סדר תפלת ערבית של פסח - שולחן ערוך אורח חיים סימן תפ״ז

וחזר בו. שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:

אחרי שהוא יודע שהוא י"ט. רק שטעה בדבורו אבל אם טעה וסבר שהוא שבת ונזכר תוך כ"ד לא יצא וכמ"ש סי' ר"ט אבל רוב הפוסקי' ס"ל אף על פי שלא ידע שהוא י"ט יצא כיון שנז' וחת' כדין עמש"ש ומ"מ משמע כאן דאם לא נזכ' וחת' בשל שבת לא יצא והיינו דוקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכי' של י"ט באמצע יצא דהא כבר פסק בסי' רס"ח ס"ד אפי' התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר של שבת באמצע וכ"ש כאן דחתם מקדש השבת דהא י"ט נמי מקרי שבת וכ"מ ס"ג אם אמר יעל' ויבוא יצא משמע אפי' לא חתם בשל י"ט יצא וא"כ אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יום טוב באמצע יצא וצ"ע דהא משנה שלימה שנינו מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ותניא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות וע"ק כיון שקבעו חכמים לשבת ברכ' בפ"ע היאך יוצא אם התפלל של חול והזכיר של שבת ולא חתם בשל שבת וצ"ל כיון דבדין הוא לצלויי י"ח בשב' אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן לכן אם התפלל של חול והזכיר של שבת יצא ומשמע בפסחים ד' קי"ז דאם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא:

וא"א ברכ' מעין ז'. דלא נתקנ' אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים:

אין ש"צ מקדש. שאין עני בישראל שאין לו יין מיהו נ"ל דאע"פ שאין יין בעיר אלא בב"ה לא יקדש בב"ה דהא בכל השנ' נמי רבים אומרים שלא לקדש בב"ה כמ"ש סי' רס"ט אלא שנוהגים מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בב"ה:

צריך לחזור ולהזכירו. וביש"ש פ"ק /פרק ב/ דביצ' פסק שאין להזכיר שבת ביעל' ויבוא וכ"פ הלבוש בשם כמה גדולים וכ"כ ב"ח ומהרי"ל בתשו' סי' ג':

אין ש"צ מקדש בב"ה. הטעם בטור לפי שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו עכ"ל כ' זה לפי המנהג שמקדשין כל השנה על היין אבל דעת הטור עצמו בסי' רס"ט דאי איישר חילי אבטליניה ולפי הטעם של הטור אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בב"ה להוציא מי שאין לו יין:

צריך לחזור ולהזכירו ביעל' ויבא. אע"ג דבר"ח שחל בשבת כ' בסי' תכ"ה שאין מזכירין ביעלה ויבא של שבתשאני התם שנתן הרא"ש בפ' ב"מ טעם שכבר חתם בשל שבת כשאומר מקדש השבת והמרדכי נתן שם טעם לפי שאם אין ר"ח אין שבת בעבודה וכ' ב"י ולפ"ז יש להזכיר של שבת בי"ט שחל בשבת ביעל' ויבא שאין שייך שם טעמי' אלו וגם בב"ה בר"ח שחל בשב' אין מזכירין שבת ביעל' ויבא לפי שכבר אמר רצה והחליצנו שהו' בשביל שבת משא"כ כאן דמסתבר להזכירו דמ"ש יעלה ויבא מאתה בחרתנו שמזכיר שניהם. ובתשו' מהרי"ל סי' ג' וכן בדרשותיו כתב מחלוקת גדולים בזה. ומביא ראיות אלו שזכרנו אלא שהוא הכריע שלא להזכיר שבת בו וראייתו מפ"ב דביצה דף י"ז יו"ט שחל בשבת מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואו' קדושת היום באמצע ופירש"י שאו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה ואת יום חג פלוני הזה הרי שלא להזכיר קדוש' של שבת אלא תחלה וסוף משמע באמצע לא ואע"ג דאנו אומרים שבתות למנוח' היינו משום דסמך לותתן לנו כו' שהוא בכלל התחל' ומה"ט אומרים שבת ומועדי קדשך לו' מעין החתימ' ע"כ. ואין ראי' לפע"ד כלל דהוא מפ' מ"ש קדוש' היום באמצע אתי לאפוקי קדושת שבת שלא תהי' באמצע אלא בהתחל' והא ודאי ליתא דהא איתא שם עוד בריית' שבת שחל בר"ח במוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וקדושת היום באמצע והתם ודאי מזכירין קדושת שבת גם באמצע דהא מדכרי פסיקי קרבן שבת וישמחו במלכותך באמצע אלא ודאי דמ"ש קדוש' היום באמצע לא בא אלא למעט דלא לימא בסוף של י"ט אלא חותם בשל שבת לבד כי הוא עיקר ובו התחל' וסוף לחוד ואין לי"ט מעלה כמותו אבל במעלת י"ט שהי' באמצע יש ק"ו שיהיה מעלה לשבת עמו שהרי מקדימין פסוקי דשבת לקרבן מוסף מי"ט. וזה מבואר בכוונת ברייתא זו גם גבי י"ט בשבת שהרי ר' חולק ואו' דחותם גם בשל י"ט וכוותי' קי"ל כמבוא' דלא באו לחלוק אלא בחתימ' וא"כ כי היכי דבמוסף מזכיר של שבת אף באמצע למה יגרע בשחרית בי"ט בשבת מלהזכירו ביעלה ויבוא וא"כ אדרבא יש לנו ראי' מבוררת מכאן להזכיר של שבת ביעלה ויבוא בי"ט שחל בשבת וכ"כ ב"י שמנהג העולם להזכירו כמ"ש רמ"א כאן ורש"ל בפ"ב דביצ' סי' י"ג הביא דברי מהרי"ל וכתב שכן עיקר דיעל' ויבוא לא ניתקן לשבת ואין בזה כדאי להוכיח להכריע מזה דודאי ניתקן בכל י"ט לאמרו כפי מה שהוא אם בי"ט מזכיר י"ט ואם בר"ח אף בשבת אין מזכירין שבת כ"א בטעמו לפי שכבר אמר תפלה מיוחד' לשבת ישמח משה וכן בב"ה ברצה ע"כ יאמר אח"כ תפלת מיוחדת לר"ח (וי"ט) משא"כ בשבת (וי"ט) שאין בהם דין חלוק' וכל שמזכיר שניהם הוא מזכיר. ובלבוש וכן מו"ח ז"ל הסכימו שלא להזכיר שבת ביעל' ויבוא בי"ט בשבת כמהרי"ל. ולענין הלכ' ודאי מסתבר לן להזכירו אש"פ שבר"ח אין מזכירין וכן בב"ה אין בכך כלום. וגדולה מזו מצינו בנוסח כי אל מלך חנון ורחום אתה שמביא רמ"א בסימן קפ"א ס"ג שאין לו' מלך בב"ה ובתפל' אומרי' אותו משום שיש חילוק ביניהם כדאיתא שם כמ"ש בזה שיש לחלק ואפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטל אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך אדרבא מסתבר להזכירו שיהיה זכות שבת בצירוף י"ט מסייע למלא בקשתינו במה שמתפללים ביעלה ויבא כנלע"ד:

קודש. ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים וא"א באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שאומרין ב' פעמים באהבה ועיין בלבוש הטעם:

וחזר. פירוש שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:

י"ט. רק שטעה בדבורו והיינו דווקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכיר של יו"ט באמצע אפי' חתם של שבת יצא ואם כן אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יו"ט באמצע יצא עמ"א. ואם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא מ"א ע"ש והח"י חולק ע"ז וכתב דגם בתפלה אפשר דלא יצא ע"ש:

המנוח. ומנהגינו את יום השבת הזה ואת יום חג המצות הזה. עח"י וביד אהרן:

וישראל. ואם חתם מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת א"צ לחזור כנה"ג ומהר"א כהן אבל מהר"ם גלאנט"י ומהר"י אלפנדרי הסכימו דצריך לחזור וכן הסכים הפר"ח עיין יד אהרן:

שבע. דלא נתקנה אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים:

מקדש. שאין עני בישראל שאין לו יין. ומיהו נ"ל דאע"פ שאין יין בעיר רק בבה"כ אפ"ה לא יקדש בבה"כ דהא דמקדשין בבה"כ הוא רק לקיים מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבה"כ מ"א וט"ז כתב אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בבה"כ להוציא מי שאין לו יין עיין שם ועיין ח"י:

ויבא. ורוב האחרונים הסכימו שאין להזכיר שבת ביעלה ויבא והט"ז פסק דאע"ג דבברכת המזון וכן בראש חודש אין להזכיר של שבת ביעלה ויבא מ"מ בתפלת החג יש להזכירו ועיין בו שהאריך בזה והעלה לבסוף אפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטלה אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך ע"ש:

גומרין. וכן הוא ע"פ קבלת האר"י ז"ל:

ס"א סדר היום כו'. פ"ב די"ט ת"ר י"ט כו' וע' רש"י שם ד"ה מתפלל שבע כשאר כו' ובעירובין מ' ב' ד"ה כולל כו' ועמ"ש למטה וחותם כו': וחותם. פסחים קי"ז ב' ועבה"ג: תוך כ"ד. כ"כ התוס' לשיטתן וכ"ה דברי השואל ברשב"א סי' ל"ה ועמ"ש בס' ר"ט ס"ב ועמ"א שם ס"ק ד': אחרי כו'. הוא דברי התוס' ספ"ק דברכות דפסק לחומרא. ולכן צריך לידע שהוא י"ט דאז תחילת ברכתו כהוגן דאל"כ אף שסיים כהוגן לא עשה כלום רק חתימתו לא היתה כהוגן ולזה מהני תכ"ד וטעמא של תוס' דפסקו לחומרא אף דאמרינן שם כ"א א' ספק כו' משום דהלכה כר' יוחנן שם דאמר ולואי כו' ופירש תוס' שם ד"ה ור"י כו' דבספק מיירי והטעם כמ"ש בסוף ר"ה דברכה שאינה צריכה אינו אסור אלא מדרבנן אבל בה"ג וש"פ כתבו שם ממ"ש שם מ"ט ק"ש כו' ש"מ דבכל ספק ברכות דרבנן לקולא ודברי ר"י מפרשים אפי' בודאי וכמ"ש בפ"ד דפסחים ובתורת נדבה וכמש"ש: ואם חל. עבה"ג וע' רש"י שם ד"ה מתחיל וד"ה ואומר כו': וחותם כו'. שם: אין כו'. עמ"א ועפ"ב דשבת כ"ד ב' וע' פ' ע"פ:

ס"ב אין. עמ"א:

ס"ג שכח כו' ואפי' כמ"ש לעיל בסי' רס"ח ס"ד: ואם אמר כו'. אע"פ שאין יעלה ויבא בשבת כמ"ש בשבת שם יה"כ שחל בשבת כו' כ"ש כאן וכן משמע בראש ומרדכי שכת' בר"ח שחל בשבת שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבא בר"ח ע"ש ושם: מיהו אם כו'. שיש חולקים שאין להזכיר וע' ט"ז ס"ק ב' בשם מהרו"ל וכת' ב"י לפיכך א"צ להחזיר הואיל ופלוגתא דרבוותא וא"צ לכ"ז כיון שהזכיר פעם אחת כנ"ל:

ס"ד בליל ראשון כו' וכן. ירושלמי וכן בפ"ג דשקלים ופ"א דברכות ופרק ע"פ והביאו תוספות דברכות י"ד א' ד"ה ימים כו' ובתוספתא והביאו התוס' שם ובמ"ס פ"כ הלכה ט' והביאו הר"ן פ' ע"פ: וכ"ז כו'. כי לא נתקן לבקיאים כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דפסחים בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל הולכין לבה"כ וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרים את כולו ואם א"א להם כן גומרין את כולו וכן משמע בירושלמי הנ"ל שם ושם אם שמעה בבה"כ יצא כו':

טור מהא דרב שבת כ"ד ותו' פ"ג

טור בסימן תקפ"ב בשם מסכת סופרים ומנהג ספרדים ולזה הסכים ב"י

ברכות מ"ט

תוס' דברכות י"ב

ביצה י"ז

ברכות מ"ט

טור בשם בעל העיטור על שם רבינו נסים וש"פ

טור בשם מנהג אשכנז וש"פ

אורחות חיים

כן מנהג הספרדים