דין מבוי שנפרץ - שולחן ערוך אורח חיים סימן שס״ה

אם נשאר עומד. אבל אם לא נשאר עומד צריך שיעמוד פס ד"א דתחלת מבוי ד"א כמ"ש סי' שס"ג סי"ג (תו'):

אסור אא"כ כו'. דאע"ג דבפחות מי' אמות מקרי פתח הכא חיישי' דלמא שבק' בני מבוי פתח המבוי וילכו בפתח זו לקצר דרכם ובטל לי' תיקון דבעי' קורה ע"ג מבוי וליכא אבל כשנשא' פס ד"ט מקרי קורה ע"ג מבוי ועמ"ש סי' שס"ג סל"ד:

נפרץ מצדו. וה"ה כשנפרץ בראשו ממש כגון שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית והקורה מונחת מקצה לקצה ונפרץ ברוח רביעית שרי אבל כשהקורה מונחת על הפס אז אם יש ד"ט בין הפס וכותל אסור דבעי' קורה ע"ג מבוי וליכא וכמ"ש סי' שס"ג סי"ד וסכ"ה וסל"ג ולזה כוון הטור ורי"ו והא דקאמר בגמ' דמותר וכמ"ש סי' שס"ג סל"ד מיירי שמתוקן בלחי בצד הבתים כנ"ל ליישב דעת הטור ורי"ו וא"ת ליהוי מראשו פרצתו בג' כמו בצדו יש לומ' דשאני ראשו כיון דמבוי שאין פתוח בראשו ד"ט א"צ תיקון כלל כמ"ש סי' שס"ג סכ"ח:

דלא בקעי בה רבים. פי' מקום מטונף או מקולקל בטיט ואין דרך רבים לעבור באותה מחיצה (רש"י הג"א) וכ"ש אם נשתיירו גדודים המעכבים ההילוך ואמרינן בגמרא דף ה' דחצר פרצתו בי' אמות וכמ"ש ס"ג וצ"ע במבואות שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה וה"ה בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצ' בד"ט ובקעי בה רבים לדידן דקי"ל דיש לה דין חצר צ"ע אם יהא מותר ויש להחמיר עמ"ש סי' שס"ג סכ"ו:

חצר מותר. דפירצה י' אין אוסרת בחצר ומבוי לא אסר' עליו שהוא רחב מהמבוי ונשארו גיפופין מכאן ומכאן:

למי שעומד במבוי. לשון זה צ"ע דהעומד במבוי אפי' לא נכנסו כותלי מבוי לחצר אינו רואה הגיפופים אלא העומד בחצר רואה אותם והוי נרא' מבחוץ ושוה מבפנים וכמ"ש סי' ע"ד ס"ג:

ומותר. ואף על גב דרגילים בני החצר לעבור דרך שם כיון דיש להם לבני החצר דרך אחר לר"ה כופין על מדת סדום שלא תעבור דרך המבוי (תוס') ועמ"ש סי' שס"ד ס"ג:

מצדו. דמיחזי כמבוי מפולש:

של יחיד אסור. דשמא ימלך ויבנה בתים ברוחב העודף על המבוי וה"ל מבוי נפרץ מצדו של חצר ואסור: ואי חד גיסא דרחבה פתוח לשביל דסליק לגודא דנהר' ושפת הגוד' גבוה י' דהוי מחיצה ליעבד לחי אפומא דרחבה בסוף המבוי ויטלטל ממת' לרחב' ושביל גופיה אסור ואפומיה דשביל לא עבדינן לחי שלא יאמרו לחי מועיל לשביל מפולש דליכא גידודין (מא"ז הג"א ב"י ססי' שס"ד) ולחי זו מהני לרחב' שתהא מוקפת לדירה אף על גב דבעי מחיצה י' כמ"ש סי' שנ"ח הכא מגו דמהני הלחי למבוי מהני נמי לרחבה והתוס' כתבו דאם הנהר עמוק י' מצד השביל שרי השביל בלחי אלא מיירי כשהגדודין מעבר הנהר והנהר אינו רוחב יותר מי' אמות ומ"ה אסו' לתקן השביל שלא יסיקו אדעתן דגידודין שמעבר הנהר מהני א"נ מיירי שאין בשביל דיורין אלא שבני מבוי משתמשין שם וא"כ חיישי' שיאמרו לחי מהני בשביל שאין משתמשין שם ע"ש וא"כ בנהר המקיף העיר אם מצד העיר אינו עמוק י' בשפתו אף על פי שמצד השני הוא עמוק י' אם הוא רחב י' אמות פשיטא דאסור ואם אינו רחב י' אמות יש לאסור משום שלא יטעו כמ"ש התו' ואפשר לא גזרו אלא בשביל דלא שכיחי ביה אינשי:

מותר להשתמש. כ' המ"מ פי"ז בשם רשב"א שאם הקור' רחב' ד' ובריא' לקבל מעזיבה אפי' פתוח לכרמלי' מותר להשתמש תחתי' דאמרי' פי תקרה יורד וסותם עכ"ל, ול"נ שגם הסמ"ק והסמ"ע מיירי בכרמלית עב"י ועססי' שס"א:

לא ישב בראש המבוי. וה"ה שלא ישב אצל הלחי (גמ') ואפשר דכשיש בו צ"ה שרי דמקרי הכירא ומיהו בצ"ה שלנו שהוא גבוה מאוד אסור דל"ל הכירא ואף על פי שאין לנו ר"ה מ"מ אסור כ"מ ברא"ש גבי חצר:

דכיון דמידי דרבנן. צ"ע דהא אפי' במידי דאורייתא לא מחינן כמ"ש סי' תר"ח וכ"ה בגמ':

מוקפת חומה מותר. דהוי כחצר א' וכשנפל התיקון אין הפסק בינם לעכו"ם והוי כחצר שלא עירבו דאמרי' שבת הואיל והותר' הותרה דהרי מחיצות החיצונות קיימות כמ"ש סי' שע"ד ס"ב (שם) ועסי' שס"ג סכ"ו וב"י כ' בשם מרדכי ישן דאם נפרץ מחיצ' בין מבוי לחצר בשבת אסור כיון שאין תשמישן שוה ע"ש ועס"ג:

עומד לסתור. פי' שקרוב לודאי שהעכו"ם ישברוהו:

אסורות. אפי' עומדות בצדה רק שאין להם פתח או חלון לאותו שהעירוב מונח בו אסור' דליתא עירוב גבייהו ולא מצי לאתויי העירוב דרך המבוי כיון שנשבר' הקורה (שם במרדכי ובתשובת מהר"מ סי' תכ"ב) ודוקא כשנשבר בחול אבל נשבר בשבת שרי כמ"ש רסי' שע"ד דשרי לטלטל מחצר לחצר הסמוך לו דרך גובה הכותל ובחצרותיהם פשיטא דשרי לטלטל כיון שהעירוב היה קיים בין השמשו' עסי' שצ"ד וא"ת כיון שעשו עירוב א' ונאסרו מקצת החצירות נאסרו כולם דגדולה מזו אמרו דף מ"ח שלא אמרו דיורין להחמיר ערסי' שע"ח וע"ש ס"ג דלא אמרי' עירוב מרגילה, ודע דאותן חצירות האסורות לטלטל אפי' בבית א' אסור מחדר לחדר כמ"ש סי' ש"ע ס"ג ע"ש וצריך להזהיר על זה במקומות שאין להם לחי או קורה ולדידן שאנו מניחין העירוב בב"הכ אם נשבר התיקון באותו מבוי כל המבואות אסורות אפי' יש להם תיקון בפ"ע אא"כ יכולין להביא העירוב אצלן ולכן במקום שאין לחי או קורה שאסורים לטלטל במבוי ואין בעיר שני בתי החורף בבית אחד לא יעשו עירובי חצירות בפסח דהוי ברכה לבטלה:

מצדו כלפי ראשו. פירוש אחד מהכתלים שבצד ארכו כלפי ראשו סמוך ללחי או לקורה ולפני' אם נשאר עומד בראשו ד"ט שהוא שיעור אורך הכשר מבוי לא בטיל הפתח הגדול ואף על גב דשיעור אורך המבוי הוא ד"א היינו אם תחלה נעשה מבוי אבל כאן כבר היה מבוי אלא שנסתר די בד' טפחים במה שנשאר ממנו וסעיף זה הוא לשון הרמב"ם אבל הטור הולך בשיטת הרא"ש ומחלק בין בקעו ביה רבים או לא וכמ"ש בס"ב. והב"י הקשה למה כתב הטור במראשו בד' טפחים ולא חילק בין קרן זויות או לא ועוד הקשה דהא הוכיחו התו' דבקרן זוית דוקא אמרי' כן דאל"כ הא אמרי' לעיל סי' שס"ד אם ירצה ירחיק ב"א מן הכותל ויעשה פס ג' חמות ומחצה הרי הפירצה ב"א בראש המבוי ואפ"ה מותר כיון שאינו בקרן זוית ונ"ל לתרץ כיון דמסקינן דבבקעי בה רבים תליא מילתא א"כ בראשו אסור אפי' שלא בקרן זוית דהא בקעו בה רבים היינו שהוא במקום נקי ושלא במקום נקי אלא מקום מטונף אז מקרי לא בקעי רבים וזה פשוט דבראשו שהוא סמוך לפתח אין שם מקום מטונף דודאי אין אדם עושה פתח במקום שאין נקי ע"כ הוה כמצידו דבקעי רבים ואסור ומה שהוכיח התוס' מההיא דסי' שס"ד לענין שמרחיק ב' אמות תמהתי שאין זה הוכחה דכאן אנו באים לפסול הפירצ' מצד שנתבטל הפתח שעשה מתחלה באותו צד כיון שעכשיו נעש' פירצה במקום שהיה סתום מה שא"כ לעיל שעש' מתחלה בהיתר הרחקה ב' אמות ואין שייך שם ביטול פתח כי כן הוה מתחלה ובלי ספק שכך היתה כונת הטור בזה לפע"ד:

דלא בקעי בה רבים. לענין חצר אין איסור מחמת בקעי רבים כמ"ש אח"ז:

ואפי' בקעי בה רבים. אע"ג דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים וכ"ה לשון רמב"ם שהחצר שרבים בוקעים בו נכנסין בזו ויוצאין בזו הרי הוא רה"י גמור עכ"ל ומשמע דבמבוי הרמב"ם מודה. וצ"ע למה לא הזכיר חילוק זה גבי מבוי כמ"ש הטור והך חצר היינו מרובע דאלו ארכו יותר על רחבו הוי כמבוי כמ"ש סי' שס"ג:

מצד החצר. כזה דאלו היה כן שכותל המבוי שוה לאורך כותל החצר נראה כמבוי ארוך ומושך עד ר"ה שכנגדו ומפול' ואסו' ע"כ צריך שיהי' המבוי ואמצע כותל החצ' כזה:

והחצר של יחיד אסור. דזמנין דמימלך היחיד ובנה בתי' ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותלי אורכה לכותל אורך המבוי ממילא הוה גם בצד החצר כדלעיל:

אבל בפתו' לכרמלי' כו'. אע"ג דכרמלית קיל מר"ה מ"מ לענין זה אמרינן מצא מין את מינו וניעור פירוש דכרמלית שבין לחיי' שלא היה בו שיעור כרמלית מצא את מינו שחוצה לו שהיה בתחלה בטל אצל שאין מינו אבל פתוח לרשות הרבים שלא זה מינו ולא זה מינו לכאן ולכאן בטל עמ"ש מכח זה בסימן שמ"ו לענין פי"ר לי"בן שאצל הבתים שפשיטא שאסור לטלטל שם וכאן הביא ב"י דברי המ"מ בשם הרשב"א שאם היתה הקורה ארבע ובריאה לקבל מעזיבה אפילו פתוח לכרמלית ירא' לו שמותר להשתמש תחתי' לפי שחוד' החיצון יורד וסותם עכ"ל ואין זה סותר מ"ש בענין פי"ר ליב"ן דלא אמרינן חודה יורד וסותם דהתם אין מחיצה סביב התקר' כמ"ש רמ"א ססי' שמ"ו משא"כ כאן בקורה המונחת על המבוי שיש ג' מחיצות ואמרינן דהתקרה יורד וסותם צד הרביעי כל שיש בו ד"ט כנ"ל פשוט: שוב ראיתי בתשובת מהרי"ל סי' קט"ו בבליטה שלפני הבית אם יש לה ג' מחיצות וברביעית פי תקרה שרחבה ד' ומסיק דטוב להחמיר אפילו בזה וצ"ה לא מהני בפי"ר ליב"ן דלא מהני אא"כ עומד מרובה על הפרוץ כמבואר סי' שס"ב ס"י:

אסור משם ואילך. ולא אמרי' כאן שבת הואיל והותר' הותר' כיון דליתנהו למחיצות משא"כ בסי' ש"ס ס"ב דאמרי' הואיל והותר' כו':

אבל בעיר מוקפת חומה כו'. דהוה רה"י מכח החומה והיינו ישבה ולבסו' הוקפ' כסתם עיירות כן הוא בת"ה שם:

אבל אם היה עומד לסתור. פי' כגון במקום ששכיחי עכו"ם שמקלקלים העירוב באותו לילה (כ"ה שם):

הפתוחות לו מותרות. דקי"ל סומכין על שיתוף במקום עירוב אבל חצירות שאין פתוחות לאותה חצר ליתי' לעירוב גבייהו ולא אתו לאתוי אותו דרך המבוי כיון שנשברה הקורה:

עומד. אבל אם לא נשאר עומד צריך שיעמיד פס ד"א דתחלת מבוי ד"א כמ"ש סי' שס"ג:

בקעי. פי' מקום מטונף או מקולקל בטיט ואין דרך רבים לעבור באותה מחיצה רש"י וכ"ש אם נשתיירו גדודים המעכבים ההילוך אמרינן בגמ' בדף ה' דחצר פרצתו ביו"ד אמות וכמ"ש ס"ג וצ"ע במבואות שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה וה"ה בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצה בד"ט ובקעי בה רבים לדידן דקי"ל דיש לה דין חצר צ"ע אם יהא מותר ויש להחמיר. מ"א ועיין עוד במ"א בסי' שס"ג סכ"ו מש"ש:

מוקפת. דהוי כחצר א' וכשנפל התיקון אין הפסק בינם לעכו"ם והוי כחצר שלא עירבו דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה דהרי מחיצות החיצונות קיימות כמ"ש סי' שע"ד ס"ב ועיין בסי' שס"ג סכ"ו ועיין מ"א:

עומד. פי' כגון במקום ששכיחי עכו"ם שמקלקלין העירוב באותו לילה:

אסורות. עיין מ"א ודע דאותן חצירות האסורות לטלטל אפי' בבית א' אסור מחדר לחדר כמ"ש סי' ש"ע ס"ג ע"ש. וצריך להזהיר על זה במקומות שאין להם לחי או קורה. ולדידן שאנו מניחים העירוב בבה"כ אם נשבר התיקון באותו מבוי כל המבואות אסורות אפילו יש להם תיקון בפ"ע אלא א"כ יכולין להביא העירוב אצלו ולכן במקום שאין לחי או קורה שאסורים לטלטל במבוי ואין בעיר שני בתי החורף בבית א' לא יעשו עירובי חצירות בפסח דהוי ברכה לבטלה. מ"א ע"ש:

ס"ב אפילו לא. כר' חנן שם דר"ה בריה דר"י ס"ל כוותיה שם ה' ב' ועיין ברא"ש: רק ד'. שם דבזה מודו לר"ה:

ס"ג אם לא. שם כאן כו': ואפי' כו' ואפי'. שם ח' א"ב: ובלבד. ט' ב': אפי' אינו. א' ב' ולרבה דאמר כו': וכגון. שם א': בענין כו'. עמ"א ועסי' שס"ג ס"ט: ואם נפרץ. תוס' ד"ה בעירבו. ור"י מפ' כו':

ס"ד אבל. שם מהא דפ"ב כ"ד ב': בין. רמב"ם וע' רא"ש שם:

ס"ה אבל על. עפ"ד דעירובין מ"ב ב':

ס"ו דכיון. נתכוין למ"ש בסי' תר"ח ס"ב בהג"ה ודוקא כו' וכגי' הראשונים בשבת דל"ג ולא היא אלא הכי קיימא במסקנא וה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא וע' ר"ן:

ס"ז ויש מי כו'. שם צ"ד א' וכמ"ש שם י"ז א' וע"ש תוס' ד"ה עירב כו': וכל זה. ע' תוס' שם ס"ה ב' ד"ה דאתא. אע"ג דבספינות כו': ואם. שם ל"ה א':

ס"ח מבוי שנשתתפו. עמ"א וע"ל סי' ש"ב ס"ב ועפ"ו ע"ה א"ב ומתניתין וגמ' שם ותוספתא פ"ו שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי עירובי חצירות צריך שיהא עמהן בחצר וכמש"ש בגמ' פ"ה ב' וערש"י שם:

עירובין ה' משמיה דרב אמי ורב אסי הרי"ף והרא"ש

כזה []

שם

כזה) (

שם ו'

שם ז' מבוי

כזה []חצר[] ר"ה

הרא"ש שם מהא דר' זירא מ'

כזה ר"ה מבוי ר"ה []חצר[]

כזה מבוי ר"ה []חצר[]

כזה מבוי ר"ה []חצר[]

כזה מבוי []חצר[]

פי' דנראה כמבוי ארוך ומשוך עד ר"ה שכנגדו

כזה מבוי ר"ה () חצר ()

דזימנין דמימלך עלה ובנה לה בתי' והוי לה מבוי שכלה לצידה ואסו'

תוספת בשם ר"י וכ"כ הרא"ש והטור ועיין לעיל בסימן שכ"ח

שם בגמ' ח'

כרב ור' חייא ור' יוחנן

שם ט' וכרבא

שם

שבת קמא

רא"ש שם:

ביצה ל'

משנה עירובין צ"ד וכרבי יוסי והרי"ף והרא"ש ורמב"ם בפרק י"ז

שם בגמרא צ"ה

תרומת הדשן

מרדכי פרק ז' דעירובין הגהות מיימוני פ"ז