שיכול לומר ק״ש בעל פה - שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ט

בפי הכל. אבל אם לא שגור בפי הכל אף על גב ששגור בפיו אסור דהא דאמרי' בתפילין דנכתבין בע"פ משם דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז) וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר ע"פ וכ"מ בתענית דף כ"ח ע"א ולכן נוהגין שאומרים הקהל פ' מי כמוך וה' ימלוך בעצמם משום דבזמניהם הי' החזן מתפלל ע"פ ולא היה יכול להוציאן בפסוקים ויש דיעות שונות ועבב"י. ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. איתא בתו' מס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפ' בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים [רדב"ז ח"א סי' קל"ה] וע"ש דלטעם א' דוקא שמו"ת אסור לקרות בע"פ [כ"ה]:

הכל. אבל לא שגור בפי הכל אע"ג ששגור בפיו אסור. הע"ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע"פ אם הוא שגור אבל הב"ח כ' דלהוציא אחרים ד"ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע"פ עיין מ"א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. מ"א. ובתשו' חות יאיר סי' קע"ה מתיר לומר תהלים בע"ש ע"ש איתא בתוס' מסכת ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב"ז ח"א סי' קל"ה עיין כנה"ג:

ס"א אע"ג כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב': כל דבר כו'. אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדוקא להוציא ציבור ידי חובתן וכן כתבו תוס' בתמורה שם וכן כתב הכלבו בשם הרי"ף וגמרא ערוכה היא בסוף תענית ע"ש וכן כ' תוס' ישנים במס' יומא ע' ד"ה ובעשור הטעם שאין אסור אלא להוציא רבים י"ח והביאו ראיה מהא דתענית אר"י וכי היאך יחיד כו' וכן עיקר:

גיטין ספר תרומה י"ד תוס' שם והמרדכי שם בגיטין