דינים הנוהגים בימי העומר - שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ״ג

שפיר דמי. שמא יקדמנו אחר, ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

הכל שרי. היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור ג"כ לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש ס"ג וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):

ומרבים בו קצת שמחה. וכתו' בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש:

בעל ברית. הוא סנדק וה"ה המוהל עסי' תקנ"ה ס"א:

מיהו בהרבה כו'. הטעם דלכולי עלמא נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמסתפרין עד ראש חודש אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואף על פי שמסתפרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום אחד מ"מ הא קי"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהגו איסור במקצתו דיו ואם כן אסור להסתפר אפילו בר"ח סיון עד עצרת (ב"ח) אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרי' מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל ע"ש ויש עוד דעה אחרת כשתסיר ז' ימי הפסח ו' שבתות ב' ימים ר"ח אייר וא' ר"ח סיון נשארו ל"ג יום ולפ"ז אין היתר אלא בר"ח עצמו ורמ"א השמיט דיעה זו משמע דלא ס"ל הכי, ובהג"ה סוף מנהגים משמע דמותר לישא בשבת שלפני שבועות ומיהו אזיל לשיטתיה דס"ל דאינו אסור אלא עד ל"ג בעומר ע"ש:

מקצת. פירוש שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו: ויען כי דין זה לא נתבאר כ"כ בפוסקים אציגה לפניך הסוגיא ביבמות דף י"ג ע"ב וז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות א"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאסרי להו רבנן לבני י"ד למקרי בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד והוי כב' תורות אבל התם מנהגא דלכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור אל ישנה דרכו מפני המחלוקת, ופרכינן והתם איסורא ליכא והא קתני הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין לעשות מלאכה איכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כב"ש והוי כאן אגודות א"ל התם לא דמי לב' תורות דהרואה את זה שאינו עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דל"ל ומסיק דדוקא ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כך ופלג מורין כך הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר א' אלו עושין כך ואלו עושין כך לא הוי לא תתגודדו ע"כ וא"כ למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרי' בי' לא תתגודדו ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכ' אין בו משום ל"ת וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה או' שאין רצונו לספר עצמו מיהו י"ל דלהמסקנ' בכל דבר שייך ל"ת בב"ד א' בעיר א' וכ"מ בפסחים ריש דף י"ד בתוס' שכתבו שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בע"פ לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים עכ"ל וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו ל"ת וכ"מ ברי"ף ורא"ש שלא כתבו אלא המסקנא לבד וכתב הרא"ש ובמגילה אף על פי שקורין לבני העיר בי"ד ומקדימין לבני הכפרים והוי כמו ב"ד אח' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה לא קרינן ביה ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותו לא מיחזי כב' תורות ועי"ל דמגילה הוי כב' ב"ד בעיר א' שבני הכרכים לא היו קוראים לבני הכפרים אלא בני הכפרים קוראין לעצמן בכרכים עכ"ל, וברמזים כתוב וז"ל ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפי' נתקבצו בני ב' המקומות במקום א' ועשה כל א' כמנהג מקומו ל"ל בה עכ"ל, נ"ל דס"ל אפי' הם ב"ד א' כתי' הראשון שכתב הרא"ש: ונ"ל דוקא במנהג הדומה למגילה דמגילה הכרכים ג"כ ס"ל שהכפרים מחוייבים לקרות קודם, וה"ה דרך משל שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נתקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום א' מותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום ל"ת אבל בדבר שמחולקים בדבר כגון שאלו אוכלין חלב בני רינ"ס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום א' צריכים לעשות מנהג שוה משום ל"ת ובש"ג פ"ק דע"א כתוב אם נחרב המקום מאין יושב ואח"כ חזרו לשם ממקום אחר צ"ע אם חייבין לנהוג כך עכ"ל עמ"ש סימן תס"ח ובח"מ סי' כ"ה עמ"ש סי' תרכ"ד: ובכ"ה בענין הסכמה שתקנו קצתם בחרם לא שייך ל"ת (מהר"י טעצאק) ובת"י סי' קס"ח כתב שיש חולקין, מי שנהג חומרא מפני שהיו מחמירים במקום שיצא משם לא שייך ל"ת (רמב"ם פי"ב מע"א) (ועמש"ל) היכא שבני אומנות א' אין בהם חילוק אף על פי ששאר בני העיר אין עושין כן מותר (הרא"ם ח"א סי' נ"ז) וע' בתשו' רד"כ בי"ג ח"ב ובר"מ אלשיך סי' כ"ט והש"ג פ"ק דיבמות ואם רוב הקהל נוהגים כך צריכי' המיעוט לנהוג כרוב (ע"כ בכ"ה): אמרינן בעירובין דף ז' שר"ע נהג ב' עישורין כב"ש וכב"ה ומקשה הא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי ומשני ר"ע גמרא אסתפיק ליה שלא היה יודע איך ס"ל לב"ה וכ"כ התו' ביבמות דף ט"ו וא"כ מפני הספק מותר לנהוג תרי חומרי דסתרי אהדדי אבל היכא דסתרי אהדדי לגמרי לא שייך לנהוג שניהם מפני הספק דממ"נ שרי כדאי' פ"ב דחולין:

יש נוהגים להסתפר בר"ח אייר. כ' ב"י שטעמם ע"פ מ"ש אחרונים בשם התוס' של"ג בעומר אין לו מעלה מצד עצמו שפסקו מלמות אלא לסימנא בעלמא נקטו סי' ל"ג דהיינו שבימים שא"א תחנון לא מתו וא"כ כשתסיר מן מ"ט יום ז' ימי פסח וז' שבתות וב' ימי' ר"ח שהם י"ו ימים שאין אבילות נוהג בהם נשארו מן המ"ט יום ל"ג יום וראו שם דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם נהגו בהם היתר וזה שבוש דלא אמרו בשני ימים של ר"ח דאין אבילות נוהג בהם אלא לנוהגים איסור תספורת עד עצרת דבלא ב' ימים משכחת לה ל"ג יום שהם סימן לימי המיתה אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג בעומר דס"ל דאז פסקו מלמות לגמרי ממילא אסור כל ל"ג יום אסור להסתפר אפי' בר"ח ע"כ דברי ב"י ממילא לדידן כל ל"ב יום אסור ותו לא:

ואותן לא יספרו מל"ג ואילך. כי הם ס"ל דגם אחר ל"ג בעומר מתו עד עצרת כי ל"ג אינו סי' להפסקת המיתה בו ביום אלא מנין ל"ג הוא סימן לכמה ימים הית' המיתה משא"כ לאותן שמסתפרין אחר ל"ג בעומר דס"ל דהמית' היתה אף ביום שא"א תחינה אלא שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה לגמרי וא"כ עד ל"ג בעומר אסור בכל הימים ואחר ל"ג בעומר מותר בכולם ובודאי אין מנהגנו כדעה זו האחרונה כיון שאנו מסתפרים ומרבים קצת שמחה בל"ג בעומר ואלו לדיעה ראשונה אין שום מעלה ליום ל"ג בעומר והמנהג בכל המקומות שאין עושין נשואין אלא ביום ל"ג בעומר לא לפניו ולא לאחריו עד עצרת ואין לזה טעם וא"ת שאוחז בחומרי שניהם א"כ ביום ל"ג בעומר לא יסתפרו ולא יעשו נשואין מטעם השני. וי"ל דודאי העיקר שאחר ל"ג בעומר לא מתו ואפ"ה נוהגים קצת אבילות מחמת גזרת תתנ"ו שהיתה באשכנז בין פסח לעצר' כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים שאנו אומרים בשבתות ההם שהם נתיסדו כמו קינות כנלע"ד טעם המנהג שלנו שאין נושאין אחר ל"ג בעומר אבל להסתפר ודאי שרי אחר ל"ג בעומר שמחמת גזירה זו לא החמירו אלא בשמחה יתירה של נישואין מה שאין כן קודם ל"ג בעומר שמתו תלמידי ר' עקיבא ומוטל על כל העולם להתאבל בשבילם החמירו טפי אפילו בתספורת. בהג"מל כתוב באם חל ר"ח אייר בשבת נושאין בו:

שלא לעשות מלאכה כו'. שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה. וכ' הטור עוד טעם לפי שאז סופרין העומר וכתיב שבע שבתות מלשון שבות ול' שמיטה ג"כ שבע שבתות דכתיב וספרת לך שבע שבתות מה שנת השמיט' אסורה במלאכה אף זמן ספירת עומר דהיינו לאחר שקיעת החמה אסור במלאכ' ע"כ ולפי טעם זם נראה דלאחר שספר מותר במלאכה תיכף כנ"ל: בענין הפטור' אחרי וקדושים כתבתי סימן תכ"ח:

לישא. וכ' הב"ח ונ"ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ"ל. אבל מהר"ם לונזאנ"י בספר שתי ידות כ' דבזמן שיש סיבה כגון שלא קיים פו"ר או שאין לו מי שישמשו וכיוצא לא חיישינן למנהגא וכן הסכים הפר"ח. והריק"ש בספר ערך לחם כתב דלחזור גרושתו מותר:

לארס. שמא יקדמנו אחר. וכתב המ"א ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. מ"א וח"י ע"ש:

שרי. היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא. ב"ח ולבוש ומנהגים וד"מ: וכתב בתשובת חינוך ב"י שמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא אשה אחר ל"ג בעומר. ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ל"ה חולק עליו וכתב דחמירא סכנתא שפ"א הקיל חכם אחד להתיר בענין הנשואין ולא עלתה זיווגם יפה עיין שם. מיהו עד ראש חודש אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמו שכתב ס"ג מ"א. וכתב במנהגים וב"ח הסכמת אחרונים דאם חל ראש חודש אייר בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ראש חודש וכ"כ הח"י עיין שם: וא"ז כתב שזקינו הגאון הנהיג בפראג לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר"ח רק בל"ג בעומר וערב עצרת דוקא ע"ש. ועיין ט"ז סעיף קטן ב' וכתב הח"י דכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר עיין שם. וכתב הכנה"ג מ"ש בש"ע אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס ולענוש עיין שם:

שמחה. וכתב בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש עיין שם:

תחנון. גם בערב של יום ל"ב. ובאשכנז המנהג שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרים תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו הוא ע"פ המנהג אשכנזים אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תלי' וכ"כ המי"ט. ח"י:

שבת. זהו דעת מהרי"ו. ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכא דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו כמ"ש בסעיף קטן ג'. ח"י:

ברית. ע"ל בב"י סימן תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים והמוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ומותרים להסתפר בערב קודם כניסה לבה"כ כ"כ במנהגים וכ"כ הח"י והפר"ח דלא כשכה"ג ע"ש וכן נוהגין:

מקומות וכו'. הטעם דלכ"ע נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמספרין עד ר"ח אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואע"פ שמספרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום אחד מ"מ קי"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהגו איסור במקצת דיו וא"כ אסור להסתפר אפי' בר"ח סיון עד עצרת כ"כ הב"ח: וכתב המ"א אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בשלשה ימי הגבלה לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל עכ"ל ע"ש:

מקצת. פי' שמקצת ב"א לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו ועיין מ"א שהאריך בסוגי' דיבמות בחילוק דינים שלא תעשה אגודות אגודות ע"ש. מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד ואח"כ נהג להסתפר בל"ג כמנהג אשכנז אין כאן משום לא תתגודדו נ"ש סי' י':

בשתיהן. אבל אם נוהג איסור בשתיהן לא הוי ככסיל בחושך הולך כיון דאסתפק ליה הדין וכ"כ המ"א ס"ס זה:

הנשים. ה"ה אנשים כנה"ג ולאחר שספרו מותר במלאכה תיכף. ט"ז ע"ש:

ס"א נוהגין כו'. כמ"ש בפ' הע"י ס"ב ב' תנא כולם: עד ל"ג. עבס"ב: אבל לארס כו'. כמ"ש שם ומ"ג א' ומארסין אבל לא כונסין: מי שקפץ עפ"ד דפסחים נ' ב' מאי אריא כו' התם סי' כו': מיהו מל"ג כו'. עס"ב:

ס"ב נוהגין. שבמדרש איתא שמתו עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת נשארו ל"ד יום ומקצת היום ככולו וז"ש ואין להסתפר כו'. ואמר בבקר כמ"ש בי"ד בסי' שצ"ה ס"א דלא אמרי' מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה והביאו ראיה מספ"ב דמגילה וכן שומרת יום כו' ומ"ש נוהגים שלא להסתפר כו' הוא לשון הטור וע' בהג"ה: אא"כ. כמ"ש במ"ק י"ז ב' ומודים חכמים כו': ובמדינות כו'. כנ"ל בטור שאומרים שאז כו': ומרבים. כו' כמ"ש בסוף תענית שבו פסקו מתי מדבר: ואין להסתפר כו'. כנ"ל משום מקצת היום ככולו: מיהו כו'. כנ"ל ממ"ש במ"ק י"ז ב': ומי שהוא כו'. כמ"ש בפ"א דתענית י"ב א' מפני שי"ט שלנו היה:

ס"ג יש נוהגים כו' מיהו כו'. כי י"א כי ל"ג אינו להפסקה אלא לאותן ימים שא"א תחנון ז' ימי הפסח ו' שבתות וג"י ר"ח וי"א עד ר"ח אייר תקח ממנין הימים נשארו ל"ג ימים ועט"ז ס"ק א' ב' ומ"א ס"ק ה'. ולא ינהגו. יבמות י"ד א': וכ"ש. פ"א דעירובין מקולי ב"ש ומקולי ב"ה כו':

ס"ד נהגו. כמ"ש בסוף מ"ק כ"ז ועיין בה"ג:

לשון טור

בשם הרי"ץ גאות שכן הורו הגאונים

טור והר"י בן שועב בדרשת י"ט א' של פסח

שם בדרשה

הרשב"ץ בתשובה

בית יוסף

טור ומסמיך למנהג מקרא דשבת שבתון וכו'