דיני גזוזטרא ובית הכסא - שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ה

וחלון פתוח. דאל"כ הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית בסי' שמ"ו ס"ב ועמ"ש סי' שצ"ג ס"ב:

עשה לה מחיצה. גבוה י' עסי' שנ"ו:

סביב הנקב. דאמרי' גוד אחית מחיצתא:

לשפוך. ואף על פי שהוא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי (זה שייך לדברי המחבר למטה זיז כ"ש ועושה בו נקב כו' וע' בא"ר ות"ש) ועושה בו נקב ובס' ראב"ן בעירובין כ' דממלא אפי' שלא כנגד הנקב וכן עיקר:

בספינה. משום דהמים כרמלי' הם והספינ' רה"י:

בתוך י' טפחים. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י' ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י' הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכ' לים ומן הים לתוכה (רש"י) כיון שעומד בכרמלית עסי' שמ"ה ס"ו וסי' רס"ו ס"ב מ"ש:

אויר מקום פטור. ואפי' למאן דאוסר בסי' שמ"ו סס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי:

יכול לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן):

קשורות. דכשאינן קשורו' לא מהני עירוב דמפסיק כרמלית אם הם ניידי וכיון שראויים לנוד אסור ואפילו נפסקו בשבת לא אמרי' בזה הואיל והותר' הותרה כיון דמפסיק כרמלית (מ"מ ספ"ג ותוספות שבת דף ק"א) עמ"ש סי' שס"ה אבל בסוף פ"ק דעירובין כתב הרא"ש דכשנפסקו בשבת מותרין וצ"ע ואפשר דס"ל דמוקפת היינו שמוקפת מחיצה כמ"ש המ"מ להרמב"ם ועמ"ש רסי' שע"ד:

זו בזו. וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים (ירושלמי):

גבוהים מן המים. דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור, ואף על גב דבר"ה אסור בדיוטא א' כמ"ש ססי' שמ"ו בכרמלית שרי ועיין בש"ג ומשמע שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכ' סי' שמ"ו סס"א וכ"כ הב"י:

עשוי' להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב ולצניעות מקרי כגון שעשאה למעלה:

פחות מג'. פי' סמוך לנקב דאז הוה כלבוד והוי חורי רה"י (כ"ה במרדכי) וע' בהג"ה ס"ג:

הצוא' הוי מקום פטור. דאינ' רחבה ד' ומיירי שמפנ' ממש על הצואה ואף על פי שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:

דאין מקום פטור בכרמלית. ול"ד לסי' שע"ב ס"ו דכותל שאין בה ד' הוי מקו' פטור דשאני התם שהכותל חולקת הרשויות (ד"מ):

מים שאין עמוקי'. וב"ח הביא תו' שבת דף ק' ועירובין דף פ"ז דשרי במחיצה תלויה אפילו אין עמוקים י' דלא מקרי ר"ה אא"כ רבים בוקעים בו וכ"מ בגמ' דפריך לרב הונא דסגי בזיז ניחוש דלמא לא הוי י' משמע דלר"ח דס"ל דעוש' מחיצה תלויה ניחא ע"ש ועמ"ש סימן שמ"ה סי"ד ועססי' שנ"ו:

ואינה רחוקה. דברחוק' ד' טפחים לא אסרי אהדדי שאין יכולה להשתמש אלא בזריקה:

שעשתה לבדה. א"כ האחרת משמשת שלא כדין אפי' בחול:

בשתיהן בשותפות. ומ"מ כל אחד משמש בשלו:

גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעל' מן המים ויש שם נקב באמצעיתה וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המי' שהם כרמלית לרשות היחיד ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רה"י דאמרי' גוד אחית:

ד' על ד'. דכל מחיצ' העשוים לפחות מחלל ד' אינה מחיצה כ"כ ב"י בשם רש"י ותו':

מותרים גם לשפוך ממנו. לאפוקי מחד מ"ד דס"ל לשפוך אסור מפני שהנהר מוליכים המים חוץ למחיצת הגזוזטרא:

שהקילו בספינה. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא הוא דאמרי' גוד אחית אבל בספינ' יש עוד קול' דאין צריך אפ ' מחיצות. אלא אמרי' כוף הצדדי' כאלו היה שם מחיצות ואח"כ אמרי' גוד אחית:

זיז כל שהוא ועושה בו נקב כו'. דבר זה הוא תמוה ואין בו ישוב ונעתיק הסוגיא איתמר ספינה רב הונא אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא (פירש"י ממלא מן הים ומכניס לספינה) קסבר כרמלית מארעא משחי' פירש"י שיעור איסור כרמלית הוא עד י' משחי' להו מקרקעי' הים ואוירא שהוא למעלה מי' דאפי' הן מים הוה מקום פטור הלכך בהתירא קא שקיל לכתחלה ובדין הוה דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי דליהוי ליה הכירא ור"ח ורבה בר רב הונא אמרו עוש' מקום ד' קסברי כרמלית משפת מיא משחי' מיא ארעא אסמיכתא היא ואי לא עביד מקום ד' ממלא מכרמלית לרה"י ופסקי' כר"ח ורבה אלא דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל המים קי"ל כר"ה דסגי בזיז כל שהוא והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני הספינה והיינו למעלה מי' שהוא מקום פטור שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו. וכתב המ"מ פט"ו וז"ל ושאלו המפרשים מקום ד' זה מהו מועיל שהרי אם הוא תוך י' לשפת הים דינו ככרמלית והספינה רה"י ופי רבינו הרי שדרך הזיז ממלא כלומר שהזיז הוא חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא וכיון שהוא מקום חשיב אמרינן כוף הצדדים וגיד אחית כאלו הן עד שפת המים והכל רה"י עכ"ל מבואר כוונתו דדוקא במקום שצריך ד' בעינן מילוי דרך הנקב משום דקשה הא מפיק לרה"י מכרמלית דכיון שאין י' מן המים והמקום ד' שעושה הוה שם כרמלית מן המים למקום ד' שעושה ומה מועיל מקום הד' הזה ע"כ צ"ל שיש שם נקב והמקום הוא חשוב הוה כאילו יש שם מחיצות סביב הנקב נמצא שאותו המקום שיש שם מחיצות מצורף לדופן הספינה והוי רה"י כמו הספינה וא"כ מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה דמפיק ממקום פטור לכרמלית ומותר בזיז כל שהוא משום היכרא בעלמא א"צ שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם דהא בזה קי"ל כרב הונא דס"ל סגי בזיז כל שהוא ושם אמרי' בהדיא בגמרא בדין הוא דזיז נמי לא נבעי אלא משום הכירא בעלמא ולהיכרא ל"צ שיעשה נקב באמצעו וא"כ א"צ שיהו שם מחיצות ול"צ לומר כוף ותו דמחיצה שם לא מעלה ולא מוריד דהא כל מחיצה שאין עשויה לחלל שיש בו ד' אין מועיל כלל כמ"ש בתחלת הסעיף זה בשם רש"י ותו' וכאן לא הוה אלא כל שהוא נמצא דמ"ש המ"מ בשם רבינו האי שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז שיש בו ד' על ד' וז"ש הטור והרמב"ם אבל אם הוא למעלה מי' מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא כו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש ברישא מתוך י' אלא ודאי הכונה שדרך אויר מקום פטור ממלא דהיינו האויר שלמעלה מדופני הספינה ובטור כתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור כ"ז נראה ברור ופשוט אלא שהב"י ומ"מ הבין שכוונת הרמב"ם שגם הזיז כל שהוא צריך בו נקב וימלא דרך שם. ולישנא דרבינו האי שמביא המ"מ אטעיתי' שסבר מ"ש המ"מ שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז כל שהוא ולא עיין יפה דכל הפשט אינו הולך בדרך זה אלא גם מקום ד' קרוי זיז ועוד כתב המ"מ וז"ל וכבר ביאר רבינו דבר זה באמרו שהרי דרך מקום פטור ממלא נראה מזה שדרך הזיז נכנס הדלי עכ"ל ותקפה עליו משנתו של רבינו בעל ב"י ומ"מ בפירוש זה דאם תאמר שיש שם נקב ממילא תאמר שיש שם מחיצות הוה ע"ז שם רה"י כמ"ש המ"מ דהוה כולו רה"י ואי משום שאין בו ד' לא הוה רה"י ואין אתה מצרפו להספינה א"כ הוה כרמלית שהרי הדופן של הספינה הוא י' ממילא הדף שעושה אפי' אם יעשנו סמוך ממש לשפת הדופן מכל מקום מה שהוא אויר תחת הדף למים הוא כרמלית והדף מונח על הכרמלית ולאו שם מקום פטור בזה אלא מכניס דרך אויר כרמלית שתחת הדף להספינה שהוא רה"י אלא פשוט דהאי מקום פטור לא קאי על דרך הנקב דאין כאן נקב כלל אלא אאויר דלמעלה מדופן הספינה קאמר כמו שכתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור ומו"ח ז"ל כתב דמשמע מכל הפוסקים דלא בעינן נקב בזיז כל שהוא אלא מדברי המ"מ בשם רבינו האי למד כן הנה האמת אתו דבכל הפוסקים משמע כן אלא דמ"ש דמדברי המ"מ משמע כב"י גם הוא ז"ל שגג בזה דלא עלה זה על דעת המ"מ כלל: ולענין דינא יפה כוון מו"ח ז"ל והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' הוא שלא בדקדוק ולא תפסיה כן אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה וכמו שפירש רש"י בדברי רב הונא בהדיא כן ה"נ לר"ח ורבה בגבוה עשרה וזה ברור לכל מעיין בצדק:

ומימיו יכול לשפוך על כו'. זה קאי אאין גבוה עשרה בדופני הספינה דצריך מקום ארבע אבל לשפוך אין צריך זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו מה שאין כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוה זורק מרה"י לכרמלית ממש ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא כנלע"ד:

ואינה רחוקה כו'. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מ"ה אם עשו מחיצה לעליונה לבד בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא ליה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליה וכן אם עשו לשניהם מן השותפות כל אחת גילתה דעתה דסילק' נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה כ"ז שאין רחוק ביניהם ד"ט אבל ברחוק ד"ט אין התחתונה יכולה להשתמש בעליונה אלא תשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מי' ביניהם לא קפדי' דמשתמש ע"י זריקה אע"פ שהי' תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר אוסרת עליה:

גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוי כל שנגדה עד למטה רשות היחיד דאמרינן גוד אחית:

פתוח. דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כמו שכתוב בסימן שמ"ו סעיף ב'. מ"א ע"ש:

מחיצה. גבוהות י' עסי' שנ"ו:

לשפוך. ואע"פ שהיא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי. מ"א ע"ש:

בספינה. משום דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:

שהקילו. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא היא דאמרינן גוד אחית אבל בספינה יש עוד קולא דלא צריך אפי' מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היו שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית:

בתוך י"ט. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין יו"ד ואם אין מחיצות הספינה גבוה יו"ד הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה. רש"י כיון שעומד בכרמלית. מ"א ע"ש:

נקב. עיין ט"ז שהעלה שיעשה נקב בזיז והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' היא שלא בדקדוק אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה. וכ"כ הרמב"ם וז"ל אבל אם הוא למעלה מיו"ד מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא וכו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש בריש' כשהוא בתוך יו"ד אלא ודאי הכוונה שדרך אויר מקום פטור ממלא בהדיא ע"ש וכ"כ הב"ח:

לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין. ראב"ן. וכתב הט"ז נ"ל דזה קאי אאין גבוה יו"ד בדפני הספינה דצריך מקום ד' אבל לשפוך א"צ זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו משא"כ אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה יו"ד ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא עכ"ל:

קשורות. וצריך שלא יהיו ביניהם ד' טפחים. ירושלמי:

המים. דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ועיין מ"א:

להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב:

פחות מג'. פי' סמוך דאז הוי כלבוד והוי חורי רה"י מרדכי ועיין ס"ג בהג"ה:

פטור. דאינה רחבה ד' ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואע"פ שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:

עמוקים. וב"ח הביא תוספות דשרי במחיצה תלויה אפי' אין עמוקים יו"ד כ"כ המ"א ע"ש:

רחוקה. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מש"ה אם עשו מחיצה לעליונה בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא לה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליהם וכן אם עשו לשניהם מן השותפות ומ"מ כל אחד משמש בשלו וגילה דעתו דסילקה נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה וכל זה באין רחוק ביניהם ד"ט אבל רחוק ד"ט אין התחתונה יכול' להשתמש בעליונה אלא בתשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מיו"ד ביניהם לא קפדינן דמשמש ע"י זריקה אע"פ שהיא תשמיש קשה:

ס"א וחלון. הבית. כנ"ל סי' שמ"ה סט"ז וסי' שנ"ג ס"ב וכ"כ הרא"ש בפ"ט דעירובין על דין הגזוזטרא ע"ש: אא"כ. רש"י שם: והוא. רש"י שם וע' תוס' שם ד"ה עושה כו': ואין חילוק. מתני' שם וכפרש"י שם ועתוס' שם ד"ה בין כו': ועושה בו נקב כו' וא"צ כו'. המ"מ בשם ר' האי: כוף. כ"כ המ"מ. והלשון צ"ע מאי כוף הלא אין בו רק ד' והיה צ"ל אמרינן גוד כו': וה"מ כשהוא. שם ק"א א' וע"ש רש"י ד"ה אבל כו': מוציא זיז. כמו לרב הונא למעלה מעשרה מארעא: ועושה בו נקב. כ"מ במ"מ ודברי המ"מ צ"ע שם ואינו מובן וע"ש גם לדינא צ"ע ועט"ז: שהרי דרך. כיש מתירין דסי' שמ"ו סעיף א'. המ"מ ותוס' שם ד"ה ר' יהודה דלא כמ"א: ועיין לקמן. דשם כ' דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:

ב' ספינות. מתניתין שם ק' ב': או אא"כ. מרדכי שם וגמ' שם צ"ו א' ואפי' ר"ה מפסיק ביניהן וכמ"ש סי' שנ"ג ס"א: וצריכין לערב. בבא ראשונה שם ק"א ב' ועל בבא שניה שם צ"ו א' וערש"י וכנ"ל סי' שנ"ג ס"א: ס"ב בהכ"ס שעל. עירובין פ"ו ב' אלא משום כו' וע"ש תוס' ד"ה אלא. וע"ז סומכין כו' ואף שהתוס' כ' כן לשיטת רש"י שם דמסקנא כר"ה שם אבל לדידן דקי"ל כר' יהודה צריך שיקוע טפח דוקא בבור משום דאזיל דלי לאידך גיסא וכמ"ש ר"ח וע' ברא"ש שם משמו ור"ח כו' ואני אומר כו': ובלבד שתהא. כת"ק במתני' דלא כר"י שאמר לא תהא כו' ועתוס' הנ"ל: ואם עשה כו' וה"ה. שבת ק' ב' דשדי אדפנא כו': פחות מג'. פי' סמוך לנקב והוי חורי רה"י והוי כרה"י שבת ז' ב' ונופל מרה"י לרה"י ואע"ג שנופל ממנו אח"כ לכרמלית כחו בכרמלית כו': ואם נשבר כו'. שם פ"א ב' עירובין מ"א ב' ודוקא שנשבר בשבת אבל בלא"ה אסור. שבת שם הכי השתא וע' בתוס' סוכה ל"ו ב' ד"ה בשבת כו' ובשבת שם ד"ה מהו כו':

ס"ג אם. הג"מ ומרדכי שם: שלא התירו. שבת ק"א א' ב' ועירובין בכמה מקומות: אבל. שם: בכל כרמלית. ר"ל לאפוקי מדעת תוס' ורא"ש וכמ"ש רמ"א בסי' שנ"ז ס"ג ולאפוקי ממ"ש המרדכי שם על הדין זה דכאן כחו מותר אע"ג דכחו בכרמלית אסור וכמש"ש בהג"ה וי"א דאין כו' אבל כרמלית כו' ולשיטתו אזיל כמש"ש בס"א וס"ג ורמ"א לא הגיה כאן דמודה כאן: וי"א דאם. שבת ק"א א' וכנ"ל בס"א וכפי' תוס' שם ד"ה עמוקה כו' דאף בלא זיז מותר ולדעת הש"ע בס"א אפשר דכאן ג"כ צריך זיז שידוע דמהר"מ ומרדכי פוסקים כתוס' בכ"מ כמ"ש מהר"מ בתשובה. וצ"ע דאף להמתירין דוקא בנח על מקום פטור דהא רשות דרבנן לא קיל אלא במקום שברשויות דאורייתא פטור וכמ"ש היא גופה גזירה כו' וכמ"ש הרא"ש פ"ו דשבת וכמ"ש בסי' ש"נ ס"ד והוא פשוט בכ"מ והנה בשבת ח' ט' אמרינן לימא תהוי תיובתא כו' ואף ב"ע מודה בזורק דחייב וכשתעלה ע"ד שיהא מותר לטלטל ולזרוק לכתחלה מרה"י לכרמלית דרך למעלה מי' וע' תוס' ג' ב' ד"ה כאן כו' וי"ל כו' ואם איתא הדק"ל מאי קמ"ל הא אף בכרמלית גמור מותר לכתחילה כה"ג ושם צ"ז א' תנ"ה תוך כו' למעלה מי' כו' ודוחק לאוקמי כל הסוגיא דלא כהמתירין וכן מתני' דערובין פ"ז ב' גזוזטרא כו' וז"ש תו' בשבת ק' ב' ד"ה גמירי כו' מיהו כו'. אח"כ מצאתי שכן כ' תוס' שם ק"א א' ד"ה רי"א כו' ואפי' רבנן כו' ונראה דהלכה כרבנן וכ"ה ברשב"א שם דלכן הצריכו לרבר"ה ור"ח מקום ד' לר"י א"צ דיכול להשתמש דרך מקום פטור וחולק על הרמב"ם שכ' בס"א וה"מ שהוא כו' ודעתו של הרמב"ם כיון דגמ' מייתי סייעתא מר"י וכבר דחאו תוס' שם ולולי דבריהם נ"ל דר"י ורבנן ל"פ אלא בהניח על חודו של ספינה ובזה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל וק' לר"י כו'. ועוד צ"ע ל"ל לאוקמי בעירובין ל"ב ב' ובשבת ח' ב' כרבי הא גם לרבנן יכול להביאו דרך למעלה מי' וכעין שאמרו שם והא אי בעי מייתי דרך כו': וע"ל סי' שמ"ו דיש חולקין. עתוס' שם ד"ה ר' יהודה. וקשה לר"י כו' וי"ל כו': וי"א דאם. שם ז' א' ואף ע"ג דלא גביהי שלשה ואע"ג דקי"ל כרב אשי שם משום דמפסע פסע לה משא"כ כאן. מרדכי שם: די"ח וס"ל. מהא דעירובין ט' א': ולפי מה. דאם היה מקום פטור היה מותר לס' המתירין להחליף. וכמ"ש בערובין פ"ז ב' והא ר' יוחנן ברשויות כו' ההוא זעירי כו' ושם כה"ג בין ב' רשויות ועמ"א ס"ק ט"ז וט"ס מ"ש בכרמלית וצ"ל ברה"י: דאין מקום פטור ברה"י. מהא דשבת ז' ב': ב"ה העומד בין. עירובין פ"ו מתני' הנ"ל: דלא הוי. ר"ל אע"ג דכחו בכרמלית אסור לשיטתו מ"מ בחצר שאינו מעורבת מותר כנ"ל דלא כש"ע: וכ"ז דוקא. כנ"ל: הולכי ספינות כו' דהואיל. כמ"ש בסי' שמ"ה סי"ח:

ס"ד מים שאין. שבת פ"ב וערש"י בעירובין כ"ד ב' ד"ה שאין בעומקן כו' ומה שהקשה ב"ח מתוס' דשבת ק' ב' ד"ה עושה כו' ומתוס' דעירובין פ"ז ב' ד"ה אא"כ ל"ק על הב"י דתוס' אזלי לשיטתם דמדמי גזוזטרא לספינה אבל לפי תי' המ"מ בשם ר' האי כנ"ל בס"א מפני שאין יכול כו' ואף מחיצה תלויה א"צ אף לר"ח ורבה בר"ה א"צ לתי' התוס' שם ושם וכן קושית המ"א ס"ק י"ז מקושית הגמ' מ' דלר"ח דס"ל כו' ל"ק דהא אפי' מחיצה תלויה א"צ כאן וכנ"ל: וכ"ש אם. עירובין כ' א' כלום נעשית אלא כו':

ס"ה בין אם כו'. רש"י שם פ"ח א' ד"ה בסמוכה. ואני שמעתי כו': בשותפות. אבל כ"א מהן. * גמ' שם: וכ"ש אם. שם פ"ד ב': וכן אם עשו. שם פ"ח א' אי הכי כי עשו כו':

משנה בעירובין פרק י' וכפירש"י שם

רש"י פ"ו והתוס' שם באותו פרק

שם כ"ח איכא תרי לישני ופסק הרי"ף ורא"ש כלישנא בתרא דשרי

שבת ק' וכר' חסדא ורבה בר רב הונא

הרמב"ם בפ"ו וכן כת' ה"ה שם בשם רב האי והר"ן בפרק י"א דשבת

רמב"ם שם

שבת ק'

כ"כ התוספות והרא"ש על הא דתנן בור שבין ב' חצרות וכו' בעירובין ס"ו

מרדכי בפרק י"א דשבת והגהות בפט"ו מהלכות שבת

שם במרדכי

שם

הגהות מרדכי פ"י

טור ודלא כר' דימי

בית יוסף

משנה בעירובין פ"ז וכדמפרש לה רב וכפיר' רש"י שם בלשון ראשון

כדמפרש לה רב ששת שם

פירוש שהעליונה משתמש דרך התחתונה בנחת דאסרי עלה

טור ממשמעות הגמרא שם

שם וגם כן ממשמעות הגמרא