דין מי שנשבע שלא לאכול מצה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תפ״ה

מצה סתם. א"כ כיון שחל על מצה דרשו' חל נמי על מצה של מצוה ונ"ל דמי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות כנ"ל דלא כע"ש:

לוקה ואוכל וכו'. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה אבל אם אומר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עבי"ד סי' רל"ט:

סתם אסור לאכול כו'. דהשבוע' לבטל את המצו' בשב ואל תעשה חיילא בכולל דהיינו כיון שחל על כל השנה חל נמי בליל פסח:

אסור. כיון שחל על מצה דרשות חל נמי על מצה של מצוה. וכופין אותו לשאול על שבועתו. ב"ח ועיין יו"ד סי' רל"ו:

לוקה. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה. ואם נשבע על מרור וד' כוסות שבועתו חל כיון שהם דרבנן. וכן אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עיין בי"ד סי' רל"ט. וכופין אותו לשאול על שבועתו או על נדרו כמ"ש ס"ק א' ועח"י. הרב בעל ראש יוסף נסתפק אם כשאמר שבועה שלא אוכל מצה סתם ואח"כ פי' כוונתו דמה שנשבע היינו בליל פסח מה יהא דינו וע' יד אהרן באורך מזה:

ס"א אמר כו'. עט"ז ועתוס' שבועות כ"ד א' ד"ה אלא. ור"י מפרש וכ"כ הרמב"ן ור"ן וריב"ש בסי' נ"ט וסי' שצ"ח וע' בר"ן ובמלחמות סוף פרק ג' דשבועות:

הירושלמי בפרק ג דשבועות וכתבוהו הרי"ף ורא"ש בסוף פסחים וכמו שפי' הר"ן שם