דיני בדיקת חמץ - שולחן ערוך אורח חיים סימן תל״ג

ואם עבר. אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפילו בבית אפל לאור הנר:

ואכסדרה. היינו הבנויה על גבי עמודים ואין לה כותל:

אם בדקה. ובגמ' איתא דלכתחלה בודקין לאור החמה באכסדרה וצ"ל דהיינו כשבודק ביום י"ד אבל לכתחלה צריך לבדוק בליל י"ד לאור הנר כמ"ש ססי' זה לכן כתב לשון דיעבד וא"כ אין כאן מחלוקת וכמ"ש ברי"ו ובכ"מ דלא כב"ח:

כנגד ארובה. היינו חלון שבגג וכ"ה במשנה רפ"י דאהלות ורפ"ה דביצה ולכן כ' רי"ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכותל ועבב"י אבל דעת הטו' דאף נגד החלון שבכותל שרי וכ"מ ברמב"ם וז"ל ש"ג וכן חורין וסדקין שבבית אותן שכנגד הארוב' בודקין לאור היום וכו' עכ"ל משמע אפי' אין החמה זורחת ונ"ל דבחלון שיש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסו' לבדוק כנגדו:

ולא בנר. הא דפלגינהו לאבוקה ונר של חלב ולא כתבינהו בחד בבא היינו משום דאבוקה איתא בגמ' לאסור ויש טעמי' הרב' שיתיר' להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית וגם משום דאורו לאחריו ומקטף קטיפי וא"כ אפי' בדיעבד צריך לחזור ולבדוק אבל נר של חלב נהגו להחמיר שיתירא פן יטוף על הכלים ועל הבגדים ובדיעבד יצא ושל שמן דינו כאבוקה שמתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישפוך השמן וא"ת של שעוה נמי מתייר' פן יטיף על הבגדים וי"ל דאפשר לתקנו בכף מלא גחלים:

אפי' קלועים. לשון זה אינו במהרי"ל דמאי אפי' וכו' דודאי אם אינן קלועים שרי שיכול להכניס כל אחד לחורין ולסדקין ונ"ל דה"ק פשיטא אם דבקן ביחד ולא קלען דהוי כאבוקה אלא אפי' אם קלען סד"א דהוי כנר א' קמ"ל:

שאין מסתפק. ואוצרות שמסתפק ממנו ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה שאין רגילים ליכנס בו בפת:

פחות מג"ט. ואם התינוקות מצוים צריכי' בדיק' (ראב"ד ב"י):

לול. וה"ה קרקע הבית שתרנגולי' מצוים שם א"צ בדיקה (ב"י ד"ע רי"ו ורשב"א) והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים החמץ נגרר שם בפי התרנגולים או לסבה אחרת עכ"ל נ"ל כוונתו דחתיכה קטנה התרנגולי' אוכלים אותו אלא דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו לכן די בכיבוד וא"צ בדיקה, ועססי' זה ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולים צריך לבדוק תחת הספסלי' שא"א שלא נפל שם חמץ והוי כמו חמץ בבור (מהרי"ו):

אבל לקמן וכו'. וא"כ כאן בש"ע נמי מיירי לאחר זמן איסורו והב"ח כ' דלקמן בחצר שרבים משתתפים בו והוי כחצר של הפקר ואף אם ישאר בו חמץ לא יעבור עליו אבל בחצר שלו אם היה ודאי חמץ צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש סימן תל"ח וכ"ה בגמרא דף ק' וכו' ומטעם זה צריך בדיקה ובחדר שרגילין לאכול שם אף על פי שיש שם תרנגולים דהוי ודאי חמץ וספק אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד וקשה דאם כן מאי פריך בגמרא והא אמר רבא אמצעי של חצר א"צ בדיקה דלמא הכא מיירי בודאי חמץ אלא ע"כ אפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה כדאיתא בגמרא דבאכילה איכא ספק שמא לא אכלוהו אבל ודאי גררוהו אמרינן וא"כ בשלמא בעכבר אף שגררה נשאר בביתו אבל עורבים מעלמא אתו ולעלמא אזלי וגוררין אותו למקום אחר ולכן שרי ואפשר דמ"ש הסמ"ק אבל ודאי חמץ לא היינו דלא תלינן שמא אכלוהו ואם העופות מצוים בחצר צריך לבדוק אבל אם העורבים באין ממקום אחר לכאן אמרינן ודאי גררוהו למקום אחר גם מ"ש הב"ח דבמקום שרגילין לאכול הוי ודאי חמץ נ"ל דהיינו דוקא אם אכלוהו סמוך לפסח אבל אם אכלו זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול לשם חמץ א"צ לבדוק דלא מסתבר לומר דאם ראינו שגררה עכבר חמץ למקום שאין מכניסים בו חמץ זמן רב קודם פסח שיצטרך בדיקה שא"כ כל החורין שעכברים מצוים שם אפי' הגבוהים והנמוכים יצטרכו בדיקה שא"א שלא גררו עכברים לשם חמץ אלא ע"כ איכא כה"ג ספיקי טובא שמא גררוהו למקום אחר או שמא אכלוהו ושמא נמאס ונפסל מאכילת כלב ושמא נתכבד וכ"מ ס"ח דזה לא מיקרי ודאי חמץ דהרי כתב כותל שנשתמש בו חמץ כו' והני מילי בסתם וכו' ומה שכתב הב"ח בשם הרמב"ם וסמ"ג לא דק בלשונם דקאי על אוצרות ולא על רפת בקר ולולין ואפשר דכל ל' יום מקרי סמוך לפסח ולכן כ' במהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח ועסי' תס"ה:

והשאר מבטלו בלבו. דשמא נתגלגל שם:

בא לידי סכנה. ואף על גב דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני ופריך הב"ח אמאי לא משני שמא תאבד לו מחט כמ"ש בס"ח ותי' דהכא אפי' בודאי חמץ א"צ להוציאו ול"נ דמשום קושיא זו אין הוכחה די"ל דשאני חור שמשתמש בו בכל יום ומהיכא תיתי שיבא עתה לחפש אח' מחט אבל בס"ח מיירי בכותל שנשתמש בו כבר ונפל ועכשיו אין משתמש בו חיישי' שמא יבוא עכשיו לחפ' אחר מחט שנאבד לו כבר והע"ש לא עיין בגמרא וכ' על הב"ח שלא הבין דמיירי שלא השתמש שם והוא לא הבין דאם לא השתמש שם פשיטא דא"צ בדיקה וכ"ה בגמרא בהדיא ע"ש ונ"ל דצריך לבדוק לאור היום כל מה שיכול וכ"מ מלשון רש"י דף ח' סוף ע"א:

סכנת עקרב. נ"ל דוקא במקום שמצוים עקרבים ולכן השמיטוהו הרי"ף והרא"ש ואפשר דבמקום שמצוים נחשים צריך לבדוק דלא ברי הזיקא כ"כ וכמ"ש סי' ק"ז ס"ג:

אחר שישלים בדיקתו. דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ ה"ל שלוחי מצוה כמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניו דהוי צדיק גמור אף על פי שמכוין להנאתו (גמ'):

שנאבד לו. קודם לכן (רש"י) דבשעת הבדיקה ה"ל שליח מצוה ואינו ניזוק אפי' בממונו:

וה"מ בסתם. אף על גב שנשתמשו בו חמץ מ"מ שמא יאכלוהו וספקי טובא איכא כמ"ש ס"ו:

מבטל בלבו. לרש"י ור"ן הביטול דרבנן דכיון שיש עליו גובה ג"ט ה"ל כמבוער ולסמ"ק הביטול דאוריית' וכ"מ במ"מ עבב"י ססי' תל"ח וא"כ אם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו חייב לפקח הגל ולבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו אבל אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן בו שלך, וכתב ש"ג הואיל ולא עבר עליו בבל יראה מותר אפי' באכילה אחר הפסח ואין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפול' ע"כ וצ"ע (ב"ח) והרשב"א בתשו' סי' ע' כ' שלהירושלמי חמץ שנפלה עליו מפולת מותר אחר הפסח אלא שרב האי ז"ל אסר וכ"כ הכ"מ פ"ג ועסי' תל"ו סס"א וסי' תמ"ח ס"ה:

מרתף. ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך סעודה שאין קבע לשתי' וכמ"ש ס"ג:

צריכים בדיק'. משמע דצריכי' בדיק' כדין דהיינו בליל י"ד:

המכבד חדרו. ויש נוהגין לבדוק אח"כ רק מקצת חדרים ולא יאות עבדי ואף על גב דבמרדכי מסיק הטעם דלא מהני בדיקה ביום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וא"כ איכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כל שהוא באור י"ד סגי אחר הכיבוד מ"מ הרי כ' עוד טעם אחר משום שמא ישתכח בגומא וא"כ במה יצאו החדרים מחובת הבדיק' לכן צריך לבדוק בדיק' גמורה בכל החדרים עכ"ל ת"ה, ואפי' בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בליל' כמ"ש רסי' זה מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא וכ"מ בב"י סי' תל"ז בשם התוס', ומ"מ צריך לבדוק עכ"פ חדר א' בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה:

צריך לכבד. דלא מבדיק שפיר בלא כבוד (מרדכי) ולכן נהגו ליטול נוצות ולכבד:

שנותנין בהם. ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה (ד"מ):

ואם עבר כו'. בטור כתוב אפי' אם בודק ביום כו' פי' לא מבעיא שלא יסמוך לכתחלה לבדוק באור החמה דהיינו להמתין על אור היום אלא אפי' אם כבר עבר וצריך לבדוק ביום אפ"ה צריך נר וכ"כ ב"י והוא הנכון ומדלא אשכח לכתוב רבותא אלא ביום י"ד ולא אמר י"ג משמע שהבדיק' לא מהני בי"ג כיון שקבעו חכמים הזמן על ליל י"ד והוי כמי שבודק זמן רב קודם פסח וכן מסיק ב"י להלכ':

ואכסדר' שאורה רב כו'. כ' ב"י בבודק ביום ההוא עכ"ל נראה כוונתו דגם דין זה דאכסדרה מיירי בעוש' כל הבדיקה ביום י"ד כגון שעבר ולא בדק בלילה אבל לכתחלה יבדוק גם האכסדרה בליל' לאור הנר ומפרש"י משמע אפי' לכתחלה א"צ לאור הנר אלא ביום וכ"ד הרי"ף ומסקנת מו"ח ז"ל כשאר פוסקים דדוקא דיעבד קאמר:

אין בודקין לאור האבוקה כו'. עיין בטור הטעם לזה נראה דבזה אסור לכתחילה אבל לא לעיכוב משא"כ בחמה ולבנה דזה לא מקרי כלל בדיקה ולא מהני אפי' בדיעבד וכן משמע ל' הטור דבתחילת דבריו כתב בחמה ולבנה צריך שתהי' לאור הנר שהוא מורה אף אדיעבד וכאן באבוקה כת' אין בודקין משמע דלכתחלה לא אבל בדיעבד גם זה מקרי בדיקה ולפ"ז אתי שפיר מ"ש אח"כ וז"ל וע"כ נוהגין באשכנ"ז שאין בודקין אלא בנר של שעוה וכו' משמע דמנהג בעלמא הוא ומדכ' על דין דאבוקה וע"כ וכו' ש"מ דדמו להדדי דאף דבברייתא קאמר תרווייהו בחדא מחתא אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור האבוקה מפני שאור הנר יפה לבדיקה מ"מ מדקאמ' מפני שאור הנר יפה לבדיקה משמע דיפה הוא אבל לא לעיכוב וממילא לפ"ז מאי דקאמר בברייתא בתחלה אין בודקין לא לאור החמה קאי אפי' בדיעבד ומ"ש באידך בבא ולא לאור אבוקה ר"ל לכתחלה ועל זה בלחוד קאמר בסוף דבריו מפני שאור הנר יפה לבדיקה ומל' זה מוכח אלכתחלה אבל לא לעיכוב כמ"ש כנלע"ד:

שאינם גבוהים הרבה. כת' בטור ובירושלמי חשיב גבוה למעלה מעשרה טפחים וא"נ כו' ונראה דמש"ה פליג הטור משום דבגמרא דידן קאמר עד שידו מגע' משמע איפכ' כנ"ל:

אבל לקמן סי' תמ"ה כו'. ונ"ל לתרץ דשם מיירי שמשליך לרחוב העיר משום דיאכלו העורבי' מש"ה מותר אבל כאן איירי בנמצא בחצר ובזה ודאי אינו נכון וע"ל סי' תמ"ה:

ושבין יהודי לעכו"ם כו'. לכאורה הי' נראה לו' שאף בודאי חמץ א"צ בדיק' מפני הסכנה ואע"ג דגבי גל בודאי חמץ צריך להוציא במרא וחצינא שאני התם דאפשר לו לעשות בענין שאין בו סכנה משא"כ כאן א"א לו לעשות בענין שאין בו סכנה אבל באמת בזה נמי בודאי חמץ צריך בדיקה והיינו ביממא כדמוכח בגמ' דפריך והאיך אשתמש ומשני כי אשתמש יממ' ונהורא ולא מסיק אדעתיה כנ"ל.

יחפש אחר מחט כו'. רש"ל כ' פרש"י שנאבד לו קודם הבדיקה עכ"ל ונראה כוונתו דאין לומר שנאבד לו מחט בשעת הבדיק' שהסיח דעתו מחמת הבדיקה וזה גרם לו ההיזק דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' הא שלוחי מצוה אינן ניזוקין ואיך אפשר לומר שההיזק בא מחמת הבדיקה אלא דמיירי שנאבד כבר קודם הבדיקה אלא שלאח' הבדיק' מיד יחפש אחר המחט ובעוד שנר הבדיק' בידו אף שלכאור' גם בזה שייך לומר שלוחי מצוה כו' מ"מ כיון שהאבידה נאבד' לו כבר ולא הבדיק' גרמה לו עיקר ההיזק דכיון שהי' בידו לחפש כל זמן שירצ' ולפי זה מתורצ' קושיות ב"י על הפוסקי' שהקש' על שהשמיטו החילוק שבין סתם לודאי שחילוק זה מוכרח לפי האוקימתא קמייתא בגמ' בסכנת עקרב כו' משום דקשה קושית התו' דהא גבי מפולת משמע דאם הכלב יכול לחפש אחריו אינו כמבוער וצריך לו' דהתם מיירי בודאי חמץ אבל באמת דרנב"י לא ס"ל כאוקימתא קמייתא בסכנת עקרב משום שהיה קשה לו דהא אף אם יגרם לו הבדיקה שיחפש אחר מחט אף שאבד לו כבר מקודם לכן מ"מ הוי בכלל שלוחי מצוה כו'. ולכן מתרץ הוא בסכנת עכו"ם דשכיח היזיקא ולפ"ז אין לקושית התו' מקום כלל ויש לו' אפי' בספק חמץ יש לו לבדוק בסכנת עקרב והכא מיירי בסכנת עכו"ם והפוסקים שהשמיטו החילוק ס"ל כרנב"י כנלע"ד:

מבטלו בלבו ודיו כו'. כן איתא בגמ' דף ל' במשנה חמץ שנפלה עליו מפול' אר"ח צריך לבטלו פירש"י שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו ובסמ"ק כ' דצריך לבטלו משום בל יטמין משמע אפי' בענין שלא יפקח הגל במועד חייב לבטלו דאל"כ עובר משו' בל יטמין דהיינו שאיסור בל יטמין הוא אפי' אם מטמין עד אחר הפסח ורש"י לא ס"ל כן כיון שהוא אינו מטמין בידים אינו עובר בזה ודבר פשוט בעיני דמ"ש הש"ע דא"צ לבדוק משו' סכנת עקרב היינו ג"כ בדרך זה שצריך לבטלו בלבו אם יש שם חמץ מטעם זה ומזה מתפרש הברייתא דאין מחייבין אותו להכניס ידיו לחורין מפני הסכנה כלומר בידים אין עליו חיוב אבל ביטול בלב צריך כנ"ל. כתב בהגהות אלפסי משם ריא"ז אם יש עליו גובה ג"ט הואיל ולא עבר בבל יראה מותר באכילה אחר הפסח שאין לחוש לו להערמ' הואיל ונפל עליו מפולת עכ"ל. נ"ל דיש לחלק בדבר דאם היה תחלה כותל שם ונפל אז ודאי יפנה המפולת לתקן הכותל ודומה קצת למטמין בבורות אבל בנפלה עליו מפולת אבנים באופן שאין עליו בירור שעשוי להפנות אז מותר אחר הפסח אם בטלו ועל מ"ש בפחות מג"ט דצריך לבער א"ל למה לא נימא דהכלב יאכלנו כמו שכ' גבי עורבים דגם גבי עורבי' אסור כשהוא ברשותו ועמ"ש סי' תמ"ה סעיף ג':

לאור הנר. ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד. אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ א"צ לבדוק עוד. ח"י ע"ש והלבוש והב"ח כתבו דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד. וסיים הח"י דאם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך ליכנס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזור וישתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור ולברך ולבדוק. ועיין בהלק"ט ח"א סי' תנ"ג ועיין יד אהרן:

ארובה. היינו חלון בגג (עיין פ"ה דביצה משנה א' ופ' י' דאהלות). ואם יש שם מחיצה של זכוכית אסור לבדוק כנגדו. מ"א:

האבוק'. ואפי' בדיעבד לא מהני אבל נר של חלב ושל שומן מהני בדיעבד. ושל שמן דינו כאבוקה ואם אין לו נר של שעוה יבדוק בשל שמן ואם אין לו שמן יבדוק לכתחלה בשל חלב ואין לבדוק בעץ שקורין קי"ן ח"י:

שאין מסתפק. ואם מסתפק ויש לו קבע שנוטל בפעם אחד מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה. מ"א. כתב (מהרי"ל) [מהרי"ו] בתשובה מקום שאוכלים שם כל השנה יש לבדוק תחת הספסלים דא"א שלא נפל שם מן החמץ והוי חמץ ברור אי ליכא שם תרנגולים. ולא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח. מהרי"ל:

פחות מג"ט. ואם התינוקות מצויים צריכים בדיקה:

מבואר. ע"ש בט"ז ומ"א וח"י מה שתירצו:

בדיקה כלל. ומ"מ ביום יבדוק לאור היום כדרך שהשתמש שם. כ"מ מ"א ח"י:

עקרב. דוקא במקום שמצוים עקרבים. ועסי' ק"ד ס"ב דמשמע דנחש לא ברי הזיקו וצריך לבדוק. מ"א:

מבטלו. וכתבו האחרונים שיכול לאוכלו אחר הפסח הואיל ולא עבר עליו בבל יראה ואין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפולת. והב"ח הניח זה בצ"ע גם הט"ז מחלק בדין זה גם המ"א כ' בשם תשובת הרשב"א שרב האי אוסר ואם לא ביטלו והוא לאחר זמן איסורו צריך לפנות המפולת כדי לבער החמץ כיון שאינו ברשותו עוד לבטלו. אחרונים וכתב המ"א דאם נפל עליו גל גדול דאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר אפי' בלא ביטלו דלא קרינן ביה שלך:

בדיקה. היינו בליל י"ד מ"א ונראה אם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפי' לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב. ולא ראיתי נזהרים בזה לבדוק הבה"כ רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר ע"ז השמשים של בה"כ וכ"כ מהרי"ל. וכתב עוד דיש מקומות מכריזין אחר בדיקת בה"כ שלא יבואו עוד שם התינוקות עם חמץ:

בי"ג. דוקא ביום. אבל אם בדק בליל י"ג א"צ לחזור ולבדוק בליל י"ד וכמ"ש בס"ק א':

בליל י"ד. ואכסדרה אם בדק ביום י"ג לאור החמה יצא. מיהו עכ"פ יש לבדוק חדר א' בלילה. מ"א:

שנותנים בהם. ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה ד"מ מ"א וח"י מחמיר ע"ש:

ס"א ואם עבר כו'. ירושלמי וכי יש חמה בלילה תיפתר כו' הד"א אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר: אם בדקה. לשון הרמב"ם וכ"כ הרא"ש אע"ג דבגמ' אמרו לאורה נבדקת קאי על מ"ש ולא לאור החמה שאם לא בדק בלילה כנ"ל דלא כפי' רש"י וש"פ שכתבו לכתחילה לבדוק דהא אכתי איכא טעמא אחרינא בשעה שבני אדם מצויים כו' וע' מ"א.

ס"ב ולא. כמש"ש האי בעית כו' וע' רא"ש וטור: אבל. כמ"ש פ"ב דשבת עשאן כמדורה כו': אפילו קלועים. עמ"א.

ס"ג בודק. מתני' וגמרא שם ח' א' בי מילחי כו' והשמיט דין המטה החולקת משום דאין הלכה כרשב"ג אף להפוסקים כרשב"ג אלא במתני' דוקא ולפ"ז בכ"ע א"צ לבדוק רק צד החיצון טור. אבל להיפך משמע מדהשמיטו הרי"ף ורא"ש וש"ע משמע דלרבנן לעולם צריך לבדוק. אבל הטור פסק כרשב"ג וכפי' תוס' דלענין צד הפנימי וכפי' הראשון דמידליא צריך בדיקה: וכפי' ר"ח וגי' ולפי' ע"כ צ"ל כפי' הראשון הנ"ל דמידליא כו': ולכן. סה"פ להרא"ש וטור וירושלמי שם הדות והעלייה כו' ובאותן שלא נשתמש בהן חמץ אבל באותן שנשתמש בהן חמץ אפי' גבוה כמה צריך בדיקה כו': וזיזין. שם ושם וכנ"ל: שאין יד. כמש"ש בגמ' חור שבין אדם כו' שידו מגעת וכן בין יהודי לארמאי לת"ק ודלא כירושלמי שכ' למעלה מי"ט. שם ושם: והנמוכין. למד מירושל' שם וגג הבד וגג המגדל הדא דתימא בגבוהין ג"ט אבל אם אינן גבוהין ג"ט כארץ הם ועמ"א ס"ק ט' לול וה"ה כו' שם ושם ועפר"ח:

ס"ה שגגיהם כו'. רש"י: אפילו. טור:

ס"ו וכן אמצעה. רמב"ם ור"ן לאפוקי חורין. ובזה א"צ למ"ש רש"י ט' א' ד"ה שא"כ. ולאו כו' ונראה שהרמב"ם לא היה גורס ל"צ לארובה עד היינו אכסדרה ומפרש אלא לצדדין אחצר שלא הביא כלל דין הארובה וכן הרי"ף: וה"מ מספק. מדקאמר א"צ בדיקה מ' מספק ועתוס' שם ד"ה הכא כו'. ושם ט' טעמא דלא חזינא כו' האי מאי כו' וכ"מ בירוש' שאכתוב למטה: אבל לקמן כו'. אע"פ שהאחרונים יישבו מ"מ נראה שהם דעות מחולקי' וכמ"ש רמ"א וז"ל הג"מ פ"ג ס"כ וע' הג"א פ"ב ס"ג ד"ה ריב"ק היה אוסר להשליך חמץ במקום הפקר דחזינן בתמורה כל אסורי הנאה מצריך להן קבורה ר"ל אפילו להפוסקים כרבנן מ"מ קבורה בעי או כל דבר שמאבדו מן העולם ומביא ראיה מירושלמי לא יאכיל חמץ אפי' לכלבים במה אנן קיימין אם לכלבו היינו הנאה אלא אפי' לכלבים אחרים והא דתנן מפרר היינו משום דממחו ליה מיא קודם שיבא לידי איסור אכילה. מיהו קודם זמן איסור יכול להשליכו בכל מקום שהעורבים מצויין שם הואיל ולא נאסר בהנאה ר"ל דבין רבנן ובין ר"י הכל לאחר שנאסר בהנאה ובהא מיירי דחצר אינו צריך בדיקה ואם ימצא חמץ בחצר אחר זמן איסורו אסור להניחו שם כדי שיקחוהו עורבים דעיקר ביעור חמץ שריפה. ר"ל לר"י ולרבנן מ"מ קבורה בעי וכנ"ל ולכן כת' בש"ע סי' תמ"ה אע"ג דס"ל כרבנן הרי שמתיר אף בחצר מדקאמר ובהא מיירו דחצר כו' ולמד מספק חמץ לודאי וכ"כ ואם ימצא חמץ בחצר כו' ודלא כמ"ש בט"ז שם וא"א לומר דסמ"ק וש"ע כאן לאחר זמן איסור הא כאן בליל י"ד מיירי אבל דברי הסמ"ק וש"ע שבכאן עיקר כנ"ל ודברי הג"מ דוקא במקום הפקר לגמרי בר"ה שם נכונים דבריו מ"מ אם ימצא אחר זמן איסור א"צ לבער וכ"ה בירושלמי פ"ב הלכה ב' אית תני לך אין אתה רואה רואה אתה בפלטיא אית תני אפי' בפלטיא מ"ד לך אין אתה רואה רואה אתה בפלטיא בשהפקירו קודם לביעורו מ"ד אפי' בפלטיא בשהפקירו לאחר ביעורו מ' אפי' בפסח א"צ לבער כשהפקיר קודם זמן איסורו ואף באכילה מותר לאחר הפסח דלא אסרו בירו' אלא במפקיר בתוך ביתו משום הערמה וז"ש בש"ע סי' תמ"א ס"ה בבית ישראל והרא"ש למד מהפקר ע"ש. וכ"ז בר"ה אבל בחצר אפי' קודם איסורו אסור:

ס"ז ושבין יהודי. דבמקום סכנה הולכין אחר המיקל. רא"ש: ס"ה אבל בידוע. שם ל"א ב' וכפי' תוס' ח' א' ד"ה הכא:

ס"ט מרתף כו'. רמב"ם ורא"ש אבל רי"ף וראבי"ה ושארי גאונים פ' כשמואל דכולהו תנאי ס"ל כוותיה וע' תוס' שם ד"ה רב כו'. ונ"ל דודאי ל"פ בסברא זו אלא דודאי הדיוק מסיפא טוב יותר כמו שמסיים תו' אלא דרב ס"ל כרב יהודה שם ולא אצטריך למעוטי גווייאתא ושמואל כר"י וקי"ל כר"י:

ס"י בתי. ירו' פ"א הלכה א' ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכים בדיקה מה צריכה ליה שכן מכניסין לשם חמץ בעיבוריות ובר"ח כן גירסת הר"ן וטור ותהא פשיטא ליה הכין הוא צריכא ליה הואיל ואורן מרובה מהו לבודקן בתחלה ביום לאור הנר כו' ולמד הר"ן והטור ה"ה לשלנו מפני התינוקות יכמ"ש הדות הד"א לא חשו לנפילה מתיירא התינוק לילך לשם:

סי"א המכבד כו' ומכוין. ר"ל לא מיבעי בסתם שאין חזקתו מתכבד כמ"ש בנדה נ"ו איבעיא להו עד כו' ומנ"מ דאמר כו' ת"ש כו' ועתו' בפסחים ז' א' ד"ה עשויין כו' אבל י"ל מפני גומות וכמש"ש בגמ' רפ"א כגון כו': אעפ"כ. כמ"ש בירושלמי שם ר' יוסא בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהא צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מפני הנותר יבא כהדא נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נדה לנדה אוף הכי שלא תחלוק בין ביעור לביעור. ראב"ן. אבל הר"ן כ' דלא יבדוק בי"ג ביום לאור הנר כמ"ש בירו' שם מבואות האפלים מהו לבודקן בתחלה לאור הנר מיליהון דרבנן אמרין (לא) לא כמה דאיהו מנהר בלילא מנהר ביממא כו' ע"ש וכן בגמ' אמרו בשעה שאור הנר יפה לבדיקה מ' אבל אם בא לבדוק בליל י"ג ש"ד וכ"ה שם בירושלמי למה בלילה א"ר יוסא שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה ר' מנא לא אמר כן ושמרתם את היום הזה לדוריתיכם עשה שיהו היום והלילה משומרין ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה משומרין אוף אית ליה דאמר ר"י ר"ל שגם הוא אית ליה טעמא דר"י ונ"מ מ"ש שיהא כו' שצריך לבדוק בתחלת הלילה וזה ראיה לדברי הראב"ד וש"ע סי' תל"א ס"א ויתחיל אור לי"ג וזה פריך לד"ה. אין כיני אפי' מר"ח ומה שהביא ראב"ן ראיה מירושלמי הנ"ל שאני התם שלא בדק משום פסח ומ' שם דאפילו אם בדקן ביום י"ג מהני בדיעבד כמ"ש שם אר"י מתניתא אמרה שבדיקת היום בדיקה כו' ע"ש וכן בגמ' ט' ב' ל"ק הא בי"ג כו' ועתוס' ד' ב' ד"ה המשכיר כו': וכל אדם כמ"ש בנדה שם שחזקת בנות ישראל כו' ומסקנא שם דחזקתו בדוק ואעפ"כ בשעת כיבוד בודקות דוקא: והכיסים כו' שנותנים כו'. מתני' ובמה כו' וגמרא שם ח' א' כנ"ל ובמהרי"ו כתב כמו שאמר בפרק קמא דשבת הלכתא רבתי כו':

בריי' פסחים ז' וח'

שם בירושלמי

מימרא דרבא שם בבלי

שם בגמ'

בברייתא שם

טור בש' אביו הרא"ש למנהג אשכנז

משנה ריש פסחים

ברייתא וגמרא שם

שם בברייתא

טור ורבינו ירוחם וכן כ' הרא"ש בתשובה

שם בברייתא

שם בברייתא

שם מימרא דרבא

(שם ב"י בשם סמ"ק)

ולענ"ד נראה דכאן איירי בחצר המשתמר שדרין בו ולקמן איירי במקו' הפקר כנזכר שם:

שם בברייתא

בריי' שם וכפלימו

משנה ל"א וברייתא מ' ובגמרא שם

תוספות שם מ':

משנה ריש פסחים וכבית הלל וכדמפרש לה רב שם בגמרא ח' וכ"פ רמב"ם בפ"ב מה' חמץ וש"פ

טור בשם הירושלמי

שם בשם רבי אבין: