דקדוק כתיבתן - טור אורח חיים סימן ל״ו

דקדוק כתיבתן. טור אורח חיים סימן ל״ו, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.

אורח חיים · סימן ל״ו
אלו האותיות שצריך לדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהם האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה שהיא כעין יו"ד שתגע בה וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פסולין חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגעות פסולין: בי"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן: דל"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש: ה"א יש לה תג קטן למעלה מצד שמאל כדאיתא בפרק הקומץ מ"ט אית לה"א תגא ופירש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה ור"ת פי' דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה וטוב לעשות כדברי שניהם: חי"ת איתא בפרק הקומץ חזינא לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי"ת ופי' רש"י כמין חוטרא של צד שמאל יש לה למעלה כמין מקל כזה ור"ת פירש יש לה להיות גובה באמצע גגה כזה מלשון חטוטרות ויזהר שלא יאריך רגל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו ולא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראית כיו"ד וכן רגל הזיי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזיי"ן ור"ת פירש שהיו"ד צריך שיהיה ראש שמאלי כפוף למטה כזה כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף ואיתא בפסיקתא העוה"ב נברא ביו"ד מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות ולפ"ז יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה: הטי"ת היה אומר ר"ת שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה ט והכ"ף יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת והסמ"ך צריך לעגלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה ובכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש אם יכול לקרותה כשר: ואלו הן האותיות שצריך לתייגם אמר רבא כל אלפא ביתא דאתואתא דתגי אתה מוצא בתפילין ואלו הן ח"ץ ו"ס ש"י למעת בפ' קדש בפ"ר הז"ם אך דקח כה טט בפרשת והיה כי יביאך שעטנז ג"ץ בפ' שמע והיה אם שמוע וזהו פירושו ח"ץ חי"ת של חמץ חד תאגא צד"י ה' תגי ו"ס דהיבוסי ג' ג' תאגי שי"ן דאשר ב' תגי י' דלי ג' תאגי למ"ע דלמען ד' ד' תאגי תי"ו דתורת ג' תאגי ב' דיביאך פר דפטר ג' ג' תאגי הז"ם דהזכרים ג' ג' תאגי אך דישאלך ד' ד' תגי ד' דיד ק' דהקשה ח' דלשלחנו כה דידכה ג' ג' תאגי טט דלטוטפות ה' ה' תאגי שעטנז גץ שע דשמע טט דלטוטפות נ' דנפשך ז"ז דמזוזות ג' דדגנך צ' דהארץ ג' ג' תאגי ולא היה לו להזכיר שעטנז גץ בכלל תגין האחרים דכל הנך הם תגין גדולים אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים ובכ"מ שהן אלו צריכין תגין קטנים. ובשמושא רבא פסל אם חיסר אחת מאלו התגין וא"א ז"ל כתב בגמרא דידן לא הוזכרו אלו התגין ולא מסתבר כלל לפסול בחיסרון אלו התגין והרמב"ם לא כתבם בחיבורו אך כתב אחרים וזה לשונו צריך ליזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין על האותיות כמו שהן כתובות בס"ת ואלו הן אותיות המתוייגו' שבד' פרשיות הללו פרשה ראשונה יש בה אות אחת שהיא מ"ם סתומה של מימים ועליה ג' זיינין פרשה שנייה יש בה ה' אותיות וכולן ההי"ן ועל כל א' ד' זיינין ה' של ונתנה וה' ראשונה ואחרונה של הקשה וה"י של ויהרוג וה"י של ידכה פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן ק' של ובקומך יש עליה ג' זיינין וק' של וקשרתם יש עליה ג' זיינין וטט"פ של טטפת כל אות ואות משלשתן ד' זיינין פרשה רביעית יש בה ה' אותיות ואלו הן פ"א של ואספת יש עליה ג' זיינין ת' של ואספת יש עליה זיין א' טט"פ של טטפת על כל א' משלשתן ד' זיינין כל אותיות המתוייגות י"ו ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל עכ"ל הילכך טוב שיעשה כולם כי אין פסול בשנוי ולא בתוספת ובגרעון. ואלו הן חסרות ויתרות שכתב הרמב"ם פרשה ראשונה קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר הוציא מלא יצאים חסר וי"ו יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר וי"ו העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא לזכרון מלא עיניך מלא הוצאך חסר יו"ד תורת מלא חקה חסר למועדה מלא פרשה שנייה והיה כי יבאך חסר ולאבתיך חסר וי"ו חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתיב בה' ולטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא וי"ו יו"ד: פרשה שלישית שמע עי"ן של שמע גדולה דלי"ת של אחד גדולה מאדך חסר לבניך מלא בביתך חסר יו"ד שנייה ובקומך מלא וי"ו לאות מלא ידך חסר לטטפת חסר שני ווי"ן עיניך מלא מזזות חסר וי"ו ראשונה ביתך חסר יו"ד שנייה ובשעריך מלא: פרשה ד' והיה אם שמע חסר מצותי בוי"ו א' יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר וי"ו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר נתן חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר וי"ו אחרונה עיניכם מלא אתם חסר בביתך חסר יו"ד שנייה ובקומך מלא וי"ו מזוזות מלא ביתך חסר יו"ד שנייה ובשעריך מלא לאבתיכם חסר וי"ו ובלטטפת הג' נחלק עליו ר"ת ואומר שגם הוא חסר שני ווי"ן:

בית יוסף · אורח חיים סימן ל״ו

נחלת הכלל · Tur Orach Chaim, Vilna, 1923

ב״ח · אורח חיים סימן ל״ו

א׳
אלו האותיות וכו' עד כמ"ם סתומה הכל מדברי הרא"ש בהל' ס"ת:
ב׳
ומ"ש חוץ מרגל הה"י והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגעות פסולים נראה דאפילו נפרדת כחוט השערה מגגה נמי כשר דלא פסל אא"כ נוגעות ממש וקשה דא"כ אמאי קאמר בפרק הקומץ רבה סוף (מנחות דף כ"ט) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דוקאני דתלו ליה לכרעיה דה"א דמשמע דהמדקדקים תלו ליה דמאי איריא מדקדקים הלא אינו ה"א כלל אלא חי"ת אם לא נפרדה מגגה ופסול וי"ל דה"ק דתלו לה דנראה מרחוק שאינה נוגעת כדאיתא בהמגרש גבי ה' דלמהך בגט דצריך להרחיקה אף כאן הרחיקו הרבה כדי שתהא נראה תלוים בתוכה וכן ראו לתלות רגל הקו"ף בהרחקה מגגה שוב מצאתי בספר ברוך שאמר שכתב לשון ה"ר יהודה החסיד אין להרחיק לא ירך ה' ולא ירך הקו"ף מן הגג אלא שיעור עובי הגג ויפריד בין הירך ובין הגג שיראה הלובן שביניהם ברחוק אמה לאי בילד ולא בזקן אלא מבן כ"ה שנים ועד נ' שנה עכ"ל. עוד כתב דמשמע מלשון האשיר"י דלא יתלה רגל ה"א באמצע ה"א כזה אלא בסוף גגה כזה כי אין חלוק בין ה"א לחי"ת כי אם שרגל החי"ת מחוברת לגגה ורגל ה"א תלויה אבל זה וזה בסוף גגה וכן הדין בקוף עכ"ל:
ג׳
ומ"ש ח' איתא בפרק הקומץ דחזינא לספרי דוקאני דחטרי לגגה דחי"ת ופירש"י כמין חוטרא כזה וכו' כלומר שהם מדקדקים דאע"פ דהרגל נוגע בגגה בטוב והיא חי"ת גמורה אפ"ה מדקדקים לתקן לה כמין חוטרא שלא יטעו לומר שהיא ה"א ונפרדה כחוט השערה ואע"פ דפירש תלמודא גופה חטרי להו לגגה דחי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם היינו משום דבתג קטן היה מספיק שיהא נראה בטוב שהוא חי"ת ולא ה"א ולא היה צריך לעשותו גדול כל כך כמו חוטרא אם לא שבאו להורות שהקב"ה שהוא חי שוכן ברומו של עולם ומשום האי טעמא לחוד לא היה צריך לעשותו גדול כ"כ אלא גדול קצת לומר שהוא חי ברומו של עולם אלא לפי שעשיית תג גדול קצת אינו בא אלא כדי שלא יראה שהוא ה"א על כן עושה אותו גדול כ"כ לומר שהוא חי ברומו של עולם ולר"ת קשה אפירוש רש"י מהא דאיתא בפרק הבונה שנטלו לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן אלמא דעושין באמצע גובה כמין חטוטרא דגמל שכשנוטלין אותו גובה עשאו ב' זייני"ן וכתב בספר ב"ש שאנו עושין כדברי שניהם ומביאו ב"י ונראה שרצונו לומר שעושין כזה וכן כתב סמ"ק וטוב לעשות כזה וכזה וכתב עוד ב"י דמצא כתוב דהסופרים אין חוששין לזה אלא בחי"ת דוחרה וכו' עכ"ל מיהו בס"ת חוששין ועושין כזה:
ד׳
ואלו הן ח"ץ וכו' בפ"ר הז"ם וכו' כ"ה ט"ט וכו'. תי"ת וצד"י של חמץ. שי"ן דאשר ה' תאגי כצ"ל. יו"ד דלי ג' תאגי (ס"א ב' תגי). ה' של ונתנה כצ"ל. ואלו הן חסירות ויתרות שכתב הרמב"ם וכו' הוציא מלא וי"ו יו"ד כצ"ל. אבל ב"י כתב דבספרי הרמב"ם כתוב סתם הוצא מלא וכן מצאתי מוג' בספרי רבינו וכן נוהגין לכתבו מלא וי"ו ויו"ד עכ"ל יצאים חסר וי"ו לאבתיך חסר וי"ו כנ"ל עיניך מלא בחזק חסר וכו'. ובקומך מלא וי"ו לטוטפת חסר וי"ו אחרונה. ובקומך מלא וי"ו כצ"ל:
ה׳
ומ"ש ולא הו"ל להזכיר שעטנ"ז ג"ץ בכלל תגין האחרי' וכו' עד סוף הסימן הכל מדברי הרא"ש בסוף הלכות תפילין ויש ליישב קושיא זו דס"ל לשימושא רבא דאע"פ דבכל מקום בס"ת שכתובים שעטנ"ז ג"ץ צריכין תגין קטנים מ"מ בתפילין צריכין תגין גדולים וק"ו הוא דכיון דכולא אתוואתא בס"ת לא צריך תגין כלל ואפ"ה בתפילין צריכין תגין גדולים שעטנ"ז ג"ץ דצריכין תגין קטנים בכ"מ שהן ק"ו דבתפילין צריכין תגין גדולים כן נלפע"ד ועיין במ"ש בדין זה סוף סי' זה וב"י כתב ישוב אחר ע"ש:
ו׳
ומ"ש הילכך טוב שיעשה כולם כי אין פסול בשינוי וכו' כתב ב"י וא"ת היאך נמשך ממה שאין פסול בתוס' שהוא טוב שיעשה כולם שגם כשלא יעשה שום אחד מהם הוא טוב מאחר שאין פסול בגרעון וי"ל דה"ק כיון שאין פסול בתוס' טוב שיעשה כולם ויקיים דברי האומרים לעשותה עכ"ל נראה מקושייתו שהבין דהאי הילכך נקשר עם דברי הרמב"ם בלבד ולפע"ד דנקשר ג"כ עם מה שכתב תחלה דבשימושא רבא פוסל אם חיסר מאלו תגין וכו' וכך היא ההצעה ודאי אם היינו מפרשים להגאון בשימושא רבא דכשם שפוסל אם חיסר מאלו התגין שכתב הוא כך פוסל אם הוסיף עליהם א"כ לא היה טוב לעשות תגין אלו שכתב הרמב"ם דכיון שלדעת הגאון בשימושא רבא פסולין התפילין באלו התגין ולהרמב"ם אינן פסולין אם לא עשאן טוב היה שלא לעשותן אבל כיון דהגאון בש"ר לא פסל אלא אם חיסר מאלו התגין שכתב הוא ומשמע דבהוסיף לא פסל ולהרמב"ם שכתב תגין אחרים אין שום פסול בתגין אפילו חיסר מהן ואצ"ל שאין בהן פסול אם הוסיף לכך טוב שיעשה כולם דלא מבעיא שיעשה אותן תגין שכתב הגאון בש"ר דפסולין הן לדעתו אם לא עשאן אלא גם אותן התגין שכתב הרמב"ם יעשה אותן כיון שאין בהם שום פסול בשנוי ולא בתוספות ובגרעון לד"ה כתב רבינו בי"ד סימן רע"ד דבחסרון תגי אותיות שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול וכתב ב"י שכן נראה ממ"ש סה"ת וגם בהגהות מ"ש בשם רא"ם לא מיפסלי בחסרון תגין כל שלא עשה ראש אותיות אלו עגול אלא משוך וכ"נ מדברי הרמב"ם דלא מיפסלי בחסרון תגין והכי נקטינן היכא דאין נמצא מי שיודע לעשות תגין עכ"ל ובש"ע כתב בסתם ואם לא תייג אפי' שעטנ"ז ג"ץ לא פסל עכ"ל ותימא רבה דפסק דלא כדברי ר"ת ורבינו והאגור שפוסלין בפירוש ועוד דנראה ודאי דאף להרמב"ם דוקא בתגין גדולים שהצריכו לתייג בתפילין אין לפסול אפילו בשעטנ"ז ג"ץ אם לא תייג אותן גדולים אבל תגין קטנים דבכ"מ בס"ת שאותיות שעטנ"ז ג"ץ כתובין צריכין תגין קטנים מדין התלמוד פשיטא דפסול אם לא תייג אותן אפי' בס"ת כ"ש בתפילין והכי נקטינן לפסול ס"ת ותפילין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ לפחות בתגין קטנים דלא כש"ע אבל כשתייגן בקטנים ולא בגדולים נלפע"ד שאין לפסול בתפילין כיון שלא נזכר דבר זה בתלמוד מיהו אף אם לא תייגן כלל אפילו בתפילין מועיל להן תיקון לתייגן לאחר שכבר נכתבו ואין זה שלא כסדרן וכדכתב מהר"ם דיכול להפריד האותיות בתפילין וכן להדביק היודי"ן שעל אלפי"ן ושיני"ן דכיון דצורת האות ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן ומהרי"ק בשורש ס"ט מביאו וגם ב"י פסק כך בש"ע סי' ל"ב סעיף כ"ה א"כ כ"ש הכא דהאות הוא נכתב בשלימותו אלא שחסרו התגין דיכול לתקנן ואין בוה משום שלא כסדרן ועיין במ"ש בסמוך סעיף ד' כתב ב"י ובסדר תקון תפילין להרא"ש כתב ובאלו ג' הפרשיות כתוב בהם ולטוטפת עכ"ל וע"כ לומר דט"ס יש כאן וכו' ומ"כ דיש ליישב דלא בא הרא"ש לומר שיהא מלא או חסר אלא בא לומר דבג' פרשיות אלו כתוב בהם לשון לטוטפות משא"כ ברביעי דכתוב לשון זכרון בין עיניך ולא כתב לטוטפות ע"ש באשיר"י משמע הכי להדיא:
נחלת הכלל · Tur Orach Chaim, Vilna, 1923

דרכי משה · אורח חיים סימן ל״ו

א׳
ומצאתי שאורך ורוחב הב' יהא כג' קולמוסים ורוחב חללה כעובי קולמוס:
ב׳
וכ"ה בההגות מיי' פ"ב ויזהר שירך שמאל יהיה משוך לפניו ולא למטה עכ"ל הגהות מיימוני:
ג׳
ומצאתי ולא יהא רגלה ארוך יותר מג' קולמוסים:
ד׳
וכתוב עוד בברוך שאמר דנו"ן פשוטה תהיה ארוכה עובי ד' קולמוסים עם גגה:
ה׳
ולא יקצר אותה פחות ?מד' קולמוסים וחצי עם גגה:
ו׳
בברוך שאמר ויש סופרים טפשים שמאריכים גגו של תי"ו כפלים משבר רגלה וכן עושין בה של ה"א וטעות הוא בידם
ז׳
וכן הוא במרדכי ה"ק דף צ"א ע"ג ומיהו משמע שם דאם לא האריך נו"ן פשוטה כשיעור הכפופה כשר בדיעבד וכן משמע שם דאם עשה הכפופה מרובע ולא עגול למטה כשר ונראה דבכ"ף מודה דבעי לעגלה מלמטה שלא יהא נראה כבי"ת וכ"כ ב"י:
ח׳
ונהגו הסופרים לעשות לה כפופות מרובע:
ט׳
ובברוך שאמר ראיתי שצייר תגי הלמ"ד כזה ושמעתי מסופרים שעושין הכל כזה וזנבה יהיה עב וכפוף לפניה היטב:
י׳
כתב בברוך שאמר דמאד צריך ליזהר בתגין שעל ו' דהיבוסי שיעשן דקים שלא יתקלקל צורת הוי"ו ויאבד קריאתו וכן צריך ליזהר בתגין שעושה על היו"ד לעשותן דקין שלא יתקלקל צורת היו"ד:
י״א
ובברוך שאמר כתב דיש להיות עליה ו' תגין א' על ראש הימיני וב' על האמצעי וג' על השמאלי וכן נוהגים הסופרים. וכתב עוד שם הא דאיתא דיש לעשות על התי"ו דתורת ג' תגין מאחר דלא ידעינן על איזה ת' עבדינן אתרווייהו ועוד כתב שם לעשות על מ' סתומה של מימים ג' תגין ועל ה' של ימימה ג' תגין. ומ"ש הטור בפרשה שנייה פ"א דפטר כתב בברוך שאמר שבפטר הראשון עושין על כל אות ממנו ג' תגין ונתנה על ה' ד' תגין ועל הזיי"ן דהזכרים הראשון ג' תגין ז' של בחזקה ג' תגין ה' דהקשה ג' תגין ולא כתב לשם לתייג ק' דהקשה וכתב לתייג הלמ"ד של למען כזה:
י״ב
וכן הוא בב"ש עוד הוסיף שם ה' דויהרג ג' תגין וט"ט דלטוטפות ה' תגין ב' על ראש הימיני וג' על ראש השמאלי ועל פ"א תי"ו של טוטפות ה' תגין ד' על הפ"א וא' על התי"ו וכתב גם שם לעשות התגין שכתב הרמב"ם והביאו הטור למטה וכתב לעשות ע' של שמע גדולה ועליה ה' תגי ב' על ראש הימיני וג' על ראש השמאלי וזיין שבתוכה תלויה כזה גם ד' של אחד צריכה להיות עבה וגדולה. ועוד הוסיף על דברי הרמב"ם לעשות תג אחד על התי"ו של טוטפות דפרשה ג' ובפרשה ד' הוסיף ס' ושל ואספת לעשות עליה ג' תגין. והפ"א כפולה של פן יפתה ב' תגין ועל תי"ו של לטוטפת האחרון תג א' וכתב דפ' של פן יפתה תהיה כפולה כזה וכן הוא ברוקח:
י״ג
וכ"כ בב"ש דיש לעשות תגין גדולות:
י״ד
ועיין בי"ד סי' רע"ג כיצד נוהגין:
ט״ו
כתב בב"ש יצאים חסר ו' מלא י' בחדש חסר ו' אביב מלא י' והחתי חסר י' הוצאך חסר י' מלא ו' מימים ימימה מלא י' ובפרשה רביעית כתב לעבדו חסר ו' ויצהרך חסר יו"ד לבהמתך חסר י' בניכם ראשונה מלא י' ימיכם מלא י':
נחלת הכלל · Tur Orach Chaim, Vilna, 1923

פרישה · אורח חיים סימן ל״ו

א׳
ובאחת שאינה נוגעת פסולים כו' עד שיתקנן וכן מ"ש לעיל סימן ל"ב כל אות שאינה מוקף גויל פסולה פי' עד שיתקנה וע"ס ל"ב בדרישה:
ב׳
חוץ מרגל ה' והק' ואם נוגעות פסולים פי' ואין להם תיקון למפרע וכמ"ש הכל לעיל סי' ל"ב בפרישה סעיף י"ג וי"ב:
ג׳
בתג של אחוריה לרבעה פי' בצד ימין הנוטה לצד אלף:
ד׳
חי"ת איתא בפ' הקומץ כו' הא דהקדים תיקון כתיבת ח' יו"ד קודם כתיבת וי"ו כתבתי ביו"ד סימן רע"ד ע"ש:
ה׳
יש למעלה כמין מקל. כזה ור"ת פי' גובה באמצע גגה כזה:
ו׳
שיהיה ראש שמאלי כפוף כו' מפני מה ראש של יו"ד כפוף. ומסיים בה מפני הצדיקים שבהם ראשן כפוף כו' פי' וראשה של יו"ד רגל שמאלי דרגל ימיני רגל קרינן ליה שהרי הוא סוף היו"ד ולא תחלתה: ובפסיקתא אמרו על רגל היינו הימיני של יו"ד ועל קוצה העולה למעלה שאותן ב' הם הרשעים שירדו למטה ועתידין לעלות. אבל על רגל שמאלי של יו"ד לא אמרו בפסיקתא ודו"ק כנ"ל אבל לפמ"ש ב"י בשם רש"י לא משמע כן:
ז׳
מייתינן ינוקא דלא חכים עיין מה שכתב לעיל סימן ל"ב:
ח׳
אמר רבא כל אלפ"א ביתא דאתותא כל זה לשון שימושא רבא הביאו הרא"ש:
ט׳
שעטנ"ז ג"ץ בפ' שמע בפרק הבונה משמע דשעטנ"ז ג"ץ בלא תגין אינן אותיות כלל ע"ש ועיין במרדכי בה"ק דף צ"ב מ"ש בשם הגהות רש"י:
י׳
ח' של חמץ. בלשון של אשר נפל טעות בספרי רבינו בתגיהן וצ"ל ח' של חמץ ד' תגין שי"ן דאשר ה' תגין וכ"כ הרא"ש וסה"ת וב"י:
י״א
אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים כבר ישב ב"ה זהו שכתב דהנהו זייני"ן המפורשים בשימושא רבא דהיינו תגינין גדולים אבל תגינין קטנים כל מקום שאלו אותיות שעטנ"ז ג"ץ יש צריכות זייני"ן וכן צריך תגין על כל ראשי השי"ן ועל ב' ראשי הצדי"ק והעיי"ן ומה שא"כ בס"ת שאין עושין אלא לראש השי"ן שלישי ולראש שני של צדי"ק ועיי"ן וטי"ת ע"כ. א"כ ש"מ דס"ל דאע"פ דבס"ת עושין עליהן תגין קטנים מ"מ בתפילין עושין עליהם גדולין ודייקינן כן נמי מכח קושיית המחבר דאל"כ למה צריך לנקטינהו וק"ל:
י״ב
בגמרא דידן לא הוזכרו כו' משמע הא שעטנ"ז ג"ץ דנזכר תגיהן בגמרא אם חיסר אחת מהן פסולים וכ"כ רבי' בי"ד:
י״ג
והרמב"ם כו' אך כתב כו' עד או הוסיף או גרע מהן לא פסל הכל ל' הרמב"ם:
י״ד
הילכך טוב שיעשה כו' גם וה לשון הרא"ש וה"כ הואיל שבתוספת אין פסול טוב לצאת ידי כולם ב"י:
ט״ו
פרשה שלישית כו' מאדך חסר כו' ס"א עיי"ן של שמע גדולה ד' של אחד גדולה. והיה אם שמע חסר ו' כצ"ל. ובלטוטפות השלישי כו' עיין בדרישה:
נחלת הכלל · Tur Orach Chaim, Vilna, 1923

על הסימן הזה

טור אורח חיים סימן ל״ו, מתוך חלק אורח חיים. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל