דיני אכילת האפיקומן - שולחן ערוך אורח חיים סימן תע״ז

כזית. ומהרי"ל כתב לכתחלה יקח ב' זתים א' זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית (ד"מ ב"ח):

בלא ברכה. דאתכא דרחמנא סמכינן ועסי' קע"ט וב"ח כתב בשם רש"ל דלא יאכלנו:

יטול ידיו. דכיון שבירך ב"ה אסח דעתיה כמ"ש רסי' תע"ה:

לא יאכל האפיקומן. דאם יאכל יצטרך ליקח כוס אחר לב"ה והוי כמוסיף על הכוסות והמ"מ ורי"ו ורשב"א והראב"ד כתבו דאוכל כזית ומברך בלא כוס עכ"ל ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה ומברך לפעמים בלא כוס אף עתה יאכל אפיקומן ויברך בלא כוס (עסי' קפ"ב) וכיוצא בזה כתב הסמ"ק דמי שאינו נזהר בכל השנה בסעודה שלישית גם כשחל ע"פ בשבת לא יאכל:

ויסמוך על מצה. אף על פי שאכל אחריה דברים אחרים יצא בדיעבד:

שימור למצת מצו'. ולא יאכל מאות' מצה תוך הסעודה:

אחר ההלל. נ"ל דיחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך ב"ה בין שלישי לרביעי ויחזור וישתה כוס השלישי:

כזית כל א'. כתוב במהרי"ל צריך לאכול כשיעור ב' זתים דהיינו כביצת תרנגולת דחביבה היא משאר המצו' דשיעורם בכזית שהוא חצי ביצה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מכזית ע"כ:

משעת קצירה. פי' המצה של מצו' שומרים משעת קציר' ולא שאר מצות ע"כ אין יוצא בהן במקום מצת מצוה:

ואין לחוש כו'. שכיון שהשלישי הי' בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה להיות שלישי ואם נזכר אחר שבירך על הלל שהוא ראוי להיות אחרון אין סדר ברכות מעכבת:

כזית. והסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול כשיעור ב' זיתים א' זכר לפסח וא' זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית. וכ' הרוקח אל יהיה לך אכילת אפיקומן לטירחא ועסי' תע"ו בהג"ה שלא יאכלנה על אכילה גסה דאע"ג שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי שיהא מתאוה לאכול ב"ח כ' של"ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן סוכה בכניסתו וביצאתו וכן ד' מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה. וע"ל סי' תע"ג ס"ק י"ט מש"ש בשם הרש"ל ובפסח מעובין סימן שט"ו כתב עוד וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם [ברגליכם] ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה:

לא יאכל. והסכמת אחרונים דגם עכשיו יאכל אפיקומן ויברך בה"מ בלי כוס. מ"א ועיין בנ"צ:

קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ולא (י) אכל מאותה מצה תוך הסעודה:

שמוסיף. ואם נזכר אחר הלל יחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך בה"מ בין שלישי לרביעי ולא יחזור וישתה כוס שלישי מ"א ועח"י וט"ז. נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקב אותה ותולין אותה ואין בו חשש איסור מה שנוקבין אותה בי"ט כ"כ המ"א סי' ת"ק ס"ק ז ע"ש:

ס"א לאחר. שם קי"ט ב' אין מפטירין כו' וע' רש"י שם: כזית. כמ"ש שם שיאכל כזית מצה באחרונה: זכר. שרש"י ורשב"ם מפ' שזהו עיקר אכילת' ומברך בתחל' כמו בחזרת והרא"ש הקשה א"כ יאכל עמה מרור וחרוסת אלא זכר לפסח כו': ויאכלנה. אף לדעת הרא"ש כיון שבזמן הבית הי' עיקר אכילתה: ולא. כנ"ל: ויהא זהיר. עבה"ג ואף לר"ע מ"מ לכתחיל' אסור כמ"ש בזבחים נ"ז ב' וע' תוס' בע"פ שם: ויקדים כו'. בשביל כוס ד' וע' בסי' תע"ב דלא כתוס' דמגילה שם:

אם כו'. אע"ג דנט"י הוי סילוק כמ"ש בברכות מ"ב א' וכן הב ונבריך כמ"ש בע"פ ק"ג ב' מ"מ כאן לא הוי סילוק כמ"ש בברכות שם אנן כו' אע"ג דס"ל דהוי סילוק ועתוס' שם ד"ה אתכא: ואם כו'. כמ"ש בין שלישי לרביעי כו' ועתו' שם ק"ח א' ד"ה כולהו: יטול ידיו. כיון דאסח דעתיה כמ"ש בפסחים קט"ו ב' וע' תוס' ק"א ב' ד"ה כשהן: ויברך המוציא. וכאן ל"ל אתכא כו' דאפי' לא אסח דעתיה צריך לחזור ולברך אפי' אשתיה כמ"ש בפסחים ק"ג א' א"ל ל"ל כולי כו' וע' תוס' ק"ב ב' ד"ה יקנ"ה כו' ודעתו כו' וכ"ש כאן דלא מהני ליה אתכא כו': ויברך בפה"ג כו' ואם לא כו'. היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס אפי' ביחיד:

הרי"ף ורא"ש בס"פ ע"פ ורמב"ם

ציינתיו לעיל בסימן תע"ב סעיף ז'

מימרא דרבא אליבא דראב"ע ק"כ וכת' הרא"ש שנכון להחמיר וש"פ

טור בשם ר' פרץ והגהת מיימוני בשם סמ"ק

שם בשם אבי העזרי וכ"

שם

הרא"ש בתשובה כלל ר"ד