שולחן ערוך - אורח חיים · סימן תפ״ו

בכריתות דף י"ד אי' דכותבת הוי ב' זתים ובסי' תרי"ב אית' דכותבת הוי פחות מכביצה אם כן כזית הוי פחות מעט מחצי ביצה וכ"ה לפי מ"ש סימן שס"ח ס"ג גרוגרת הוי שליש ביצה וכ"כ הרמב"ם ולהי"א הוי ד' תשיעית ביצה ואמרי' בפ' המצניע דגרוגרת גדול מזית ע"ש א"כ זית עכ"פ פחות מחצי ביצה אלא לא דק ולחומר' לא דק אבל לענין שאר מילי צריך לדקדק בדבר מיהו קשה הא אמרינן בכריתות שם אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זתים ובעלמ' אמרי' אין בית הבליע' מחזיק יותר מכביצה ונ"ל דה"ק ג' זתים אינו מחזיק מיהו להרמב"ם קשה דג' זתי' לא הוי כביצ' וצ"ל דההיא דפ' המצניע מיירי בזית קטן ואנן זית בינוני בעינן וכמ"ש הרב"י בסי' קצ"ו בשם הרוקח: למעך חלל. וה"ה אם יש חלל במצ' אינו מצטרף עפ"ב דעוקצין:

בטור כתב בסי' זה וישתה רביעית או רובו צ"ע למה כת' הטור בסי' תע"ב א"צ לשתות כולו אלא רובו וכאן כתב רביעית או רובו ותו קשה מאי בריר' שנותן לנו בזה דאם ברוב סגי ל"ל להזכיר רביעית ומו"ח ז"ל פי' דה"ק הטור כאן רביעית לכתחלה ובדיעבד סגי ברובו ובשם רש"ל הביא דיש חילוק בין הכוסות אימתי צריך רביעית ואימתי סגי ברובו והאריך רש"ל בזה וכ"ז לא מתישב לי שיאמר הטור דבריו דרך רמז ולא יבאר אותם בפי' בפרט מה שגוף הדין תלוי בו ותו לא מתישב השינוי ממ"ש בסי' תע"ב ולפי מ"ש בסי' ק"ץ שמן הדין סגי ברובו אפי' לכתחלה רק שהרוצה לעשות עצה"ט ישתה רביעית שלם משום ברכה אחרונה ניחא מ"ש הטור כאן רביעי' או רובו להורות שמן הדין הם שוין רק בצד יותר טוב ואין שייך בזה לחלק בין דעבד או לכתחלה ואפי' צה"ט לא בעינן שם טפי אלא כאן דברו כיון דכאן זכר דין דברכ' אחרונה ובזה ראוי לעשו' עצה"ט משא"כ בכוסות הראשונות דאין בהם אפי' עצה"ט טפי מרובו ואע"ג דבסי' ת"פ זכר הטור דין ברכ' אחרונ' מ"מ לא זכר שם שיעור השתיה כלל אלא כאן בכלל הסדר שזכר השיעור וזוכר דין ברכה אחרונה ע"כ זכר כאן גם צהי"ט ודבר זה פי' נאה ומקובל בל' הטור וכוונתו בס"ד ומזה ראייה גדולה לפי' שלי בסי' ק"ץ ע"ש: עוד כתוב בטור ויביאו לפניו קערה שיש בה ג' מצות כי' במשנה אמרו הביאו לפניו מטבל בחזרת כו' הביאו לפניו מצה וחזרת כו' ופי' רש"י ורשב"ם שהבאת מצה היינו אחרי טיבול הראשון וכאן לא סידר הטור כך לפי שבמשנה מיירי במביאין לו זה אח"ז אז יעשה כסדר ההוא אבל בטור הזכיר שיביאו הכל ביחד: עוד כתוב בטור וחותם מלך מהולל בתשבחות. הקשה ב"י כיון דחותם בישתבח יש לחתום בהבוחר בשירי זמרה שהוא חתימת ישתבח ולעיל סי' תפ"א כתב אבל עכשיו באו תלמידים כו' חותם בכוס ד' יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות ובכוס ה' חותם בנשמת הבוחר בשירי כו' משמע דכאן לא אדכר אלא מלך מהולל בתשבחות משמע דלא חותם אלא במלך מהולל בתשבחות והביא דעת מהר"ר מאיר ערמאי שיש להמתין ביהללוך