זמן בדיקת החמץ - שולחן ערוך אורח חיים סימן תל״א

בתחלת. פי' סמוך לכניס' הליל' (רי"ו ר"ן):

בודקי'. מדאוריי' בביטול בעלמא סגי דכשמבטל בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו אלא שחששו שמא יבא לאכלו ולכן הצריכו לבדוק ולבערו מן הבית והא דלא חששו כן בשאר איסורים שאני חמץ דלא בדילי מיני' כולי שתא א"נ כיון שהחמיר' עליו תורה לעבור בבל ירא' אם אינו מבטלו לכן החמירו עליו חכמים (תוס' רפ"ק) ועמ"ש סי' תמ"ב:

שלא יתחיל. בסוף יום י"ג [רמב"ם] ונ"ל דחצי שעה קודם לילה אסור כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה ועסי' תפ"ט ס"ד ומי שלא בדק בליל' אסור ביום עד שיבדוק:

ולא יאכל. אבל טעימה בעלמא שרי (ב"ח מהרי"ל) טעימה היינו פירות או כביצ' פת כמ"ש ססי' רל"ב:

לא ילמוד. ואותן האנשים האומרים דבר הלכה בבה"כ אחר התפלה מותרין לו' השיעור דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה בודאי ילך לביתו (רא"ח סי' ע"ט כ"ה) ונרא' לי דדוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למיגזר דילמא ממשכא לי' שמעתא ואתא לאימנועי ממצו' שישכח אח"כ מלבדוק: ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים בסי' רל"ב: כתב הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מצאתי בהג"ה דיבדוק תחלה ואח"כ יתפלל וכ"ה במחזורים מיהו נ"ל דיתפלל תחלה דאיכא למיחש שמא יטרוד בבדיקתו וישכח מלהתפלל משא"כ בתפל' שהיא קבוע' וסדור' לא מטריד אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בליל' יבדוק תחל' דכיון דדש ביה לא ישכח וכ"פ מהרי"ו דמי שהתפלל בבה"כ ופעם א' לא התפלל בבה"כ אסור ללמוד עד שיתפלל ערבית אבל מי שמתפלל לעולם ערבית בביתו מותר ללמוד קודם שיתפלל עכ"ד הב"ח ולא עיין יפה במהרי"ו בסוף דבריו שכ' בהדיא שאף מי שרגיל להתפלל בביתו אסור ללמוד עד שיתפלל וכ"כ בש"ע סי' פ"ט ס"ו והא דאי' בגמ' נכנס לב"ה וקורא ושונ' ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל מיירי קודם זמן ק"ש כמ"ש תר"י ושל"ה ועמש"ל ואין כאן מקומו וכאן נ"ל דזמן בדיק' הוא קודם צ"ה כמ"ש רסי' ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל כמ"ש סי' ת"ע ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח: ואותן הרגילין להתפלל ערבית בי' יתפלל תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש הטור סי' רל"ה וכמש"ל לענין אמירת השיעור:

ואם התחיל ללמוד. משמע דמדבר הרשות לכ"ע פוסק:

מבע"י. משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה ע' בראב"ח ח"א סי' מ"ח:

וי"א שצריך להפסיק. ואף על גב דבהתחיל בהיתר אי' בסי' רל"ה דאינו פוסק שאני התם שהוא תדיר משא"כ כאן שהוא פעם א' בשנה חיישי' יותר שישכח (ב"ח) וקשה דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר כמ"ש סי' תרנ"א ועוד דבסוכה פריך מדקתני גבי לולב דמפסיק וגבי מנחה קתני אין מפסיקין ומאי פריך דשאני לולב שאינו תדיר כ"כ, ור"ל חנליש כ' דהכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי ול"נ דמ"ש ואם התחיל מבע"י מיירי חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור ולכן צריך להפסיק והרב"י ס"ל דא"צ להפסיק דס"ל דלא הוי דאורייתא דהרי עדיין לא הגיע זמן ביעור חמץ:

בתחלת ליל י"ד כו'. בגמ' פרכי' מכדי חמץ מו' שעות אסור נבדקי' בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצו' נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבקר אר"נ בר יצחק בשעה שבני אדם מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיק' פירש"י אבל ביום מחשיך וכ"ת לבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מנרות. גם הטור העתיק ב' טעמים אלו ונראה דצריכי תרווייהו דעכ"פ בעי' שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם ע"כ הקשה בגמרא דנבדוק בשית שאז יש רושם ושינוי באיסור חמץ דאורייתא ובצפרא יש שינוי מחמת הקדמת זריזים שרגילים בעת ההיא כמו באברהם ובליל' אין שום שינוי אלא בתחלת' שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות ב"ה בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיק' מזמן המוגבל דהיינו יש בהן שינוי שהיא סמוך לביאתו תכף דוקא וא"כ שפיר צריכים לתרתי הנך טעמי:

ואפי' אם יש וכו'. בגמ' אחר ר"נ בר יצחק שזכרתי אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' וק"ק מאי הלכך שייכות לר"נ בטעמי' שלו ולא על גופא דמתני' דאור לי"ד בודקין וכו' ולפמ"ש ניחא דכיון שצ"ל סמוך לביאתו וצריך שימתין ע"כ יהי' פנוי באותה שעה לגמרי דאם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר אלא אפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי שזכרנו מ"מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו ובזה מתורץ מ"ש מו"ח ז"ל מ"ש בק"ש של ערבית שלא אסרו הלימוד אלא שלא יאמר אוכל קימעא ואשת' קימעא ואמרי' שם ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל מ"ש מהכא דאסרו גם הלימוד והאריך בתי' ולפמ"ש לק"מ דשם לא הקפידו על שיהיה סמוך לביאתו דודאי אין איסור אף אם שהה קצת אלא הקפידו על ביטול המצו' לגמרי כדאמרי' שם על איסור אכיל' ושתי' דחוטפתו שינה וישן כל הליל' ע"כ לא אסרו הלימוד שאין בו חשש חוטפתו שינה שדרך אדם לאכול ואח"כ לישן משא"כ כאן יש חשש הרחק' מזמן ביאתו שזה עיקר המצו' כמ"ש וע"כ אף בלימוד יש חשש זה דעכ"פ ימשך קצת ויהי' הרחק' מזמן ביאתו לביתו ומהרי"ו בה' פסח כ' וז"ל ונ"ל דה"ה לתפל' ערבי' שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכ' ובלימוד קודם שיתפלל כדאיתא שלא יאמר אוכל קימעא כו' וקשה עליו מהגמ' שזכרנו דבהדיא איתא שם שרגיל לשנות שונה ונרא' לתרץ שהגמרא מיירי ביש לו שיעור קבוע ללמוד באותה שעה קודם ק"ש ומפסיק בכל יום וקורא ק"ש ע"כ מותר אע"פ שלפעמים ימשך קצת יותר כגון שעה או שתים מה בכך כיון שיש לו שיעור קבוע מתי ילמוד ומתי יפסיק אע"ג דגבי בדיק' ג"ז אסור כמ"ש אבל מהרי"ו מיירי באין לו שיעור קבוע לאותה שעה אלא שעכשיו דרך מקרה רוצה ללמוד ואין קצב ללמודו זה אסור דשמא ימשוך ביותר הרבה מאד ואע"ג דנקט מהרי"ו לשון וה"ה לתפלת ערבית לאו לכל מילי קאמר אלא איסור לענין לימוד לאין קבוע בשיעור אבל בקבוע הם אינם דומים דבבדיק' אסור ובתפלת ערבית שרי וכן נ"ל להלכ':

ואם התחיל כו'. זה דעת רבינו יונה בטור ויליף לה מלשון אביי דקאמר לא ליפתח אינש דמשמע אפתיח' דוקא קפיד. ונ"ל דגם רבינו יונה לא התיר בזה אלא ביש לו שיעור קבוע כיון שיש קצבה עכ"פ אלא דיש חשש הרחק' מביאתו לא גזרו חכמים כל שהתחיל בהיתר קודה זמן ביאת האדם לביתו אבל בלא שיעור קבוע מודה להטור דצריך להפסיק וכמ"ש לענין תפלת ערבית בסמוך אבל לאכיל' פשיטא צריך להפסיק אפי' לדיעה זו מטעם שזכרנו שאין קבע לאכילה:

וי"א שצריך להפסיק. הוא הטור ונ"ל לשון לא ליפתח אליבי' דרבותא קמ"ל לא מבעיא אם ישב ללמוד קודם הזמן דאז לא הוי עליו החשש ביטול מצוה פשיטא שאסור שמא לא יבא בלבו קיום המצוה בעודו עוסק בתורה אלא אפילו אם כבר נקבע בלבו חיוב הבדיק' ופותח ללמוד ע"מ כן שיעור קבוע אפ"ה אסור דשמא ירחק הרבה מן הביא' לביתו שהיא עיקר הזמן שיש שם שינוי והרגש שלא יעבור על המצוה כנ"ל נכון בזה לתרץ שני הדיעות. וכתוב במהרי"ל דטעימא בעלמא מותר באותה שעה ולא אסרו אלא סעודה:

בתחלת. פי' סמוך לכניסת הלילה רי"ו ור"ן מ"א והח"י פסק דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש אחר צאת הכוכבים ולא בה"ש. (והראב"ד דייק מלשון אור דר"ל שישנו עדיין קצת יום דמשום לישנא מעליא לא ה"ל לתנא משים אור לחושך ור"פ ס"ל דביה"ש דוקא ומזה דייק בח"י כשלא קרא ק"ש קודם בדיק' ובאים שני חיובים כא' יקרא תחילה כי תדיר היא ע"ש:

שלא יתחיל. וחצי שעה קודם הזמן אסור דילמא אתי לאמשוכי ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק:

ולא יאכל. וטעימה בעלמא שרי והיינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב ע"ש:

לא ילמוד. והלומד שיעו' בבה"כ מותר דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה ילך בודאי לביתו כנה"ג. וכתב המג"א ונ"ל דוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דילמא ממשכ' ליה שמעתא. כ' הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מתפלל בביתו קודם הבדיקה דאיכא למיחש שמא יטרד בבדיקתו וישכח מלהתפלל אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה לא ישכח: ומ"א כתב כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ"ה יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל. ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח ועס"ק א' מש"ש. ואותן הרגילים להתפלל ערבית ביו"ד יתפללו תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ. מ"א:

שצריך. ואם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה מותר כדלעיל סימן רע"ה ס"ג עט"ז:

ס"א בתחילת ליל. דמשום הכי נקט אור לומר בתחילת הלילה שיש עדיין אור שבלא"ה לא היה שם חשך לאור משום לישנא מעליא. ראב"ד וע' ר"ן שם: בחורין ובסדקין. גמרא ח' תנא אין מחייבין כו' ל"צ דנפל ושם זה יכול להכניסו כו': ובכל המקומות. שם:

ויזהר כו'. טור: שלא יתחיל כו'. כמ"ש בפ"א דברכות שתהא תפלתו סמוך וע' תוס' שם דללמוד מותר כמ"ש בפ"ב שם רק במלאכה אסור וכ"ש כאן שאף ללמוד אסור: ולא יאכל כו'. וכנ"ל דכ"ש הוא. ומ"מ ור"ל כמ"ש שם קודם מעריב אף שמותר ללמוד כמש"ש אם רגיל כו': ואם התחיל כו'. מדקאמר לא ליפתח כו' ואף בק"ש דאורייתא אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק: וי"א. כיון שאמרו דילמא כו' אין חילוק וע' מ"א שכת' דהיינו בהתחיל באיסור ובהא פליגי דמ"ס כיון שבדיקת חמץ מדאורייתא בלא ביטלו צריך להפסיק ומ"ס דהא מ"מ אינו מדאורייתא עד חצות היום. אבל דברי הטור לא משמע כן ונראה טעמו כיון דעיקר הבדיקה בתחלת הלילה כמ"ש בירושל' וכמ"ש הר"ן ויליף לה בירושלמי מקרא לכן חיישינן והוי כאין שהות אע"ג דל"ד לגמרי וכמש"ש דלמא ממשיך כו':

משנה ריש פסחים

הרב המגיד בשם התוס'

מימרא דאביי שם ז':

רבינו יונה שם מלישנא דאביי: