דיני הפתילה והשמן - שולחן ערוך אורח חיים סימן רס״ד

אסור להשתמש. אפי' תשמיש שאין צריך עיון שמא יטה ועסי' ער"ה:

מותר להשתמ'. אפי' הנרו' עומדי' בחדר אחר דכיון שיש במקום אחר נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים (שם):

בלא נר. כגון למשוך יין מן המרתף (שם):

בדיעבד. ונ"ל דאם יש נר א' כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלחוד וכמ"ש סי' רע"ו ואף על גב שהב"ח מחמיר בזה לטעמיה אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר בשמש אצל נרות חנוכה ע"ש אבל לדידן פשיטא דשרי:

נתכוין להקשות. אפי' מדליק שניהם יחד דכשמכוין להקשות לא גזרי' שמא יטה:

ומטעם זה. בב"י כ' דזה לכ"ע שרי כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למיגזר שמא ידליק בהן בעינייהו וא"כ אפי' נתכוין להעבות הפתיל' שרי:

בשעוה. פי' שיניחנו בנר ויניח הפתיל' בתוכ' אין מדליקין בשמרי שמן (ש"ג):

מצמר גפן. בגמ' יש עוד פירושי' על שמן קיק ודלגם הטור והרב"י משום שאינם מצוים בינינו ובכ"מ האריך ע"ז בחנם:

ויניחנו ויצא. וחובה לאכול בשבת אצל הנר (תוס') עססי' רע"ג ועוד יש ט"א בגמרא ובתוס' בצרי מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישי' שיה' בהול על ממונו ויכבה ע"כ ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה וכמה פעמים ראיתי שבאו לידי חילול שבת:

אין מדליקין. דגזרין דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו:

חלב מהותך. מדסת' משמע דס"ל דהיינו חלב מבושל כמ"ש רש"י ורמב"ם דלא כר"ן והוא נמשך אחר הפתיל' אלא דגזרי' דלמא אתי לאדלוקי בשאינו מהותך:

שמן זית מצוה. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והן קודמין לשעוה כיון דיש אוסרין בשעו' ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב ועסי' תרע"ג (מט"מ ושל"ה) וב"ח כ' דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול ע"כ ועסי' ער"ה דיש מקילין יותר בנר הכרוך:

כרך. אבל אם כרך שמן פסול ופתיל' פסולה יחד אסו' (טור רי"ו):

רוב היוצא. וה"ה בנר של שעו' צריך להדליק רוב היוצא (ש"ג), י"ט שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכו' בגד שהיא ג' אצבעות על ג"א מצומצמי' דכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי ואסור להדליק בה כמ"ש סימן תק"א ס"ז אא"כ גדל הפתיל' מעי"ט דנתבטל מתור' כלי (גמ'):

ומ"מ נהגו. ואף בנר הכרוך עושין כן:

בסמרטוטין. צ"ל דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאלו בגד צמר אין מדליקים בו כלל כמ"ש ס"א ובלאי בגד פשתן מדליקין בו כדאי' ריש פ"ב בגמרא גבי בגדי כהונ' אלא צ"ל כמ"ש: אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס (רש"ל פ"ה) עסי' תרע"ג:

מדבר שאין האור נאחז כו'. הטעם בפסול בפתילות ושמנים שאין מאירין יפה וחיישי' שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה וידלוק יפה:

כרך דבר כו'. בטור כתב תחילה פירש"י אם כוון להדליק אסור כו' ואח"כ פי' הרי"ף והרא"ש והטעם שתלוי בכוונתו כו' והקשה ב"י דהא לרש"י לא תליא מלתא בכוונתו מדסיים הרא"ש הטעם שתלוי בכוונתו לפי' הרי"ף ש"מ דלרש"י אינו כן ולא דק בקושי' זו דודאי לרש"י תלוי ג"כ בכוונה שהרי עיקר הטעם לאיסור משום שמא ידליק באיסור בעין בלא היתר וזה לא שייך אלא במתכוין להדליק אלא דפלוגת' בין רש"י לרי"ף היא בזה דלרש"י צריך הוכח' לעין כל היאך כוונת המדליק אם להדליק אם להקפות ע"כ פי' דלהקפות היינו מעשה אחר שאינו כורך לגמרי סביבו אלא מניחו תחתיו אבל הרי"ף פי' שגם להקפות הוא כורך ממש כמו בלהדליק ואין חילוק לעין הרואה אלא שבלב המדליק תלוי הדבר אם הוא להדליק או להקפו' וע"כ סיי' הרא"ש והטור הטעם שתלוי בכוונתו פי' שהוא המסור ללבו של המדליק בלי שום הוכח' לאחרים וכן הוא פי' דברי הרמב"ם שכ' כאן בש"ע כמו הרי"ף והרא"ש שזכרנו דהיינו אם כורך סביבו ונתכוין כדי להעבותו שידליק יפה אסור אבל אם כורך סביבו ונתכוין להקשות הפתיל' מותר ומ"ש הרב המגיד על פי' רמב"ם וכן פירש"י פירושו לענין דינא בזה דגם לרש"י הוה הדין אם נתכוין להוסיף אור אסור ולאפוקי מנוסחת הרי"ף בקצת ספרים וכן ברי"ף שבידינו דהא דלהקפו' מותר היינו להוסיף אור ע"ז אמר הרב המגיד וכן פירש"י אע"ג דלרש"י הוי פי' להקפות שאינו כורך כלל אלא מניחו תחת הפתילה הכשרה ובעי' דוקא הוכחה לזה שלא נתכוין להדליק כמ"ש בסמוך מ"מ לענין דין זה דבכורך כדי להוסיף אור אסור זה דעת הרי"ף באמת דלא כנ"א שזכרנו וכן כוונת הרמב"ם זהו כוונת הרב המגיד לפי ע"ד וא"כ אין מחלוקת בין הרא"ש להרב המגיד כדעת הרי"ף ולא כב"י שכתב מחלוקת ביניהם:

אפי' נתן כו'. גזיר' שמא לא יתן בהם שמן:

חלב מהותך כו'. לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך לפי שנמשך אחר הפתיל' שפיר אלא דרבנן גזרו בו אטו שאינו מהותך וכשהו' בתערובות לא גזרו בי' דה"ל גזיר' לגזיר' וא"ל הא גם בשאר פסולי' ה"ל גזירה לגזר' דשמני' פסולי' אפי' בלא תערובו' אין האיסו' אלא משום שמא יטה הא ל"ק דחדא גזיר' היא דבשע' שגזרו שלא להדליק בשמן פסול בכלל הי' בין בפ"ע בין עם תערובו' משא"כ בחלב מהותך שהוא גזיר' בפ"ע אטו שאינו מהותך ולא הי' בכלל שאר פסולי' כלל כנ"ל:

כרך זפת כו' דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה מהותכים בכלי שאין נמשכי' אחר הפתיל' אבל בזה נמשך שפיר עם הפתיל' שבתוכו:

האחרים. אפי' הנרות עומדים בחדר אחר דכיון שיש במקום א' נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים:

נר. כגון למשוך יין מן המרתף:

להקשות. אפי' מדליק שניהם יחד דכשמתכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה:

בשעוה. פי' שיניחנו בנר ויניח הפתילה לתוכה. אין מדליקין בשמרי שמן. ש"ג. ובחמאה יש להחמיר ליתן בתוכה מעט שמן. אבל יש ליזהר להדליק בשמן דוקא כדאיתא בספר חסידים שהאריך ימים בשביל זה. ועוד לפעמים נוטף מהחמאה למאכל בשר. ולפעמים מדליקין שומן אף שעדיין מלוכלך מהחמאה ועובר על לאו דבשר וחלב. ואם אין לו שמן כתב בתשב"ץ דיסחוט אגוז לתוך החלב:

ויצא. וחובה לאכול בשבת אצל הנר. עוד יש ט"א מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישינן שמא יכבה ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה וכמה פעמים ראיתי שבאו לחילול שבת עבור זה. מ"א:

בהם. גזירה שמא ידליק בעינייהו:

מהותך. לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך אלא דרבנן גזרו אטו אינו מהותך וכשהוא בתערובות לא גזרו דהוי גזירה לגזירה:

המובחר. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה. ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב. מט"מ ושל"ה עי' סי' תרע"ג ס"א וב"ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול. ועי' סי' רע"ה:

זפת. ואם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד אסור. טור:

שיוצא. וה"ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש"ג:

בסמרטוטין. אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס. רש"ל פ"ה:

ס"א בין נר כו' בין. מדאמרי' שם כ"א פתילות ושמנים כו': כגון צמר ושער. שם בגמ' תנא כו' ונקט הרמב"ם היותר גרועים לדמיון: כגון פשתה. שם כ"ז ב': נפוצה. שם כ' ב': ובגד שש. כ"א א': וצמר גפן כו'. דלא כרש"י שכ' שהן יוצאין מן העץ וראיה ממנחות קנבוס ולוף אסרה כו' ומברכות מ"ם כל היכא כו': ואם הדליק. כמש"ל רנ"ה ס"א ואם לא כו': וי"א דאם. מדאמרי' שם כ"א פתילות ושמנים כו' מ"ט כו' ואסור להשתמש לאורה ושם אמר רבא וצריך נר וכו' ולמדו מכאן דכל שיש נר אחד אצלם מותר להשתמש לאורם וכמ"ש בסי' תרע"ג ס"א ואפ"ה מותר להדליק בפתילות ושמנים שאין כו'. אבל לפרש"י שם דמשום היכר לא מ' מידי וטעמו של רש"י דהא רבא ס"ל דמותר להשתמש לאורה והא דאמר רבא פשיטא לי נר ביתו כו' משום דנ"ח מדליק מבחוץ. וגם ר"ן מפרש משום היכר אע"ג דס"ל דרבא אוסר להשתמש לאורה כס' הרשב"א כ' דמניחה על שולחנו ע"כ משתמש לאורה וצריך נר אחר משום היכר. וע"ל סי' תרע"ג ס"א ונוהגים לעשות כו'. אבל לדעת רש"י ור"ן לא מהני: וכן דבר. שם אסור להרצות כו' והקשו ל"ל לאשמועינן הא כל תשמיש אסור ותירצו דתשמיש עראי מותר:

ס"ב נותנין גרגיר. תוספתא פ"ב דמכילתין: ס"ט ומ"מ נהגו, כמ"ש שם ל"א ב' הכא כו'. דר"ע לא פליג אלא שמדליקין בהם: ס"י אין. ע"ש תוס' כ"ט א' ד"ה ולא כו':

שבת כ'

טור והרא"ש והמרדכי וורוב הפוסקים וכל גדולי צרפת

שם כ"א

שם כ'

תוספות שם כ"ז ורא"ש בריש פרק ב' והר"ן שם והרמב"ם בפרק ה' ושאר פוסקים

שם כ"ח

המגיד שם פ"ה לגירסת הרי"ף והרמב"ם שם

שבת כ' וכ"א

שבת כ"ד וכ"ה

שם כ"א בעיא ונפשטה

שם וכפירוש הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפ"ה

שם פרק ד' וכחכמים

שם בתוספות

שם כ' וכפירוש רש"י והרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים

שם

שם כ"ח וכרבי עקיבא

ר"י בחלק ב' בשם התוספות