זמן הגעלת הכלים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תנ״ב

אם הכלים ב"י. שאע"פ שהכלי ב"י ואין ס' במים נגדו אפ"ה שרי משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא מה שא"כ אחר שעה ה' וקשה דהא בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים ולא התיר מטעם נ"ט בנ"ט ולמה מתיר כאן לכתחלה וי"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי:

שבליעתן מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות:

אך רבים חולקים וכו'. דברי הרמ"א תמוהים דגם הרב"י מודה לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכ"ז שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעי אבל קודם זמן איסור שרי דהוי נ"ט בנ"ט דהיתירא וכ"כ בהגד"מ וכ"כ רש"ל בתשו':

ושלא יכניס. כדי שלא יבלע ממי הגעלה:

תחלה וסוף. פי' דדי כשמגעיל' בתחלה או בסוף:

צריך ליזהר בכל כו'. פי' שירא' שלא יהיו הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ס' נגדו ואם מגעיל הרב' כלים זא"ז צריך שיהא ששי' נגד כול' דהאיסור חוזר וניעור (ב"י וד"מ בשם רשב"א סי' רס"ב) ובאו"ה שנ"ח כ' דשרי בדיעבד דהא י"א דגם במאכל אינו חוזר וניעור ואם כן בכלי יש להקל וכ"כ הא"ר והש"ך בי"ד סי' צ"ט חולק עליהם ע"ש: ונ"ל דאם כלי אחד בלע בשר והשני דגים אינו חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים וכמ"ש בי"ד ססי' צ"ח: ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואחר כך כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף: נ"ל דאם אין היורה ב"י א"צ להגעילה תחלה דלא גרע מהכלים עצמן ואם הגעילה תחלה אין צריך להגעיל' בסוף דהא אין הכלים ב"י אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם ה' וכ"כ הב"ח, וצ"ע למה נקט רמ"א אחר שש דהא אחר ד' צריך ליזהר כמש"ל דאף דאיסורא דרבנן מכל מקום לא שייך נ"ט בנ"ט עסי' תמ"ז ס"ג דבדבר שאין בו אלא טעם חמץ לא אמרינן חוזר וניעור דלא כע"ש:

יש ליזהר. ולענין דיעבד עבי"ד סי' צ"ה ס"ג:

ביחד. פי' שתוחב אותו בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן:

שום כלי ב"י. אפי' קודם שעה ה' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כ"ז שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בנ"ט: ואפילו שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטנו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עבי"ד סי' צ"ב) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאב עם כלי אחר מהקדיר' ולערות עליהן להגעיל דזהו מקרי כ"ש (ועבט"ז בי"ד צ"ב שהאריך בזה) אכן אם שוה' את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המי' רתיחתן מקרי שפיר כ"ר (כל זה במהרי"ל) ומט"מ כ' להגעיל ג' ימי' קודם פסח וכל זה תלוי במנהג, כתוב בס"ח סי' תש"ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל:

בשום משקה. וה"ה במים המעורבים עם אפר שקורין לוי"ג בל"א ב"י:

עושה שפה. משום שא"א שלא ניתז פעם א' עליו ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו לכן יעשה שפה ואף על גב שהמים זבין משם דרך הטיט קי"ל כבולעו בניצוצו' כ"פ בניצוצות (גמ') וכ' מהרי"ל דאם הוא כלי ששואבין עמו רותחין אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה: כלי שפיהו צר שא"א לשפשפו בפנים או שיש לו קנים אסור בהגעלה עכ"ל ונ"ל דה"ה קערות שמכסין בהם המחבת אף צד החיצון צריך הגעלה:

או יקח. פי' שימלאנו בתחל' היטב:

אבן רותחת. דצוננת מצנן המים:

קודם שעה ה'. דאז הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא וביש ספרי טור כתוב קודם ששית:

אם הכלים ב"י. פירוש ויחזרו ויבלעו ממה שפלטו וכן אם משהה אות' יותר מדאי. משמע דשהיה קצת אין בה חשש. ובטור כתוב ונוהגים להכניסן ולהוציאם מיד נראה דלאו ממש קאמר מיד אלא עכ"פ צריך קצת שהיה וכ"כ בכל בו צריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי מן היורה כדי שיהי' פנאי אל הרתיח' ליכנס ולהפליט מה שבלע ע"כ ואין כאן חשש לגמרי בשהייה קצת בפרט שמגעילין קודם שעה ה':

שלא ינוחו מרתיחתן. ואם נחו אזי חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן ולא נאסר היורה במה שנחו המים:

עד הפסח שאז חמץ במשהו. משום חוה"מ הוצרך לטע' זה דאלו בי"ט עצמו אפי' בשאר י"ט אסו' להגעיל כמ"ש סי' תק"ט:

צריך ליזהר בכל כו' צ"ע דיש עוד א' מה שלא נזכר כאן דהיינו אם מגעיל מקצת הכלי ב"פ דבזה א"צ ליזהר אם מגעיל קודם ה' כמ"ש בסי' תנ"א ס"ט ממילא אחר האיסו' צריך ליזהר בזה ואיך אפשר ליזהר בזה דהא במקו' שמחזיק הכלי בידו בשעה שמגעילו אין המים נכנסים שם וכ"ש אם מחזיקו בצבת צריך לגלגל הכלי ולהחזירו ליורה וא"כ א"א שלא יגעיל מקום א' ב"פ דא"א לצמצם בזה וב"י הביא בזה דיצמצם כפי יכולתו וא"א באמת לזה צמצום וע"כ צריך להגעיל אז בשבכה שקורין הוי"ב שבזה אפשר להגעילו בפעם א' כיון שהמים נכנסים בכולו אבל אם מגעילו אחר איסורו ביד או בצבת לא עלתה לו הגעלה כלל אפי' דיעבד דחוזר וניעור וא"ל דאם אין הכלי ב"י יכול להגעילו אפי' ביד דהוי נותן טעם לפגם ומותר עד הלילה זה אינו דעכ"פ נט"ל אסור לכתחלה כדאי' בי"ד סי' ק"ג גם שלא ישהה בתוכו לא מהני לזה דכיון דאין בכלי מה לפלוט דהא כבר פליט בראשונה ודאי בלע אפילו מיד שיכניסו שנית אלא דאם יש במים שביורה ס' נגד הכלי שמגעיל מועיל גם לזה שמגעיל הכלי ב"פ אלא דבזה לא יוכל להגעיל ב' כלים דיצטרך ס' נגד שניה' כמ"ש ב"י בשם הרשב"א אפי' בזה אח"ז וא"ל דהוי כמבטל איסור לכתחלה דלא נתכוין על ביטול האיסור מה שיבלע אלא על הפליט' במה שיש בו ומטעם זה נ"ל ג"כ שהבא להגעיל סכין אסור בקדירה שע"ג האש והיא גדולה ויש בה ס' נגד הסכין יכול ליקח קדירה כשירה לזה ולא הוי מבטל איסור לכתחלה ולפי מ"ש ניחא הא דלא זכר כאן מה דמגעיל ב"פ מקצת כלי כיון דזכר כאן ס' נגד הכלי משא"כ לעיל סי' תנ"א ס"ט:

קודם ו'. היינו לפי הגי' שזכרתי בס"א דל"ג ה' והחילוק שבין הגעלה לליבון דבהגעלה עכ"פ נשאר משהו:

א' מהם אינו ב"י. א"ל הא באינו ב"י אסור לכתחלה דמקבל טעם פגו'. י"ל דכאן אין ודאי שיבלע הכלי כיון שטרוד לפלוט מ"ה אין כאן לכתחלה איסור ודאי אבל אם כבר פלט כל צרכו דודאי יבלע תכף שיחזירנו ליורה אז יש איסור לכתחלה להגעיל מקום א' ב"פ וכמ"ש:

ע"כ נהגו שלא להגעיל. פי' אפי' אם מגעיל כלי א':

אם נוגעים זה בזה. דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיח' אע"ג דלענין טבילה אין איסור חציצ' בזה לענין רתיחה שאני כ"כ המרדכי בשם רוקח אבל משום איסור פליטת הכלים אין חשש אפילו אם הם ב"י משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא דהיינו קודם שש כמו דגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאוכלן בכותח כמ"ש בי"ד סי' צ"ז:

כלי גדול כו'. פי' שרוצה להכשירו וחושש שמא יש על שפתו חמץ במקום שאין המים עולים שם וכן הדין ביורה אחד שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה אבל בתחלה קודם שמכשיר הכלים ומכשיר היורה תחלה מן האיסור שבו א"צ לעשות לו שפה דלענין הגעלת הכלים שיעש' בו אין חשש בזה ממ"נ אם כח המים אין מגיע שם להשפה כדי להכשירו גם אין כח בבליעת השפה להפליט ולהבליע בכלים הנגעלים על ידי המים ואם יש להמים כח להפליט משם אם כן מועיל ג"כ הרתיחה שביורה לשפה להכשירו משא"כ בהכשר יורה אחר הגעל' ודאי חיישינן שמא לא הגיעו המים להשפה בכל מקומותיו שקיבל כבר ואחר כן כשיבשל ביורה לפסח ימלאנו ויאסר השפה את התבשיל על כן צריך לעשות בטיט שפה וכ"מ דברי הטור שכתב בשם גאונים מדיח יורה גדולה ומגעיל' ברותחין ומכשירה ושוטפה בצונן ומפליטה תחלה מחמץ ואחר כך מרתיח בה מים רותחים בלי שיעור (פירוש שא"צ למלאותה אלא כפי מה שיצטרך להגעלת הכלים) ומגעיל בהם יורות קטנים וסכינים ועץ פרור וכלי שצריך הגעלה בכ"ר ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה שאם ינוחו יהא אסור להגעיל בהם ונטלן ושוטפן בצונן ואח"כ ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפ' עכ"ל הרי שלא הצריך לעשות טיט אלא במה שרוצה להכשירה אח"כ לפסח. אבל בתחלה כשבא להכשיר היורה כדי להגעיל בה לא הצריך זה והיינו מטעם שזכרתי. ואע"ג דכתב הטור בסוף כמשפט הראשון זה לא קאי רק על ההגעלה לא על השפה ועכשיו נהגו לעשות תחלה גם כן שפה בטיט או להכניס בה אבן והוא על צד היותר טוב דשמא יגע בכלי המוכשר בשפה של יורה וכן מסיק מורי וחמי ז"ל:

ויגיעו המים בשפתו. אמרי' בגמ' בזה דכבולעו כ"פ מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצו' פירש"י דלא בלעו אלא ע"י ניצוצות שניתזו הרתיחות שם ולא הכניסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור כך בשעת פליט' אע"פ שלא הוכנס' ליורה אחרת הואיל ונתמלא' יפה מעלה ניצוצות על שפתו ופולט ומיהו גדנפא בעי דאי לאו הכי דלמא לא הוי מסקה ניצוצות על השפה בהאי זימנא. אבל איסור נתבשל בה פעמים הרבה ואם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם א' עכ"ל משמע דבמקום שנכנס החמץ תוך היורה אינו מועיל לו הכשר ע"י רתיח' אלא דוקא להכניסו ליורה להכשירה דכלל גדול הוא כפי תשמישו כך הכשירו. וכ' מו"ח ז"ל ולפ"ז בקערות דכופים אותם לפעמים על המחבת או שואבין בקער' מהקדיר' כמ"ש בכלבו צריך להכשירו להכניסו ליורה אחרת אבל לערות עליהם רותחין מכלי ראשון ואפי' ישים עליהם ג"כ אבנים מלובני' דכ"ז אינו נקרא אלא ערוי אבל לא הוי ככ"ר עכ"ל ודבר זה שהחמיר באבנים מלובנים אינו מן הדין אלא חומרא בעלמא דהא כ' בש"ע סי' תנ"א ס"ו דהכשר זה הגעל' בכ"ר וכן הביא שם רמ"א בסעי' ה' בקערות גדולות שיתן עליה' אבנים מלובנו' כו' ע"כ ודאי מהני זה לכל הצריך להגעל' דכ"ר ובלבד שילכו הרותחין ע"פ כולו וצדדיו: כתב ב"י ונ"ל דלפי מ"ש רבינו בשם הרא"ש המצריך להגעיל היור' הגדולה היינו דוקא כשהכלים שהוגעלו בתוכן היו ב"י ולא היה ס' במים כנגדן וההגעל' היתה אחר ד' שעות שהוא זמן איסור חמץ הא לאו הכי אם היתה היור' מוכשרת קודם שהגעילו בה א"צ לחזור ולהגעילנ' עכ"ל ונראה דיש להחמיר לכתחל' גם בזה דהא עיקר ההיתר משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא. וכבר זכרנו בי"ד סי' צ"ה ס"א בשם הסמ"ק דאסור לעשות לכתחלה נ"ט בנ"ט ואסור לעלות דגים בכלי של בשר כדי שאח"כ יאכלם עם כותח ה"נ כן הוא דאסור לכתחלה היורה וסומך עצמו שיהיה נ"ט בנ"ט. ול"ד זה למגעיל כלי שאינו ב"י עם כלי ב"י כמ"ש בס"ב דשם אין הבליעה ודאית כיון שהכלי טרוד לפלוט אימור לא בלע כלל. כמ"ש שם משא"כ כאן ביורה שהוא בולע ודאי מהכלים שמגעילים בתוכו שהרי אינו מסולק מהם תמיד שנשאר בו הפליטה של הכלי ע"כ הוי אסור לכתחלה וכן נוהגים שמכשירין היור' אחר הגעל' בכל גווני ולפעמים שיש איסור בפליטת הכלים כיון שיש אפשרות להכשירו לא נמנע מזה. ומו"ח ז"ל מחמיר מטעם שיש אפשרות להמתין מע"ל וזה אינו מספיק דהא לכלים שהוא מכשיר בערב פסח קודם זמן איסורו והוא צריך אותם לפסח אבל בדיעבד אם נשתמש בו בפסח לא נאסר אפי' אם הוא בענין שהוכשרו בו כלים כנלע"ד: הנשים נוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין על האבן שמכשירין בו כלים מטעם שהריח של חמץ נכנס בו ואין בו ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח:

ה'. היינו תחלת שעה ה' סוף שעה ד' כיון דמשעה ד' נאסר עכ"פ מדרבנן תו לא מיקרי נ"ט בר נ"ט דהיתר' (ובטעם חמץ ל"א דחוזר וניעור ולענין דיעבד עיין י"ד סימן צ"ה ס"ג). אחרונים:

ב"י. שאע"פ שהכלי ב"י ואין ס' במים נגדו אפ"ה שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מה שאין כן אחר שעה ה' ואע"ג דלעיל בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים בכליה' ולא מתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דהכ' איכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי ויחזו' ויפלט מהכלי להתבשיל תוך הפסח מ"א. (והח"י תי' דבבישול אסרינן לכתחלה נ"ט בר נ"ט והוי כלכתחלה מתוך שאפשר להשהותן). ח"י:

מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות:

ואינו משהה. דבר זה אין לו פירוש ושייכות כלל. עיין ח"י שמיישב:

חולקים. דברי רמ"א תמוהים דגם הרב"י מוד' לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכל זמן שהן רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעו אבל קודם זמן איסור יכול להרתיחן פעם שנית ולהגעיל בו דהוי נ"ט בר נ"ט דהתיר'. עמ"א ובח"י:

יכניס. כדי שלא יבליע ממי הגעלה:

וסוף. פירוש דדי כשמגעילה בתחל' או בסוף:

במשהו. משום ח"ה הוצרך לטעם זה דאלו בי"ט עצמו אפילו בשאר י"ט אסור להגעיל כמ"ש סי' תק"ט ט"ז:

שש. ל"ד אלא לאחר ד' צריך ליזהר כמ"ש ס"ק א':

הדברים כו'. פירוש שיראה שלא יהיה הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ששי' נגדו ואם מגעיל הרבה כלים זא"ז צריך שיהיה ס' נגד כולם שהאיסור חוזר וניעור ואם כלי אחת בלע בשר והשני דגים אין חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מעט ואח"כ כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף. וכתב המ"א ונ"ל דאם אין היורה ב"י א"צ להגעילו תחלה דלא גרע מהכלי עצמו ואם הגעילה תחל' א"צ להגעילה בסוף דהא אין הכלים ב"י אך נהגו להחמיר כל החומרות אפילו קודם ה' וכ"כ הב"ח: וכתב מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל שלשה ימים קודם פסח. וכתב ס"ח סימן תש"ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל זהו נכון ועח"י:

ביחד. פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביור' ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן. ולענין דיעבד עיין בי"ד סימן צ"ה ס"ו. ועיין סי' תק"ט במ"א סעיף קטן י"א טעם לאותם הנוהגים שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכ':

ב"י. או איכא ס' נגדו. וכל זה בשאר ימות השנה או בערב פסח קודם שעה ה' משא"כ אח"כ צריך ליזהר בכל א' מהן שלא יהא ב"י או ס' כמבואר:

איסור. שצריך שיהא שאינו ב"י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה:

שום כלי. אפי' לבדו וקודם שעה ה' וגם יש ס' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בר נ"ט דהתיר' (וש"ך י"ד סי' צ"ה מקשה מדאמרי' שם קערה בשר שהודח' ביור' חולבת מותרת. ותירץ דהתם דיעבד ופר"ח דחה סברתו הלא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא דמסיק דחומר' לכתחלה הוא לסברת פוסקים דל"מ נב"נ כי הטעמים מתערבים בפ"א במים). כתב המ"א אפי' שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מעת לעת שלא יהיה ב"י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות לא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עיין י"ד סימן צ"ה) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהן להגעיל דזה מיקרי כלי שני אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המים רתיחתן מיקרי שפיר כ"ר עיין ט"ז בי"ד סימן צ"ב עכ"ל בשם מהרי"ל. ועיין ח"י ועיין לעיל סימן תנ"א ס"ק מ"ג:

נוגעים. ולענין טבילת כלים אין קפיד'. (דשם תלוי בחציצ'). עיין ב"י:

בצבת. כתב באו"ה וטוב יותר להשימו במחרוזות קטנים של דגים הקלועים או בסל עכ"ל. ח"י:

משקה. וה"ה במים עם אפר שקורין בלשון אשכנ"ז לוי"ג כ"כ הב"י ופר"ח י"ד סי' צ"ה ס"ק י"ט וע"כ אותו ההגעלה שעושין בביתם בכלי בדיל עם אבנים מלובנים עם מי לוי"ג לא מקרי הגעלה שפיר ובפרט שעושין אותה כשהן מלולכלים ע"כ צריכין ליזהר באותן כלים גדולים שאין מכניסין אותם לתוך היורה שינקה אותם היטב ועם מים לבד ח"י. ובבאר היטב אשר לפני ציין על רק במים וכתב עליו המעורבים עם אפר שקורין לוי"ג ע"ש משמע מלשונו דעיקר ההגעל' הוא במי לוי"ג ולא דק:

להגעיל עוד. ובדיעבד שרי כמו במשקה וצ"ע ח"י. וכתב באו"ה שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה אף שיש ס' נגד הכלי משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שרוצה להשתמש במים:

בטיט. אף שהמים זבים דרך הטיט. וה"ה היורה שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה או אבן רותח ט"ז. וכלי שתשמישו מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אין לו תקנה באופן זה דצד חיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה מ"א. וכלי שפיהו צר שאי אפשר לשפשפו בפנים או שיש לה קנים אסור בהגעל' מהרי"ל וע"ל סי' תנ"א ס"ק (מ"ג) [מ"ה]:

לשטוף. ובדיעבד אין קפיד' אם לא שטף כלל. ח"י:

ס"א יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כו'. כ"כ התוס' בחולין ק"ח ב' ד"ה שנפל ובע"ג ע"ו א' ד"ה מכאן והרא"ש ומרדכי בפ' כל שעה דקודם שעה חמישית עדיין התירא הוא והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא וא"צ לחוש לכ"ז ואף למ"ש תוס' בחולין קי"א ב' בשם רש"י דוקא עלו אבל נתבשלו לא וע"ש בד"ה הלכתא כאן דהוי שלשה נ"ט מן החמץ לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי וכ"ע מודים בזה וכמ"ש בסימן תמ"ז ס"ה בהג"ה מיהו כו' ואף שהחמיר שם לכתחילה לחומרא בעלמא שם דוקא משא"כ לאחר ד' שעות שאז דאיסורא והוי כמו קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב כו' דטעם שני הוא באיסור כמ"ש הרא"ש שם בסכ"ט וה"ה לכמה נ"ט שדוקא בהיתירא ורבא לא פליג עליה דאביי שם ק' י"א ב' א"ל רבא כי בלע כו' אלא בטעם ראשון וע"ש תוס' ד"ה אמר ועי"ד סימן צ"ה ואז צריך ליזהר כמ"ש אבל לדעת הרמב"ן שחמץ נקרא איסורא אף קודם זמן איסורו אין חילוק דאף קודם זמן איסורו צריך ליזהר וכ"כ הר"ן בפ' כ"ש על דברי תוס' הנ"ל קודם ד' שעות ואפשר לחלק כו' וכ"כ בת"ה בית ד' ריש ש"ך דאף קודם ה' צריך ליזהר בכ"ז כשיטתו דלא איקרא היתרא וכמש"ש דלא כמ"א ס"ק א' דהא באיסורא אין חילוק בין ב' נ"ט או יותר וע"ש קכ"ג ב' ועי' רשב"א סימן רס"ב וכבר נתבאר בסימן תנ"א שדעת הרי"ף והרא"ש וש"ע כדעת הרמב"ן: אם הכלים. דשומן בחמין הוי טעם לשבח דלא שרינן בע"ג ל"ח ב' חמין אלא משום דסתם כו' תוס' ורא"ש ור"ל אע"ג שאמרו בחולין ק"ח ב' מבלע בלע מפלט לא פליט מה שבולע עכשיו כמו שפי' ר"ת שם בתוס' הנ"ל במים שהן צלולין אין שייך בליעה אלא מתערב. שם: או אם כו'. ר"ל אם הכלי בן יומו כמ"ש תוס' שם אע"ג דהגעלה דכלי מדין בכלים ב"י היו כמ"ש בסוף ע"ג שם לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא תירצו תוס' שהיו במים ס' נגד הכלי: וכן אם מגעיל כו'. ר"ל אף לסברת רשב"ם שכ' תוס' שם כי היכי דאמרינן מבלע בלע מפלט לא פלט כ"ז שבולע וה"ה מפלט פלט מבלע לא בלע כ"ז שפולט וכ"ד ראבי"ה וברא"ש פ"ב ס"ז ואף שדחו תוס' שם סברא זו היינו לפי' ר"ת שאינו פולט כלל בליעת עכשיו (נוכל) לומר גם כן להיפך אבל לסברת רשב"ם לומר כ"ז שטרד לפלוט לא בלעי ודאי סברא אמיתית היא וכמ"ש הראב"ד בפ"ב דפסחים ומצינו סברא זו בכמה מקומות אלא מה שמחמירים הוא בכה"ג שהכלי שבליעתה מועטת ממהרת לפלוט מהכלי האחרת ואז בולעת וכ"ז שהן ב"י ואין במים ששים נגדם וכן בכל הסעיף הזה עד סופו מיירי בכה"ג דוקא דמחמרינן בזה משום פיר"ת שחולק על הרשב"ם ולדידיה פולט בכ"ע ואי הוי נקטינן סברא שדחאה תוס' אז היה מותר בכלי א' אם מגעילה בפ"א אפילו משהה הרבה מאוד אלא שכבר דחאו תוס' והכלל לסברת ר"ת אינו תקנה אחר ה' אלא באינו ב"י או ס' ולסברת רשב"ם מהני אם אינו משהה הרבה: וכן אם משהה. לסברא הנ"ל דכ"ז שפולטת אינה בולעת אסור להשהות יותר משיעור פליטתה וכמ"ש הטור: ואינו משהה. ר"ל לפי' רשב"ם שם בתוס' מבלע בלע כו' כ"ז שהוא בולע אינו פולט וכשהוא שבע מלבלוע אז פולט וז"ש שם כי נייח הדר פליט ר"ל כי נייח מלבלוע אז הדר פליט ומשני כשקדם וסילקו קודם ששבע מלבלוע ואינו פולט כלל אף מבליעה אחרת דלא כפיר"ת שם וכ' רשב"ם שם ולכן צריך להשהות בהגעלה שעה גדולה עד כו' וכ"כ הרי"ף ורא"ש בפ"ב ורמב"ם וכ"כ א"ח בשם הראב"ד והקשה עליו ר"ת וכן הטור בשם ראבי"ה על הרי"ף מי יודע לשער כו' אולי ישהה לתוכה וחוזרין ובולעין לכן ירא שמים כו' קודם שעה חמישית כו' ר"ל דאז יכול להשהות הרבה בתוכה כדעת הרי"ף ורשב"ם: וכן כדי. ר"ל לסברת ר"ת דכ"ז שפולט אינו בולע ואמרינן בגמ' שם דוקא שנפל לתוך יורה רותחת דאז מובלע כו' וה"ה לפולט כנ"ל ופריך שס ס"ס כי נייח כו' ר"ל מרתיחתו בשקדם וסילקו: אד רבים חולקיס כו'. ר"ל כמ"ש סמ"ק דלא מהני בהגעלה יד סולדת בו אלא רותחים שמעלה רתיחה. ועמ"א וכ"כ ב"י בשם הכל בו וכנ"ל ס"ס כי נייח כו'. אבל נראה שגם רותחין א"צ כלל קודם שעה ה' דקי"ל יד סולדת בכ"ד בכ"ר אבל כאן הטעם של סמ"ק כמ"ש בחולין שנפל לתוך יורה רתחת וע"כ לאו לאפוקי שאין היד סולדת דאל"כ הכל מותר ועז"א אך רבים חולקין דס"ל דטעם הסמ"ק משום דכבולעו ברתיחה כך פולטו ברתיחה כן סובר ב"ה בפשט הש"ע וכן משמע בפרק כ"ש ל' ב' ברותחין ובכלי ראשון ויש לדחות דהא אמרינן בשבת האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין ושם סגי ביד סולדת. אבל האמת יורה דרכו שפשט הש"ע כמ"ש בב"י בשם כל בו וז"ש שלא ינוחו כו' ואמר גם כן ושלא יכניס כו'. וכמ"ש שנפל לתוך יורה רותחת ור"ל לאפוקי שאח"כ הרתיח וכנ"ל דשמא יבלע וכ"כ ב"י בשם כל בו ע"ש: וכן כדי. דאל"כ והיורה ב"י אז נאסר המים מהיורה שאין במים ס' נגד היורה דבכולה משערי' כמ"ש בחולין צ"ו ב' פשיטא דבדידיה כו': וסוף. שבלע מהכלים דהמים אשתהו בתוכה הרבה וכ"ש אם הגעיל תחלה והוא שאין במים ס' נגד הכלים והן ב"י דאם אינן ב"י הטעם פגום והוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא אף שנטל"פ לכתחלה אסור מ"מ בכה"ג דהוי נ"ט בר נ"ט מותר אף לכתחלה וצריך שיהא ביורה ס' נגד כל הכלים ואז א"צ להגעיל בסוף וכן מ"ש בהג"ה לעיל או אם יש כו' היינו במגעיל כלי א' אבל בכלים הרבה צריך ס' נגד כל הכלים דלא כרא"ש בפ"ב ס"ז שכתב דכל כלי כו' וכמ"ש הרשב"א בסימן רס"ב אע"ג שאמרו בפ"ב דערלה התרומה מעלה כו' והערלה את הערלה כו' שם לעלות במאתים וכן תרומה במאה אבל אם ניתוסף עד נ"ט אסור כמ"ש בירושל' שם סוף הל' ד' גריסין שנתבשלו עם עדשים של חולין ואין בהם בנ"ט ריבה עליהן גריסין מין מעוררו את מינו לאסור לא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור וא"ל מותר והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור וא"ל מותר ר"ל כאילו לא נתערב כלל וחוזר וניעור הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה אסור וכמ"ש בבכורות כ"ב וכ"ג דמצא מא"מ וניעור וכ"כ תוס' בע"ג ע"ג א' דמ"שש ראשון ראשון בטל עד כדי נ"ט וכ"כ בבכורות שם ושאר מקומות ועי"ד סי' צ"ט ס"ו בהג"ה: ואם כו' שאז כו'. ולא מהני מה שיש ס' בתוך המים וכן לא מהני מה שאינו ב"י דנטל"פ בפסח אסור כמ"ש בסימן תמ"ז וכשיטתו מש"כ אחר ו' שעות שמותר נטל"פ וכן בטל בס' כמש"ש בס"ב: צריך ליזהר. ר"ל שיהא ס' במים או שלא יהיה ב"י אבל כל ההיתרים שאינו משהה כ"כ ולא ינוחו כו' אינו מועיל אם היו ב"י ואין ס' במים שכבר דחו בתוס' וכן הרשב"א בסימן רס"ג סברא זו דלעולם בולע ע"כ אין תקנה אלא כנ"ל והש"ע שכ' כן לרווחא דמילתא שאף להמתירין מ"מ צריך ליזהר כו' לכן טוב להגעיל קודם שעה ה' אבל לא לדינא: קודם שש. קשה להולמו ועט"ז ומ"א וצ"ע כו':

ס"ב יש ליזהר. אפילו קודם ה' מטעם הנ"ל משא"כ כשא' אינו ב"י דב"י מותר שמקבל טעם פגום ושאינו ב"י גם כן מותר דמקבל נ"ט בר נ"ט דהיתירא משא"כ בששניהם ב"י וכמ"ש תוס' בחולין קי"ב כד"ה הלכתא ועי"ד סימן צ"ה ס"ג בהג"ה אבל בש"ע שם ל"פ כן וכאן חשש להחמיר לכתחלה כדעת החולקים שם בהג"ה:

ס"ג לא יניח. אע"ג שאמרו בפ"ג דחגיגה ופ"ו דמקוואות סל שמלאן כו' דוקא לטבילה ולא לרתיחה כמ"ש בפסחים מ' א' לא ליחלוט כו' וז"ש אם מגעיל כו':

ס"ה אין מגעילין. ע' פסחים מ"א א': מיהו. כנ"ל כבולעו כו': ואין מגעילין כו'. כן פי' הרמב"ן מ"ש בחולין שם מיבלע כו' בחלב שנבלע בבשר ואינו מפליט את הבשר ומים בעץ הוא להיפך חומץ צומת הבשר ואינו מפליט כו' ע"ש ולפיכך אין מגעילין בשאר משקים רק במים אע"פ שאמרו בזבחים צ"ו ב' א"א ל"צ כו' במים כו' הא אפילו במזוג וביין דוקא ולא שא' משקין ועוד לא קיימא האי תירוצא דרבה ב"ע כו' והרמב"ן גורס במלתיה דרבא אביי ורבא פליג ואוקים באוקימתא אחריתא ע"ש ובזה מתורץ כלי מדין דאפילו ב"י ואין במים ששים כגון יורה גדולה כמ"ש סוף ע"ג יורה גדול' כו' אפ"ה מותר דמים אין מבליע וא"ת קדירה בלוע מבשר נבילה יגעיל בתוכה דצור ורוטב מבליעין הם לפיכך אם נשתנה צורת המים מחמת פליטת כו' וז"ש כאן אם הגעיל הרבה כו': מיהו בדיעבד. שהרשב"א בסי' תק"ג חולק עליו ממ"ש ע"ג כ"ט ב' נודות הא"י כו' ולדבריו יין אינו מפליט וע"ש:

ס"ו בטיט. שאין יכול בלישה משום חמץ:

ס"ז נוהגין ממ"ש בזבחים שם לשטיפה יתירתא ופי' תוס' בע"א ע"ו א' ס"ד מכאן חוץ משטיפה שצריכה בכל הגעלה וכ"מ לשון יתירתא:

טור בשם אביו הרא"ש בפ"ב דפסחים והמרדכי שם והתוספתא בסוף ע"א

רא"ש שם בת' ב' דפסחים

רשב"א בתשובה

מרדכי בפ"ב דפסחים בשם הרוקח

מצא כתוב בשם ספר האגודה

אורחות חיים

ע"א ע"י

ל' הרי"ף והרא"ש

הרא"ש והמרדכי פ"ב דפסחים

טור בשם תשובת רש"י וש"פ

כדי שלא יחזור ויבלע מה שפלט כבר