א׳
מקום פטור. דאם היא מגולה פעמים שיהיה טיט ורפש בתוכה ולא תהיה עמוקה י' ותהיה כרמלית אבל כשהיא מכוס' ופיה ברה"י הוי חורי רה"י (ב"י ריטב"א) עמ"ש סימן שמ"ה סי"א:
דיני חצר פחות מד׳ אמות וביב - שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ז
דיני חצר פחות מד׳ אמות וביב. שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ז - 3 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן שנ״ז
סעיף א׳
דיני חצר פחות מד' אמות וביב. ובו ג סעיפים:חצר שפחותה מד' אמות על ד' אמות שהיא סמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשב' בימות החמה שכיון שאין בה ד' אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים: הגה וכל גומא חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה מחזקת סאתים (רמב"ם) בין אם יעשנה בפנים בחצר או בחוץ אלא שאם יעשנו בחוץ צריך לכסותה בנסרים כדי שתהא מקום פטור ויפלו המים מידו למקום פטור וכיון שיעשה גומא יכול לשפוך בה כל מה שירצה ואם אינה מחזקת סאתים לא ישפוך בה כלל ואם יש בחצר ארבע על ארבע אפי' הוא אריך וקטין או בימות הגשמים בחצר כל שהוא מותר לשפוך בה כל מה שירצה וחצר ואכסדרה (פי' בית שיש לו ג' דפנות ודופן ד' שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כלו ופעמים שעושים לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן כך פי' הערוך ופצים הוא מעט כותל ישר ושוה) שאין באחד מהם לבד ד' אמות מצטרפין לד' אמות להתיר לשפוך בהם: הגה והוא הדין ב' דיוטאות שלפני ב' עליות ועליהם מעזיבה שראוים המים לבלוע בהם אם הם סמוכות זו לזו מצטרפות (ב"י בשם הר"ר יונתן): במה דברים אמורים בחצר הסמוכה לר"ה אבל אם היא סמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה (וע"ל סי' שע"ז):
סעיף ב׳
ביב שמכוסה ד' אמות במשך ברשות הרבים ויש בו ארבע על ארבע מותר לשפוך אפי' על פי הביב אפי' בימות החמה אע"פ שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ ובלבד שלא יהא סילון של עץ שאין המים ראוים לבלוע אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים מבליעים ושרי ולהרמב"ם אפי' היה אורך הביב או הצנור מאה אמה לא ישפוך על פיו בימות החמה אלא שופך חוץ לביב והם יורדים לביב:
סעיף ג׳
במה דברים אמורים כשהמים יוצאים לרשות הרבים אבל אם היו יוצאים לכרמלית מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה: הגה וי"א דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים (ב"י בשם תוספות והרא"ש בפ' כיצד משתתפין) ודוקא כרמלית שהיא תוך העיר דמחלף ברה"ר עצמה אפילו בזמן הזה דלית לן רה"ר אבל כרמלית שהוא מחוץ לעיר או חצר שאינה מעורבת שרי (מרדכי פרק הזורק וסמ"ג וד"ע) (תשו' מהר"מ סימן צ') ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה כחצר שאינה מעורבת דמי (מרדכי ס"פ הדר ותה"ד סימן ע"ג וע"ד) ואם הצנור למעלה מעשרה שעוברים המים דרך מקום פטור לכרמלית יש להקל (מהרי"ל) וכן עיקר:
מגן אברהם · אורח חיים סימן שנ״ז
ב׳
יכול לשפוך. ואפילו נתמלאה מע"ש שופך לתוכה דכיון דתקנו לו חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישליכם ברה"ר שרי:
ג׳
לא ישפוך. דגזרינן דלמא אתי למשפך סאתים:
ד׳
אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב':
ה׳
בימות הגשמי'. שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ ואי משום שיראו צנור מקלח ואתי למשרי בימות החמה אמרינן מי גשמים הם ואפילו שלא בשעת הגשמים מתמצים הם והולכים אחר הגשמים:
ו׳
מעזיבה. רכה:
ז׳
סמוכות. בתוך ד"ט:
ח׳
א"צ. עססי' זה דיש חולקין:
ט׳
של אבנים מבליעים. וא"ת הרי בי"ד ססי' ע' מסתפק אם קרקע הוי ככלי שאינו מנוקב הכא הקילו:
י׳
מותר לשפוך. דכחו בכרמלית לא גזרו עסי' שנ"ה ס"א:
י״א
אפי' בזמן הזה. כ"כ הרב"י בשם הר"מ וטעמא דמ"מ שייך למיגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא דלא כע"ש:
י״ב
כרמלית שהיא כו'. כ"ה במרדכי והביא רמ"א סי' שכ"ה ס"ג דלא כע"ש שכתב שדברי המרדכי סותרין אהדדי:
י״ג
שהיא מחוץ וכו'. ואף על גב דבגזוזטרא שרי לשפוך דהתם אינו מתכוין שיצאו לחוץ משא"כ הכא עמ"ש סי' שי"ד סס"א וסי' שע"ז:
נחלת הכלל · Magen Avraham
ט״ז · אורח חיים סימן שנ״ז
א׳
כדי שיהא מקום פטור. שאם לא יכסנה ה"ל ר"ה ואם עמוק שלשה הוה כרמלית אבל אם הוא מכוסה אין לה אלא מקום פטור:
ב׳
לא ישפוך בה כלל. גזירה דלמא אתי למשפך סאתים דהוא שיעור האדם אבל בימות הגשמים ליכא למיגזר ומפורש בגמ' הטעם:
ג׳
אפי' הוא אריך וקטין. דמ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים:
ד׳
וה"ה ב' דיוטאות שלפני כו'. כצ"ל:
ה׳
אבל אם היא סמוכה לכרמלית כו'. קשה דא"כ למה צריך לקמור העוקה שמבחוץ בתחילת סי' זה הא העוקה הוה עכ"פ כרמלית כשהיא מג' עד י' וכ"ש אם הוא ביותר מי' דהוי רה"י וי"ל שמא יעלה רפש וטיט ותהי' אפי' פחות מג' ממילא היא ר"ה וחשש זה הביא ב"י בשם הריטב"א מש"ה הצריכו לקמור והטעם שהקילו בכרמלית לפי שאין כאן אלא כחו וכחו בכרמלית לא גזרו כדלעיל גבי ספינה ששופך על דופני הספינה בסי' שנ"ה:
ו׳
ביב שמכוס' כו'. פי' חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרה"ר:
ז׳
מותר לשפוך כו'. דקים לן בד"א יש שיעור לבלוע כדפי' ואפי' יש בו מים מבע"י כיון דרוב שנה עשויה ליבלע ה"נ כי נפקי לבראי לא להך איכוין ושרי:
ח׳
וי"א דאין חילוק. נראה פשוט דפליגי גם על מ"ש בס"א להקל בכרמלית דחד טעמא הוא:
ט׳
דמיחלף ברשות הרבים. דמכח זה חמיר מספינה דספינה לא שייך כלל ברשות הרבים:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר היטב · אורח חיים סימן שנ״ז
א׳
לכסותה. שאם לא יכסנה ה"ל ר"ה ואם עמוק ג' הוי כרמלית אבל אם היא מכוסה אין לה אלא מקום פטור:
ב׳
וקטין. כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב'. ומ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים:
ג׳
הגשמים. שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ:
ד׳
סמוכות. בתוך ד"ט:
ה׳
לכרמלית. לפי שאין כאן אלא כחו וכחו בכרמלית לא גזרו כמ"ש סי' שנ"ה ס"א ועיין ססי' זה דיש חולקין וס"ל דאין חילוק בין כרמלית לר"ה עיין שם:
ו׳
ביב. פי' חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לר"ה:
ז׳
לשפוך. דקים לן בד' אמות יש שיעור לבלוע ואפי' אי נפקא לבראי לא לכך איכוין ושרי:
ח׳
ר"ה. מ"מ שייך למגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא. מ"א ע"ש:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · אורח חיים סימן שנ״ז
א׳
א על ד"א. רש"י שם ד"ה דאריך כו' וכ"כ הרא"ש שם וע"ש: שהיא סמוכה לר"ה. לאפוקי כרמלית כמ"ש למטה: בימות החמה. גמ' שם תנא בד"א כו': שאדם. שם: דאוי. גמ' שם כר"ז ולפי שיטת הטור והרא"ש שפ' כר"ז וכמש"ו: שתהא חללה. ע' רש"י ד"ה מן הנקב כו': דכל גומא. פסחים קט א' ב': בין כו': אלא. מתני' שם: וכיון כו' יכול כו'. גמ' שם אילימא משום דנפישא כו' ועתוס' שם ד"ה מחזיק כו': ואם אינה. שם סאה אין כו': ואם יש כו'. דעוקה הוא שיעור ד"א דתיימי סאתים וכמו בעוקה מותר כ"מ שירצה וכ"ש לפי' הר' יונתן וכן ב' דיוטאות לענין צירוף ואף ע"ג דנפישא מיא מותר כ"מ שם בגמ' אילימא משום דנפישא כו' וערש"י שם: אפי' הוא. כר"ז דקם בשיטתיה דראב"י וקי"ל כראב"י וכמ"ש תוס' ד"ה ביב והרא"ש שם: או בימות. שם תנא בד"א וכפירש"י ושם הילכך אפי' וקאי אבימות הגשמים נותנין סאה ול"ד סאה דאין חילוק בין סאה ואפי' בלא עוקה כלל כפשטא דברייתא בד"א: הרא"ש שם: וה"ה ב'. כפי' הר' יונתן שכ' דלגי' וכן ב' כו' קאי למעלה אצירוף: ועליהם מעזיבה. כר' זירא כנ"ל:
ב׳
ס"ב ויש בו כו'. תוס' הנ"ל ד"ה ביב וכנ"ל: אפי' בימות. דמתני' בימות החמה איירי כנ"ל וכ"ש לפי' תוס' דבד"א קאי אביב: ובלבד. תוס' הנ"ל דטעמא דביב משום תיימי וכמ"ש בגמרא שם א"ל ר"ז כו' ומתני' ראב"י כו': אבל אם. תוספות שם: ולהרמב"ם כו'. ולדידיה ד' על ד' בריבוע ואין הטעם משום לבלוע וצ"ע הא דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כמ"ש ביבמות ל"ז א' ושם ס' א' פריך גמרא והא דקי"ל משנת כו' ובהא כו' וש"מ וצע"ג:
ג׳
ס"ג וי"א דאין. שם ל"ש אלא למלאות כו' וע"ש תוס' ד"ה הני ובשבת ק' ב' ד"ה כחו כו': ודוקא. שם ושם מהא דשבת שם: אפי' בזה"ז. זהו דלא כתירוץ דר' ברוך בתוס' דשבת ס"ד ב' ד"ה ר' ענני וע"ל סי' שג סי"ח ויש שלימדו כו': אבל כרמלית. כנ"ל מהא דשבת שם וע' חולין ק"ד ב': או חצר. עירובין פ"ט א' וע"ש תוס' ד"ה ל"ש וע' תוס' שבת ס"ד ב' ד"ה ר' ענני והקשה ר"י כו': ועיר המוקפת. ר"ל אע"ג דאמרי' שם ק"א א' ורבנן אר"מ כו' דמ' כיון שלא עירב הוא כרמלית וע' רש"י שם ובפ"א ו' ב' ד"ה ירושלים ל"ד כרמלית אלא דאסור לטלטל כמו בכרמלית וכמ"ש רש"י דהוי כחצר שלא עירבו כו' ועתוס' שם מ"ז ב' ד"ה דכולא ואור"י דבעי נמי כו' אבל בלא הוקף לדירה כיון שהוא ככרמלית כמש"ש ס"ז ב' אין לו אלא ארבע אמות ובר"ה כ"ג ב' כתב תוספות דבור המתחיל לא דלאחר שנפרצו הא קודם לכן כד"א הוא: ואם הצינור. אפי' לדעת האוסרים להחליף בסימן שמ"ו ס"א ובסימן שנ"ג ס"ג מ"מ כחו בכה"ג לא גזרו:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר הגולה · אורח חיים סימן שנ״ז
א׳
משנה שם בעירובין פרק ס' ח'
ב׳
טור וכן כ' הריטב"א וסיים שם דאדם עשוי להסתפק סאתים מים וכי מסתפק טפי לא שכיח היא ולא גזרי ביה רבנן
ג׳
שם בגמרא וכפירש רש"י וכך כ' הרמב"ם בפ' ט"ו
ד׳
שם בגמרא
ה׳
משנה שם
ו׳
הרמב"ם שם וכ' ה' המגיד שלמד דין זה ממה שאמרו גבי ספינה בכרמלית לא גזרו שבת ק"ה
ז׳
משנה שם וכר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי תוס' שם בשם רשב"ם
ח׳
כפירוש רש"י שם
ט׳
בפרק ט"ו וכחכמים שם במשנה
י׳
רמב"ם שם ומוציא הדין ציינתי לעיל סוף סעיף א'
י״א
ע"ל סי' שמ"ה סעיף י' ובמה שציינתי שם)
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
על הסימן הזה
שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ז, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל