על כוס שני אין מברכין - שולחן ערוך אורח חיים סימן תע״ד

על כל כוס וכוס. אף על גב דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סו"ס קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד וכ"פ ביש"ש פ"ו דחולין סי' י':

והמנהג בין האשכנזים כו'. אמת שזה דעת רב שרירא ורב האי בטור וצ"ע באמת הא זה סותר את זה דאם מברך בפ"הג על כל כוס ע"כ קי"ל דאגדה והלל הוי הפסק כדעת ר"י רסי' תע"ג ומדלא צריך ברכה אחרונה אחר הכוסות הראשונות ש"מ דשייכים הם לסעוד' והגדה לא הוי הפסק כרשב"ם. ופשוט שמטעם זה באמת כתב הטור וא"א הסכים לדבריהם בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון. עכ"ל. משמע אבל לא בראשונה לענין בפ"הג על כל כוס מטעם שזכרתי ונ"ל טעם הגאונים דודאי לא הוי הפסק ואפ"ה צריך בפ"הג לכל א' כיון דחכמים תקנו ד' כוסות הוי כמתנה בפי' בשעת ברכה שאין בדעתו לשתות מחמת ברכה זו אלא כוס זה כיון שצריך לכוס אחר חייב לברך עליו כנ"ל אלא ק"ל אמאי כ' לעיל שלא יאכל בטיבול ראשון רק פחות מכזית ורמ"א לא כתב ע"ז כלום משמע דהכי נוהגים הא אפי' אם יאכל כזית לא יצטרך לברכה אחרונה כיון דלא הוי הגדה הפסק וי"ל דמ"מ עדיף טפי לצאת ידי ר"י והא דלא קי"ל כוותיה בברכה אחרונה היינו להקל בספק ברכות:

ס"א שאין מברכין. כמ"ש שם ק"ג ב' מר זוטרא בריך כו': והמנהג כו'. כדעת הרי"ף ולמד ממ"ש שם ק"ט ב' ארבעה כסי כו' ויש לו דין נמלך לענין זוגות וה"ה לענין ברכה והביא ראיה ממ"ש בחולין פ"ו ב' מ"ש מתלמידי דרב כו' הכי השתא כו' וה"נ דלא אפשר למקרי ומשתי בהדדי והרז"ה דחה ראייתו דוקא בדבר שהוא סילוק אמרינן כן כמו בה"מ וכיסוי הדם וראיה ממ"ש ק"ב א' חברים שהיו כו' ועתוס' שם ד"ה ועקרו ובחולין שם בתוס' ועוד שאם רצה לשתות שותה כמ"ש בין הכוסות כו' ובמלחמות ור"ן ישבו דבריו דמשהתחיל ההגדה או אשר גאלנו אסור לשתות ועתוס' ק"ג ב' ד"ה רב כו'. וס"ל דאפילו אינו דבר של סילוק מפסיק רק דבר הקבוע חובה או קודם התחלת הדבר כמו טול ברוך וסח בין תפלה כו' אבל אחר התחלה ובדבר הרשות אינה הפסק כמ"ש בהלל ובמגילה פוסק ולכן אין ראיה מחברים כו' ומה שאין מברך בפה"א על המרור כדעת ר"י שברכת המוציא פוטרתו: אבל ברכה כו'. שאין היסח הדעת קובע ברכה לאחריו כמ"ש בפ' ע"פ נמלך אנא וכן פי' מ"ש שם כיון דאמריתו הב כו' עד שיברכו בפ"ה וא"צ בה"מ ובחולין ק"ז ב' והשמש מברך כו' וא"צ ברכה לאחריו ועתוס' שם פ"ז ב' ובע"פ ק"א ב' ד"ה כשהן יוצאין כו' ואפי' להרי"ף ורמב"ם שמפרשין שם שצריך ברכה למפרע דוקא בעקירת מקום אבל בחד מקום לא. רמב"ן במלחמות וער"ן:

טור בשם אביו הרא"ש שם בק' פ"פ ורב כהן צדק וכת' הרא"ש שם שכן נהגו

שם בשם רב שרירא ורב האי והרא"ש