דין כלים הנתנים תחת הנר - שולחן ערוך אורח חיים סימן רס״ה

ויתחייב משום מכבה. היינו להרמב"ם שפסק כר"י דאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ועסי' רע"ח (מ"מ פי"ב) ומ"מ אף לר"ש אסור ע' בתוס' סוף כירה:

אין נותנין כלי כו'. אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון שאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עסי' רע"ו ס"ג ול"ד לשמן שאינו רוצה לנערו ולהפסידו (הג"א) וכתב הרב"י דזהו כדעת הי"א בסי' ש"ט ס"ד דאלו לסברא הראשונה הוי בסיס לדבר האיסור ואסור לנער וכ"כ הר"ן פ' מי החשיך די"א דאסור לבטל כלי מהיכנו למקצת שבת עכ"ל הרב"י וצ"ע דהא כ"ע מודו דאם הניח דשרי לנער דלא מיקרי בסיס לדבר איסור כיון שלא היה עליו ב"ה וכמ"ש סי' רס"ו ס"ט ותלמוד ערוך היא דאל"כ נתבטל הכלי לכל השבת וא"כ מ"ש בין משאות קטנות לגדולות אלא שהר"ן ומ"מ פ' כ"א והרשב"א סוברין דאסור לבטל כלי מהיכנו אפילו למקצת שבת ואסור להניח לכתחלה אלא במקום הפסד וכ"כ הרמב"ם שם אבל הרי"ף והרא"ש וטור סברי אפי' שלא במקום הפסד שרי כמ"ש סי' רס"ו ס"ט וא"כ הכא לכ"ע שרי דהא איכא למיחש ח"ו לדליקה ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' ל"ב הוקשה על מ"ש בהג"ה מדפריך בגמ' והא תנן נותנין כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות ולא קא משני שאני ניצוצות דאפשר לנערם וכ"כ הר"ן וא"כ ס"ל דלא חשיב פסידא אא"כ ברי היזיק וכ"מ בפירש"י גבי ניצוצו' וכ' מהרי"ל דישים כלי מבע"י תחת השלחן ובשבת אחר האכילה יסור השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר דהא אפי' גרם כיבוי שרי כ"ש גרם ביטול כלי מהיכנו ואף על גב די"א דוקא במקום פסידא כמ"ש סי' של"ד סכ"ב מ"מ דעתי נוטה להתיר ועוד דהא אין נזהרין מלהשים כלי תחת הנר אף על פי שנופל בו שמן כי אין מתכוין לכך ה"ל אין מתכונים כשמסיר השלחן אלא להצלת השלחן ועוד דקי"ל דבר שאינו מתכוין מותר ועוד יש ראיות ואפ"ה לא אסמוך על היתר זה עד שיסכימו עמי א' מרבותי שי' עכ"ל, הנה לא רצה להורות במקום רבו אבל לעד"נ שהוראה זו ברורה היא ויש לסמוך עליה וגם על הג"א יש לסמוך לפי מ"ש סי' רס"ו ס"ט וקושית הניצוצות נ"ל דלק"מ דעכ"פ אי אפשר לנערו מיד עד שיכבו ומשני אין בהם ממש ומיד הם כבים כנ"ל גם שאר קושיות הר"ן יש ליישב ועסי' ש"ח סעיף ל"ט, כתב בהג"א אם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ"ש ססי' ש"י ע"ש כמ"ש בר"ן סוף נוטל ע"ש ועסי' ש"ח סכ"ז וס"ל:

והשמן הנוטף. ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא (ש"ג):

בנגיעה בעלמא. צ"ל דס"ל כת"ה דכשהנגיעה לצורך דבר המותר מותר ולצורך דבר האיסור אסור אבל לדעת המ"מ דאסור ליגע בביצה מפני שהיא מתנדנד א"כ ה"ה ה"נ אפילו אין הנר דולק עליו אסור ועסי' ש"י ס"ו ועיין מה שכתוב רסי' תקי"ג דדעת הרב כמ"ש וא"כ מ"ש כאן צ"ע ובד"מ כתב בשם א"ז וז"ל דמיירי שדבר היתר מונח עליו ורוצה ליקח ממנו והוי טלטול מן הצד כמ"ש סי' שי"א ס"ח ועסי' ש"ח ס"ג אבל ליגע בו ממש אסור:

ויטה. ובנר של שעוה לא חיישי' כמ"ש סי' רע"ו ס"ג:

שאין בהם ממש. ומות' ליטלן אחר שנפלו לתוכו (רש"י) ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל מות' ליטלו דהיינו הכלי דאלו האפר של ניצוצות אסור לטלטלן כמ"ש סי' תצ"ח סט"ו וע"ש וכ' מהרי"ל סי' ל"ב אבל ליפול לתוכו פחמין אסור דאינם כלים כשיכבו ע"ש ואף על גב דאפש' לנערם כשיכבו מ"מ חשיב ביטול כלי כיון שא"א לנערם מיד כ"מ בתוס' דף מ"ג סוף ד"ה בעודן עליו ועמש"ל ס"ג:

אפי' מבע"י. אף על גב דשאר מלאכות מות' להתחיל מבע"י כמ"ש רסי' רנ"ב הכא גזרי' שמא יעשה כן בשבת שיסבור שאין איסור בו כ"כ:

מפני שמקרב. משום דפריך בגמרא דהא גרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סכ"ב ומשני ש"ה שמקרב את כיבויו דחיישינן שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שמא יגביה הכלי עם נפילת הניצוצות אבל בטלית שאחז האור שרי ליתן עליו מים כמ"ש סי' של"ד וה"ה דשרי לעשו' מחיצות שלג או ברד לפני הדליק' א"נ דהכא אין שום דבר מפסיק בין הניצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הניצוצות ממש אבל בטלית אין המים תחת האש כדי לכבותו כשיפול אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המי' להדי' (תוס' סוף כירה ורשב"א) והאחרון נראה עיקר (מ"מ פי"ב) ועי"ל דאסור לעשות מחיצות משלג וברד דדוקא כשמפסיק כלי שרי ובטלית שאני שאינו אלא שלא תתפשט האור (תוספות):

כיון שאינו מתכוין לכבוי. וא"כ לא גזרינן שיעשה כן בשבת (תוס'):

וי"א אפי' מתכוין לכיבוי וכו'. צ"ע דז"ל הסמ"ג אסור ליתן לתוך הכלי מים אפי' מע"ש משום שהוא מקרב כיבוי הניצוצות אפי' לרבנן דאמרי גרם כיבוי מותר שכיון שהמים בעין ובודאי יפלו הניצוצות ובכוונת כיבוי הוא נותן המים הרי אלו כמכבה בידים אבל אלו צלוחית שנותנין שם מים להגביה השמן או שלא ישבר הכלי מותר עכ"ל הרי בהדיא שאם מתכוין לכיבוי אסור ומ"ש כיון שהמים בעין וכו' והכלי עצמו אינו נשרף כונתו כמ"ש התו' דדוקא כלים מלאים מים שרי להעמיד דמפסיק כלי בין המים ובין האור אבל הכא המים והאור באין להדדי ע"ש ותמצא כדברי ובסמ"ק כ"ה בהדיא הטעם משום שאין נתכוין לכיבוי וידוע שכל דבריו הם דברי הסמ"ג ודברי רמ"א צ"ע ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכיבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש אך בד"מ כ' בשם א"ז כיון שנותן המים קודם שמדליק השמן שרי וכנ"ל דליכא למיגזר שיעשה כן בשבת וכמש"ל בשם התוס' אך כיון שהשמיטו רמ"א בש"ע אפשר דלא ס"ל הכי מאחר שכל הפוסקים נתנו טעמים אחרים גבי שמן ש"מ דלא ס"ל הכי וברא"ש כ' דבשמן אין כיבוי כלל דאפי' לא יתן לתוכה מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים ממהרים הכיבוי עכ"ל וא"כ אפילו בשבת שרי כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה:

מבטל כלי מהיכנו. שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה:

אפי' מבע"י. כטעם ברש"י דגזרי' שלא יעשה כן בשבת וכתבו התוס' אע"ג דבהרבה מלאכות שרי מבע"י בפ"ק ולא גזרי' שמא יעשה כן בשבת דהתם אב מלאכה הם משא"כ כאן דאין איסור אלא משום ביטול כלי מהיכנו ל"ד לאיסור כולי האי ואיכא למיחש שמא יבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים כו' עכ"ל:

וי"א אפי' מתכוין כו'. פי' שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכבה תיכף ולא יקלקל הכלי:

מהיכנו. שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עי' סי' רע"ז ס"ג. וכתב מהרי"ל דישים כלי מבע"י תחת השלחן ובשבת אחר אכילה יסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ומסיים המ"א שהוראה זו ברורה ויש לסמוך עליה ע"ש. ואם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ"ש בסי' ש"י ס"ח ע"ש:

אסור. ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא. ש"ג:

ויטה. בנר של שעוה לא חיישינן כמ"ש סי' רע"ז ס"ג:

השמן. כתב המ"א ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש עיין שם (אמר המגיה שמעתי מכמה גדולים שנהגו ליתן מים תוך הקנה ע"י עכו"ם בערב שבת)

ס"א בדיל. פסחים י"א א' אליבא דר"י וה"ה לרבנן בכה"ג:

ס"ג ואין בו. עירובין פ"ד א' בטיבלא ומשתמשין בו בני מרפסת: מ"מ אסור. רי"ף ורא"ש פ"ק די"ט בשם ירושלמי גבי אבל כופין כו' ובלבד שלא יגע בביצה:

ס"ד שמקרב זמן. לשון המחבר: ומ"מ כו' וי"א כו'. פלוגתתם תליא בשני תירוצים של תוס' שם ד"ה מפני. ונראה דלפי כו' ועוד כו'. דלפי תי' הראשון דגם במחיצה של מים מותר אלא כל שנופל להדיא לתוך המים אסור וכל שאין נופל להדיא כמו טלית שאחז בו האור מותר ואפי' מתכוין ה"ה כאן וז"ש וי"א כו'. ולפי תי' השני דבמחיצה של מים כיון דאין מחיצה מפסקת אסור והא דטלית משום שאין מתכוין ה"ה כאן כיון שאין מחיצה מפסקת אסור אא"כ שאין מתכוין:

שבת כ"ט ב וכת"ק

שם

גם בזה אם חיברו בסיד או בחרסית מותר כדלעיל סעיף א')

שם: מ"ב

שם מ"ו

תשובות הגאונים. בשם רב נטרונאי גאון: