דין חבית שנשברה. שולחן ערוך אורח חיים סימן של״ה - 5 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן של״ה
סעיף א׳
דין חבית שנשברה. ובו ה סעיפים:חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות אפי' בכלים הרבה דאלו בכלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות מציל ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור ולהטיפו גזירה שמא יסחוט ואפילו אם יש לו בית אחיזה דליכ' חשש סחיטה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ולא יטפח בשמן להכניס ידו ולקנחה בשפת הכלי: הגה וי"א דדוקא חבית שנשברה שבהול ואם יציל חיישינן שיתקננה אבל אם נסדק ועביד טיף טיף שאינו בהול כל כך מותר להציל בכלים לקלוט ולצרף [הגהות מרדכי ותוס' פ' כ"כ והגהות מיימוני פכ"ד] וי"א דכל זה לא מיירי אלא להציל מחצר לחצר אבל לבית אחר שעירב עמו מצילין בכל ענין כמו שנתבאר לעיל גבי דליקה (פסקי מהרא"י קצ"ו):
סעיף ב׳
אם נשברה בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג ואם מציל בכלי אח' מציל אפי' קולט או מצרף:
סעיף ג׳
נזדמנו לו אורחי' מביא כלי א' וקולט כלי א' ויצרף ולא יקלוט ויצרף ואח"כ יזמין לו האורחים ולא יערים לזמן אורחים שאין צריכי' לאכול: הגה ומיהו אם עבר ועשה שקלט ואח"כ זימן אורחי' מותר (רמב"ם והמגיד פכ"ב):
סעיף ד׳
אם יזוב תירוש מגיגית של ענבים שעדיין לא נדרכו שנמצא אותו הדלף אינו ראוי שהרי המשקין שזבו אסורים ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו כיצד יעשה יניח שם מטתו או שלחנו ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי ויוכל להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט וכשיתמלא הכלי לא יזרקנו בכלי אחר שלא יבטלנו מהיכנו אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקה ממנה שהיא מבוטלת מהיכנה ע"י משקים שבה משום משקין שזבו:
סעיף ה׳
נתפזרו לו פירות בחצר אחד הנה ואחד הנה מלקט מעט מעט ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה ואם נפלו במקום אחד נותן אפילו לתוך הסל אלא אם כן נפלו לתוך צרורות ועפרורית שבחצר שאז מלקט אחד אחד ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה (וע"ל סי' שי"ט):
מזון ג' סעודות. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש רסי' של"ד וכ"כ הרמב"ם ועיין במהרא"י שכ' לדייק מהרמב"ם דהיכא דמשני מעובדא דחול לא חיישינן שיבא לידי מלאכה דאורייתא ואינו מוכרח וגם הרב"י חולק עליו וסוב' שאפילו נשפכה על הארץ נמי אסור להציל יותר מג' סעודות דחיישי' מתוך שהוא בהול בהצלה יביא כלים דרך ר"ה ואפשר דהאידנ' שאין לנו ר"ה יש להקל ואפשר שמשום זה כת' רמ"א שמא יתקנו וכו':
ב׳
ומיהו אם עבר כו'. צ"ע דמהיכ' תיתי לאסור בדיעבד ועוד דאין זו הערמה כיון דהזמין אורחים ולכן נ"ל דהרמב"ם ס"ל דמותר להערים לכתחל' לזמן אורחי' שאין צריך לאכול וכ"כ הש"ג בשמו בהדי' וכ"כ המ"מ וז"ל מערימין בשל דבריה' ע"ש וכמ"ש רסי' תקל"ג שפסק שמותר ג"כ להערים, ובגמ' אית' דתרווייהו חד דינא הוא ע"ש:
ג׳
הדלף אינו ראוי. מיירי שלא נשברה לגמרי דאל"כ אף בראוי אסור כמ"ש ס"א:
ד׳
לא יזרקנו בכלי אחר. וצ"ע דאם יש לו כלי אחר יניח אותו כלי תחתיו ולא יטלטל המוקצה בידים ואפשר דמיירי שאי אפשר להעמידו כאן כגון שהוא מחובר שם במקומה ואף על גב דבס"ס של"ח כ' דאסור לכתחלה ליתן כלי תחת דלף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ע"ש וכ"מ קצת בגמרא בשבת דף מ"ג ע"ש, הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח סל"ז וכ"מ בד"מ וכ"ע לפי מ"ש סי' תקי"ב דמין בשאינו מינו בטיל א"כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון ראשון עכ"ל, צ"ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ו ואפשר דשאני הכא דאין כוונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ"ל שאפי' נתרבה האיסור ל"ל בה דיש לסמוך על המקילין בי"ד סי' קל"ד:
מזון שלש סעודות. הטעם משום דאי שרית ליה טפי מתוך שהוא בהול אתי לתקנו כמו בדליקה סימן של"ד וע"ל סי' ש"ז סי"ט:
ב׳
מצילין בכל ענין. תמוה הוא זה דלא הותר בדליק' להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה"ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש"ע סי' של"ד סי"א וכאן פסק להיתר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה וכמ"ש סי' של"ד סי"א:
מצילין. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש (ס"ס) [ריש סימן] של"ד. מ"א:
ב׳
לעיל. תמוה הוא זה דלא התיר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה"ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש"ע סי' שנ"ד סי"א וכאן פסק להתיר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה. ט"ז ע"ש:
ג׳
אינו ראוי. ומיירי שלא נשברה לגמרי דאל"כ אף בראוי אסור כמ"ש ס"א:
ד׳
וכשיתמלא. וכתב ד"מ לפי מ"ש בסימן תקי"ג דמין בשאינו מינו בטיל אפי' בדשיל"מ א"כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון עכ"ל. וצ"ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש בי"ד סימן צ"ט ואפשר דשאני הכא דאין כונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ"ל שאפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין בי"ד סי' קל"ד. מ"א:
ס"ג ומיהו אם. ל' הרמב"ה ואם הערים בדבר זה מותר וכ' המ"מ ופ' כרב"י ופי' ב"י שהערמה בכה"ג הרמב"ם אזיל לשיטתו דאמרינן במ"ק י"ב ב' ת"ר טוחנין כו' ורמינהי כו' תנאי היא דתניא כו' ופ' שם ג"כ כר"י בר' יהודה והטור חולק עליו שם וכן ב"י כ' שם דהרמב"ם יחידאה הוא ולא קי"ל כותיה דפ' כיחידאה ולכן השמיט כאן בש"ע דעת הרמב"ם ופ' כדברי הטור וכפי' רש"י והטעם שפ' כרב"י משום דאמרינן בשבת קל"ט ב' מערים אדם כו' מ"ש מהא כו' התם כו' מ' דקי"ל כההיא ברייתא דריב"י רק החילוק בין מוכחא או לא וז"ש הרמב"ם שם בפ"ז מה' י"ט ה"ח שאין הערמה זו ניכרת לרואה וכן כל כיוצא בזה וכן כאן כ' ואם הערים בדבר זה מותר ר"ל בכה"ג דוקא דלא מוכחא כנ"ל והסו' ס"ל כדעת הרא"ש שם דמחלק בין הערמה להערמה וקושיית הגמרא שם כיון דהאי הערמה מותר מ"ש דצריך הוכחה ושם למ"ד דמערמין א"צ הוכחה ובסי' תקל"ג סתם כדעת הטור:
ד׳
ס"ד שעדיין לא נדרכו. דאל"כ היו מותרין כמ"ש קמ"ה ב': שהרי כו'. שם קמ"ג ב': ואינו רשאי. שם מ"ג א': כיצד יעשה כו'. י"ט ל"ו ב' וכמ"ש בסי' ש"ח סל"ז:
ה׳
ס"ה אחת הנה כו' אא"כ כו'. שהקשו מהא דאמרי' קמ"ב א' ולישדינהו כו' וננקטינהו כו' ותי' הר' יונה שנתפזרו א' הנה כו' וז"ש נתפזרו והרמב"ן תי' שנתפזרו לתוך צרורות וועפר וכ"מ בתוספתא פי"ז פירות שנתפזרו מלקט א' א' ואוכל כו' או שלקט מתוכן עפר וצרורות ה"ז חייב ולכן קאמר בחצר ול"ק בבית שסתם בית עשוי להתכבד. ר"ן: ואוכל כו'. כן לשון גמרא ורי"ף ורמב"ם ור"ן ומ"מ דלא כתוס' ורא"ש. ע"ש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן של״ה, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
