דברים האסורים משום אוהל בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן שט״ו

מ"ש הע"ש סק"ב א"צ פנים ע"ש בתו' דאדרבא מוכח דעובדא דדכרי הוי בגג ולא במחיצות: שקבוע שם. כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע [ב"י] אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע כמ"ש הר"ן עמ"ש סי' שי"ג ס"ג:

וכן פרוכת. זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עב"י ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים שם כיון שאין עשוי' שם למחיצה:

אסור לעשות מחיצה כו'. וז"ל ד"מ וכתב ב"י דמחיצ' של מהר"מ שנעשה להפסיק לעשות צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור וצ"ע דמשמע בפרק ב' דביצה דמותר לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי לשמש ואין נראה לחלק בין שבת וי"ט לענין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר או לפני הספרים [אלא כדרך שעשה מהר"מ כן הוא בד"מ שלפנינו] עכ"ל ועכ"פ יש ט"ס בדבריו ולא רציתי להגיה מדעתי וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' י"ט אין מכבין וכו' אלא כו' עושה מחיצה בינו לבין הנר וכ"כ הסמ"ג וכ"מ ברי"ו נ"ד ח"א וכ"מ בהג"מ פ"ד מי"ט בשם התוס' והראב"ד וכ"כ ברוקח ה' נדה וז"ל בי"ט עושה פרוסת בגד וכ"מ בפסקי הרקנ"ט וכ"מ מל' רש"י שכ' עושה מחיצה בסדין משמע דמיירי בי"ט דאי בחול אפי' מחיצה גמורה שרי והנה נ"ל לדקדק מל' המרדכי שכ' שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצ' י"ט גובה לפני הספרי' כו' משמע אף על פי שהספרי' היו עומדים מגולין למעל' מהמחיצה שרי להשתין דה"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל סי' וכ"כ בי"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצ' נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה י' שרי מ"ד אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשוי' למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעות' וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת [עסי' ר"מ סי"א] אבל אם תוליהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככיסוי בעלמא ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוס' אהל כמ"ש ריש סי' שי"ג ועיין בא"ע סי' כ"ה ס"ה והוא מדברי הרמב"ם פכ"א מה' א"ב וכתב המ"מ שם דמיירי דאין לו דבר לעשות מחיצה:

עצים וכו'. מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כמ"ש פה:

חוץ מן הכריכה. דחוזר העיגול לא מיחזי כאוהל [ב"י]:

אסור להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבועה בצירים אסור להניח עליה בשבת אף על גב דאינה קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי"ג:

מותר בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות ואף על גב דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש ס"ב התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אוהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות (הרא"ש פ"ד דביצה) ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ' מ"ש:

מותר לפתחו. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י] ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלק' וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחין עליו ספרים וכ"כ בט"א:

לא יסדר. דעביד אהל ועססי' שי"ב ואף על גב דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עוש' [תו']:

בשבת פטור. אבל אסור [הר"ן] ומ"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם עסי' י"א וסי' ש"א ס"מ:

עשיית אהל. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר אבל מותר לתלות כד בכותל [תשו' רמב"ם באגרת] ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור כנ"ל פי' הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם:

טלית כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח [ב"י ומ"מ] ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין:

תלוי בהן. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:

ומותר לפורקה. כ"כ ברא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל מותר ג"כ לפורקו וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והע"ש לא דק:

וכן הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אף על פי שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג (מ"מ) ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א:

הואיל שהיא מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג כ"מ ברמב"ם אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח (ר"ן ולא כע"ש):

והוא שלא תהא. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כיל' אבל מטה דידן שאין כילה עליה אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח ל"ל בה [מ"מ ר"ן רשב"א]:

שלא יעשה אהל. כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל וצ"ע דהא אמרי' בגמ' אם שרביב בגלימ' טפח לא הוי אהל כ"ז דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א ס"מ וי"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם:

תולין אותה שנים. דיכולין לתלותה כא' שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בת"ה ע"ש:

שיש לה גג. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה:

משום אהל. ואף ע"ג דשרי לחזור הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותו') וכתב הר"ן שכל אוהל בכילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת, כ' הרמב"ם פרק י"ב א' נתן האבן וא' נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצעי ובשורה העליונה אפי' העלה את האבן והניחה ע"ג הטיט חייב שהרי אין מניחין עליו טיט אחר ובשורה התחתונה אם צדדה ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והבונה ע"ג כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים ע"ג אדנים לא הוי בנין בכלים שהאדנים כקרקע הן:

מחיצה הנעשית לצניעות כו'. מבואר במרדכי פרק כירה כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר:

כדי לשמש מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ועמ"ש בסי' תקי"ד ס"א מה שקשה על זה. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו:

חוץ מן הכריכה. פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. וכב"י בשם הריטב"א שהתוס' דקדקו מל' רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעי' שישייר טפח חוץ מן הכריכה. ונ"ל דלהחמיר יש ליזהר באם יש בסיבוב לחוד טפח דהיינו שאסור לכסות בו כלי כמ"ש ססי' זה וכדברי רש"י:

וה"מ כשהרגלים כו'. בטור ובאשר"י וברמזים ארבע דפים מחוברים וקשה דהא בשנים סגי דכן הוא בחבית בסמוך אחד מכאן כו' ומ"מ זה נ"ל עיקר די"ל דכאן כתב הטור בשם התו' דאם יש מחיצות עד לארץ אסור משמע דלא קפדי' רק אמחיצות ולקמן כתב בשם הרשב"א בשם התוס' דאין איסור באם לא צריך לאויר של מטה אע"ג דהוי מחיצה גמורה כעין ספר מכאן כו' וכמ"ש כאן בסעיף ז' וא"ל דתרוייהו בעינן דוקא מחיצות גמורות וצריך לאויר וכ"כ הר"ן וז"ל דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו דבתו' פרק המביא כדי יין לא זכרו רק מחיצות המגיעות לארץ ונ"ל דודאי עיקר תלוי במה שצריך לאויר שתחתיו ע"כ אם יש ד' דפנות מלמטה אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי דהוא כמו תיבה ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה אבל אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ אז אין ראוי להצניע שם כיון שמב' צדדים הוא פתוח אלא דמ"מ לפעמים יש צריך באויר שתחתיו כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין כמ"ש הב"י בסמוך ולפעמים א"צ ע"כ כתב הרשב"א בשם התו' חילוק זה ומ"ה בספר א' מכאן כו' מותר כיון שאין שם אלא ב' מחיצות וכן כל כיוצא בזה ונמצא שמ"ש הר"ן דאית ליה מחיצות ומשתמש לאו תרי מילי נינהו דהא התוס' לא זכרו ממשתמש כלום אלא זה הוא פי' על המחיצות דמ"ה אסור במחיצות כיון שראוי להשתמש בודאי ונמצא לפ"ז דביש ד' מחיצות מחוברות לארץ אסור בכל גוני ואפי' בשלחן אם היה כן יש איסור להניח השלחן עליהם ובאין שם רק שני מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך לשם בנתינת סנדלין וזה שכתב ב"י בשם הר"ן וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסים ומ"מ כ' הוא דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו מה שא"כ במטה כו' עכ"ל צריך להבין מאי מ"מ שכ' הר"ן והיה לו לכתוב והוא תי' אלא נר' דה"ק דהרשב"א הקשה על תי' התו' שכתבו שהדבר תלוי במחיצות מגיע לארץ ועי"ז דוקא ראוי לתשמיש דהא גבי גוד אין שם מחיצות כאלו וע"ז כתב ומ"מ כו' כלומר דמאי דתלה תשמיש באויר דוק' ביש מחיצות זה אינו אלא בלא מחיצות י"ל דיש חילוק בין ראוי לתשמיש דאויר אי לא דהיינו החילוק שבין מטה לשלחן ומו"ח ז"ל הקשה לו הא דמצינו תחלה בין מחיצות רחבות ואח"כ בראוי לתשמיש למט' באויר והניח בצ"ע ודחה ההיא דסעיף ז' בספר א' מכאן מהלכה כיון שיש שם מחיצות גמורו' ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד וע' בס"ס זה שכתבו התו' דאסור משום מחיצות היינו שעושה אות' בשבת ועמש"ש:

אבל לא יסדר כו'. צ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם והיינו שלא יתעפשו אלו לא היה אויר ביניהם:

מותר להניח ספר א' כו'. כ"כ בסמוך טעם ההית' בזה ובי"ד סי' רפ"ב כתבתי דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולן דאל"כ הי' אסור משום בזיון הספרים התחתונים ע"ש:

הואיל וא"צ לאויר. מזה הטע' נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה וטעם זה כתב מו"ח ז"ל ושמעתי מי שמחמיר בזה והוא מפריז על מדותיו:

כל אהל כו'. בטור כ' עוד תנאי וז"ל ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע וכן פירש"י בגמר' לפי גירסתו וז"ל אבל נחית מפורי' טפח אסור דהטפח הוא קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכ' הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודאמרי' בגמ' דאי נפיק מפורי' טפח אסור היינו טעמא לפי שהכילה פרוס' לצל אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפורי' טפח כיון דבפריסת סדינים על המט' ליכא משום אהל ל"ל בה עכ"ל וק"ל ע"ז מהא דפ' תולין (שבת ד' קל"ח) אלא מעתה שרביב לגלומי' טפח ה"נ דמחייב פי' הניח טלית על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח הבאתיו בסי' ש"א ס"מ ולפי' ר"ת דלמסקנא ג"ז אסור משום אהל היכא דמיהדק דהיינו שאינו נכפף כמש"ל ולמה לא נימא גם שם כיון דהטלית שמכסה בו ראשו אין בו משום אהל ה"נ בחלק היוצא להלן מראשו כמו הכא בסדין שאין בו משום אהל כיון דלמעלה אין בו משום אהל ובאמת נ"ל דמ"ה מתורץ שם לרש"י דס"ל לפי המסקנא דאין בכובע כלל משום אהל אפילו ביוצא טפח רק משום שמא יפול מראשו דהיינו דס"ל כמ"ש כיון שאין בעיקר הכובע משום אהל ולר"ת קשה מכאן ונראה דשאני התם שאותו חלק היוצא להלן מראשו הוא שלא כסדר המתעטפים ע"כ חשוב לאהל בפ"ע ואינו נגרר אחר החלק שעל ראשו משא"כ כאן בסדין דדרך פריסתו הוא בכך שיוצא חלק ממנו תחת המטה וע"כ נגרר אחר החלק המכסה את המט' ומזה ראיה ברורה למ"ש בסי' ש"א היתר לכובע שלנו הנק' בריט"ל דהחלק היוצא נגרר אחר החלק המכסה הראש כיון שאין מסוים החלק ההוא ואינו דומ' לכובע שבגמ' דשם הוי החלק היוצא חלק בפ"ע כמו שפה לכובע כמ"ש שם ועוד טעם להתיר מכח שאין אהל בלא מחיצות וכמ"ש בסי"ג ועוד ראיה להתי' בבריט"ל מהא דאית' פ' המבי' כדי יין דף ל"ג הרב' דברים שאסורי' משום אהל ופרש"י שם דהיינו כר"י דאוסר שלא במתכוין אבל לר"ש דמתיר שלא במתכוין וכותי' קי"ל מותר בכל אלו כיון שאין מתכוין לאהל וכתבו שם התוס' והרא"ש דנר' דאפי' ר"ש מודה בהן דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו שאותו דבר אין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים משום גזירה משום בנין עכ"ל וא"כ כאן בבריט"ל אינו עושה במתכוין כלל אותו חלק השייך לאהל שאין מתכוין אלא לכסות ראשו והאהל נעשה ממיל' משא"כ בכובע שבתלמוד שנעשה האהל במתכוין לאהל ונעשה אותו החלק כמיוחד לזה ע"כ אסור אפי' שלא במתכוין כנלע"ד:

עשיית אהל. ואסור לנטותו כי הוא אהל על חלל הכלי:

מותר לנטותו. פי' שע"י החוטין מושך אות' והוי כמוסיף על אהל עראי:

ע"פ חבית. בגמ' נקט לה אפלגא דכובא שרי דלאו אהל הוא אכולה כובא אסור ומ"ה צריך שתהיה חסרה טפח שאז יש חלל טפח ושייך עליולשון אהל. כ' ב"י והקשו התוס' כל הנך אינם אסורים אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה בשבת שהמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימא דאמרינן בשבת האי פרוונקא אכולי' כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל ש"ה הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל וא"כ קשה על הטור שכתב ל' חבית דמשמע אפילו אינו רחב הרבה ובאמת דברי התוס' תמוהים דמה שיעור יש לרוחב הכלי ונלע"ד לתרץ קושייתם בדרך זה דאין איסור אהל אלא אם עשה תחלה בשבת מחיצו' גמורו' שיוכל להשתמש שם מחמת המחיצו' דהיינו להניח שם דבר יבש ואז חייב דוקא אם יעשה כיסוי למעלה משום אהל אבל בכובא זו שיש משקה בתוכה שכן מצינו הרבה בע"ז דנקט ל' זה שממלאין בו יין וא"כ כל שאין בו כסוי אין ראוי להשתמש בו כלל כיון שעכשיו אין להניח שם דבר יבש כיון שיש בו משקה ודבר זה שמשתמש בו במשקה אינו ראוי כי יפול בו מלמעלה אבן אלא צריך לכסותו א"כ שניהם ביחד דהיינו הכיסוי והמחיצות עושים שראוי להשתמש וכיון שהוא מכסה הוי כעושה מחיצה ג"כ דדוקא עכשיו ראוי להשתמש בו ותחלה היה כאלו אין שם מחיצות כנלע"ד נכון מאד וק"ל כיון דאין איסור לאהל בלא מחיצות למה אסרו בכובע בשבת בסימן ש"א ס"מ משום אהל והא אין שם מחיצות ונר' דכל שהוא נעשה לצל מתחילה כיון שעושין שפה סביבו אסור אפי' בלא מחיצו' אלא דבעושה משום דבר אחר והאהל נעשה ממילא אז צריך שיהיו שם גם מחיצות וזה ג"כ טעם להתיר הבריט"ל שלנו כמ"ש בס"ח. ולפ"ז צ"ל דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין ולא כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י כאן שאין בכסוי כלים משום אהל והכא בכובא אסרו משום דמיחזי כמשמר' וא"ל מכסוי כלים דמכסים אותם בשבת שנזכר לעיל בסימן שי"ד ס"ז דהתם כשפותח הכיסוי מקשירתו ע"י חבל עדיין מחובר ביתידות מאחוריו כנזכר לעיל וא"כ כל שנסתלק לגמרי אסור להחזירו דעושה אהל וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלין שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק כשצריך לה מושך הכסוי כלו ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפמ"ש כל שהוא צורך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרים בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמ' ומכסה על החבית מה שאין כן בכסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומ"ה בהחזרת קדירה על גבי כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי כצ"ל בזה שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד וחילוק נכון הוא:

פרוכת. זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא"ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב"י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה"ק מותר ע"ש ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א:

מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק"ט ח"ב סי' ר"ו והט"ז סי' תקי"ד ס"ק ב' מתירים ע"ש. ועכ"פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו ט"ז. וכתב המ"א ונ"ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע"פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה"ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל ס"י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר"מ סי"א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוספת אוהל עכ"ל ועי' באה"ע סי' כ"ה מש"ש:

הספינה וכו'. מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא"כ עשויה כמ"ש פה. מ"א:

הכריכה. פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט"ז:

להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע"ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי' י"ג. מ"א:

בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות אע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש בס"ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא"ש פ"ד דביצה. ולפי"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ'. מ"א:

לפתחו. דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש"י. ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחים עליו ספרים מ"א וכ"כ בטל אורות:

התחתונות. דעביד אוהל וכתב הט"ז דנ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם ע"ש:

לאויר. מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט"ז ועיין סי' רס"ב:

פטור. אבל אסור ועיין סעיף י"א:

לנטותה. כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ"א ועי' ס"ח ובכנה"ג וביד אהרן:

כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב"י ומ"מ ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ"א:

תלויה בהם. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:

לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי:

הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ"א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א. מ"א:

מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח. מ"א:

משולשלת. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ"מ ר"ן רשב"א ועט"ז ס"ק ח':

גדולה. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ו:

שנים. דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ"א:

גג. צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה:

אוהל. ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר"ן ותוס'. וכתב הט"ז דלפ"ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי"ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ"ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש"ה בהחזרת קדידה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ"ל ע"ש ועיין בגן המלך סי' ל"ד וביד אהרן. וכתב הר"ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:

ס"א ודוקא. מהא דעירובין צ"ד א' ועיין רש"י פ"ק דסוכה ט"ז ב' ושם מ"ד א' וק"ב א' ושבת קלח א' וילון כו': אא"כ. עירובין מד א': או. שם צ"ד א' וכפי' תוספ' דרב קפיד משום אהל לשיטתו ושם פו ב' וסוכה ט"ז ב' לגי' תוס': אבל. עירובין צד א': ולכן. שם ק"ב א' ועיין רש"י ד"ה וילון: אע"ג. דלא כמ"ש *ד"ה מותר לנטותו אלא כמ"ש רש"י בשבת קל"ח א' ד"ה מותר לנטותו ועמ"א: וכן כו' ובלבד. עסי"ב: וכן מותר. ערובין מ"ד א': אבל אסור כו'. כנ"ל אע"ג שבי"ט כ"א א' משמע דמותר מיירי כמש"שו אם לא כו' וכמ"ש בס"ב. ד"מ: וכן לפני. כנ"ל:

ס"ב ומטעם זה. שם: וטפח רש"י בד"ה כרוך. טפח פרוסה וכ"מ בגמ':

ס"ג מטה. עירובין ק"א וי"ט ל"ב ושבת קלח א' לפי' תוס' שם: וה"מ. תוס' בשבת שם וי"ט שם. מדלא אמרו אלא בכה"ג שיש ג"כ מחיצות אבל בלא מחיצות מותר ואף במחיצות היכא שאין עושה עתה מותר כמ"ש ל"ח ב' מחזירין אף בשבת ושם נ"א ב' מניחין מיחם כו' ואע"ג שבס"ב וסי"ג מ' דאסור שם כוונתו לאהל ועמ"א ס"ק ז' ע"ש ס"ק כ"א ע' ב"ח וט"ז ס"ק יא:

ס"ד מטה כו' ואם. כמ"ש בס"ב:

ס"ה מותר כו' הואיל כו'. ממש"ש קל"ט ב' מערים אדם כו' וערש"י ד"ה מערים כו' ולשיטתו אזיל שכ' שם קל"ח א' אנא אמר אביי מדרבנן היא כו' ושם חומרי מתנייתא דלאו בכולהו משום אהל אבל תוס' הקשו עליו ד"ה כסא גלין ע"ש ואף ע"ג דאמרינן שם מדרבנן היא שלא יעשה כו' מ"מ משום אהל עראי הוא דאיסור אהל עראי משום זה וכמ"ש בתשובת הרמב"ם וראיית רש"י ממ"ש שם לתלות בה רמונים ואי משום אהל מה לי שמרים או רמונים וכן מש"ש והוא דתלה כו' וזה דחקו לרש"י. אבל א"א לומר כן דהא אמרי' שם קלז ב' השתא ר"א אוסופי אהל עראי לא מוספינן למיעבד כו' אלמא משום אהל עראי הוא ומה שדחקו לרש"י דלתלות רמונים שרי כפי מ"ש כאן ניחא ועתוס' הנ"ל ד"ה כסא ותי' הרשב"א שם בשם רבו דתולה לשמרים צריך לחלל שתחתיו משא"כ ברמונים וע' ברשב"א שם ואף שיישב דברי רש"י לא כתב אלא ליישב דבריו וכן תוס' הנ"ל ד"ה כסא לא ס"ל כן ועתוס' דעירובין קא א':

ס"ח כל אהל. כפי' הרי"ף אהא דטלית כפולה דלא כרש"י שם ד"ה כילה שיש כו' וע' ר"ן:

ס"ט משמרת. כמש"ש השתא ר"א אוסופי כו' ושם מנקיט אביי כו' וכמ"ש תו' ד"ה כסא גלין כו' דכולה שמעתא דלא כרש"י קלט ב' ד"ה מערים כו' ואף ע"ג שאמרו שם שלא יעשה כו' ר"ל דאיסור עשיית אהל עראי הוא משום זה וערש"י שם ד"ה ה"נ דמחייב וכמ"ש הרמב"ם בתשובה שלא אמרו שלא יעשה אלא בשעת מלאכה וה"נ משום אהל קבע דלא כמ"א ועמ"ש לעיל בס"ה:

ס"י טלית כפולה כו'. עתוס' שם ד"ה כרך א"נ כו' וכ"כ הרא"ש שם וכל הפוסקים: וכן הפרכת. כמש"ש בכילה הא כו':

ס"יא כילת כו' הא כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הר"ן דלא תקשה קושיית הרא"ש מהא דס"ה והשמיט מ"ש ואין בשיפוע טפח דל"ג לה וכן הקשו תוס' בשם רשב"ם מהא דסוכה יט ב' דקי"ל דלאו כאהלים דמי וכ"כ ב"י דל"ג להא דשיפוע טפח וכ"ה בדברי המ"מ אבל הרא"ש והטור כתבוה וכן ש"פ וכפירש"י ואפשר דאף הרמב"ם גריס לה אלא דס"ל דאין הלכה בזה כמותו דהא ס"ל כרבנן דמתני' פ"ק דסוכה ואנן לא קי"ל כן ועיין תוס' ד"ה שאין כו':

ס"יב שיש לה. עמ"א:

סי"ג וה"מ כשהכובא. כמ"ש קל"ט ובלבד כו' וערש"י שם וכמ"ש בסי"א והוא כו':

שבת קכ"ה מימרא דרבי יוחנן

בפי' רש"י שם

שם תוספות בשם ר"ת הרא"ש והר"ן וש"פ

עירובין ק"ב משמיה דרב אסי וכתבו הרי"ף בפרק ט"ז דשבת

שם גם משמיה דרב

הריטב"א בשם התוספות שדקדקו מלשון רש"י

שבת קל"ח ברייתות דנקיט אביי מהא דאגור

טור בשם תוספות שם

הר"ן וה"ה בשם הרשב"א

שם בשבת מהא דטרסקל

ביצה ל"ג

טור בשם התו' והר"ן בשמם שם בביצה

שבת קל"ח רמב"ם בפ' כ"ב

שם קל"ז במשנה אפי' לר' אליעזר

שם קל"ח והרמב"ם שם שבגג. וכפי' הרי"ף

שם ובעירובין ק"ב והרמב"ם שם

הרמב"ם שם וע' במ"ש ה"ה שם בשם הרשב"א והביאו הב"י

ל' הרמב"ם שם לפי פירושו הא דגוד בשבת שם

שם קל"ט והרמב"ם שם

ר"ן שם וה"ה בשם הרשב"א: