מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ט

או קטן. נ"ל כיון דילפ' מקרא בעי' שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא שתי שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן י"ח שנה כמ"ש בא"ע סי' קמ"ח סכ"ה ובח"מ סי' ל"ה לענין עדות ועסי' נ"ה ס"ה וס"ט וסי' קצ"ט ס"י:

כותי כו'. כצ"ל דעכו"ם בלא"ה פסול שאינו כותב לשמה כמ"ש סי' ל"ב ס"ט ונ"ל דאפי' להרא"ש דמיקל בעיבוד מחמיר בכתיבה וכ"מ פשטא דתלמודא בגיטין דמוקי לה בגר שחזר לסורו דלא כע"ת וכ"פ הרא"ש בה' ס"ת:

מומר לכל התורה. או להכעיס אפי' לעבירה א' אבל לתיאבון לעבירה א' לא מיפסל [ב"י] ומיהו כל שאינו מניח תפילין אפילו אינו עושה להכעיס פסול דהא אינו בקשירה כמ"ש בי"ד סי' ב' ס"ה מיהו כל שאינו מניח תפילין לתיאבון כגון שהולך אחר עסקיו כשר לכתוב כדאמרי' גבי שחיטה דמיקרי בר זביחה וכ"מ מל' הר"ן דלא מפסיל אלא בפורק עול דשביק התירא ואכל איסורא וכתב הר"ן דאינו פסול אלא מדרבנן דמדאורייתא מומר לד"א אינו מומר לכל התורה וצ"ע דבי"ד סי' ב' ס"ב פסק הר"ן דלהכעיס דינו כעכו"ם וא"ל דהכא מיירי שאין עושה להכעיס וגם לא לתיאבון דהא בע"א פ"ב כתב הר"ן אם יש לפניו איסור והיתר ומניח ההיתר ואוכל האיסור מקרי להכעיס ועוד דשם פסק דלהכעיס הוי מין ואם כתב ס"ת ישרף א"כ צ"ל דהכא מיירי שלא להכעיס וא"כ איך כתב דשביק התירא ואכיל איסורא דזה הוה להכעיס לדידיה וצ"ל דבגיטין מיירי שמפרש בהדיא שאינו עושה להכעיס אלא למטעם טעמא דאיסורא א"נ בגיטין מיירי שאכל פעם א' ובע"א מיירי שאכל פעמים הרבה דטעים טעמא דאיסורא בראשון וכ"כ התוס' בע"א וכ"מ בגמרא כ"ז לדעת הר"ן אבל לדעת הרשב"א והטור ובי"ד שם דלהכעיס לדבר א' אינו חשוד לכל התורה וסוגיא דחולין משמע כדבריהם דטרח לאוקמי מומר למאי ולא לאוקמי במומר להכעיס וצ"ע על הרב"י שבי"ד סי' קנ"ח כתב להכעיס הוי מין ואם כן אם כתב ס"ת ישרף וכמ"ש רש"י בע"א דף כ"ו וא"כ ע"כ מיירי כאן שאינו עושה להכעיס והכא כ' דמיירי שעושה להכעיס וצ"ע ובתו' שם ד"ה סמי מכאן וכו' משמע דאפי' לתיאבון פסול לכתיבת ס"ת:

מוסר. אפי' לתיאבון פסול כיון שמוסר ממון ישראל שלא כדין (ב"ח) עבי"ד סי' ב':

שאינו בקשירה. נ"ל דמי שנקטעה ידו השמאלית אף על פי שאינו בקשירה כשר לכתוב תפילין דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה ע' בא"ע בפי' סדר חליצה סעיף מ"ו:

תיקון עשייתן. היינו שעושה מעשה בגוף התפילין אבל לעבדן כשר כמ"ש סי' ל"ג ס"ד ואם תפר וחיפה התפילין פסול שזהו בכלל תיקון עשייתן הן דשי"ן בכלל תפירה וחיפוי הוא אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר הס"ת ומ"מ לרווחא דמלתא אם אפשר לגרור צדדי האותיות במקום שנגעו ולחזור ולכותבן יעשה דזה מקרי לכתחלה ודוקא בס"ת אבל בתפילין מקרי דיעבד דבעי' כסדרן [ר"מ מלובלין סי' ס"ח] עמ"ש סי' ל"ב סל"ה וסי' תרמ"ט סס"א:

מחמת יראה. זהו דעת הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוהו משום דמשמע מגמרא דפסול לכתוב דעכ"פ אינו בקשירה דהא יכול להניחם בצינעה דהא קאמר הא דתנא קורין בו האי תנא הוא דתניא לוקחין וכו' ומעשה ע"ש משמע דאינך תנאי פליגי עליה וכ"מ בתוס' ד"ה והא דתניא כמ"ש הגאון מהר"ר משה בחידושיו במהדורי בתרא, דלא כמ"ש הגאון מור"ם לובלין ע"ש לכן אין להקל:

שכותבן אפיקורס. דתפילין מסתמא אין כותב לשם ע"א מה שא"כ בס"ת עבי"ד ר"ס רפ"א:

כשרים. דסתם עכו"ם אין בקיאין לכתוב ובודאי ישראל כתבו, כתוב בד"מ אף על גב דבס"ת ממזר וגר תושב פסולים לכתוב כמ"ש בי"ד ר"ס רפ"א נ"ל דבתפילין ומזוזות אין לחוש עכ"ל:

מכדי דמיהן הרבה. אבל מחוייבים לקנותן מהן מעט יותר משויין שלא יזלזלו בהם:

אין ניקחין. דחיישינן שישכח לבודקן:

בודק. ולא חיישינן שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה (תו'):

נאמן. דעד א' נאמן באיסורין כמ"ש בי"ד סימן קכ"ז וע"ש סי' קי"ט ס"א דעכ"פ בעי' שיהא מוחזק בכשרות:

א"צ בדיקה. מיהו נכון לבודקן דמתקלקלי מזיעה (כ"ה בשם הגהות ב"י):

לפרקים. דחיישי' שמא נתעפשו ונ"ל ה"ה אם נפלו למים:

כל שאינו בקשירה. ואע"פ דמסור ישנו בקשירה מ"מ כיון שפורק ממנו עול מצות עשאוהו חז"ל כמי שאינו בקשירה ובטור נשמט תיבת מסיר והיא מחמת חסרון סופר ורבים יחכמו לומר דלא הוצרך להזכיר מסור שהוא נלמד בק"ו מעכו"ם והוא אינו נכון דא"כ למה הזכירוהו בגמ':

בכל תיקון עשייתן לפי שיש בעשייתן שי"ן לפיכך פסול לכל העשיי':

אפיקורס ישרפו. כצ"ל גם בטור וכ"ה במקצת ספרים וכן מסיק מו"ח ז"ל:

נמצאו ביד עכו"ם כו'. לפי שאין דרך עכו"ם לכתוב לעצמו תפילין ע"כ ודאי שמישראל הם משא"כ בס"ת בסימן רפ"א די"א יגנזו:

יותר מכדי דמיהם הרבה. אבל מעט יותר חייבים לקנות כמ"ש בי"ד סי' רפ"א:

אלא לפרקי'. ברמב"ם כתוב א"צ לבודקם כ"ז שחפויים שלה כו' משמע דאם נקרע החפוי צריך בדיקה וה"ה אם נשרו במים דצריך בדיקה:

או קטן. ובעינן שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא שתי שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן י"ח שנה. מ"א:

או כותי. כצ"ל דעכו"ם בלא"ה פסול שאינו כותב לשמה. מ"א:

מומר. מומר לכל התורה או להכעיס אפי' לעבירה אחת. או מסור אפילו לתיאבון פסול. עמ"א:

בכתיבה. מי שנקטעה ידו השמאלית אעפ"י שאינו בקשירה כשר לכתוב תפילין דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה. מ"א:

עשייתן. היינו שעושה מעשה בגוף התפילין אבל לעבדן כשר. ואם תפר וחיפה התפילין פסול שזהו בכלל תיקון עשייתן אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד בתפילין דבעי כסדרן. ובס"ת אם אפשר לגרור צדדי האותיות במקום שנגעו ולחזור ולכתבן יעשה דזה מקרי לכתחלה. מהר"ם לובלין סי' ס"ח. מ"א:

יראה. המ"א העלה דאין להקל ע"ש ועי' מ"ש היד אהרן. כתב הד"מ אע"ג דבס"ת ממזר וגר תושב פסולים לכתוב כמ"ש בי"ד ר"ס רפ"א אפ"ה בתפילין ומזוזות אין לחוש:

הרבה. אבל מעט יותר חייבים לקנות שלא יזלזלו בהם אפילו במקום דטעון גניזה אבל במקום דצריך שריפה אין צריך ליקח מהם. עולת תמיד. מבואר בש"ס דאסור לומר לגוי שיתנם בזול יותר מדאי דילמא ירגז הגוי וינהג בהם מנהג בזיון וכמעשה דטייעי:

קציצות. ולא חיישינן שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה. תוספות. ועיין מ"ש היד אהרן:

בדיקה. דעד אחד נאמן באיסורין ועכ"פ בעי שיהא מוחזק בכשרות עיין י"ד סימן קי"ט:

לעולם. מיהו נכון לבודקן דמתקלקלין מזיעה. כנה"ג מ"א:

בדיקה. דחיישינן שמא נתעפשו וה"ה אם נפלו למים צריך בדיקה. המוצא תפילין מושלכים בגניזה בלא רצועות ופתוחים יש לחוש שיש להם פסול נסתר אבל אם מצאם דרך הינוח בכיסן ליכא למיחש. הלק"ט ח"ב סי' קס"ו ע"ש:

ס"א אפי' הגיע לחינוך. אע"ג שהוא חייב בתפילין כמ"ש בריש ערכין ובספ"ג דסוכה היינו מדרבנן כמ"ש רש"י שם וכמ"ש בפ"ד דנזיר ובפרק בתרא דיומא ובריש חגיגה דחינוך מדרבנן וכאן הוי פסולי דאורייתא כמש"ו משום דכתיב כו': לע"ז. דהוי מומר לכל התורה כולה כמ"ש בפ"ק דחולין ועי"ד סי' ב' וה"ה כאן: או אינו כו'. רש"י שם:

ס"ב כל כו'. ל' הטור וכ' הרמב"ם שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור לפיכך אם חיפן או תפרן גוי פסיל וה"ה לכל הפסול לכותבן כו' וכמ"ש שבת כ"ח ב':

ס"ג גר כו'. עמ"א שרש"א הקשה מש"ש והא דתניא קורין כו' הא אוקימנא בגר כו' דעביד לשמה והני תלתא ברייתות דפליגי בגוי מיירי ותי' במ"ב דמ"ש לוקחין ספרים כו' בגוי ממש איירי ומעשה דרשב"ג בגר ומייתי ראיה מיניה דלא דרשינן וקשרתם וכתבתם וז"ש תוס' בד"ה והא כו' ר"ל והא דתניא קורין ת"ק דרשב"ג דאמר לוקחין כו':

ס"ד תפלין כו'. רמב"ם וכ"ה ברי"ף ורא"ש וכ"ה בטור שלפנינו וכמ"ש ב"ח וט"ז דהא קי"ל כר"ז וכמ"ש בי"ד רסי' רפ"א: וי"א יגנזו. כנ"ל רי"ו וס"ל דל"פ אלא בס"ת דתפילין מסתמא אין כותב לשם ע"ג דלא אשכחן דפליגי על הברייתא וקשרתם כו' אלא בס"ת כן ס"ל ויחידאה הוא:

ס"ה נמצאו כו'. רמב"ם וכלישנא בתרא וכ"פ הטור כאן. אבל הרי"ף ורא"ש גורסים להיפך ולפ"ז נקטי' דיגנזו וכ"פ הטור י"ד ברסי' רפ"א ורי"ו ובש"ע שם כ' ב' דיעות הנ"ל ועב"י כאן שדחק לתרץ דברי הטור וכנ"ל לחלק בין ס"ת לתפילין אבל דוחק הוא אלא תלוי בחילוף הגי' כנ"ל וכמ"ש הר"ן:

ס"ז הרבה. גמ' שם ועתוס' שם ד"ה מעלין כו': כדי כו'. רמב"ם וערש"י במתני' ד"ה מפני תיקון כו' וכמש"ש א' איבעיא להו כו' ומסתמא חד טעמא לכולהו ורמב"ם אזיל לשיטתו שכ' גם שם משום דלא ליגרבו וכמ"ש הר"ן בשם י"א אע"ג דלא איפשטא הכא מיפשטא בכתובות נ"ב רשבג"א אין פודין כו' ופסק הרי"ף ורמב"ם שם כרשב"ג. וטעמא משום דסתם מתני' דגיטין כוותיה וא"ל דפליגי בפי' דמתני' דהא רשב"ג לישנא דמתני' נקט. ר"ן בגיטין שם ועתוס' שם ושם ועי"ד סי' רנ"ב ס"ה:

ס"ח שבקי כו'. כפי' תוס' שם ד"ה תפילין כו' וראיה ממש"ש ספרים ומזוזות כו' ועי"ד סי' רפ"ח ס"ה בש"ך שם ובתוספתא פ"ג דע"ז אין לוקחין כו' ואם לקח כו' בודק כו' ע"ש בתוס' ובתוס' דעירובין צ"ו:

ס"ט שלשה כו'. דלא כתוספתא הנ"ל: מכל צבת. מסקנא דגמ' שם וכ"ה בתוספתא הנ"ל להדיא וכן ברביעי: המוכר כו'. כמ"ש בי"ד סי' קכ"ו ס"ג:

תפילין כו'. תוס' הנ"ל דמנחות ובמכילתא כו' ובירושלמי שם מסיק הלל הזקן אלו תפילין כו' וכן העתיק הרמב"ם ספ"ב ופ' כוותיה וכ' הר"ן בפ"ב דמגילה דמ"ש שם והלכתא מזוזה כו' משום דנבדקת פעמים בשבוע משא"כ בתפילין: ואם כו'. כמ"ש במזוזה ביומא י"א א' ועמ"א:

גיטין מ"ה

מרדכי שם

נימוקי יוסף

רש"י ורמב"ם בפ"ג מה"ת

הרמב"ם שם

גיטין שם

הרמב"ם בפ"א שם

טור ורבי ירוחם

גיטין שם

שם וכלישנא בתרא ורמב"ם שם פ"א ור"ן

גיטין שם

מנחות מב כפירוש התוספות ורא"ש

עירובין צ"ז ורמב"ם בפ"ב שם

תשובת רא"ש

ירושלמי בפ' בתרא דעירובין ורמב"ם בפ"ב

טור וסא"ח: