דיני הבדלה על היין - שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״ו

הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן [מ"מ שם] ועססי' זה: יתנו עיניהם. פי' העונים אמן [טור] ועמ"ש סי' ער"א ס"י:

שלא יהי' הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהג"ה בשם ס"ח שלכך שופכין קודם סיום הברכה וכ"ה כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים עכ"ל:

וטעם השפיכה. ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה ע"ש ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת קרכה /ברכה/ אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך רש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סימן קע"א ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא:

שופכין מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק ולא ישתה עד שישב [מט"מ מנהגים גמ']: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה וע' הטעם בשל"ה, כ' בש"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כלו ואין משקה ממנו בני הבית:

וטוב יותר וכו'. צ"ע דבאבודרהם כתוב וטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלא יין עכ"ל כונתו דאם אין לו יין כלל דאז צריך שיאמר המבדיל בלא יין כמ"ש ססי' רצ"ט אבל כשיש לו כוס פגום מוטב שיבדיל עליו כמ"ש ססי' קפ"ב אבל שכר אפש' דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדל' שלא יברך על כוס פגום כמ"ש ס"ג וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב ונ"ל דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה והע"ש העלים עיניו מזאת ההג"ה:

ונהגו להבדיל. נ"ל דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו:

שמותר לו לאכול. וכתב הרא"ש פ' ע"פ דדי לו בהבדל' שבתפיל' בתשו' מהר"מ ד"ק כתב שיאמר המבדיל בלא כוס מ"ד אב"ה ועססי' רצ"ט:

לא יאכל. ואפי' במ"ש לי"ט [הרי"ף] ועמ"ש ססי' רע"ד:

ואינו מצפה שיהי' לו למחר. ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביב' מצוה בשעת' ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רסי' קפ"ב:

אם נתכוונו. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין יצא [ל"פ] ות"ח אין סומכין על הבדלה שבב"הכ [סמ"ע בח"מ סי' רצ"א] ולא ידעתי למה ואפשר שמיירי כשיש לו בני בית סי' רצ"ח סי"ד:

לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:

קודם שיסיים בפה"ג. אין לזה פי' ובלבוש כתב שלא ישפוך עד שיתחיל תחלה הברכה כדי שלא תהיה תחלת הברכה על כוס פגום ואין טעם לזה דאם תחשוב זה לפגום הא גם סוף הברכ' צ"ל על הכוס שאינו פגום דזה פשוט דכל הברכה תהיה על כוס ראוי לברכה וטפי היה לו להמתין עד גמר הברכה ותו קשה הא אין שייך פגום אא"כ שותה ממנו ותו נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון ברכה גדול מזה וכ"כ בס"ח בסי' קי"א דאחר שבירך על מיני שתיה אסור לשפוך הימנו אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' א' נקרא יש נוחלין חברו החסיד מהרי"א שעפטלש ז"ל שמ"כ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאוד וזה לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאוד וכן נהגתי מעודי. ובעיקר הפי' של אומרים כל בית שאין נשפך בו יין כמים כו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרב' יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו כו' אלא דנתכונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין שנשפך בשוגג נחשב לו כאלו היה מים אלא אדרב' מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרי' בפ"ק דסוטה בכל בית שיש בו רוגז הוא סי' עניות ח"ו וא"כ אין ראי' מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן ע"כ נ"ל דיש למעט בחלק הנשפך במ"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין:

אין מבדילין על הפת. ל"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין הסעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:

משום דחביב עליו. ולמי שאינו חביב עליו כמו יין יבדיל על היין:

נר חנוכה קודם. משום דפרסומי ניסא עדיף:

הבדלה מיושב. כיון דא' פוטר חבירו יש להם לעשות קביעות ובמעומד לא הוה קביעות:

ואוחז היין בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו וכ"כ סי' רי"ב גבי יין ושמן:

ויש מי שחולק. הוא ספר א"ח שמביא ב"י שכ' וז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וע"כ סיים רמ"א ע"כ לא יבדילו לעצמן פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כו' שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מצות עשה שהזמן גרמא ובחנם חלק מו"ח ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה:

הבדלה. הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן מ"מ שם ועי' סוף סי' זה:

בכוס. פירוש העונים אמן. טור:

פגום. כתב הט"ז דאין לזה פירוש ע"ש. ומ"א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ וכ"כ הט"ז. ורש"ל וב"ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א:

מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק:

מצוה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל"ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט"מ:

הפת. ול"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:

על שכר. דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א:

עליו. ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט"ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י"ח וע"ל סי' רע"ב ס"ק ד':

לאכול. דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר"מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס:

בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו:

האנשים. עי' סי' רצ"ט ס"י בהג"ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ"א:

ס"א וצריך ליזהר. שם ק"ה ב' וש"מ טעמו פגמו ושם ק"ב ב' אין לו ש"מ דה"נ טעמו פגמו וכן בקידוש והבדלה שם אמרי מדלא כו': יתנו עיניהם בכוס. כמ"ש בספ"ז דברכות וה"ה לכל הטעון כוס שכולם נקראים כוס של ברכה וכמ"ש בסי' רעא ס"י: ובנר. ע"ש בהג"ה והטעם משום שאז מהדר למאור עיניו כמש"ש: גם כו'. כ' במרדכי דאמרי' בפ"ב דסוכה ש"מ שירי מצוה כו':

ס"ב אין מבדילין. מהא דאמימר בת כו': וה"ה חוץ. רשב"ם שם: וטוב. ר"ל במקום שאין חמר מדינה כמ"ש מ"א דבכוס פגום מבדילין כמ"ש בסי' קפ"ב ס"ז וכמ"ש רשב"ם מהא דאמרינן קפיד כו' ובשכר אף בשעת הדחק לא מהא דאמימר כנ"ל: ונהגו להבדיל. ר"ל במקום שהוא חמר מדינה כמ"ש מ"א ושם בגמ' ק"ו ב': ובי"ט שחל כו'. מהא דעירובין ע"א ביין דכ"ע כו': וי"א. ע"ל סי' רעא ס"ט:

ס"ג י"א שמותר. פסחים קב הנכנס כו' והא דאמימר מחמיר על עצמו היה: וי"א. מהא דאמימר: ואם. כן פי' הברייתא הנ"ל: לדברי האומרים. שם ק"ה ש"מ ברכה כו' ובפ"ח דברכות נ"ב א': ומיירי שכוס. ברכות שם בגמ': וכבר היה כו'. ירושל' שם והביאו הרא"ש שם:

ס"ד דקידוש. פסחים קו ב':

ס"ו אומר. מתני' שם הסיבו כו' וישיבה דידן כמו הסיבו. תוס' שם וכן עיקר:

ס"ז אם נתכוונו. כ"כ הר"ן למ"ד מצות א"צ כוונה וכמ"ש תוס' בסוכה לט א' ד"ה עובר וע"ל סי' ס' ס"ד וש"מ:

ס"ח נשים. דהבדלה למדוה מזכור דקידוש וע"ל סי' רעא ס"ב: ויש. עט"ז:

ברכ' נ"ב וכרב יהודה אליבא דב"ה

פסחי' ק"ה בענין כוס של ברכה וה"ה להבדל' ועיין בסימן קפ"ב מדיני כוס פגום

טור בשם ר' עמרם ותוס'

פסחים ק"ז מעובדא דאמימר

טור בשם הגאונים

שם בשם אביו הרא"ש

תוס' בברכות נ"ב לחד תירוצא הא דאמימר פסחים ק"ז ור"י בפ"ד דברכות והאגור בשם שבולי הלקט

הרא"ש בשם ר"י והתוס' שם כ"ב ור"י לדעת הגאונים

פסחים ק"ה

לתי' ר"י הביאו הרא"ש שם פח דברכות

טור

מהא דשבת כ"ג לענין קידוש היום

תוס' בברכות מ"ג

מרדכי בשם ראבי"ה מהא דברכות מ"ג כבית הלל

ב"י לדעת הר"ן בספ"ג דר"ה

ר"י

סא"ח: