דין המושיט מרשות לרשות - שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ״ח
דין המושיט מרשות לרשות. שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ״ח - 1 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן שמ״ח
סעיף א׳
דין המושיט מרשות לרשות. ובו סעיף אחד:היה עומד ברשות היחיד והוצי' ידו מלאה פירות לרשות הרבים בתוך עשרה בשוגג מותר להחזירה לאותו חצר ואסור להושיטה לחצר אחר ואם במזיד אסור אפי' להחזירה לאותו חצר ויש אומרים דהני מילי כשהוציא' מבעוד יום אבל אם הוציאה משחשיכה מותר להחזירה שמא ישליכה מידו ויבא לידי חיוב חטאת במה דברים אמורים כשהוציאה לרשות הרבים אבל אם הוציאה לכרמלית בכל גוונא מותר להחזירה:
לחצר אחר. הרמב"ם כתב דוקא כשהית' כוונתו מתחלה להוצי' לחצר ההוא אסור להכניסה לשם כדי שלא תתקיימה מחשבתו שחשב בשעת שגגה אבל ברש"י משמע אפי' נתכוין להוציא' לר"ה אסור להושיט' לחצר אחרת דחיישינן דלמא זימנא אחרית' שדי להו לר"ה ע"ש. וכששני החצירות בדיוטא א' לכ"ע אסור כמ"ש בסי' שמ"ז וכ"ה בתו':
ב׳
במזיד אסור. דקנסוהו רבנן:
ג׳
חיוב חטאת. כלומר איסור דחיוב ליכא אלא אם כן תחלתו וסופו שגגה:
ד׳
בכל גוונא מותר. דאל"כ ה"ל גזירה לגזירה [ב"י] וצ"ל דקאי אשוגג ומותר להושיט' אפי' לחצר אחרת ולא גזרי' שיוציא ידו פעם אחר' דהא ליכא איסורא דאוריי' אבל במזיד אסור מטעם קנס ולא מטעם גזירה כדאי' בגמרא ומ"מ צ"ע דהא התו' כתוב בד"ה ומאי שנא דאפי' אין בין החצירות ר"ה אסור להושיטה לחצר אחרת ומ"ש דגזירה לגזירה היא הלא הרבה פעמי' מצינו בגמ' גזיר' לגזירה (עססי' שמ"ט וסי' ש"ח ס"מ ובטור וב"י שם עסי' שנ"ג) ואמרי' כולה חדא גזיר' היא ואפשר דס"ל להרב"י כתירוץ ראשון של התו' ומ"מ צ"ע דעכ"פ ה"ל להביא דבריהם, המפנה חפצי' מזויות לזויות ונמלך והוציאן פטור שלא הית' עקירה משעה ראשונה לכך, היה קנה בידו והגבי' הקצה הא' והקצה השני מונח בארץ וחזר והגבי' הקצה השני אפי' כל היום כולו פטור שהרי לא עקר החפץ כולו מן הארץ ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחל' ד"א לסוף ד' חייב שהמגלגל עוקר הוא ועיין פ"ז דפסחים:
חיוב. כלומר איסור חטאת דחיוב ליכא אלא אם כן תחלתו וסופו שגגה. המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך היה קנה בידו והגביה הקצה הא' והקצה השני מונח בארץ וחזר והגביה הקצה השני אפי' כל היום כולו פטור שהרי לא עקר החפץ כולו מן הארץ ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ד' אמות לסוף ד' חייב שהמגלגל עוקר הוא. מ"א:
ס"א בתוך' כו'. כתירוץ הראשון דשם וכ"ש לתי' האחרים כמ"ש אידי ואידי למטה כו': מותר כו'. כתירוץ האחרון וכדבעא כו': ואם במזיד כו'. כתירוץ הא בשוגג כו' וגם לתי' האחרון כן מדקא' אידי ואידי בשוגג ולכן לא הביאו הרי"ף אלא תי' זה שכולל כל התי': וי"א. כתירוץ אדרבא איפכא וגם לתי' אחרון צ"ל כן דאל"כ הדק"ל כמ"ש תוס' שם ד"ה בשוגג עד וא"ת וכ' הרא"ש שלא כ' הרי"ף שסמך על פשיטות דרב ביבי והר"ן כ' דאפשר שסבר כרש"י ד"ה בשוגג. ולאיסור נמי כו' ור"ל שאין הקושיא מדאסרי' משחשכה אלא מדלא משני איפכא וז"ש אדרבה כו' ומדלא כו': להחזירה. דוקא דומיא דרדיית הפת דלא נתקיימה מחשבתו. רשב"א ור"ן שם: בד"א. ומה שדקדק מלשון לר"ה ע' ברא"ש פ"ו דשבת סי"ד ולקמן סי' ש"נ ס"ב. ולמד כן מדברי רבא י"א ב' אבל ל"ד דשם מבע"י לרבא מותר כמש"ש מאי לאו בע"ש לא בשבת וכן המסקנא וכמש"ל סי' רנ"ג ס"ו וכאן אסור וכן עיקר וע' תוס' דחולין ק"ד א' ד"ה ומצא כו' וע' בפ"ב די"ט י"ח א' בסוגיא שם ועיין מ"א:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ״ח, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