עד שיבוא לחתימת ישתבח ושם יאמר. (כאן חסר) ישתבח גדול בתשבחות הוא בנוסחאות הטור מלך מהולל בתשבחות כמבואר בסי' נ"ד שכתב שאין לענות אמן אחר חתימת ישתבח כשאומר מלך מהולל בתשבחות אלא ימתין עד חי העולמים וזה כונתו גם כאן שאומר וחותם מלך מהולל בתשבחות כלומר עד בשירי זמרה כו' חי העולמים אלא דנקט רישא דחתימה ולעיל סי' תפ"א דנקט חתימ' ישתבח עד הבוחר בשירי הוכרח לתת סי' זה כיון דאמר שם קודם לזה שחותם אחר יהללוך מלך מהולל בתשבחות והיינו חתימ' דיהללוך שאינו חותם אלא בזה בלבד ע"כ הוצרך לומר כאן סי' אחר לחתימת [ישתבח] לא במלך מהולל בתשבחות כי היכי דלא ליתי למטעי דהוא כמו חתימת יהללוך וזה נ"ל פשוט בדעת הטור ומכוין כמ"ש ב"י בשם הגהות סמ"ק דחתימת נשמת היא עד חי העולמים והכל עולה בקנה אחד:

כחצי. והמ"א הכריע דהוי פחות מעט מחצי ביצה ע"ש וכן הכריע הפר"ח ועיין בח"י ובסוף תשובת חוט השני יש להסתפק מי שלא היה לו כ"א פחות מכזית מרור ושרה אותו במים ונתפח ועמד על כזית אם יוצא י"ח כזית אם לאו. ע' יד אהרן:

באויר. ה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף עפ"ב דעוקצין. מ"א:

ס"א שיעור כזית כו'. תליא בשיטת התוס' והרמב"ם לענין עירוב. דהרמב"ם פסק בפ"א מה"ע ה"ט דשיעור עירוב הוא ב' סעודות שהן י"ח גרוגרות והן כששה ביצים. והוא כריב"ב בעירובין פ"ב ב' וכמסקנא דגמרא שם דמחצה לחנוני. וראייתו משום דסתמא דמתני' דפ' בתרא דפאה כריב"ב דתני שם אין פוחתין כו' מככר כו' והוא ב"ס כמש"ש במתני' ח' מי שיש לו מזון ב' סעודות כו'. והתוס' שם פ' ב' ד"ה אגב כו' פסקו כר"ש. ומביאים ראיה לדבריהם משום דסוגיא דגמ' בכ"מ כוותיה דקאמר כביצה לטמא כו' ע"ש. ואינה ראיה דהרמב"ם מפרש מ"ש בכ"מ כביצה לטמא כו' היינו בלא קליפתה ול"ד חצי חציה ממש כמש"ש פ"ג א' דלא שוו שיעורייהו להדדי. ולפ"ז תמוה מה שפ' התוס' כר"ש והוא נגד סתמא דפ"ב דפאה הנ"ל דאתיא כריב"ב כנ"ל. ונראה דמסתמא דפאה אין ראיה להרמב"ם ואדרבא משם ראיה להתוס' שפסקו כר"ש דלכאורה י"ל שם בלישנא דמתני' רש"א ב' ידות כו'. דלמה לא תני שיעוריה בהדיא ככר של ה' ביצים ושליש אלא האמת בזה נראה דשיעורא דב' ידות דקאמר ר"ש אינם שיעור ב"ס לכ"ד אלא דהככר עצמו הוא שיעור לדאורייתא לבית המנוגע משום דכתי' והאוכל בבית וגו' ובעינן שיעור אכילה וחצי הככר הוא שיעור סעודה א' וזה פרס האמור בכ"מ דהיינו פרס הככר שכולו הוא ב' סעודות. אלא דבערובין נתכוונו כולם להקל ולכן קאמר ר"ש שיהיה ב' ידות ממנו ב' סעודות וכ"כ רש"י שם פ"ב ב' ד"ה חציה אע"ג כו' דבשיעור כו' ע"ש. וז"ש חציה לבית המנוגע כו' ר"ל דל"ת למה לא תני שיעוריה בהדיא כנ"ל לכן קאמר חציה כו' כלומר דעיקר שיעוריה הוא חציה לבית כו'. ובזה מיושב לישנא דמתני' י"א דפי"ז דכלים דאקדמיה שם ר"ש לריב"ב. והיינו משום דכאן הוצרך למיתני חציה כו' לאורויי דעיקר שיעורא דככר הוא לבית המנוגע ובעירובין הוא דאקיל ר"ש ושמפני זה נקט לישנא דב' ידות כנ"ל להכי אקדמיה ריב"ב לר"ש דלא נטעי למימר דקאי האי חציה כו' אריב"ב לחוד אי הוי תני לדריב"ב נבסוף. (משא"כ בפי"ז דכלים דלא מיתנייא שם פלוגתא דמתני' אלא אגב לא איצטריך למתני שם עוד פעם להאי חציה כו' ולכן אקדמיה שם ר"ש לריב"ב ואתנייה אצל ר"י בר פלוגתיה). ובהכי מתישבת שיטת הטוש"ע סי' ת"ט שכ' דשיעור ב"ס הוא כשמנה ביצים יהוא תמוה שפסקו דלא כמאן ועמש"ש. אבל לפ"ז ניחא דשיטתם שפסקו כר' יהושע דריש מס' פרה דאמר שם האוכל בבית כי' פרס מג' לקב דס"ל כר"ש לענין בית המנוגע דהחצי ככר הוא סעודה א' אלא דר"ש הקיל לענין עירוב ולא הצריך אלא ב' ידות כנ"ל. ור' יהושע ס"ל דלעולם פרס הוא חצי ככר הנ"ל. והכי משמע להו להטוש"ע כיון דר' יהושע סתמא קאמר שם ולא שמעינן ליה בעירובין להקל וא"כ הוא ח' ביצים כנ"ל. והנה לכאורה י"ל בסוגיא דעירובין שם דקאמר קשיא דר"ח אדר"ח כו' הא דיהיב כו' דמאי פריך דר"ח אדר"ח נימא דהדר מתירוצא קמא דר"ח מחמת קושיא דאכתי למר תשע כו' ולהכי תי' צא מהן מחצה כו' כמו בכ"מ ועוד מאי קמ"ל בהני תר' שינויי דהיכא דיהיב ציבי אינו מנכה אלא שליש והיכא דלא יהיב כו'. והענין בזה נראה דר"ח אמר מתחלה תירוצא קמא דצא מהן שליש לפי שהיה קשה לו רומיא דהני תרין מתני' דפ' בתרא דפאה שם וכמו שהקשה בירושלמי שם וז"ל הירושלמי שם פ"ב הלכה ז'. הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן והא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום. ר"ל כיון דתני מככר בפונדיון שהוא חצי קב כמש"ש מד' סאין בסלע א"כ בתבואה שא"צ הוצאת האפיה היה צריך ליתן יותר ומשני. ר"ה אמר צא מהן שליש ליציאה. ר"ל דמ"ש מככר בפונדיון הוא חצי קב פחות שליש שהחנוני משתכר על הוצאת האפיה דכיון שהחצי קב חטים נמכרים בפונדיו' מסתמא כשהחנוני מוכר הככר מנכה הוצאתו ולפ"ז מש"ש בתבואה חצי קב הוא באמת שליש יותר על שיעורא דככר בפונדיון הנ"ל וזהו תירוצא קמא דר"ח ממש והא דלא תי' צא מהן מחצה היינו משום דר"ח פסק כר"ש ומפרש סתמא דפאה הנ"ל אליבא דר"ש ולכן תי' צא מהן שליש דלפ"ז ב' שלישי חצי קב שיעורא דככר הנ"ל הם ח' ביצים והוא ממש כר"ש אך דבתר הכי היה קשה לר"ח עדיין הא ברייתא דתני וקרובין כו' דלא מיתרצא בתירוצא קמא דצא מהן שליש כמו שהקשו בגמ' שם אכתי למר תשע כו' ותי' צא מהן מחצה ולפ"ז ניחא סוגיא דגמרא שם דמתחלה רצו לתרץ האי ברייתא דתני וקרובין כו' בתירוצא קמא ומחמת קושיית הגמרא אכתי כו' תירץ בתירוצא בתרא צא מהן מחצה. ושפיר פריך הני תרי שינויי דר"ח אהדדי ותי' הא דיהיב כו' ר"ל דכשנותן לעני א"צ לחשוב הוצאת העצים לכן שיערו שם באותו ככר בפונדיון ובכה"ג דיהיב בעה"ב ציבי דאינו מנכה רק שליש והא דלא יהיב כו'. ולפ"ז אתי סתמא דפאה הנ"ל כר"ש ור"ח ס"ל כוותיה וכן ר"ה בירושלמי ס"ל כוותיה שלכן תירץ צא מהם שליש כנ"ל לאוקומיה סתמא הנ"ל כר"ש וכמש"ש בגמ' הא דיהיב כו' ולכן פסקו התוס' שפיר כר"ש. ומה שהביא הרמב"ם ראיה מלישנא דגמ' שם מאן חכמים ריב"ב כו' דמשמע דהלכה כריב"ב לא מכרעא להתוס' משום דסתמא דפאה כר"ש והלכה כסתם משנה וכנ"ל. אבל עדיין צ"ע ממ"ש בעירובין פ' ב' קמ"ל דב' סעודות כו' ולריב"ב הוי גרוגרות שליש ביצה ופסק הרמב"ם כוותיה וכ"ש לתוס' דפסקו כר"ש וכזית פחות מכגרוגרת כמ"ש בשבת צ"א א' לאפוקי מגרוגרות כו'. וביומא פ' א' אמרו אין בית הבליעה כו'. ובכריתות י"ד א' אמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ועמ"א ועתוס' שם ד"ה אגב כו'. ומחמת זה כ' התוס' דלגבי עירוב קי"ל כר"מ ובגמ' נמי כו' אבוך כמאן עביד כר"מ כו' ע"ש. ושיעורא דר"מ אינו ידוע דבגמרא קאמר שם תרתי ריפתא כו' דנהר פפיתא. ואפשר לומר לשיטת התוספות דשיעורא דר"מ ור"י הנ"ל הוא י"ב ביצים וא"כ הוי גרוגרות ב' שלישי ביצה וכזית שהוא פחות מכגרוגרות הוי חצי ביצה וניחא הכל. אך שיטת הרמב"ם עדיין תמוה שכ' בהדיא דגרוגרות הוא שליש ביצה כנ"ל ונראה דמה שפסק הרמב"ם ששה ביצים שהם י"ח גרוגרות כדאמרינן בגמ' שם היינו עם הקליפות והוי גרוגרות לדידיה שליש ביצה שעם הקליפה ומ"ש ביומא שם אין בית הבליעה כו' יותר מכביצה כו' היינו בלא קליפה כמ"ש שם בעירובין כמוה בלא קליפתה וע"ז אמרו שזית הוא חצי ביצה דהיינו בלא קליפתה ושיעור א' הוא אלא דלא הוי ח"ב ממש ולכן פסק גבי עירוב דב' סעודות הוא ששה ביצים דלפ"ז הוי כזית פחות משליש ביצה כנ"ל וגבי שיעורא דכזית כ' שהוא חצי ביצה והיינו כמ"ש וכן הש"ע לענין עירוב כ' כהרמב"ם ולענין פסח כ' שכזית הוא חצי ביצה ולפמ"ש אתיא דברי הש"ע כאן על נכון בין לשיטת התוספות ואליבא דר"מ וכנ"ל ובין לשיטת הרמב"ם: ויאכלנו. כמש"ל בסי' תע"ה ס"א: ובירקות כו'. כמ"ש תוס' ביומא ע"ט א' ד"ה כותבת בשם הירושלמי צריך למעך חללה וכמ"ש בפ"ב דעוקצין עלי בצלים כו' אם יש בהן חלל כו' כמו פת סופגנין כו' ע"ש. ושם בשר העגל כו'. אבל במנחות נ"ד מסקינן דבשר העגל שנתפח מדרבנן וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' אבות הטומאה ובפי"ד מהל' מ"א ולכאורה נראה לי דהא דרבה שם שינוייא הוא לשנויי דלא תיקשי על ר"ל אבל למסקנא כיון דסלקא ר"ל באל"ה בתיובתא לא צריך לדחוקי ולומר מדרבנן וגם לומר דאין דיחוי באיסורין ובר"פ המצניע סלקא באבעיא אם יש דיחוי או לא ואף שהכ"מ בשם הרי"ק נדחק וגם מתורץ קושיית תוס' דמנחות שם ד"ה דמעיקרא כו' וגם לכאורה נראה הסוגיא בכמה מקומות דיש דיחוי ברפ"ג דטהרות הרוטב כו' וש"מ אבל הר"ש והרע"ב כת' בפ"ג דטהרות מתני' ד' דאין דיחוי ונקטו השמעתין כפשטיה וגם הרמב"ן והרשב"א בר"פ המצניע דחקו לתרץ קושיית תוס' דמנחות הנ"ל ולא דחו אותה מהלכה אין בידי להקל נגדם למעשה:

ב"י מדברי התוס' חולין ק"ב