מנהג אכילת צלי בליל פסח - שולחן ערוך אורח חיים סימן תע״ו

לאכול צלי. ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא:

אכילה גסה. אפי' שאינו מתאו' לאכול אף על גב שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי' שיהא מתאוה לאכול (ב"ח רסי' תע"א): כתב ב"י סי' תע"ז בשם הרוקח אל יהי אכילת האפיקומן עליו לטורח דאמרינן בנזיר אכלה לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם: ואם קץ במזונו לא יצא כלל כמ"ש סי' תרי"ב ס"ו:

ועוף. ול"ד למ"ש סי' תס"ט דשרי בעוף דהכא גזרינן עוף אטו בהמה דהעולם יטעו בין צלי לצלי אבל דגים מותר לאכול צלי:

שהיו מקריבין. ומתאבלין על זה:

שלא לאכול צלי. עמ"ש בסי' תע"ג סעי' ד' לענין שני תבשילין. וכתב טור בשם אבי עזרי דאשכנז מקום שאין אוכלין צלי הוא:

אפי' בשר עגל ועוף כו'. בטור בשם אבי עזרי מסיים ודאי מנהג כשר לאכול מבושל במקום שנהגו שלא לאכול צלי ופירש בו ב"י פירוש דחוק לענין מה הוי כשרותו של מנהג זה ונלע"ד דבא לאפוקי מאיזה מחמירים שלא לאכול בשר כלל בליל פסח משום שלא יטעו לומר צלי הוא אוכל ע"ז אמר שאין זה כשר דאם כן מבטל שמחת י"ט ע"כ טפי עדיף לאכול בשר מבושל ולא חיישינן לטועי' בזה. בסי' תפ"ו כתב זרוע של טלה:

בצים זכר לאבילות. בסי' תע"ג הביא ב"י בשם כל בו דגם הביצה שלוקח לא' משני תבשילין היא זכר לאבילות וכבר כתבתי מזה שם דאלו צלוים גם בבצים אסורים כדאי' במרדכי פ' כ"ש בשם הירוש' רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל או עוף סברין למימר אפי' ביצ' אפי' קולייס פי' דג ר' יודן בר חנן אומר בלבד שיהא מין שחיטה עכ"ל משמע מזה דלהמסקנא מותר בבצים ובדג אלא דוקא מין שחיטה אלא שמתחיל' סוברת אפי' בביצה ודג אוסרת בצלי ולא קיימא לן כן וכ"מ מהטור וש"ע שלא אסרו אלא מין שחיטה וע"כ תמהתי על רש"ל שכתב דאפי' ביצה צלוי' אסורה כדאיתא במרדכי עכ"ל והיאך מביא ראיה ממה דס"ד ולא נשאר כן במסקנא ע"כ נראה דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג:

רק שני טבולים עמ"ש רסי' תע"ה:

שנהגו. ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח"כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח"כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ"א וכ"כ הח"י אבל הפר"ח אוסר בין צלאו ואח"כ בישלו בין בישלו ואח"כ צלאו ע"ש:

שחיטה. אבל דגים וביצים צלוים מותרים. אחרונים:

ט"ב. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו. וע' ח"י. ופשוט דאין חילוק בין ליל א' לליל ב' בכל הנ"ל. אחרונים:

ס"א ובכל מקום אסור. מתני' ספ"ב די"ט וע' בה"ג: שלא יאכל. שהוא במקום פסח ואמרי' בנזיר ואחד אכלו לשם כו' ובע"פ קכ"א דלמ' אתי כו' ועתו' ק"ז ב' ד"ה דלמא כו': או ישתכר כו'. כמ"ש בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר כנ"ל: וישן מיד. ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח כל הלילה:

ס"ב אפי' כו'. רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל א"ל אפילו בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולייס ר"י בר חנן אומר בלבד מן השחוטה: נוהגין כו'. ול"נ הטעם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה וצריך לאכול ומה שאין אוכלין את הזרוע לפי שעושין אותו צלי כמש"ל בסי' תע"ג ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין: משום שליל. מדרש רבות קינות על פסוק השביעני כו'. השביעני במרורים זה י"ט הראשון של פסח דכתי' בו על מצות מרורים הרוני לענה מה שהשביעני בליל י"ט הראשון של פסח הרוני בלילי תשעה באב לענה הוי ליל י"ט הראשון של פסח הוא לילי תשעה באב: ויש נוהגין. ויש להביא סמך ממ"ש בפ"ה דברכות ואם בא לשתות כו':

משנה פסחים נ"ב

ברייתא שם

שם ע"ד

טור בשם הירושלמי