דקדוק כתיבתן - שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ו

עיין בב"י שהאריך בתמונת האותיות (עמ"ש ר"ס ל"ב): איתא בזוהר פ' תצוה ע' שי"ו וי"ו חד נקודה לעיל' וחמש נקודים דלתתא וכן שיעורא דיליה בספר ב"ש: ל יעשה בראש' כמין וי"ו ולא כמין יו"ד שצריך להאריך אותה: שאין ליגע. בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו, ומ"ש הב"י רחוק ד"א לאו דוקא (מ"ע סי' ל"ו) וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג:

ואם נגע פסול. ויש מקומו' נוהגי' להכשיר (הריב"ש) ובמקום שאין ס"ת אלא זה יש לקרות בה ולא יברך [כ"ה בשם רי"ט ח"ב חי"ד ס"ב] ולא הואיל כלום דבכל ס"ת פסול קורין בלא ברכה:

צריך לתייג. צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו, [מ"ע סי' ל"ה] וגם לא ידביקן בסוף האות כ"א באמצעיתן [ס' הזכרונות] אם אינן נוגעים בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולים מיהו אם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירים [מ"ע שם] עמ"ש סי' ל"ב סק"ג: נ"ל דאם עשה חי"ת כדעת רש"י כזה /במקור מופיע דוגמא/ כשרה כמ"ש ב"י שמצא כתוב ועוד כתב בשם ריא"ס חי"ת היא מאותיות המרובעות לכן אין להאריך אותה בסוף שיטה דא"ה לא הוי ב' זייני"ן וכן אין לעשות כמין דלי"ת וזיי"ן [ואם עשה כן יגרור מן הד' עד שתעשה זיין ע"ת מהר"א מוטל] וצריך לומר דמיירי בענין שהחטוטר' במקומו עומד וכתב בס' יראים דיעשה כשניהם כרש"י ור"ת ואין בתוספ' זה קלקול אות ואי משום הא דאמרי' באותיות דר"ע חי"ת אין קשור לה כתר פי' שאינו מחויב לעשות כן אבל אם רוצה לעשות עושה ובלבד שיעשנה בסוף הגג לצד שמאל שתהא נראה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה בכתר על גנה ולא יאריך בגגה כלל ואם האריך פסול' ובתפילין אין לה תיקון עכ"ל ונ"ל דמיירי שעשה ב' זיינין וגג רחב דלא הוי חטוטר' אבל אם עשה החי"ת כדע' רש"י אפי' האריך בה כשר בדיעבד אף על פי שאינה מרובע': הב"ח פוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ונראה לי דטוב לתקנה ואפי' בתפילין מועיל תיקון:

שאינה נוגעת פסולין. פי' ולא מהני כאן קריאת תינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא במקום שיש ספק מחמת שיש לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק כמ"ש סי' ל"ב סי"ו וכתב ב"י בשם האגור בב' קצוות שעושין ביו"ד יש לעשותן קודם שיתחיל לכתוב האחרת כי פסול' היא לדעת ר"ת בלא אלו הקצוות עכ"ל כלומר דאם כתב אות אחרת ואח"כ הקצוות הוי שלא כסדרן ויגנזו ואח"כ כתב בשם הריא"ס דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן אבל לא הקוץ דבלא הקוץ הוה נמי יו"ד ומשמע דעת ב"י דלענין הלכה לא פסק כדעת האגור בזה ומ"ה לא זכרו בש"ע אלא אדרבה משמע בסי' ל"ב שכל שאין מקצת יודי"ן שעל השיני"ן וכיוצא בזה נוגעין ותינוק יודע לקרותו מהני ליה תינוק ולא הוי שלא כסדרן מאחר שצורת האות הוא ניכר נראה פשוט דכ"ש בזה דהא כל שאין היודי"ן נוגעין הוה טפי פסול ואפ"ה לא מיקרי שלא כסדרן אלא שבלבוש כתוב דבקוצו של יו"ד יש להחמיר לענין שלא כסדרן דבלא"ה לא היה יו"ד ול"נ כמ"ש דאף ביודין מהני וכ"מ להדיא בהג"מ פרק א' דתפילין דטפי יש היתר לענין כתיבה שלא כסדרן בקוצו של יו"ד מפסול יודין של שיני"ן שאין נוגעים ע"ש במ"ש בצורת אות קו"ף:

צורת. כתב ב"ש דלמ"ד יעשה בראשה כמין ו' ולא י'. מ"א:

ליגע. בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג:

שעטנ"ז ג"ץ. צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו מ"ע סי' ל"ה גם לא ידביקן בסוף האות כ"א באמציעתן. ואם אינן נוגעים בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולים מיהו אם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירים הרמ"ע מ"א ע"ש שהעלה דאם עשה חית כזה כשרה אפי' האריך בה אף על פי שאינה מרובעת כשרה וע"ל סי' ל"ב ס"ק מ':

לא פסל. והב"ח פוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ. ונ"ל דטוב לתקנם אחר כך ואפי' בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן וכ"כ ע"ת ובשכנה"ג ועיין ט"ז (ובס' ברוך שאמר מביא פוסקים רבים לפסול אם לא תייגן וכ' בתשו' רד"ך דה"ה אם הותירו על הג' זיינין שהוזכרו בש"ס דפסול. כ' בס' אגרת הטיול שעטנ"ז הוא אותיות שטן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו גם כן סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ גם כן שם של מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:

ס"א שלא כו'. כ"ט א': ולא כו'. שם ב' ושבת ק"ג ב': ולכתחלה כו'. והוא מבואר בגמ' בכמה מקומות עב"י: מיהו כו'. דל"ק אלא שלא יכתוב אלפין עיינין כנ"ל:

ס"ב כל אות כו'. מדלא חשיב בגמ' אלא ה"א וקו"ף ופריך מ"ט כרעיה כו': לכך כו'. וכאן לא מהני קריאת התינוק כמש"ל סי' ל"ב סט"ז והטעם דכל שנפסק כמאן דליתא כנ"ל מע"ש איפסקי' ליה כו' וא"כ נשתנה צורת האות: ובאחת כו'. כמש"ש כ"ט ב' איפסיק' ליה כרעיה כו':

ס"ג והסופרים כו'. כמ"ש ברמב"ם ובפוסקים בשם ש"ר: ואם כו'. כ"נ מדברי הרמב"ם וכ"כ רי"ו בשם ר"ה גאון אבל ר"ח פוסל וכ"ד הרבה פוסקים ממ"ש בשבת ק"ה א' ל"ק הא כו' וע' תוס' שם ד"ה והתניא כו' ושם ק"ד ב' ד"ה נתכוין כו' וכ' מרדכי ריש גיטין בשם ריב"א דצריך ג"כ בגט דבלא"ה לא מיקרי אות מהנ"ל וסה"ת חלק עליו ופי' הא דבעי זיוני בסת"מ או נתכוין לכתוב כמו בס"ת ומ"ש הא דבעי ר"ל שרוצה לזיין והא דלא בעי זיוני בגט וכיוצא ואידי ואידי מיירי שלא עשו זיוני וראייתו כמ"ש למטה מ"מ דעתם דבסת"מ פסול בלא זיוני אבל הג"מ בשם רא"מ כ' פי' זיונין שלא יעשה ראשו עגול אלא משוך שיהא לכל ראש שלשה פנים וראיתי ב"א שעושין תגין מלמעלה וטעות הוא בידם כו' וכ"כ במרדכי וראייתו ממ"ש בשבת ק"ד ב' כגון שנטלו לגגו כו' ובחי"ת ליכא זיוניין אלא דמש"ש דבעי זיוני בתיקון גוף האות כנ"ל והוא דעת המכשירין אבל סה"ת פי' בגיטין שם כגון שנטלו כו' במקום שא"צ זיוני כנ"ל והנה הרמב"ם לא כ' אף לכתחלה שצריך זיונין שהוא מפ' מ"ש שבעה אותיות כו' לא קאי אלא אמזוזה כמ"ש בגמרא אפיסקא דמזוזה ולא כל האותיות שבה אלא מקצתן וסימנא יהיב וע"ש בפ"ה הלכה ב' ג' וצריך להזהר בתגין שבה כו' על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן כו' ופרשה שנייה כו' וכ"כ בהג"מ שם ובפ"א ואף בזה כ' ואם לא עשה תגין או הוסיף בהן או גרע בהן לא פסל ומה שלא אמרו בגמ' ג"כ על תפילין כמה אותיות צריכין לזיין ס"ל מפני שאותן שבתפילין הן ג"כ מזויין בס"ת כמ"ש בפ"ב הלכה ח' וצריך להזהר בתגין כו' כמ"ש כתובות בס"ת ואלו הן כו' ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע לא פסל וע"ש פ"ז הלכה ח' משא"כ במזוזה:

רא"ש בהלכות ס"ת ובספר א"ח בשם תשובות הרשב"א

שם

מנחות כ"ט בשמושא רבא

רא"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם.