יפסיד העור אסור לטלטלו:

להצניען. אבל בלא"ה אסור לטלטל דלא חזי למידי:

לשטחן. דמוכחא מלת' שעושה כדי שלא יסריח ואתא ג"כ למימלחינהו ובמליח' יש משום עיבוד אבל גבי עור בס"ג אע"ג דשרי' ליה ליתן במקום דורסין מימר אמר דחזי למיזגא עלייהו:

בי"ט. וכתבו הפוסקי' דמ"מ מותר לטלטלן דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה. והמ"א העלה לפי מ"ש בסי' תצ"ה דנולד אסור א"כ גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה בי"ט דהוי נולד דמאתמול לא היה עומד להדלקה. אלא להצניען מותר דשרי סופן משום תחלתן אבל כשנשחטה מעי"ט מותר לטלטל חלבים דחזו להדלקה. וה"ה חתיכו' שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזי להדלקה ונראה דאם הקצה אותם לסחורה אסורים בטלטול. ועור שהופשט מעי"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סעיף כ"ה. אבל כשנשחט בי"ט ה"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דה"ל נולד עיין מ"א:

לאיסור. נ"ל דאפי' כלי המוקצ' מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לקצב עליו בשר משום שמחת י"ט. מ"א:

ס"ב אסור. ממ"ש ל"ד א' מולגין הראש כו' דוקא. ועתוס' שם ד"ה מולגין כו' וכ"כ שם במרדכי בשם בה"ג ע"ש:

ס"ג שנשחטה בי"ט. שם י"א ב' וכמ"ש למטה: ונוצות. ג"כ מה"ט כמ"ש שם:

ס"ד וכן אסור כו'. עמ"א וכמ"ש בגמ' שם התם לא קא מוכחא כו' ובטור כ' פלוגתא בזה והכריע הטור מדלא שרי אלא ע"ג העור כו' ע"ש וכן הראב"ד נסתפק בזה והכריע הר"ן לאיסור דמוכחא מילתא ע"ש:

ס"ה מחמה כו'. שבת קכ"ד א':

ברייתא בכורות ל"ג וכפי' רמב"ם בפ"ג מהי"ט

טור בשם בה"ג וע"ל סי' ת"ק

משנה ביצה י"א וכב"ה

ברייתא וגמרא שם

ירושלמי כתבו' הרי"ף והרא"ש שם וכמו שכתב רבי' ירוחם שהערמה זו מותרת לכל אדם

שם בבבלי מימרא דעולא וכפירוש הטור וכן נראה מדברי הרא"ש וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א בפ"ג מהלכות י"ט

ברייתא שם וכתנא קמא

משנה שם

ברייתא שם

לדעת הרי"ף ולדעת ר"י והרא"ש אסור