דין מבוי המפולש ועשוי כנדל - שולחן ערוך אורח חיים סימן שס״ד

או קורה בב' ראשיו. וב"ח כתב דקורה לא מהני לצד החצר אלא בעינן לחי לצד החצר שיהא נראה כסתום ועסי' שס"ג סל"א וכ"מ בהגהות סמ"ק:

ר"ה עצמה כו'. ומכל מקום כתב בשם רשב"א שאם יש דלת מצד א' הננעלת בליל' ומונעת הרבים מלעבור אין זה ר"ה דאינו מסור לרבים בכל עת וסגי בצד השני בלחי או קורה עכ"ל וכ"מ בתוס' ד' ו' ע"ב בשם ר"י ע"ש בד"ה והאמר רבה וכו' אבל לפרש"י בעי' ב' דלתות ודלת לא חשוב כמחיצ' גמור' ולכן בעי' ברביעית נמי דלת וכ"מ ברי"ף ורא"ש עמ"ש ססי' שמ"ו:

מבוי עקום. כתב הר"ר יונתן אף על פי שיש רשות לכל א' מאלו המבואו' לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם אפ"ה אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מותרין שהרי יש לכל א' פתח לר"ה וכיון שערבו לעצמן גלי דעתייהו דסלקי דריסת הרגל זה מזה וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה על זה בשבת כמ"ש ססי' שפ"ו ע"כ ולפי מ"ש סי' שע"ח דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אין אוסרין זע"ז אפי' עוברין שם בשבת עכ"ל ב"י ול"נ דיפה כ' הרר"י דהא קי"ל בסי' שצ"ב ס"ו דמבוי שאני דדוק' חצר כיון דעיקר חצר לבני חיצונה הוא אין הפנימי אוסרת עליה אף על פי שעובר' דרך שם משא"כ במבוי מפולש דהוי להני כמו להני בעינן שיסלקו נפשייהו משם וכ"כ התוס' דף צ"ט ע"ש ובפרש"י וצ"ע על הרב"י שפסק שם דאפי' סילוק לא מהני והכא כ' כן ועסי' שס"ג סל"א דצ"ה פשיטא דמהני:

אפי' אין כו' מכוונים. משמע דגם במכוונים בעי תיקון זה דהא מ"מ כל א' כמבוי עקום עם הגדול וכ"מ בב"ח דלא כב"י וריב"ל כתב דאפילו ליכא שבילין אלא מצד א' צריך תיקון זה (כ"ה וע' ברש"ך):

צריך צ"ה מכאן. כי היכי דליהוי כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי בצד השני בלחי או קורה אבל אם צד אחד פתוח לחצר שאינה מעורבת הוה אותו צד כסתום בלא תיקון והתיקון אינו אלא משום היכר מדרבנן מ"ה סגי גם בקורה מכאן ומכאן וכ"ש בלחי שהוא משום מחיצה ואם פתוח חד צד לחצר מעורבת א"צ אותו צד שום תיקון דהוי כמבוי סתום מג' צדדין ממש אפי' מדרבנן אלא הצד השני כנ"ל בזה ובחנם תמה מו"ח ז"ל בזה הדין דסגי בקורה לצד החצר:

מבוי עקום כו'. פי' רש"י שני פתחיו לר"ה משמ' דאם פתוחים לכרמלית אין דינו כן אלא כסתום בעקמימותו ומטעם זה העתיק בס' מ"ב סי' צ"ב בשם מהרי"ו דעכשיו שאין לנו ר"ה א"צ תיקון בעקמימותו ושם חלק על מהרי"ו ואמר היכא שיש י"ו אמה יש גם אצלינו ר"ה וכבר כתבתי בסי' שמ"ה דלא משגחינן בזה אלא סומכין על רוב הפוסקים דאין ר"ה אלא שיש ס' רבוא בוקעין בו. אלא דתימה לי הא קי"ל במבוי עקום דדינו כמפולש ומפולש אין בו חילוק בין לר"ה כין לכרמלית כמ"ש רסי' זה וא"כ גם לדידן במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש ובכל מקום שמתקנין עירוב במבואות צריך ג"כ תיקון בעקמומית כנ"ל בעיקר הדין:

כנדל. הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות הרבה בשורה אחת:

מפולש. ולדידן במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש ובכל מקום שמתקנין עירוב במבואות צריך ג"כ תיקון בעקמימות. ט"ז ועיין מ"א בסימן שס"ב ס"ק כ"ז מש"ש:

ס"א או צד א' או ב' כו'. שם ז' א': אבל אם כו'. שם אם היה מבוי כלה לרחבה כו' ושם ח' א' בשלא עירבו פליגי בנראה כו' ש"מ דאף בלא עירבו א"צ אלא לחי ואף שי"ל דשם שני לחיין ותיקון חצר כבר נתבאר לעיל סי' שס"ג סל"א לחלק דיורין שלא יאסרו אלו על אלו ולא עשו החיצונים לתי לראש מבוי א"צ אלא לחי או קורה וכ' ברא"ש משום דאין החיצונים יכולין לטלטל אינן אוסרין על הפנימית וה"ה כאן וז"ש לחצר שאינה מעורבת אבל לחצר מעורבת ולא נשתתפו במבוי צריך לצד החצר תיקון חצר כמ"ש שם:

ס"ב והוא דנגעלות. שם: וי"א אע"ג. שם ת"ח הני אבולי כו' ושערי נהרדעי שערי ר"ה היה בוודאי כמו שערי מחוזא שם וכ"ש לשיטתו דא"צ ס"ר כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ז: ואחר שעשה. שם נ"ט א' ב' ת"ר עיר של כו' ור"ה עוברת כו' ואין מערבין כו' מ"ש לחצאין כו' מבוי מבוי כו' וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי וכ' וה"נ כיון כו' שהרי העיר מתוקנת מב' ראשיה כו':

ס"ג ואם עשוי. שם ההוא מבוי כו' ומשום דאתריה דשמואל הוי ועשו חומריה דשמואל אבל הלכה כרב וכת"ק וכמ"ש רבא ח' ב'. רי"ף שם וכנ"ל בס"א וס"ה:

ס"ד מבואות הפתוחים. נלמד מדין מבוי כנדל שהוא כאילו פתוח לר"ה כ"א:

ס"ה אפי' אין. לשון הרמב"ם וע"ש בתוס' ד"ה מבוי כו' ופי' הב"ח דאם היו כנגדן אפי' שמואל ואביי מודים שצריך צ"ה: ובמבוי הגדול אם. שם כגי' הרי"ף ורא"ש כמאן כשמואל והא ההוא כו' והמבוי מפולש הוה וע' ב"ח: ואם הוא. כנ"ל בס"ב:

עירובין ו' ברייתא ובגמ' וכת"ק הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפ' י"ז

טור וסמ"ק בהגהות

מפורש מברייתא וגמרא שציינתי לעיל

הרי"ף והרא"ש

הרמב"ם בפ' י"ז מסוגיא דגמ' שם אליבא דרב נחמן וכ' ה"ה שכן עיקר

שם וכרב וכפרש"י וכן הסכימו התוספת והרא"ש

כזה

שם וכפי' רש"י

כזה

הרא"ש בתשובה

שם בגמ' ח' וכפי' רש"י וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ז מה"ש והטו' ופי' נדל הוא שרץ שיש לו שני שורות רגלים

כזה ר"ה

פשוט מהא דציינתי בריש הסימן: