מי הם חייבין בתפילין והפטורים - שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ח

אפילו אין לו צער. אפילו הולך בשווקים וברחובות פטור [כ"מ בחולין פ"ח גבי עובדא דרמי בר תמרי] ומשמע מזה דאסור להחמיר על עצמו דאי היה מותר לא היה רמי ב"ת מפקיע נפשי' מיניה וכ"מ בתו' כתובות דף ק"ד שר' היה מנח תפילין והקשו והא חולי מעיים פטור ותי' ר' היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי והיה יודע היטב ליזהר עכ"ל משמע דשאר כל אדם אסור מיהו נ"ל דבשעת ק"ש ותפלה מותר כמ"ש ס"ב, מי שלבו ערום לא יניח תפילין [כ"ה ס"ח סי' תשע"ו] ועסי' צ"א וס"ס ע"ד:

ואם וכו'. ואם יודע שאין יכול להעמיד עצמו מלהפיח אלא בכדי שיחלץ ש"ר אפ"ה יניח שניהם [מ"ע סי' ס"ו ע' ש"ג]:

מוחין כו'. מפני שצריכין גוף נקי ונשים אינם זריזות להזהר אבל אם היו חייבים לא היו פטורין מה"ט דהוי רמי אנפשייהו ומזדהרי כנ"ל דלא כע"ת:

מהרהור. הרב"י הק' ע"ז מסוכה רי"א הילדים לעולם חולצין שרגילין בטומאה ופירש"י שההרהור מצוי בהם ופריך לימא קסבר ר"י ב"ק אסור להניח תפילין ומשני הכא בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבאו לידי הרגל דבר ע"ש בב"י מה שתי' ותירוצו אינו עולה יפה דמ"מ ק' אמאי משני בילדים ונשותיהם עמהם עסקי' שמא יבאו לידי הרגל דבר הא ע"כ א"א להרגל דבר בלא הרהור והל"ל שמא יבאו לידי הרהור וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת:

חייב. משמע דחייב מיד אבל בי"ד סי' שפ"ח כ' אחר הנץ החמה ומשמע דמניח לכתחלה וכ"מ בטור וברי"ף אבל בגמרא וברא"ש י"ד אי' דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ וכן עיקר:

פנים חדשות. פירוש מנחמים חדשים וא"ת למה חייב אבל בתפילין הא אמרי' לקמן מצטער פטור מתפילין י"ל ה"מ צערא דממילא אבל הכא איהו דקמצער נפשיה איבעי' ליה ליתוב' דעתיה כדאמרינן בסוכה פ"ב לענין סוכה:

חתן כו'. כתוב בתשובת רמ"א סי' קל"ב דהאידנא שחייבים בק"ש ותפלה [כמ"ש סי' ע' ס"ג] חייבים גם בתפילין דה"ל כאלו מעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל וצ"ע דהא לדעת הרא"ש הא דתני ר' שילא שושביני' חייבים איירי בק"ש אבל בתפילין פטורים ולא אמרינן דמעיד עדות שקר בעצמו כיון שפטור מידי דהוה אשבתות וי"ט ולילות ועוד לת"ק נמי חייבים בק"ש ופטורים מתפילין ודוחק לומר דהא דקתני פטורים היינו בכל היום אבל בשעת ק"ש חייבים דזהו דוחק ע"ש וצ"ל דבגמרא לא קאמר שחייבים בק"ש אלא בפסוק ראשון לכן ל"ה כמעיד עדות שקר משא"כ לדידן שחייבים בכל ק"ש חייבים ג"כ בתפילין שלא יהא כמעיד עדות שקר אבל מלשון רש"י משמע דחייבים בכל ק"ש אלא שאין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון ובת"ה סי' ז' כתב שהיו מסובין במשתה נשואין בשבת והגיע זמן מנחה והרבה גאונים פטרו מלהתפלל מנחה דס"ל כדעת רש"י דהטעם דפטורים משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ אין חילוק בין זמנם לזמנינו אבל להרא"ש דס"ל שהם לאו עוסקי במצות הם אלא הטעם שאין יכולים לכוון א"כ אנו שבלא"ה אין מכונים כ"כ חייבים ובל"ח כתב ג"כ פטורים בבית המשתה של חופה ובב"י סי' רל"ב משמע דס"ל לאסור ול"נ דהמיקל לא הפסיד וה"ה בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין נמשכ' עד הבוקר פטורה מכולן ובלבד שהחתן מיסב עמהם דאז הוי מצוה לדעת רש"י ועס"ס ע' וס"ס רל"ב וע' תשו' רא"ח סמ"ח וכ"ה כתב שבמדינתו נוהגים שאין החתן מניח תפילין ביום ראשון אבל ר"ש הלוי כתב שצריך להניח ול"נ כמ"ש דבשעת המשתה פטור וכ"מ מל' הש"ע:

ותגריה'. פירש"י הלוקחים כדי להמציאן למכור למי שצריך להם עכ"ל משמע דאם עושה כדי להשתכר בו לא מקרי עוסק במצוה וצ"ע בנדרים דף נ"ג משמע דמחזיר אבידה הוו עוסק במצוה אף על פי שנוטל עליו שכר וי"ל דהתם אינו נוטל אלא שכר בטלתו א"נ התם עיקר כוונתו להשיב אבדה אבל הכא עיקר כוונתו להשתכר עסי' תל"ג ס"ח:

זולת בשעת ק"ש. הקשה בד"מ דהא בגמרא אמרי' דפטורי' גם מק"ש לכן חילק אם היו צריכים וכו' כמ"ש בהג"ה ומה שנדחק הב"י למה השמיטה הרמב"ם י"ל שסמך על מ"ש ריש ה' ק"ש דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"כ בה' סוכה וכ' המ"מ דלדעתו ולדעת הגאונים אפי' אין צריך לטרוח אחר שתיהן פטור והרב"י נמשך אחר הירושלמי ול"נ דהירושלמי מיירי כשאפשר לקיי' שתיהם אבל כשא"א לקיים שתיהם פטור וכ"מ דהא ר"ח בן עקיבא גופא אמר בגמ' דפטור ובירושלמי אמר דחייב אלא צ"ל כמ"ש:

צריך לטרוח. כגון שלוחי מצוה לטרוח לישן בסוכה וכן המשמר המת פטור מכל המצות אף על פי שיוכל לקיים כל המצות וחופר קבר אף על פי שנח מעט פטור אבל שומר אבידה בשעה שהיא מונחת בתיבתו אף על פי שהוא עושה מצוה לא מקרי עוסק במצוה וכן גבי חתן דפריך ולחייב בסוכה כיון שאין דרך המשמחי' לשמח בחופה בלבד אלא אף בחדרי' ועליות וכיון דכי אורחייהו מצוה עבדי יעשו שתיהן ומשני אין שמחה אלא בחופה [כ"ז דברי הר"ן] וצ"ל דכ"ז מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש אבל משהגיע זמן ק"ש אסור להתחיל לכתוב כמ"ש סי' ע"ב ס"ב ועס"ס תרפ"ז:

מצטער. משמע אפי' מפני הצינה כדאיתא בירושלמי ר' יוחנן לא היה מניח תפילין מפני הצינה ועוד חד היה דלא מנח תפילין ביומא דאתי מאורחא עב"י סי' כ"ז:

שאין דעתו מיושבת עליו. דוקא כשא"א לו ליישב דעתו (ב"ח) עמ"ש ס"ה:

הקורא בתורה. אבל העוסק בגמ' אפשר דלא מפטר עב"י כתב סמ"ג מוכח בברכות דף י"ח כל הפטור מק"ש פטור מתפילין:

לפני רבו. מדסתם הרב"י משמע דס"ל אפי' חלץ רבו תחלה אסור ויש שם בטור דאי חלץ רבו תחלה מותר לחלוץ והטעם דהוי כמורה הלכה בפני רבו שמורה שהגיע זמנו לחלוץ ובשל"ה כ' בשם הגאון מהר"ש הטעם כשחולץ תפילין מונע עצמו מלשמש רבו כדאיתא בי"ד סי' רמ"ב דאסור להתיר לו מנעל ולהוליך כליו אחריו למרחץ שמא יאמרו עבד הוא אבל כשיש לו תפילין בראשו מותר לעשות כל המלאכות אבל כשרבו חלץ תפילין גם הוא מותר לחלוץ דאין לומר עליו עבד הוא שהרי גם רבו אין לו תפילין בראשו עס"ס כ"ז:

תפילין קודמין. שהם חובת הגוף מיהו לדידן שאין מניחין רק בשעת ק"ש ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דא"א בשאלה:

שהזמן גרמא. דהא שבת וי"ט לאו זמן תפילין:

מוחין בידם. לפי שאינן זריזות להזהר:

אבל ביום ראשון. פי' ביום הקבורה דביום המיתה פטור מכל המצות כ"ז שלא נקבר דאז מקרי אונן והטעם דיום הראשון דכתיב ואחריתה כיום מר ש"מ דעיקר מרירתיה ביום הא' ותפילין אקרי פאר בפסוק:

אלא יפנה לצד אחר. הטעם דזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו כ"פ רש"י בחלק אבל רבינו הטור הבי' מימרא א' מאי תקנתיה לכרוך רביה ברישא כו' וי"ל לפ"ז הטעם דהוה כמור' הורא' בפני רבו דהם היו מניחין תפילין כל היום וכי חולץ התלמיד תחילה מחזי כמורה הוראה שהגיע העת לחלוץ תפילין וע"כ יש תקנה כשכורך רבו תחלה ומ"ש הטור והדר כרכי תלמידים פי' שחייב לעשות כן כשכורך רבו תחלה דכ"ז שלא יכרך התלמיד מיחזי כמאן דרוצה ללכת לבית הכסא ויחזור ויניחם גם מ"ש הטור לא כשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרי נראה דמיירי שתפילין עליו כל היום דוקא ומצאתי כתוב בשם מהר"ר שכנא דכשתלמיד אין לו תפילין אין לו לנעול מנעל לרבו או לחלוץ לו במקום שאין מכירין אותו שמא יאמרו עליו שהוא עבד כמ"ש בי"ד סי' רמ"ב הלכך אסור למיחלץ קמיה רביה דנראה דחולץ כדי שלא ישתמש לרבו בנעילת סנדל וחליצתו עכ"ל וקשה דא"כ במקום שמכירין אותו היה שרי לחלוץ תפילין בפני רבו וזה ודאי אינו דהא אסרוהו בכל מקום:

מתפילין. מי שביטל מצות תפילין מחמת חולי ועברו עליו למ"ד יום שלא הניחם אם כשחזר והניחם צריך לברך שהחיינו או לא פסק בתשו' חות יאיר סי' רל"ז דא"צ לברך. שהחיינו כיון דאינו מצוה דאתא מזמן לזמן ע"ש:

צער. אפי' הולך בשווקים וברחובות פטור. וכ' המ"א דאם רוצה להחמיר בשעת ק"ש ותפלה מותר כמ"ש בסעיף ב':

אשה. עיין ב"י ומ"ש עליו המ"א. והיד אהרן מיישבו:

ראשון. פירוש ביום הקבורה דביום המיתה פטור מכל המצות כל זמן שלא נקבר דאז מקרי אונן וה"ה אם שמע שמועה קרובה אסור ג"כ להניח תפילין ביום הראשון כמו יום הקבורה ט"ז בי"ד סי' ת"ב ס"ק א' ומהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך דף י"ב כ' דנקטינן דדוקא יום המיתה ויום הקבורה פטור מן התפילין יום ראשון אבל כשהמיתה היה יום אחד והקבורה יום אחר חייב בתפילין אפילו ביום ראשון ע"ש:

חייב. משמע דחייב מיד אבל בי"ד סי' שפ"ח כתב אחר הנץ החמה עמ"א וע"ת. כ' האר"י ז"ל דאין להניח תפילין דר"ת כל ז' ימי אבילות:

חדשות. פי' מנחמים חדשים. ומ"א פסק דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אבל אם מניח אינו חולץ ע"ש:

חתן ושושביניו. בתשוב' רמ"א סי' קל"ב כתב דחתן בזמן הזה חייב בתפלה ובתפילין וכן נתפשט המנהג בזמן הזה בארצות אלו דחתן וכל בני חופה קוריו ומתפללין וכ' המ"א ול"נ המקיל לא הפסיד אם החתן מיסב אצלם ע"ש ובכנה"ג:

ותגריהם. דוקא הלוקחים כדי להמציאם למכור למי שצריך להם אבל אם עושה כדי להשתכר לא מקרי עוסק במצוה. מ"א:

אחרת. כל זה מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש אבל משהגיע אסור להתחיל סי' ע"ב ס"ב:

מצטער. אפילו מפני הצינה. מגן אברהם:

עליו. דוקא כשא"א לו ליישב דעתו. ב"ח:

בתורה. אבל העוסק בגמרא אפשר דלא מיפטר. עיין ב"י:

בפניו. ולא יחלוץ קמי ס"ת. ע"ל סימן כ"ה סי"ג:

קודמין. ואם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דאי אפשר בשאלה. מ"א:

ס"א אפי' כו'. דל"ת הא כל חולי פטור וכמ"ש בס"ט והביאו ראיה מירושלמי פ"ב דברכות ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים כו':

ס"ב מי שברי כו'. כמ"ש בשבת מ"ט א' כנ"ל ובירושלמי הנ"ל תמן אמרי כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין ואמרי' בגמ' שם כל הקורא ק"ש בלא כו' וגם התפלה צ"ל בתפילין וכמ"ש בסי' ל"ז סס"ב וראיה מרפ"ב דברכות י"ד ב' ברב שהניח כו' שלוחא כו' ועמ"ש בסי' פ': ואם יראה כו'. כמש"ש י"ד ב' וכמש"ל סי' ס"ו ס"ב וכ"ש בכנה"ג:

ס"ג ואם הנשים וכו'. שאינן זריזות לשמור בגוף נקי שם ועתוס' דעירובין צ"ו א' ד"ה מיכל בפסיקתא כו' ונראה לפרש כו' ואע"ג דבגמ' אמרו דלא מיחו כו' וקי"ל כמ"ד סומכות רשות כמש"ל סי' י"ז חש לה לדברי פסיקתא ב"י. וכ"ה בירושלמי פ"ב דברכות תמן תנינן נשים ועבדים וקטנים פטורים כו' והרי מיכל בת כושי כו' ר' חזקיה בשם ר' אבהו מיכל ב"ש מיחו בה חכמים אשתו של יונה הושבה וי"ל דגם הגמ' ס"ל כן אלא לא הוצרכו להביאו אלא מ"ד דנשים חייבות ודחו ליה דס"ל כמ"ד רשות ומותרות אבל ר' אבהו ס"ל אע"ג דסומכות רשות אפ"ה אסורות כנ"ל:

ס"ד המניח כו'. בכל בו כ' בשם הר"מ שאסור להניח וכמ"ש בהג"ה אבל ב"י חלק עליו וכ' ודאי יש ליזהר אבל אין לפוטרו מתפילין משום זה וכמ"ש בסוכה כ"ו ב' לימא כו' וערש"י ד"ה שרגילין כו' ודחק עצמו לתרץ ועמ"א:

ס"ה מכאן וכו'. לשון הטור כאן והוא כשיטת הרמב"ם בספ"ד שם שכ' סתם דביום השני מניח ולא חילק כלל וסמך על הסוגיא דפ"ב דסוכה אבל הסוגיא דמ"ק שם דוקא שאינו חולץ בפנים חדשות וכ"כ ברי"ף פ"ג דמ"ק ואע"ג דבסוגיא דשם משמע דוקא לאחר מקצת יום השני משום מקצת היום ככולו וכמ"ש סי' שפ"ח ס"א אבל הרי"ף סמך בזה על מ"ש בפ"ב דסוכה וה"מ כו' ומש"ש במ"ק שני ימים וג' לאו משום אבילות אלא שבלא"ה לילה אסור בתפילין אמר ב' וג' תה"א וכ' שכ"מ בא"ר וירושלמי דשם תניא אבל ביום ראשון אינו נותן תפילין ביום ב' נותן ואם באו פנים חדשות ה"ז חולצן כל ז' דר"י רא"א ביום א' וב' אינו נותן ובג' נותן ואם באו פ"ח אינו חולצן ובזה מתורץ מה שקשה על הרמב"ן דס"ל דביום ב' לאו משום אבילות ואמאי ס"ל דחולצן אבל לפי הירושלמי ניחא דכל ז' הדין כן ולאו משום חומר דיום ב' וכ"כ ש"פ וכ"כ בטוי"ד סי' שפ"ח אבל בש"ע שם השמיטו וכ' הרא"ש וטוש"ע שם דוקא אחר שתנץ החמה וכ"מ בגמ' שם דקא' שני ימים כו' ועתוס' שם ד"ה משלישי כו':

ס"ו בט' באב כו'. תוס' שם. דלא אמרו בסוף תענית כל מצות כו' אלא הנוהגות כל ז' ופרושי קמפרש תדע דהא מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו כמו אבל שא"ל מה יאכל וכן בשאילת שלום משיב כמ"ש בתוספתא שם כמו לאחר ג'. הרא"ש סוף תענית:

ס"ז חתן כו'. עתוס' שם סד"ה חתן ואק"ש לחודיה כו' וכן פרש"י וש"פ ופ' כר' שילא וכמש"ל סי' ע' ס"ג דסתם מתני' כותיה ובש"ע השמיט דין התפלה וטעמו כמ"ש תוס' והרא"ש דהא דפטירי לאו משום דעוסק במצוה דא"כ אפי' מק"ש נפטרו אלא משום דאין יכול לכוין משא"כ עכשיו וכמש"ל סי' ע' ס"ג:

ס"ח זולת כו'. כ' ב"י שהרמב"ם השמיט לדין זה וכ' שסמך על הירושלמי פ"ק דברכות ר' יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקים ר' יוחנן אמר על גרמיה כגון אנו שא"א עסוקין בת"ת אפי' לתפלה כו' אנו מפסיקין א"ר יוסי קומי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקיבא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר"ח בן עקיבא אמר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה ולא מודה ר"ש שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב כו' טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון כו' וכ' ואפשר דברייתא דגמ' לא פטרה אלא כל היום זולת כו' וכבר הקשה בד"מ דהא בגמ' פטרה אף מק"ש ותפילין אלא שבש"ע סמך על הירושלמי והרב פ' כגמ' שלנו וז"ש ואם כו': דכל כו' אם כו'. מתני' סוכה כ"ה א' שלוחי מצוה כו' ופרש"י ותוס' אפי' בשעת חנייתן כמש"ש כ"ו א' הולכי לדבר מצוה כו' ושם י"ב אנן שלוחי כו' והקשו ממ"ש בנדרים ל"ג ל"ד פרוטה דר"י לא שכיח אלמא לא מיפטר אלא כ"ז שעוסק בה כגון לשוטחה וכיוצא דאל"כ שכיח ושכיח ותי' דבסוכה שם ושם איירי בכה"ג שאם יחזרו אחר הסוכה יבטלו ממצוה אחרת וכ"כ הרא"ש ורי"ו אבל הר"ן שם הקשה עליהן דלא משמע כן דבשביל זה היו מבטלין ועוד דאמרי' חתן פטור מק"ש עד מ"ש כו' ואם איתא ה"ל ליתובי דעתיה כמ"ש באבל שם בסוכה וא"ל דא"א ליתובי דעתיה דהא תנן חתן אם רצה לקרות כו' ועוד החופר כוך כו' וא"א דלא נח פורתא ועוד המשמר את המת כו' כמ"ש ברפ"ג דברכות והא אפשר לו לקיים כמה מצות אלא ודאי מיפטר אע"ג דאפשר לקיים את שתיהן אלא דוקא בעוסק שהולך עדיין לקיים משא"כ ההיא דנדרים שאין עוסק וכ"כ בהג"א שם וכ' הר"ן ומ"מ מודינא שכל שא"צ לטרוח כלל אלא כי אורחיה יכול לעשות שתיהן יעשה שתיהן וזה שפריך שם וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה שאין דרך לשמוח בחופה בלבד אלא אף בחדרים ועליות וסוכה:

ס"ט מצטער כו'. ירושלמי פ"ב דברכות ר' יוחנן בקייטא דלא הוה חזיק רישיה הוה לביש תרוייהו ברם בסיתווא דהוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה ובחתן אמרינן משום דטריד רק באבל ובטירדא דרשות אמרינן ה"ל ליתובי דעתיה הא כל שא"א פטור:

ס"י הקורא כו'. מכילתא פ' בא למען תהיה תורת ה' בפיך מכאן אמרו כל המניח תפילין כאילו קרא בתורה וכל הקורא בתורה פטור מתפילין והביאו תוס' בר"ה י"ז א' ד"ה קרקפתא: זולת כו'. ה"ר יונה כמ"ש בפ"ב דברכות כל הקורא כו' והקשה ברא"ש בשם ר' שמואל בן חפני דהא חזינן לרבנן קשישאי דהוי מנחי תפילין ומברכי עלייהו. וכן מצינו בגמ' בכמה מקומות כמש"ל סי' ל"ז ס"ב ובפ"ד דסוכה חזינא ליה לרבא כו' חזינא ליה לר"פ דכל אימת כו' ובפרק שלישי דמנחות רב חסדא ורבה בר רב המנונא הוו מצלי בהו באורתא כו' ובפרק שלישי דברכות כי הוה אזלי' בתריה דר"י כו' כי הוה נקיט תפילין כו' ואמרינן בספ"ו ולבני מערבא כו' ומפרש תוס' דוקא שחולץ בלילה ובירושלמי פ"ב דברכות ריב"ז לא הוה תפילין זעי מיניה לא בקייטא ולא בסיתווא כו' ר' יוחנן בקייטא כו' כנ"ל כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל אוליירין היה חולצן א"ר יצחק עד יעקב תרמוסרה הוה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה כו' ובכמה מקומות בש"ס וירושלמי אבל המרדכי כ' דוקא בשעה שעוסק בתורה פטור מלהניח דעוסק במצוה פטור ממצוה וגם אם רוצה לפסוק ולהניח רשאי אבל קודם שעוסק או בשעת ק"ש ותפלה חייב להניחן ולהיות עליו כל היום אף בשעה שהוא עוסק וכמ"ש בס' שקדם בהג"ה ודוקא מי שתורתו אומנתו כרשב"י וכמ"ש בירושלמי הנ"ל ולא מודה ר"ש שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב ול"ל לר"ש הלמד ע"מ לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא כו' טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון כו' כנ"ל ולהכי פטור ג"כ מתפילין שהוא ג"כ שינון וז"ש למען תהיה כו' מכאן אמרו כו' אבל בשאר מצות חייב וכמ"ש בפ' קמא דקדושין כל מצוה שהחיוב עליו מפסיק מד"ת ע"ש ל"ב א' ולכן לא אמרו שפטר אלא מתפילין ודוקא כגון רשב"י אבל אמרו בפ"א דשבת ל"ש אלא כגון רשב"י וחביריו כו' אלמא כגון אנו מבטלינן שינון מפני שינון ועב"י:

ס"יא אלא יפנה כו'. כן פירש"י שם וש"ר פי' שלא יחלוץ קודם שחלץ רבו:

ס"יב היה צריך כו' ירושלמי סוף מגילה תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילין קודמין מ"ט דר"ה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדברות וכ' הרא"ש ומסתברא דהלכה כר"ה דמצוה דגופיה עדיף וגם מפרש טעמיה שם. ואע"ג דאמרי' שם מתני' מסייע לשמואל תפילין שבלו עושין אותה מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש כו' ההיא דלא כהלכתא דבגמ' פ"ג דמנחות אמרי' להיפך והוי סייעתא להיפך:

ס"יג מנודה כו'. עבה"ג וכ"כ בטוי"ד סי' של"ד בשם י"א אבל הרי"ף ורא"ש פסקו לקולא וכ"כ הטור שם בשמם וראב"ד כתב שאין אסור מכל הנך איבעיות שם רק נעילת הסנדל וכ"פ בש"צ שם ס"ב ועיין ש"ך שם:

חולין ק"י

תשו' רא"ש כלל ד' סי' א

ברכות כ'

ב"י בפי' הירושל' שמביא בא"ח ראי' למ' שכ' בשם הר"ם

מועד קטן כ"א וכדעת הרי"ף שם

רא"ש בפ"ב דתעני'

סוכה כ"ה

שם כה

ר' ירוחם בשם ר' ניסים הגהות אשר"י בשם א"ז ור' יונה

הרמב"ם בפ"ד מה"ת

הר"ר מנוח

מכילתא לפירוש ר' יונה בפ"ב דברכות

בשימושא רבא וסנהדרין ק"א

רש"י שם

ירושלמי שלהי מגיל' וכרב הונא כן כתב הרא"ש בה"ת

איבעיא במ"ק ובעיטור אוסר.