דין אמת המים העוברת בחצר - שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ו

עמוקה עשרה. אבל אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשו' שעומדת שם וכי עומד' ברה"י הוי רשות היחיד (רש"י):

אין ממלאין. ומ"מ לא מהני מחיצות החצר למלאות כיון שלא נעשו לשם מים כמ"ש סי' שע"ו (רש"י) ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר שהוא פרוץ במילואו לכרמלית י"ל דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה (ראב"ד), ועמ"ש סי' שמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה רק בשיפוע אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמשה אמות לא הוי כמחיצה ועמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, ומשמע בראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה אפי' נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו עיין שם:

משוקע במים. לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:

מותר למלאות ממנו. אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אות' משא"כ באמת המים שנכנס' ויוצאת וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח):

ממנו בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצו' ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרת:

אסור אפי' למלאות. כלומר דאסור לטלטל בחצר ואם הלשון עמוק י' הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית (ראב"ד ורא"ש) ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט דמיירי שהגדודין גבוהים ביותר או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תו'):

עמוקה י' ורחבה ד'. דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה וא"צ תיקון דאם היא ברה"ר הוה האמת מים ג"כ רה"ר ואם היא ברה"י הוה ג"כ רה"י אבל אם היא בשיעור זה נעשה רשות לעצמ' והוה כרמלית אפי' בחצר וצריך תיקון להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגנים אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועובר' על גבה אינה מועלת לה כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז ועמ"ש בסי' זה בסמוך:

ויהיה טפח ממנה משוקע כו'. פי' המחיצה שעשה לאמת המים כדי להבדיל כמ"ש יהיה ראשה שלמטה משוקע במים טפח הן במחיצה של צד הכניס' הן של צד היציאה דבלא"ה לא מקרי הבדלה דעירובי מיא שחוץ לחצר עמהם:

אצל השפ' מכל צד כו'. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניס' כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד. והב"י פירש הדבר הזה דברישא היא מונחת לרוחב האמה והשתא אמר שלא עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד א' וכן מצד השני אם אין בין ב' המחיצות ג"ט כו' וכתב מו"ח ז"ל כד ניים כתב להאי פירושא וכ"ה באמת שאין הדעת סובלת פירוש הב"י בזה ואין כאן חילוק בין רישא לסיפא אלא דברישא עשה כל המחיצה של רוח א' בחתיכה א' וכן בשני ובסיפא עשה כל מחיצ' בב' חתיכות:

ואם הנקבים כו'. משמע דבנקבי' רחבים ד' צריך מחיצה וקשה מ"ש מל' ים שבסעיף שאח"ז דמותר אפי' בפירצה עד י' תי' ע"ז ב"י בשם הריטב"א דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד ע"כ אינה בטל' לגבי חצר ונחשב' רשות בפ"ע משא"כ בל' ים שנכנס ומתערב בחצר ע"כ בטל לגביה כל שאין בפירצ' עשר ושיט' זו אי' בהשגת הראב"ד מביאה ב"י שיש חילוק בזה בין אמת המים דכאן ובין ל' הים דאח"ז ותמיה לי טובא דאם אמת המים שגבוה י' ורחבה ד' נחשבת לרשות בפ"ע ואינה בטילה גבי חצר מה מועיל עשיית מחיצ' בצד כניסה ויציאה לענין מילוי המים מן האמה דהא האמה היא כרמלית והמחיצות לא מועילות רק להפסיק בין המים שחוץ לחצר דמתערבים עם אותן שבחצר אבל מ"מ אותן שבחצר עצמו הם כרמלית אע"ג דהם בחצר כיון שיש שם גבוה י' ורוחב ד' הוי כרמלית כדמוכח ברש"י דף פ"ז דלא הוי כרה"י אלא אם אין כשיעור שכ' שם וז"ל שלא היתה כשיעור כרמלית בעומק או ברוחב שאין מים נעשים רשות לעצמן בפחו' מעומק י' ברוחב ד' ואם עובר' ברה"ר הוי רה"ר כדתנן בהזורק כו' אלמא מים שאינן עמוק י' אינן רשות לעצמן וכי הוי נמי בחצר ה"ל רה"י ש"מ דאם יש גוב' י' הוי כרמלי' אפי' בחצר שהוא רה"י דומיא דרה"ר דהוה כרמלית אפי' ברה"ר ונ"ל דלענין זה לא הוי ר"ה ורה"י שוה דברה"ר הוה גוב' י' כרמלי' וברה"י הוי רה"י וטעמ' נ"ל דברה"י הוי רה"י משום שיש שם מחיצו' ומים שבתוך הרקק לא מבטלי המחיצות כדאיתא בהזורק ד' ק' דמיא לא מבטלי מחיצו' אבל ברה"ר לא תליא במחיצות ע"כ הוי כרמלית אפי' ברה"ר אלא דאם יש כרמלית מחוץ לרה"י ומשם נכנס לחצר אז הוי כרמלית אפילו מה שהוא בחצר מ"ה מהני המחיצ' כדי לבטל החבור שיש לו עם מה שהוא בחוץ ממילא לא הוי כרמלית ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים שם כי הוא ממלא מים מכרמלי' לחצר שהוא רה"י ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה

עמוקה יו"ד כו'. דבשיעור זה נעשה רשות לעצמה והוי כרמלית אפי' בחצר אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשות שעומדת שם אי בר"ה הוי ר"ה ואי ברה"י הוי רה"י:

מחיצה. אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת אינה מועלת לה כיון שלא נעשית לשם מים. רש"י ועיין מ"א:

משוקע. לחלוק בין מים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:

באמצע. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו המקום הפנוי אינו ג' על ג' הוי כלבוד עיין ט"ז:

למלאות. אע"פ שהיא עמוקה יו"ד ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו משא"כ באמת המים שנכנסה ויוצאה וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית. ראב"ד וריטב"א עיין ב"י ובט"ז:

בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרות:

בחצר. כלומר דאסור לטלטל בחצר. ואם הלשון ים עמוק יו"ד הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית. ראב"ד ורא"ש. כתב הט"ז באותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים כי הוא ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רה"י ובזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה עכ"ל:

ס"א עמוקה כו'. שם בגמ' וערש"י שם במתני' ד"ה שלא כו': ויהיה טפח כו' ואם היתה. שם פ"ו א' לענין בור וה"ה כאן. רי"ף ורא"ש: ואם התחיל. שם פ"ז ב' רבינא אמר כגון כו' וכת"ק דקי"ל כוותיה: ואם הנקבים. נלמד מהנ"ל:

ס"ב אם אינו. רש"י שם וכמ"ש בגמ' שם ט' ב' קטנה בעשר כו': ולהכניס לבית כו' בחצר אבל אסור להכניסם לבית. תוספות שם דברי המתחיל הב"ע. וקשה כו' וי"ל דהכי פי' כו':

בעירובין פ"ו

רמב"ם פ"ו וכן כתב הרי"ף והרא"ש וכר' יהודה וכדמפרש לה בגמרא שם

רמב"ם ממשמעו' הגמרא שם

טור

ברייתא שם י"ב

בפי' רש"י שם

שם ברייתא

שם בגמרא

בפירוש רש"י שם

פירשו התוספות ורא"ש משום דפעמים המים שוקעים והמחיצ' נראית בחצר ואינה ניכרת בבית)