שולחן ערוך - אורח חיים · סימן שמ״ט

דין ארבע אמות ברשות הרבים. ובו ה סעיפים:כל אדם יש לו ארבע אמות ברשות הרבי' שיכול לטלטל בהם ומודדים לו באמה שלו ואם אמתו קטנה נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים [וע"ל סי' שצ"ו]:

ארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן שנמצ' שהם חמשה אמות ושלשה חומשין ויש מי שאומר שמארבע אמות עד חמשה ושלש חומשים פטור אבל אסור:

מותר לו לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שאצלו בתוך ארבע אמותיו וחבירו לחבירו שאצלו אף על פי שהחפץ הולך כמה מילין ברשות הרבים ובלבד שלא יוציאנו חוץ מתחום שלו ויש מי שאוסר [ועיין לעיל סי' ש"א סעיף מ"ב]:

היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה כגון שיש ביניהם ו' אמות מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא כל אחד מתוך שלו לתוך של חבירו היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם כגון שבין שנים החיצוני' שמונה אמות האמצעי מותר עם כל א' מהחיצונים במה שארבע אמותיו מובלעים בתוך שלו ושנים החיצונים אסורים זה עם זה:

אסור להוליך חפץ פחות פחות מארבע אמות ואפי' בין השמשות ואפי' בכרמלית: