א׳
שלא יעבירם. ואם העביר חייב (מ"מ ראב"ד):
דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״נ
דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות. שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״נ - 3 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן ש״נ
סעיף א׳
דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות. ובו ג סעיפים:עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן ובלבד שלא יעבירם ארבע אמות ולא חיישינן שמא יביאם אליו כיון שאינם צריכין לו במקום שהוא עומד שם הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים ליטול מפתח ברשות היחיד ולפתוח שם וכן מרה"י לרה"ר אבל לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם או איפכא אלא אם כן יכנוס ראשו ורובו למקום שהוא שותה דכיון שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברה"ר ולשתות בכרמלית או איפכא ויש מפרשים דחפצים הצריכים לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות בהם אף ע"פ שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד ושאר טלטולים חוץ משתייה אפילו כלים נאים מותר לטלטל שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו:
סעיף ב׳
לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין או ירוק ברשות היחיד או בכרמלית או איפכא אפילו אם הוציא פיו ואמתו לחוץ:
סעיף ג׳
רוקו שנתלש מפיו ומוכן לזרקו יש מי שאומר שלא יהלך ד' אמות ברשות הרבים עד שירוק:
מגן אברהם · אורח חיים סימן ש״נ
ב׳
למקום שהוא שותה. וא"ת כששותה הוי הכנסה כמו משתין ורק בס"ב י"ל כיון שנתנן בפיו הוי מקום פטור כיון שהוא במקום אחר ופיו במקום אחר משא"כ במשתין ורק והא דלא גזרינן שמא יוציא להדיא כמ"ש סי' שמ"ו ס"א דהכא א"א לשתות בלא הנחת פיו וק' דגבי ידו נמי נימא הכי אם מושיט' לחוץ נעשה מקום פטור וכשמניח החפץ ברה"ר לפטור וי"ל דהתם לא הניח הכלי לידו ממקום אחר אחרי שהוציאו לרה"ר וה"ה גבי רוק משא"כ בשתיה שנתן המים לתוך פיו ע' ברא"ש:
ג׳
או ירוק. ואם השתין או רק חייב דמחשבתו משוי ליה מקום וה"ה לזורק בפי הכבשן או בפי הכלב:
ד׳
הוציא פיו כו'. זהו ספק בגמ' אי אזלינן בתר עקירה או בתר הוצאה:
נחלת הכלל · Magen Avraham
ט״ז · אורח חיים סימן ש״נ
א׳
ובלבד שלא יעבירם ד' אמות. פירוש אע"פ שהוא עומד ברה"י רק שבידו מוליך חפץ ד' אמות ממקום זה שהוא מונח עד סוף ד' אמות ברשות הרבים:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר היטב · אורח חיים סימן ש״נ
א׳
יעבירם. ואם העביר חייב. ראב"ד:
ב׳
וישתין. ואם השתין או רק חייב דמחשבתו משוי ליה מקום וה"ה לזורק בפי הכבשן או בפי כלב. מ"א:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · אורח חיים סימן ש״נ
א׳
ס"א הלכך מותר. מתני' ק"א א' וכמש"ש צ"ט רישא רבנן כו': דכיון. שפירש"י שם: וי"מ. דלשון בחפצים מ' כדברי רמב"ם ומשמע דבשאר אפי' בצריכין מותר:
ב׳
ס"ב או בכרמלית. דכאן מודה רבא: ואמתו. שם בעי רבא כו' ומ"ש פיו עתוס' כ' א' ד"ה לא. וי"ל דלא כו' ולפי מ"ש הרי"ף בפ"ו דשבת וש"ע בסי' ש"ג סכ"ג ה"נ בכרמלית מותר בכה"ג:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר הגולה · אורח חיים סימן ש״נ
א׳
משנה עירובין צ"ח וכתנא קמא
ב׳
שם בגמ' צ"ט אמשנה דלא יעמוד וכו' וישתה וכו'
ג׳
שם במשנה
ד׳
משכה שם צ"ט
ה׳
שם בגמרא וכרבא
ו׳
ה"ה כפט"ו בשם י"מ וזה דעת הרמב"ם שם
ז׳
הרב המגיד לדברי הרמב"ם שם
ח׳
משנה שם צ"ח
ט׳
הרא"ש בפרק ו' דשבת לכ"ע
י׳
שם בעיא ולא נפשטא וכתבו התוס' שם בעירובין צ"ג דאסור להוציא
י״א
טור וכר' יהודה במשנה שם צ"ח דמשמע דלא פליג תנא קמא אהא
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
על הסימן הזה
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״נ, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל