דין איזה מקומות נקראים מוקפים - שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ח

ובורגנין. אף על פי שהשומר דר בתוכו מ"מ אין עשוי לדור אלא לשמור:

אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ק' אמה ורחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' וד"ט:

אמה א'. אבל פחות מאמה שרי:

סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה (הר"ר יונתן) עמ"ש סי' תק"א ס"ג וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אף על פי שאין דר שם בקביעות (הג"מ והג"א) וע' בהרי"ו וצ"ל דהג"א מיירי שהיה הבית בנוי בו מקודם דהא כתב הוא עצמו ספ"ב פרדס שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל וכו' משמע דלא מהני שבנאו אח"כ ולכן כתב יש שם שומירה וכו' ונ"ל דגם התו' לא כתבו דלא מהני אלא לריב"ב דס"ל דבפחות מע' בעי' שומיר' ולכן ביתר מע' לא מהני אבל לדידן דבפחות מע' א"צ שומירה ביתר מע' מהני וצ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה ובית דירה דליכא פלוגתא בזה אך בסמוכה לעיר יש חולקים כמ"ש סי' שנ"ט דרחבה אסורה ע"ש והג"א ס"ל דרחב' שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה אלא שבנאה בתים סביבם ומוקפת מאילי' כמ"ש ב"י סי' זה בשם הריטב"א כנ"ל:

שבנה בו בית. קודם שהוקף כמ"ש ס"א, כתב המבי"ט ח"א סמ"ח דאם א' מצדי הקרפף הוא בתים חשיבי כותלי הבתים מוקף לדירה אף על גב שנעשו לתוכו מ"ד אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה ע"כ ועמ"ש ס"א וכ"מ מפירוש רש"י בעובדא דאפדנא ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל דלא נעשי' לבראי אלא לגואי עססי' זה ומשמע בתו' דף כ"ד דצ"ה מהני כמו מחיצה עסי' שס"ב ס"י:

שהשלימו לי' מותר. דפנים חדשות באו לכאן:

אין בגובה העפר י'. דאם יש בגובהו י' שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג"ט:

חוזר ולוקח. אף על גב דנעשית מחיצה מאילי' שרי כמ"ש ס"ח (שם) וא"ל דלא תיהני הכא הואיל ועיקר תקנתו ע"מ לפנותו דמה בכך ארנקי נמי עתיד ליטלו משם בודאי ואפ"ה הוי ביטול כמ"ש סימן שע"ב סי"ו ובגמ' שם ומה לי אם מכוין כדי לפנותו או אם עתיד לפנותו (ת"ה):

לא הוי מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות ה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו (מ"מ בשם רשב"א) ועב"י משמע דבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:

ויהיה מוקף. כלו' שפתח לו בית קודם שעשה השני':

אלא סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור, יותר מסאתים אסור דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי קרפף ואסור לטלטלן דנפרץ במלואה למקום האיסור:

ממנו ומן החצר. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפי' הן של אדם א' אסור לטלטל לבית (ב"י ריטב"א) והגנה והחצר מצטרפין (ב"י מרדכי) וכמ"ש ס"ט:

אוסר כל החצר. דה"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:

ממנה לבית. משמע דמחצר לבית שרי אבל בטור כ' אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכ"כ המרדכי דאע"ג דמות' לטלטל מחצר לקרפף כמ"ש רסי' שע"ב מ"מ לענין כלי הבית ה"ל החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו ואסו' להכניס מחצר לבית ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגנה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב להיות לה שם בפ"ע מרדכי ותוס' וכ"מ בגמ' ע"ש:

י' טפחים. דפחות מי"ט ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן (מ"מ) ודע דבעמקן י' לא אסר החצר משום נפרץ במלואו דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רסי' שנ"ו:

הקרפף אסור. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מי' דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במלואו כמ"ש ס"י (הג"א ותו') עססי' ש"ס:

אם הוא יותר מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות אחד עם החצר לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש בסימן שע"ב:

ובלבד שלא יהא אורכו כו'. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים:

לא הוי מיעוט. שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות:

אם אין בו אלא סאתים מותר. כיון דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה ה"נ שרי ואע"ג דמקום זריעה קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם אפ"ה לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא דקי"ל כר"ש דאמר רשות חצר וקרפף לא אסרי אהדדי לענין כלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו תוך הבית עכ"ל רש"י ונראה שיש ט"ס וצ"ל אע"ג דלאו דחד גברא כו' ע"ש ברש"י ומשמע דבנזרע מיעוטו עכ"פ מקום הזרוע אסור דאין שם דירה עליו אבל ביותר מסאתים הוי כרמלית ואין היתר מחצר לכרמלית בשום דבר לכ"ע ומבואר בדברי הטור דסאתים ופחות מסאתים שוין הן ע"כ מ"ש כאן בש"ע אפי' אין בהם אלא סאתים הכוונה ה"ה פחות מסאתים:

מי שיש לו גינה וכו'. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגינה ואם יש גדר ביניה' החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם הוא סאתי' או פחות מותר לטלטל בתוכה אפי' כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א זה בסימן של"ו מטעם אחר ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך הוקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה:

אסור להוציא ממנה לבית. משמע אבל מחצר לבית מותר אע"ג דהגינ' אסור בו בעצמו ממנו לבית מ"מ אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האסור אלא באסור מצד עצמו:

כתוב בטור אפי' אם הקירוי הוא משופע דחשבינן כאלו מחיצה כו'. עמ"ש ע"ז בסי' שס"א:

מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות א' עם החצר לכלים ששבתו בתוכה ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש סי' שע"ב:

וקטין. כגון שהוא ארוך מאה אמה ורוחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' אמה:

אמה. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים. אבל פחות מאמה אחת שרי. מ"א:

סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אע"פ שאין דר שם בקביעות. הג"מ ועיין מ"א:

בית דירה. קודם שהוקף עיין מ"א:

עשרה. דאם יש בגובה יו"ד שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג' טפחים:

מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות וה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו ועיין ב"י דמשמע דדבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:

סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטיל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור עיין מ"א וט"ז. ובתשובת חכם צבי סי' נ"ט וסימן נ"ז ועיין יד אהרן:

אסור. דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי כחצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם וה"ל כנפרץ במלואו למקום האיסור:

גנה. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגנה. ואם יש גדר ביניהם החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם היא סאתים או פחות מותר לטלטל בתוכה אפילו כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א בסי' של"ו ס"ג מזה לאסור מטעם אחר ע"ש. ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך היקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה. ט"ז:

לבית. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפילו של אדם אחד אסור לטלטל לבית ב"י ריטב"א והגינה והחצר מצטרפין. ב"י מרדכי:

החצר. דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:

ממנה. משמע אבל מהחצר לבית מותר אע"ג דהחצר אסור בו בעצמו אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האיסור אלא באסור מצד עצמו. אבל בטור כתב אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכתב המ"א ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגינה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב לה בפ"ע ע"ש:

טפחים. דפחות מיו"ד טפחים ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן ועיין מ"א:

הקרפף. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מיו"ד דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במילואו הג"א ועיין ססי' ש"ס:

סא כגון גנות. מתני' י"ח א' כ"ג: ופרדסים. כ"ה ב': ובורגנין. כ"ב א': שאינן עשוין: שם. וט"ו א' ק' א': יותר מד"א. שם ושם וצ' א': אבל אם. שם ושם ככל מש"ל: שהוא שיעור: כ"ג א' ב': בין שהוא. שזהו כוונתן באמרם בית סאתים: אמה. מתני' שם וגמ': ואם הוקף. ס"א א' פ"ב א': וי"א כו' דרגילין. כ"ד א' וכמ"ש תוס' כג א' ד"ה ובלבד. ומה שפרש"י כו': וי"א עוד. ה"ה בשומירה ובית דירה: שם בהג"א וטעמו מדר"י ב"ב נלמד לדידן ביתר מבית סאתים: וי"ח על כ"ז. תוס' הנ"ל והוכיחו בשלש הוכחות דלר"י ב"ב לא מהני ביתר מבית סאתים וה"ה לדידן והוכחה אחרונה מוכח לר"ע ג"כ דלא מדפריך בגמרא ר"ע היינו ת"ק והא צ"ל ובלבד לאשמועינן ובלבד כו' כאן א"צ כלום דלת"ק מ' דבכ"ע לא מהני בין לפירש"י ת"ק דמתני' וכ"ש לפי' תיס' דת"ק ריב"ב דלדידיה יותר מסאתים בכ"ע אסור אלא ודאי גם לר"ע בכ"ע אסור וכן הסכים ב"י וב"ח דלא כמ"א ומה שהשמיט בהג"ה שומירה ובית דירה דס"ל דשומירה ודאי לא קי"ל כהג"א כמ"ש בס"ב בית דירה וע' ברא"ש שם אבל למאי דפרישית בשומירה וב"ד כו'. וכן בית דירה היינו הוקף ולבסוף פתח וזה ודאי ג"כ לא קי"ל כוותיה ועמ"א: זה שבנה. כ"ה ב' עמ"א:

ס"ב או. כ"ז א': או אמה. שם: י"א כו'. עד שיתמעט עבפ"ז ע"ז א' ב': ורוחב כו'. תוספות שם ד"ה אם יש כו' דכל למעטו שיהא מראש האצטבא עד ראש הכותל פחות מי"ט צריך ד' על ד' ע"ש: באורך עשר. ל"ד אלא יותר כנ"ל בש"ע: ואם אין. דאם העפר גבוה י"ט לא נפרץ כלום שהרי כאן מחיצה חדשה כמש"ש כ"ה פחות מג' או על שפת התל כו' אבל כאן שאין גבוה י' לא בעפר ולא בחומה שעל העפר הרי הכותל כאילו שנפרץ כולה וכמש"ש ע"ח א' כותל תשעה עשר כו' וכ"כ בתה"ד בהדיא שאין תקנה מועיל אלא לכותל י"ט דלא כמ"א סק"ז: ואף אם חוזר. שם כ"ה א' נבלעו כו': הואיל ובטלו. בפי' כמ"ש בסובה ג' ד': שבת אחת. כדעת רש"י שם: ויש חולקין. כדעת ר"ח שם וע"ש ברא"ש וראייה לרש"י בעירובין ע"ט א' הנח איסור שבת כו': אא"ב אין. ר"ל שיבטל בפי' לעולם דאין עתיד לפנותו לא מהני כמש"ש וכ"ז אין מובן לי כלל דהא אמרינן צ"ג ב' גידוד חמשה כו' וגם שם לענין המיעוט צריך שלא יהא השליבה התחתונה שלשה ואין בין זה לזה ג' ועוד לדבריו למה לא מצא תקנה קלה בסולמות יותר מעשר דזה ודאי טפי מהני מתקנתו ול"ק כל הקושיות הנ"ל וכמש"ש נ"ט ב' סולם תורת פתח עליו וכן שם ע"ז ע"ח ואף ע"ג דשם ס' א' כותל שרצפו בסולמות כו' היינו להקל כמ"ש רש"י שם אבל איני מודה גם בזה דל"ד כלל וכלל לשם ועבסי"ד קרפף כו' שע"י בטלה מחיצה ראשונה כו' חוזר לאיסורו והרי שם כאילו נפרץ הכותל הראשון ואעפ"כ לא מהני וחוזר לאיסורו ואף לאותו שבת אינו מועיל כנ"ל ועל המ"א צ"ע שכתב בס"ק ז' דאם יש בגובהו כו'. א' דהא כאן הניח אצל הכותל וג"כ לא עיין בסי"ד:

ס"ג תל. ר"ל דאם הוא יותר מב"ס אין מטלטלין בו אלא בד"א כמש"ש ט"ו נ' ב' ואם הקיף עליו לדירה מהני. כ"ה א' וע"ש בתו' ד"ה שאם כו':

ס"ד אפי' יש כו'. מדקאמר אח"כ בנה בה עמוד כו': וה"ה לחופר. ה"ה בשם הרשב"א וע' רש"י שם ד"ה באילנות כו' וכתב שם ומזה הטעם ה"ה לחופר כו' דג"כ דרכו הוא וכוונתו לתרץ קושיית תוס' שם כ"ב א' ד"ה בור:

ס"ה בנה בו כו'. בכל אלו השלשה סעיפים פסק הטוש"ע כרבא לגביה דרבה וכרב שימי דמתני לקולא ואע"פ שכ' הרא"ש בשם ר"מ שם ופ' ר"ת ז"ל דלית הלכתא כרב שימי אע"ג דקי"ל ה' כדברי המיקל בעירוב ה"מ בתנאי אבל באמוראי לא כו' ועוד כו' הא חזר בו ר"מ משני הסברות כמש"ש הרא"ש אח"כ וכתב ר"מ ז"ל מדבריו למדתי כו' ע"ש ופסק כרבא ואע"ג דרא"ש דעתו שם לפסוק כרבה היינו לפי סברתו בתחילה לפסוק דלא כרב שימי אבל לפי המסקנא דפסק כרב שימי א"א לפסוק כרבה דא"כ אפי' הרחיק פחות מג' הועיל דהא ודאי ליתא דהא כתב הרא"ש שם והלכתא כמ"ד אין מועיל דקאי רב ששת בשיטתיה והלכתא כרב ששת כו'. אבל הרמב"ם פ' כלישנא קמא דלא ס"ל הלכה להקל באמוראי כמ"ש המרדכי והג"מ והג"א ס"י ד"ה מכאן כו' והוכיחו ממש"ש מ"ז ב' והא שמואל ור"י כו' אבל חומרו קולא הוא ופ' כרבה ובבנה עמוד ועשה מחיצה אין נ"מ אלא בטחה טיט ותליא זה בזה דאם הלכה כרב שימי ע"כ הלכה כרבה דר"ש ורב המנונא ס"ל כוותיה כמ"ש הרא"ש שם אבל ללישנא קמא הלכה כרבא דמאביי ואילך הלכה כרבא כמ"ש הרא"ש שם וע' ברא"ש עוד שיטה אחרת לר"מ וראב"ד שפ' כלישנא קמא וכרבא ובהג"א בשם א"ז פ' כלישנא בתרא וכרבה. אבל הרא"ש תי' שם קושיית הר"מ דדוקא במקום דלא איתמר כללא כו' וצ"ע לשיטתו שכתב בפ"ה ס"ג בשם הר"מ דהלכה בעירובין להקל אפי' יחיד נגד רבים ואין לך כללא כמו זה דיחיד ורבים הלכה כרבים שפריך בפ"ק די"ט פשיטא יחיד ורבים כו' ובכ"מ וכ' במרדכי שם ומכח זה פ' בה"ג כר' יוחנן באבל במ"ק כד א' דלא כרב ושמואל וכ"כ תוס' שם ד"ה הכי כו' ואע"ג כו' והוא סותר לתי' הרא"ש דהא באבל קי"ל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש תוס' בעירובין שם מ"ו א' ד"ה דאמר כו' ע"ש אלא שי"ל כדברי תוס' בכתובות ד' א' סד"ה אבל. ואור"י כו' וכ"כ הרא"ש שם במ"ק אבל דברי תוס' סותרין זה את זה שכתב ס"ו א' ד"ה יפה כו' י"א כו' וכדברי המיקל כו' וכ"כ הרא"ש שם ומדברי תוס' זה הוכיח המרדכי והג"א בשם ר"מ דס"ל אפי' בפלוגתא דאמוראי וכתב ואין נראה כנ"ל מהא דשם מ"ז ב':

ס"ו באורך עשר. ל"ד אלא יותר מעשר כנ"ל בס"ב:

ס"ח אפי' על. ע"ש תוספות ד"ה שאם:

ס"ט אפי' אין. שם כמאן כר"ש כו' לר"ש נמי כו' ועמ"א דל"ד ב"ס דאפי' פחות מב"ס וכמ"ש שם בגמ' אלא אי איתמר כו' דלא הוי ב"ס ואפ"ה בנזרע רובו אסור ובזה אין חילוק בין ר"ש לרבנן וע' תוס' שם ד"ה לא ובנזרע רובו כו':

ס"י מי שיש. צריך להקדים ד' הקדמות לזה הסעיף. א' שזרעים מבטלין דירת החצר כמו שמבטלין דירת הקרפף ככ"ל בס"ט אע"ג שברא"ש מסופק פ' הטור לחומרא. ב' שדין סאתים ופחות דין א' להם לענין כלים ששבתו בבית דאין סברא לחלק בין ג' משהויין כמ"ש תוספות שם ד"ה לא אמרן רק בדבר א' שיתבאר בסמוך. ג' בנזרע מיעוטו השאר הוי נפרץ במילואו ואסור כמו המיעוט בין אם המיעוט יותר מב"ם כמש"ש כ"ה ב' בין אם הוא בית סאתים לאסור לטלטל כלי הבית וכמ"ש תוספות פ"ט א' ד"ה רב אמר. א"נ פלוגתייהו כו' ובזה חלוק פחות מב"ס מן ב"ס דפחות מב"ס אין אוסר המילואו כמש"ש אלא אי איתמר כו' ע' תוספות שם ד"ה הנ"ל. ד' דנזרע רובו דין גודל כל החצר כדין גודל החלק של נזרע מיעוטו וכמש"ש כמאן כר"ש כו' כאן כו' וה"ל קרפף כו' אבל אם אין בכולו יותר מב"ס מותר כלי החצר: אפי' אין. ל"ד דאפי' פחות כנ"ל: ממנה. משום פחות מב"ס כנ"ל אבל ב"ס אפי' מחצר אסור ועמ"א:

סי"א אפי' כו' ואפי'. שם:

סי"ב מותר. כדברי המיקל. הרא"ש שם וכנ"ל:

משנה בעירובין כ"ב וכר"ע שם

במשנה וכרבי יוסי

שם

שם במשנ'

שם

בגמרא כ"ד וכרב נחמן שם בשם שמואל

שם רבי יהונתן

שם בגמרא כ"ד בעיא ונפשטא

ממשמעות הגמרא מהא דר' חסדא שם ל"ה

פשוט

שם בגמרא

שם וכלישנא קמא וכרבא

שם כ"ה וכרבא הראב"ד והרז"ה

שם וכר' ששת הרא"ש ורמב"ם פרק ס"ו

שם אבעיא ונפשטא

שם בי"ד כר' נחמן וכ"פ הרא"ש וכן נראה מדברי רמב"ם פרק ט"ו

שם וכלישנא בתרא לקולא רא"ש ורמב"ם בפט"ו

טור לדעת הר"מ

שם כרבא

שם כאמימר

שם בפירוש רש"י

שם כ"ה וכרבא וכגירסת רמב"ם בפט"ו וכמ"ש הרא"ש לדעת האור זרוע

שם גרסי' ארזיל' וכפירוש רש"י

שם וכפירוש רש"י

שם כההוא עובדא דבוסתנא כפירוש ר"ח