דין הקידוש בבהכ״נ - שולחן ערוך אורח חיים סימן רס״ט

מטעימו לקטן. אף על גב דאסור להאכיל לקטן איסור בידים כמ"ש סי' שמ"ג היינו בדבר שיש בו לאו אבל קידוש אינו אלא עשה (הג"מ בשם מהר"ם) ולפי מ"ש בסי' שמ"ג דאפי' איסור דרבנן לא ספי ליה בידים צ"ל כיון די"א דאפי' גדול מותר לשתות דיוצא בקידוש זה אף על גב דלא קי"ל הכי מ"מ לקטנים שרי א"נ כיון דא"א בע"א שרי [ב"י] וב"ח כ' שיתנו דוקא לקטנים שלא הגיעו לחינוך אבל בתשו' הר"ן סי' פ"ב בשם הרשב"א דאי יהיב לקטן כזה הוי ברכה לבטלה דהא לא הגיע לחנכו בברכה ואפילו במקום שנהגו ליתן להתינוק הנימול ביום המילה היינו משום שהברכה בשבילו היא אבל בקידוש לא אלא צריך ליתן לקטן שהגיע לחינוך ולפמ"ש הרב"י בסי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן דבכל מידי דהוא רביתא דתינוק כגון אכילה ושתיה מותר להאכילו בידים דלא גזרו בו חכמים דהא אפי' ביה"כ מצוה להאכילו ואין מחנכין אותו אפי' לשעות כמ"ש סי' תרי"ו וכ"ש כאן ויש חילוק בין אכילת איסור לאכיל' היתר בזמן האסור וכמ"ש התוס' בפסחים דף ק"ו ע"ב וכ"ש דמותר להאכילן בשבת בשחרית לפני קידוש דהא י"א אפי' גדול מותר לאכול כמ"ש הראב"ד ע"ש ונ"ל דאסור לענות הקטנים וכמ"ש סי' תרי"ו ולא חיישי' דדלמא אתי למיסרך דבדבר שהוא לתקנתו של תינוק לא גזרו (רשב"א בתשו' סי' ע"ב /צ"ב/) והא דמטעימין להו בקידוש ולא גזרי היינו משום דלאו מילת' דקביעות' הוא דזמנין דאיכ' אורחי' ולא מטעמינ' לינוקא (רשב"א סי' ש"ג): כתב בהגמ"נ ואם אין תינוק בבה"כ נותנין לגדול לשתות בקידוש והבדל' עכ"ל ונ"ל דבקידוש ישתה כשיעור וכמ"ש סי' רע"ג ס"ה וכ"כ הב"ח ונ"ל שהמקדש יהיה בדעתו לצאת בביתו בקידוש זה דהא י"א שיוצא בזה ואפ"ה יכול לקדש שנית בביתו וכמ"ש סי' רע"ג ס"ד:

דאכלי ושתי. היינו בבית הסמוך לבה"כ כמ"ש סי' רע"ג ס"ו דבבה"כ אסור לאכול כמ"ש סי' קנ"א (תוס'):

יותר טוב להנהיג. והרשב"א בתשו' סי' ל"ז כתב וז"ל ובכלל זה ודאי אני מדומה גם שמחזירין אחר יין שכבר נתקנה תקנה ואם לקדש מותר באמת שתקנה קבועה היא וצריכין לחזור עליה וכמ"ש עכ"ל וגם במדינתינו נוהגין לקנותו בדמים המצוה מי שיתן היין לבהכ"נ ואין לבטל המנהג כי הרבה גאונים יסדוהו כמ"ש הרשב"א וכ"מ בתענית דף כ"ד:

נוהגים לקדש בבה"כ. בטור מביא דברי רב נטרונאי גאון ותמה עליהם מצד הדין אבל באמת הם תמוהים מצד ביאור לשונו שאין פי' נכון ומרווח נמצא עליהם כי הב"י פי' דהיו עושים קידוש הא' בשביל רפואה והיינו בבה"כ והשני בבית משום קידוש במקום סעודה והוא דבר תמוה דא"כ יש ברכה לבטלה ח"ו גם בענין הטעימה שכתב רב נטרונאי דהוא משום רפואה סתם ואח"כ כתב ליתן על עיניהם ותו דמתחל' לא הביא ראיה על הטעימה שהוא רפואה ואח"כ אצל עינים הביא ראיה דאמרי' פסיע' א' כו' ונלע"ד דכך פי' של הדברים דר"נ גאון מפ' הא דאמרי' אין מקדשין אלא במקום סעודה הטעם לא כהרר"י שמביא ב"י משום דרבנן אסמכוה אקרא דוקראת לשבת עונג במקום עונג תהא קריא' אלא משום רפואה דאפשר שהיה זה קבלה בידו שהסעודה שעושה אחר הקידוש היא רפוא' לו ולכך הסכימו הקידוש לטעימה והיינו הסעודה כמ"ש הטור ס"ס רע"ג בשם הגאונים דשתית כוס מקרי במקום סעודה נמצא שאין חיוב טעימה משום ענין הקידוש עצמו דהקידוש הוא בלא"ה ואפי' בלא יין כלל סגי מן התורה בקידוש כמ"ש התו' פ' ע"פ דף ק"ו אלא דאסמכוה ביחד בשביל הרפואה. וענין הקידוש בבה"כ של ר"נ גאון הי' בודאי שלא היו כל הצבור שותין מכוס הקידוש שזה דבר זר ומ"ש שטועמין כל הצבור אין פי' בבהכ"נ אלא ה"ק דכל הצבור טועמין בביתם אחר הקידוש מפני הרפואה ובבה"כ לא היו שותים אלא אפשר שא' הי' שות' או נתנו לתינוק ושאר הצבור נתנו על עיניהם משום רפואה כדאמרי' פסיעה גסה כו' וע"כ צריך כאן דוקא לראיה דלעיל שזכר רפואה אצל הטעימ' לא הוצרך לראייה שזהו עיקר הפי' של קידוש במקום סעודה כמ"ש אלא דכאן בנתינה על עינים ולא שתו צריך לראיה שאף זה רפואה ונמצא ביאור הדברים כ"ה אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ מקדשין בבה"כ דהטעימ' של קידוש אינה משום מצות הקידוש ומה שטועמין כל הציבור בביתם הוא מצד הרפוא' לא מצד חובת הקידוש דהקידוש הוא שפיר בלא"ה כן הוא בביתם וזה שמקדש בבה"כ ונותן לציבור ולא שתו רק שמו על עיניהם דגם זה לרפואה כמו דאיתא משום פסיעה גסה כו' וא"ל ל"ל שימת העין משום רפוא' הא עדיף טפי הרפוא' שתהיה בביתם אח"כ בטעימה לזה תירץ משום דאיכא מאן דלית ליה יין ולא תהיה לו רפואה זו הלכך תקנו לקדש בבית הכנסת על היין ולשום על עיניהם נמצא יהיה שניהם בידם מצות הקידוש אע"ג דלא טעמו דהטעימה משום רפואה וכאן יש רפואה במה שמשימין על העינים כנ"ל נכון פי' דברי רב נטרונאי גאון ומתורץ קושית רבינו הטור ג"כ עליהם בס"ד:

לקטן. ואם אין קטן טועם המקדש וישתה כשיעור. ב"ח ועיין מ"א: (ובספר אליהו רבה כתב דבטעימה בעלמא סגי ע"ש ראייתו):

בבי כנישתא. היינו בבית הסמוך לבה"כ דבביה"כ אסור לאכול. תוס' מ"א:

בבה"כ. ומ"א בשם כמה גדולים כתב שלא לבטל כי הרבה גאונים יסדוהו. ומהרי"ל היה נוהג לקנות יין לקידוש ולהבדלה בבה"כ. מותר לקטנים להאכילן בשבת בשחרית לפני הקידוש דהא י"א אפי' גדול מותר כמ"ש הראב"ד ואסור לענות הקטנים. מ"א:

לעמוד. הטעם בכלבו דמעלי לעייפות הברכיים:

ס"א נוהגין לקדש. פסחים ק"א א': ואין כו'. שם: אלא. עירובין מ' ב': ומעיקרא. פסחים שם: ועכשיו לא בטלה. כמש"ל סי' רס"ח ס"ח וסי' רל"ו ס"ב. וע' גמ' פ"ג דתענית כ"ד א' ובפסחים תוס' ק"ו א' ד"ה זכרהו דאין יין קידוש מד"ת או הטעימה אינה מד"ת ומוציאין מד"ת:

טור

פסחים ק"א:

ר"ן ורמב"ם בתשובה והמגיד בפרק כ"ט והרשב"א בתשובה

בית יוסף כדעת התוספות והרא"ש שם בפסחים והטור ור' ירוחם