דיני בור ואשפה ברשות הרבים - שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ד

דיני בור ואשפה ברשות הרבים. שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ד - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.

אורח חיים · סימן שנ״ד
סעיף א׳
דיני בור ואשפה ברשות הרבים. ובו ב סעיפים:בור ברשות הרבים וחוליא סביבו אם עומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר למלאות ממנו לרשות היחיד אפילו אין החוליא גבוה עשרה ואם הוא רחוק ד' מרה"י אין ממלאים ממנו אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה:
סעיף ב׳
אשפה ברשות הרבים שגבוה עשרה ורחבה ארבעה אם היא של רבים מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה: הגה ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לר"ה ואתי לאתויי דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מאוסים (המגיד פ' ט' בשם הרשב"א) ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכים בר"ה:

מגן אברהם · אורח חיים סימן שנ״ד

א׳
בתוך ד'. דמקום פטור הוא כיון דלא דרסי ביה רבים:
ב׳
אין ממלאין. אפי' דרך חלון דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך חלון אויר ר"ה ואף על גב שאגודו בידו אסור כמ"ש סי' שנ"ב וא"צ למה שנדחק הריטב"א:
ג׳
החוליא גבוה י'. דאז הולך הדלי דרך מקום פטור ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה י' ואם הם בדיוטא א' אסור כמ"ש ססי' שמ"ז והעומד בר"ה וממלא מבור שהיא עמוקה י' ורחבה ד' חייב ולא חשיב אגודו בידו דהא עקר המים מרה"י לר"ה משא"כ הכא דלא עקר המים מר"ה וכשבאין באויר ר"ה הוי אגודו בידו:
ד׳
אשפה בר"ה. וא"צ עירוב כיון שאין בה דיורין:
ה׳
מאוסים. כלו' שא"צ להם:
נחלת הכלל · Magen Avraham

ט״ז · אורח חיים סימן שנ״ד

א׳
אם עומד בתוך ד' טפחים. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבור להכותל מקו' פטור ואע"ג דקי"ל תל ברה"ר שאין בו ד' לא הוה מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג' שאני הכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל ע"כ הוה מקום פטור באין בו ד' אע"ג שאין גבוה ג' כ"כ ב"י בשם ריטב"א וט"ס יש שם וצ"ל כמ"ש:
ב׳
ואם הוא רחוק וכו'. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרה"ר על כן צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה י' ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מי' ושם לא הוה רה"ר והוא ממלא מרשות היחיד לרה"י דרך מקום פטור שכל שלמעל' מי' ברה"ר הוה מקום פטור משא"כ אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך רשות הרבים ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה. וכתב ב"י שהריטב"א הקשה אפילו ברחוקה יהיה מותר אפי' בלא גבוה י' כיון שאגדו בידו דהיינו ראש הדלי כי מיית לה מרשות היחיד לרשו' הרבים נמי אפי' שבות ליכא כדאיתא בסוף פירקין דהיינו מ"ש בסימן שנ"ב ותי' בדרך דחוק כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל חילק דבסי' שנ"ב דיעבד הוא ולא נח ברה"ר אבל הכא לכתחלה קא ממלא הלכך אע"ג דאגודו בידו ה"ל כמטלטל מרה"י לרה"י דרך ר"ה להדיא ואסור עכ"ל ול"נ תמוה מאוד דאין כאן קושיא כלל דגם בסימן שנ"ב יש חשש דלמא נפל כלו ואתי לאתויי ד"א בר"ה לפיכך צ"ל שם באסקופה נדרסת ולא גזרי' כן משום בזיון כתבי קודש וכן לשאר תי' שם יש טעם למה לא גזרי' כן וא"כ כאן באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור דלמא נפיל כל הדלי מידו וילך למטה ויביאנו מרשות הרבים לביתו ושבות זה ודאי אסור זה נ"ל פשוט ונעלם ממנו כוונת הריטב"א בקושיתו:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר היטב · אורח חיים סימן שנ״ד

א׳
עומד. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבאר לכותל מקום פטור דפחות מארבע לא דרסי ליה רבים כלל. ט"ז:
ב׳
רחוק. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ע"כ צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה יו"ד ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מיו"ד ושם לא הוה רשות הרבים והוא ממלא מרה"י לרשות היחיד דרך מקום פטור שכל שלמעלה מי' ברה"ר הוה מקום פטור מה שאין כן אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך ר"ה ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה ועיין ט"ז:
נחלת הכלל · Torat Emet 357

ביאור הגר״א · אורח חיים סימן שנ״ד

א׳
ס"א ואם הוא רחוק. עסי' שמ"ה ס"ח ומכאן שעד ד"ט הוי ר"ה:
ב׳
ס"ב ולא חיישינן. דלכך נקט במתני' אשפה ולא סלע או תל:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר הגולה · אורח חיים סימן שנ״ד

א׳
משנה בעירובין צ"ט וכאוקימתא דרב הונא
ב׳
משנה וגמרא שם
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

על הסימן הזה

שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ״ד, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל