דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים - שולחן ערוך אורח חיים סימן שס״ו

מבתיהם לחצר. וה"ה מבית לבית עסס"ב ורסי' שכ"ג וסי' ש"ע ס"ג:

שיירא וכו'. שאין קבועים שם:

בתים. דאותם שאין להם בתים בספינה הרי הם כשרוים בחצר א' עסי' ש"ט ס"ג:

מחיצות. פי' גבוה י' מקרקע הספינה אעפ"י שאינה גבוה י' מן המים מותר לטלטל בתוכה (כ"ה בשבת דף ק"א) ועסי' שנ"ה:

אסור לטלטל. דהוי כרמלית אבל מותר לטלטל מן הים לתוכה דמכרמלית לכרמלית שרי אמרינן בגמ' שם ספינות קטנות הרחבות מלמעלה וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין אפ"ה הוי רה"י אם יש להם מחיצות י' דאמרי' גוד אחית ובאגוד' סי' קי"ג אם אין רחבה ד"ט בתוך גובה ג' אז הוי כים ואין מטלטלין בה אלא בד"א ומותר לטלטל מתוכה לים עסי' שמ"ה ובתו' חולקים ופי' שהספינה שיש לה דפנות וקרקעות העשויות נסרים וחלל בין הנסרים והמים נכנסין בה ויושבין בה כמו במים אפ"ה הוי רה"י שאנו רואין כאלו דופני הספינה עקומין ומסבבין כל הספינה ונמצא הנסרים מחוברין ע"ש, ואם יש בית בספינה והספינה אין לה מחיצות י' אסור להוציא מהבית לספינה ואם יש לה מחיצות י' א"צ עירוב כיון דאין שם אלא בית א':

ד"א על ד"א. ואם יש בו לרבע ד"א על ד"א סגי (רלב"ח ק"ו) עבי"ד סימן רפ"ו סי"ג:

אין להם לשנותו. אפי' יש קצת טעם לשנותו (מהרי"ק סקי"ג) אבל אי איכא טעמא רבה משנין (רשד"מ סי' ס' ור"י הלוי מ"ד מ"ו ור"ש הלוי סי' מ') ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראי' ברור' שיזכה הקונ' בדבר (ראב"ח ע') וזהו לפי' הרמב"ם במשנה שהטעם משום הנאה אבל בגמרא איתא בהדיא משום חשדא שכיון שלא יראו בו עירוב יחשדו שמטלטלי' בלא עירוב א"כ אף במוכר ביתו מניחין בו ואפי' להרמב"ם יש לדקדק מדפריך בגמ' משיפור' דהוי בי רבא וכו' ע"ש ובכ"ה מחלק בין מת למכר ודוחק:

וליתן בבית א'. אפי' נותן השני מעות להניחו בביתו (רדב"ז ח"א י"ז) ואם בתחיל' הנתינ' התנו לשנות מותר לשנות ואם הוא דבר שצריכי' ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר ובכולן אם ערבו ונתנו בבי' אחר אין מוציאין ממנו מ"מ צ"ע למעש' (כ"ה):

ואפילו קטן. אבל עכו"ם אסור לקבצו כנ"ל:

בבי' דירה. ומה"ט נ"ל דמות' לטלטל בבה"כ בלא עירוב כיון שאין שם דירה וצ"ע על מהרי"ל שאסר לטלטל בב"ה ולא התיר אלא כלים ששבתו בתוכ' וכ"כ ש"ל בשם הגאוני' בה"כ שאין בה דיורין אפי' בנא' יחיד ואקדש' הוי הפקר וא"צ לערב ואם שבתו שם אורחים ואוכלים וישנים שם צריכים לערב וי"א שאין אוסרים עכ"ל וערסי' ש"ע ובגמ' ד' כ"ד:

בפרוסה. משום איבה דזה יתן פרוס' וזה יתן שלימ' ואפי' ירצו כולם ליתן פרוס' חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו:

כדי חלת. פי' אפי' אינו שלם שרי שהשכנים סוברים שנטל חלה מן הפת:

ואדעת' דהכי וכו'. משמע דאין השמש צריך לזכות לכולם וכמ"ש סי' תרנ"ח ס"ז וכ"כ הלבוש כאן ובסי' שצ"ה כתב דאם לא זיכה לא הוי עירוב וטוב להחמיר לכתחל' לזכות בפרט אם עשהו מקמח שלו:

צריך להוסיף. דלדידהו הוי תחילת עירוב:

אפי' סמוכים. דאע"ג דמציאת' לאביהם משום איבה מ"מ במה שהאב רוצה לזכות לאחרים ע"י בניו זוכין (ב"י רמב"ן):

קטנים. דבדבר דרבנן קטן זוכה לאחרים:

וע"י אשתו. דכשנותן לה אחר מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מהני ה"ה דיכול לזכות על ידה:

ואפי' יש לה בית. דא"צ עירוב כמ"ש סי' ש"ע ס"ו:

שאינו מעלה לה. דמציאת' לעצמ':

מברך על מצו' עירוב. מ"מ צ"ע אם אדם אחר שאינו דר באותו העיר יכול לברך ברכה זו ונ"ל דפשיט' דיכול לברך דהא אלו לא עירבו אף הוא היה אסור לטלטל וא"כ גם הוא שייך במצוה זו ואפי' הוא שם בי"ט מהני העירוב כמ"ש רסי' תקי"ח ועוד דהעושה מצוה לאחרים נמי מברך כמ"ש הטור סימן תרמ"א והרמב"ם פי"א מברכו' די"ג שהעושה מזוזה לאחרים מברך אך יש לחלק דהתם מברך קעביד מעשה אבל הכא לא עביד כלום לפי מנהגינו וא"ת איך מברך א' מבני העיר הא כיון שנגבה העירוב כבר קנה עירוב וכמ"ש סס"ו וא"כ שוב אין לברך כמ"ש ב"י סי' שצ"ה ועמ"ש סי' תנ"ב וי"ל דמ"מ כיון שעדיין לא נכנס שבת עדיין לא קנה עירוב עסי' שצ"ד ולכן בכניסת השבת חלה המצוה ורשאי לברך אבל אחר שאינו שייך לאותה מצוה כלל על מה יברך והעיקר כמש"ל דהשמש יתן העירוב להרב ויזכהו לכל הקהל על ידו וכ"כ במנהגים ולפ"ז אם חשכה ליל יום טוב ראשון ולא זיכה אסור לזכות בי"ט כמ"ש סי' תקכ"ח אלא על תנאי ואם י"ט אינו סמוך לשבת אין לערב עד שבת ומיהו אם שכחו לזכות עד שבת מותר לטלטל כמ"ש רמ"א ס"ו, בנוסח שלנו מגג לגג ערסי' שע"ב ואומר לכל שבתות השנה כמ"ש ס"ס שס"ח ויש"ש בפ"ק דביצה סל"ד כ' לומר ג"כ לי"ט ואין בזה משום שינוי מנהג כיון שאינו עושה מעשה חדש ועסי' תקי"ח: האר"י הי' מערב ואמר הברכה ואח"כ היה מזכה לבני החצר ע"י אחר כי כן הדין אחר שיערב בעדו אז יזכה לאחרים (הכוונות) וצ"ע דהא צריך להשתתף עצמו עם כל החצר ואולי קאי על עירוב תבשילין ומ"ש לבני החצר ל"ד אלא ר"ל לבני העיר:

ולא ברכו. פי' שלא אמרו שום דבר עליו אפ"ה שרי:

א"צ ליתן פת. שהרי אין העירוב אלא שנחשוב כאלו כולן דרין שם והרי הוא דר שם:

וא"צ שיהיה בעירוב שוה פרוטה. בגמרא אמרינן אמר שמואל עירוב משום קנין פירש"י שמקנ' להו בע"ה רשותו ונמצאו כולם בעלים בבית שהעירוב בתוכו וכל החצר משועבד לרשותם זו ואחת היא ורבה אמר עירוב משום דירה שדעתו של אדם על פתו וה"ל כאלו דיירי בההוא ביתא ואין בחצר זו אלא דירה א' והרי כל החצר משועבד לבית זה מאי בינייהו א"ב כלי ופחות מש"פ וקטן והטור הכניס בין האיכא בינייהו האלו עוד חד מילתא דהיינו ואין מניחין אותו בחצר כו' כמ"ש כאן בש"ע. ובאמת דבר זה תלוי ג"כ בהא דעירוב משום דירה כדאית' בדף פ"ה וכתב רש"י הטעם ע"ז דעירוב משום דירה וא"כ קשה דלמה לא חשבה בתלמוד להאי מלת' וי"ל דגם למ"ד משו' קנין בעינן עכ"פ דירה דעיקר טעם העירוב לערב הדירות והרשיות אלא דמ"ד משום קנין ס"ל כשמפרש בהדיא משום קנין מהני אפי' בכלי כמ"ש התו' שם בדף מ"ט. ובזה מתורץ ג"כ מה דקשה כיון דשמואל ס"ל עירוב משום קנין למה אמר שמואל דאין אותו הבית שמניחי' שם העירוב צריך לתת פת מטעם שנחשב כאלו דר שם אלמא טעמי' דעירוב משום דירה וקשיא דשמואל אהדדי אלא ודאי כמ"ש דדירה עכ"פ בעי':

להניח העירו' בבה"כ. נ"ל דאם הבה"כ או שאר בית שמונח בו העירוב הוא בענין שאסור לטלטל שם כגון שאין שם עירובי מבואו' או שהו' חוץ לעירוב אין כלום באותו עירוב כיון שהטע' של עירובי חצירות כתב הטור דאנו חושבין כאלו כולן דרין באותו בית וכל החצירות שייכי' לשם וכאן א"א לומר כן דהא אסור לטלטל שם מן החצירו' ואע"ג דאיסור טלטול הוא דרבנן ואמרינן סי' ת"ט כל שהיא מדרבנן הוה עירוב דלא גזרו עליו בין השמשות היינו לענין קניית עירוב שהו' בין השמשו' משא"כ כאן ועמ"ש סי' שצ"ד ס"ב אלא יניחנו בבית שמותר לטלטל שם וכ"ש במקום שאין שם עירוב בעיר כלל ואסור לטלטל מבית לבית שאין לעשות שם ע"ח כלל אם לא לאותן שמותרים לטלטל מחצירם לחצר שמונח העירוב כנ"ל פשוט וכ"מ בתשובת רשב"א שמביא ב"י ססי' ש"ע ע"ש ועמ"ש סי' שצ"ד:

בכלי א'. דהא שמו עירוב דהיינו שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו אלא שותפות נוחה ועריבה:

בפרוס'. משום איבה שיבואו לידי מחלוקת שיאמר אני נותן שלימה ואת' פרוסה ואפי' כולם בפרוס' שמא יבוא זה ליתן פרוסה וזה שלם וזה דוקא בשבת ראשון אבל אח"כ מותר אפילו בנשתייר כל שהוא כמ"ש סי' שס"ח:

מן הקרקע טפח. ואם הניחו על ידו התלוי' באויר צריך שיגביה ידו טפח וכתב ב"י דמשמע מדברי הרמב"ם דאפי אם נותנין כ"א משלו צריך להגביה א' טפח מטעם דליהוי היכרא ובתוספתא איתא דא"צ לזה כשהם נותנים:

וי"א שאע"פ שלא יזכה. עמ"ש בסי' שס"ח ס"ד: וברכת העירוב עמ"ש סי' שס"ח ס"ד מה שראוי להוסיף בה ורש"ל פ"ק דביצה סי' ל"ד כתב שיש להוסיף ולומר ולכל י"ט של שנה זו ועסי' תקי"ח:

לחצר. וה"ה מבית לבית עיין סס"ב ורסי' שנ"ג וסי' ש"ע ס"ג:

בתים. דאותן שאין להם בתים בספינה הרי הם כשרוין בחצר א' עי' סי' ש"ע ס"ג:

מחיצות. פי' גבוה יו"ד מקרקע הספינה אע"פ שאינה גבוהה י' מן המים מותר לטלטל בתוכה ועיין סי' שנ"ה:

לטלטל. דהוי כרמלית אבל מותר לטלטל מן הים לתוכה דמכרמלית לכרמלית שרי. אמרינן בגמרא שם ספינות קטנות הרחבות מלמעלה וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין אפ"ה הוי רה"י אם יש להם מחיצות יו"ד דאמרינן גוד אחית ובאגודה סי' קי"ג אם אין רחבה ד"ט בתוך גובה ג' אז הוי כים ואין מטלטלין בה אלא בד"א ומותר לטלטל מתוכה לים. עיין סי' שמ"ה ובתוספות חולקין ופי' שהספינה יש לה דפנות וקרקעות העשויות נסרים וחלל בין הנסרים והמים נכנסין בה ויושבין בה כמו במים אפ"ה הוי רה"י שאנו רואין כאלו דופני הספינה עקומין ומסבבין כל הספינה ונמצאו הנסרין מחוברין ע"ש. ואם יש בית בספינה והספינה אין לה מחיצות יו"ד אסור להוציא מהבית לספינה ואם יש לה מחיצות יו"ד א"צ עירוב כיון דאין שם אלא בית א'. מ"א:

פת. שהרי אין העירוב אלא שנחשוב כאילו כולן דרין שם והרי הוא דר שם:

ארבע. ואם יש בו לרבע ד"א על ד"א סגי. רלב"ח ק"י:

לשנותו. אפי' יש קצת טעם לשנותו מהרי"ק סקי"ג. אבל אי איכא טעמא רבה משנין רשד"ם. ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראיה ברורה שיזכה הקונה בדבר ראב"ח ומ"א כתב אף במוכר ביתו מניחין בו ע"ש:

אחר. אפי' נותן השני מעות להניח בביתו רדב"ז ח"א סי' י"ז. ואם בתחלת הנתינה התנו לשנות מותר לשנות כנה"ג ועיין יד אהרן שחוכך בזה. ואם הוא דבר שצריכים ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר ובכולן אם עברו ונתנו בבית אחר אין מוציאין ממנו ומ"מ צ"ע למעשה. כנה"ג:

קטן. אבל עכו"ם אסור לקבצו כנ"ל. מ"א:

בבית הכנסת. וכתב הט"ז נ"ל באם הבה"כ או שאר בית שמונח בו העירוב הוא בענין שאסור לטלטל שם כגון שאין שם עירוב מבואות או שהוא חוץ לעירוב אין כלום באותו עירוב כיון שהטעם של עירובי חצירות כתב הטור דאנו חושבין כאילו כולן דרין באותו בית וכל החצירות שייכים לשם וכאן א"א לומר כן דהא אסור לטלטל שם מן החצירות אלא יניחו בבית שמותר לטלטל שם וכ"ש במקום שאין שם עירוב בעיר כלל דאסור לטלטל מבית לבית שאין לעשות שם עירובי חצרות כלל אם לא לאותן שמותרים לטלטל מחצרם לחצר שמונח העירוב עכ"ל ע"ש. ועיין מ"ש ססי' שס"ה ס"ק ה' בשם המ"א:

בפרוסה. משום איבה שיבואו לידי מחלוקת שיאמר אני נותן שלימה ואתה פרוסה ואפי' כולם בפרוסות חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו. וזה דוקא בשבת ראשון אבל אח"כ מותר. ט"ז ע"ש:

חלת. פירוש אפי' אינו שלם שרי שהשכנים סוברים שנטל חלה מן הפת:

מחמתן. דלדידהו הוי תחלת עירוב:

הראוי. עיין בתשובת חכם צבי סי' קי"א:

עירוב. צ"ע אם אדם אחר שאינו דר באותו העיר יכול לברך ברכה זו ונראה לי דיכול לברך דהא אלו לא עירבו אף הוא היה אסור לטלטל וא"כ גם הוא שייך במצוה זו מ"א ע"ש והעיקר דהשמש יתן העירוב להרב ויזכהו לכל הקהל על ידו וכ"כ במנהגים ולפ"ז אם חשכה ליל יו"ט ראשון ולא זיכה אסור לזכות ביו"ט כמ"ש סי' תקכ"ח אלא על תנאי ואם יו"ט אינו סמוך לשבת אין לערב עד שבת. ומיהו אם שכחו לזכות עד שבת מותר לטלטל כמ"ש רמ"א ס"ו. בנוסח שלנו מגג לגג עיין רסי' שע"ב. ואומר לכל שבתות השנה כמ"ש סי' שס"ח. ויש"ש בפ"ק דביצה סל"ד כתב לומר ג"כ ליו"ט ואין בזה משום שינוי מנהג ועיין סי' תקי"ח. ועיין תשובת ב"ח ספ"א ובמהר"מ בוטין סי' צ"ח:

ס"א דהיינו שגובין. כמ"ש חמשה שגבו את עירובן וכמה מקומות במתני' וגמ': פת. כר"י במתני' פ' ב' וכל הסוגיא דגמ' שם כוותיה וכן שם ע"א ב': ונותנים כו'. פ"ה ב' עירובי חצירות כו': שע"י כך כו'. שם מ"ט א' וכרבה דר"י שם ס"ו א' ס"ל כוותיה וע' רש"י שם ד"ה דכולהו כו': וכאילו כו'. ערש"י שם ד"ה משום דירה כו' ושבת ק"ל קל"א ע"ש:

ס"ב יושבי. ירושל' פ"ק תני אהלין שבמחנה צריכין עירוב שבשיירה א"צ עירוב אבל המפרשים כתבו שהירושלמי משובש וצ"ל כמ"ש בתוספתא פ"ב מה בין שיירה למחנה אלא אהלים שבשיירה צריכין עירוב שבמחנה פטורין מן העירוב ושאר שאין להן אהלים ה"ה כשרוין בחצר והיינו מ"ש במתני' ד' דברים פטרו במחנה כו' ודוקא מחנה והיינו כמ"ש בירושלמי שם כמה מחנה עשרה שנא' עד למחנה גדול כמחנה אלהים פחות מכאן שיירה ועמ"מ: בתים כו'. תוספתא פי"א דשבת בתים שבספינה חייבין בעירוב ושאר ספינות שאין להם בתים ה"ה כשרויין בחצר: ואם אין. עירובין מ"ב ב' א"ב שנפחתו כו' ושם צ' דהא איכא מחיצתא:

ס"ג וא"צ שיהיה כו'. כרבה ור"י כנ"ל: בבית שראוי לדירה. כמ"ש פ"ה ב' כ"מ שאמרו הדר כו' ואף דאמרו חוץ היינו לשמואל שם ע"ה ב' ואנן קי"ל כר' יוחנן ולכן השמיטו הרי"ף ודלא כתוס' ד"ה ור' יוחנן סבר כו' אלא כתי' ראשון של הרא"ש שם: ואפי' הוא כו'. שם ל"א ב': והמנהג כו'. היינו לדעת י"א שבסי' שפ"ז בהג"ה: ונ"ל הטעם כו'. אע"ג דבשיתוף ניתר ג"כ הבתים מגו דסמכינן ומתירין החצרות כמש"ש ע"א ב' ח"א בפת כו' כ"כ ביין כו' וערש"י שם ד"ה כ"פ כו':

ס"ד צריך. ואם. אלא. שם מ"ט א': והוא. שם מ"ח ב':

ס"ה לכך. שם ס"ח א' תוס' ד"ה כיון כו':

ס"ו ובלבד. רש"י שם ומתני' שם וכמה הוא שיעורו כו' וע"כ בשלמין דבפרוסה אפי' מאפה סאה כו' וכ"ד הטור דלא כמ"מ בפ"א הלכה ט"ז והרמב"ם לא הזכיר כלל שיעור בעירובי חצירות רק בשיתופי מבואות: אפי' לא. מדאמר כדי חלתה ואדעתא דהכי כו'. ר"ל אע"ג דאין מזכין שלא בידיעת בעל הפת: ויש שפירשו כו'. כמ"ש בחלות תודה שעשאן ד' חלות כו' דאפרשינהו בלישה כו'. ראב"ד וע' ריטב"א שם: וצריך ליזהר כו'. אף לדעת הגאונים והמ"מ ע"ש:

ס"ז אם א'. שם משום איבה וכאן לא שייך. ע"ש:

ס"ט וצריך לזכות. שם במתניתין: ולכל מי. תוספתא פ"ו דעירובין: וי"א שאע"פ כו'. ע"ל סי' קכ"ד ס"ח וסי"ד: ואם ניתוספו. עמ"א וכ"ה בריטב"א:

ס"י אפי' אם אינם. דבעירובין מודה שמואל לר' יוחנן: אפי' סמוכים. כנ"ל: אפי' הם קטנים. גיטין ס"ד ב' וע' בתוס' דעירובין שם וב"מ שם: וע"י אשתו כו'. ואפי'. נדרים פ"ח ב' כמאן אזלא כו' ורמינהו כו' אלא אמר כו' וקי"ל כרבנן: אע"פ שהוא מעלה. דבלא"ה אף לר"מ מזכה על ידה ועתוס' בעירובין שם ד"ה ועל ואי אינה מקבלת כו': וי"א כו'. אף שכ' תוס' שם ד"ה ועל כו' וי"ל כו' א"נ כו' היינו לס"ד אבל אחר שכ' וא"ת כו' ונראה לר"י כו' א"צ לזה. וכל זה תליא בפלוגתא דתוס' וש"פ בנדרים שם דתוס' פסקו כר"מ וסברא ראשונה פ' כרבנן: אפילו אינה סמוכה. אזלי לטעמייהו דס"ל דדמילמציאה ומציאתה לאביה משום איבה כמ"ש בכתובות ס"ז א' וכפי' ר"י שם בתוס' ד"ה משום. ע"ש וע' בתוס' דעירובין שם ד"ה ומזכה ובב"מ ד"ה ר' יוחנן: ולא ע"י אשתו. כר"מ שם בנדרים כמ"ש תוס' שם ובקדושין דקי"ל כר"מ: שמעלה לה. כנ"ל: או שאמר. שם בתוס' ורא"ש למסקנא: ואפי' יש. דסוגיא דנדרים כריב"ב בעירובין ע"ג א' ואנן קי"ל כשניהן להקל כמש"ל סי' ש"ע ס"ו: אבל כו' וע"י כו'. כנ"ל: וע"י אשתו. דע"כ צריך לאוקמי אשתו בכה"ג כנ"ל: אפי'. תוס' כנ"ל: ובדיעבד סומכין. שם גמ' מ"ו א': וא"צ להודיע. שם פ' א' אם משלו כו' וע' רש"י ד"ה צריך כו': אלא אם. שם פ"ב א' הודיעוהו ולא הודיעוהו כו':

סי"א וה"ה אם. שם ע"א א' מתני' וע"ש ל"א ב' רש"י ד"ה עירובי כו':

סי"ב אפטרופוס. דלא גרע משכירו ולקיטו. שם ס"ד א':

סי"ד מברך. שבת כ"ג א':

סט"ו אימתי כו'. פסחים ו' ב' מנחות ל"ה ב' משעת כו': ואומר. ע' סי' תקכ"ד בנוסח עירובי תבשילין מש"ש בשם הירושל': ואם גבו. ברכות ט"ו א':

ברייתא שבת ו'

רמב"ם בפ"ח מה"ע וכתב הרב המגיד שהוא מירושלמי

שם בגמרא מ"ט

שם וכרבה

שם פ"ה

משנה שם

סוכה ג'

לפירוש תוספת על קטן מ"ט

גיטין

לפירוש רש"י על קטן בעירובין שם

עירובין מ"ט

ה"ה ושכן נרא' מהג"מ שם ובשם רשב"א

שם וכרב יהודה אמר שמואל

המרדכי והרא"ש שם ושאר פוסקים

משנה שם פ' וכרבי יהושע

יתבאר בסי' שס"ח

שם בגמרא פ"א

הרא"ש שם

שם בגמרא

הרא"ש והמרדכי וש"פ

שם בגמרא

משנה שם ע"ט

שם בגמרא

ה"ה בפרק א' מה"ע בשם רשב"א

ריטב"א בשם רבו

שם

משנה שם

טור בשם רמב"ם בפרק א' וש"פ ולא דמי למציאה בח"מ סי' ע"ד דשם אין האב זוכה אלא כדי שלא תהא לו איבה כיון שהבן סומך על שלחנו אבל במה שהאב רוצה לזכות לאחרים ע"י בניו זוכים הם לאחרים כאינש דעלמא רמב"ן בתשובה בסימן רי"ג

הרי"ף והרמב"ם והר"ן בפרק ב' דביצה וכרבנן דפליגי עליה דר"מ וסברי שיש לאשה קנין בלא בעלה ושאר פוסקים

הרא"ש שם בעירובין וש"פ כר"י בב"מ י"ב

כדמוקי לה בשלהי נדרים

טור

עירובין פ"ה כלישנא קמא

שם אוקימתא דרבא

מרדכי פרק ד' דעירובין

טור בסימן שצ"ה מעובדא דתרי גברי רבנן עירובין ס"ח

שם בטור ורמב"ם בפכ"א מהלכות עירובין

שם ושם

נוסח ש"ל

בית יוסף: