דין המפליג בספינה וההולך בשיירא - שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ״ח

לדבר מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועס"ג ועסי' תרי"ג ס"ח ועססי' של"ט:

מג' ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עס"ד, וה"ה בי"ט שני אין מפליגין (מ"צ ח"א ל' וח"ב מ"ז ור"י הלוי ל"ב ור"ש יונה כ"א וריב"ל ס"ג סי' ע"ב רדב"ז ח"א ק"ה):

קודם ג' ימים. היינו ביום ג' וכמ"ש ס"ד כנ"ל דלא כע"ש:

הישראל לעשות. עס"ד שגם הרב"י ס"ל כן דלא כע"ש:

מפני שאפשר. כלומ' כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אף על פי שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש (ב"י ד"מ):

יש להם צער. ולדבר מצוה שרי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה עסי' ל"ח:

שמקרקע הספינה. פי' אף על פי שהמים עמוקים י' אם הספינ' משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למט' מי' ואפי' יושב למעל' אסור כיון שהספינ' רחב' ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בשם ספר היראים (ומ"מ בספר היראים משמע דשרי ביושב למעלה) אלא שכתב שמדברי הרי"ף /התוספות/ והרמב"ם לא משמע כן ולא ידעתי היכא רמיז' דהם כתבו אח"כ וז"ל ומיהו צ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעל' מי' דאל"כ האיך ממלא עכ"ל וקשה האיך נמשך זה פה אחר התי' אלא דקשי' להו בעצמן למה לא תי' כמ"ש ספר היראים דהמים עמוקים אך הספינ' שוקעת במים והולכת למטה מי' לזה כתבו ומיהו צ"ל כו' כלומר וא"כ הכא צ"ל מאי דקאמר גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' היינו בלא השקוע כי היכי שיבוא הכלי למעל' מי' ואם כן צ"ל דבעירובין מיירי בספינה קטנה וגם בתשו' הרמב"ם קאי אמי שהולך על סואר של קורות שהן שטין ואין נשקעין במים ולכן אין לזוז מפסק הש"ע:

אסור לצאת. צ"ע מאי חידש רמ"א וי"ל דקמ"ל דתוך התחום שרי ולא גזרי' שמא יצא חוץ לתחום:

להליכ' בקרון. שאסו' משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמו' הולכים ברחוק ממנו ובע"ש העלים עיניו מהג"ה זו וכ' בשם התו' והרא"ש דאסור בספינ' ולא דק דהם לא כתבו רק בהליכ' בקרון עפ"ד דעירובין דכיון שהולכת הבהמ' רחוק מהספינ' ה"ל צידי צדדין כמ"ש סימן ש"ה סי"ח:

והוא שלא יצא. דאסור ליכנס בשבת בספינ' משום שט כמ"ש ססי' של"ט:

דאפי' יצא. דמאחר שקנה שבית' ה"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד"א כמ"ש ססי' ת"ד אבל אם לא יצא מותר, ובספינ' מהלך כולה כמ"ש סי' ת"ה ס"ז ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדע' ע"ש ואפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עיין סי' תי"ו:

שעושין קידוש וכו'. לפרסומי מילת' (ב"י) ונ"ל דבעי דוקא שישב שם בין השמשות וכ"מ בכל הפוסקי' דלא כלבוש:

לחלל שבת. אפי' באיסור דרבנן (ריב"ש סי' י"ח):

וביום אב"ג. וריב"ל ח"ב ס' נ"ג כ' דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ רדב"ז ח"א ס"י ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה):

והעולה לא"י. ודוק' ע"ד להתיישב וי"א אפי' ע"מ להחזיר כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה היא (כ"ה):

יכול ללכת וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמ' ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל א' מאלו מקרי פ"נ ומותר לילך עמה' (רמ"ג סימן ק"ט):

ואם נכנס כו'. ונ"ל דדוק' כשהלך לשם מצוה ולא לסחור':

דלדבר מצוה נפק. ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשת' היה צריך לצאת מפני פ"נ יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז ונ"ל דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג"י ה"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז בי"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג היא:

לסחור'. אפי' יש לו מזונות והולך לסחור' להרוח' עסי' תקל"א ס"ד, ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית (מ"צ ור"י הלוי) וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי' בשבת (רלב"ח כ"ח) אבל במ"צ כת' דאין להקל נגד רוב הפוסקים וכ"ש כשהספינ' הולכת בשבילו דלכ"ע אסור וכ"כ ר"א ששון סל"א וסל"ב:

והליכת שיירא. ונ"ל דבשיירא אין להקל כמש"ל וכ"כ ע"ש בשם כ"ה:

ופוסק עמו כו'. זה דעת הרמב"ם ונ"ל דהך ופוסק לא קאי דוקא על ע"ש אלא אפי' קודם שבת תוך ג' ימים וכמ"ש הטור לדברי הת"ק דמ"ש ע"ש מקודם לו בזה וא"ל מ"ש מעורות לעבדן דב"ה מתירין עם השמש וכן באיגרת לעיל היכ' דקצץ דלא הצריכו לפסוק עמו אע"ג דידוע שילך בשבת דשאני הכא שהישראל עצמו יושב בספינה התקינו עליו שכל מה שאפשר לאפקועי מעליו יעשה ואין חילוק בזה בין ע"ש לקודם לו כנלע"ד:

ואפי' אם אין בגובה המים י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר וכמ"ש אח"ז אבל תוך ג"י אסור מטעם שכ' אח"ז:

ואפי' במקום שיצטרך כו'. הטעם דג"י קודם השבת שייכים לשבת הבא וקודם לזה שייכים לשבת שעבר כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו דעד יום ד' מיקרי אחר שבתא ואח"כ מיקרי קמי שבתא וכיון שיצא בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול:

ול"ד להליכה בקרון. הטעם דהליכה בקרון אסור בסימן ש"ה מטעם שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן:

חשוב הכל דבר מצוה. קשה מ"ש מההיא דסי' תמ"ד לענין חמץ בביתו דלא חשיב דבר מצוה אלא בהולך למול בנו כו' כדאיתא בגמרא בהדיא וכ"ת דכאן אין רק איסור דרבנן במה שמפליג לים דהא גם שם אם מבטל החמץ אין כאן רק איסור דרבנן וצ"ל דשאני חומרא דחמץ שצריך הרחק' יתירה כיון שאדם רגיל בו ע"כ החמירו בו יותר שצריך לחזור בשבילו אם לא עוסק במצוה גדולה:

מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עס"ג. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א בזה והוכיח דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת והטור דוקא לכתחלה קאמר שיפסוק עמו שישבות ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק ע"ש):

ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד'. וה"ה בי"ט שני אין מפליגין עיין יד אהרן שהאריך ובחות יאיר סי' קי"ב:

ג' ימים. היינו ביום ג':

י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר:

שם. כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אעפ"י שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש. ב"י ד"מ:

ובלבול. ולדבר מצוה שרי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

הספינה. פי' אע"פ שהמים עמוקים י' אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למטה מי' ואפי' יושב למעלה אסור כיון שהספינה רחבה ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש עיין מ"א:

לתחום. ותוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ"א:

שאסור. דבקרון אסור שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן ט"ז. ומ"א כתב דבקרון אסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכין למרחוק ולא שייך שמא יחתוך זמורה:

שביתה. אפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עי' סי' תי"ו:

קידוש. לפרסומי מילתא. ובעינן דוקא שישב שם בין השמשות מ"א. כתב משפטי צדק נתפשט המנהג בזמנינו להפליג בספינה בשבת ואין להתיר כשהספינה הולכת בשביל ישראל דלכ"ע אסור ואין לחלק באיסור זה בין יו"ט לשבת אפי' ביו"ט שני ואפילו בצינעה אסור וכ"כ מהר"א ששון עיין כנה"ג (וע"ת) [עולת שבת] ומ"א:

שבת. אפי' באיסור דרבנן ריב"ש סי' י"ח:

מותר. ומהריב"ל כתב כיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ הרדב"ז כנה"ג מ"א וכן נוהגין:

והעולה לא"י. דוקא להתיישב שם. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד' אמות בא"י מצוה היא. כנה"ג:

פקוח נפש. פן יגזלו ממונו או בהמה או מלבושים בימות הקור מיקרי פקוח נפש. (רמ"ג) [שו"ת הר"מ גאלאנטי סי' ק"י] מ"א:

לסחורה. אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. מ"צ ור"י הלוי. ועיין במ"א סי' של"ט ס"ק י"ג. אי רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' מ"ז ובתשובת חות יאיר סימן קט"ו ובתשובת עבודת הגרשוני סימן קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטונבורג סימן א' ב' וע"ל סימן צ' ס"ק י"ב:

שיירא. ונראה לי דבשיירא אין להקל. מ"א:

ס"א אבל קודם כו'. אפי' בספינה. ל"ד קודם דאפי' תוך ג"י מותר כמ"ש בס"ב אבל אין איסור כו' ולא נקט קודם אלא משום אינך דנקט א"נ דנקט דוקא ג"י דס"ל כמ"ש ב"ח דמדברי הר"ן ורז"ה שכ' הטעם דכל ג"י קודם שבת קמי שבת מקרי משמע דכל ג"י אסור אף בד' אבל מדברי הרא"ש שם מ' דבד' מותר וכ"ה להדיא בתוספתא הביאו הרא"ש שם דבש"א אף ברביעי וב"ה כו' וכ"ה בירושלמי הביאו הרשב"א שם אין מפליגין בים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת בש"א אף בד' וב"ה מתירין וכ"פ הרשב"א שם להדיא דבד' מותר וכ"כ בהג"ה שם להדיא ד"ה אבל כו' ור"י פוסק כו' וכ"מ בתוס' דעירובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו' וכ"מ בירושלמי כו': ואפי' אין בגובה. דלא כדעת הרי"ף שם דאפי' ביום הראשון אסור מדאיבעיא להו בפ"ד דעירובין אם יש תחומין למעלה מי' ואם במקום שיש תחומין אסור אפי' קודם ג"י א"כ הל"ל מברייתא הזאת דמותר: ואפי' במקום. כפי' הרז"ה דברייתא מיירי במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה וכמ"ש בס"ד: בבקר. סמ"ג דאל"כ א"א להגיע: מפני. עמ"א:

ס"ב הא דאין. דומיא דאידך ברייתא דאין צרין: ולפיכך מותר. וכמ"ש בירושלמי ותוספתא דב"ה מתירין: והוא שלא. דכיון דמדרבנן הוא כמ"ש בסי' ת"ד ס"ב הולכין בספקו להקל: אבל כו' אסור כו'. ר"ל אפי' מיום ראשון כדעת הרי"ף וכמו שדחה בב"י דברי מהרי"ק וז"ש אסור אפי' הפליג ביום ראשון אסור בשבת במקום כו' והוסיף הרמ"א לצאת שאין איסור אלא לצאת בתוך ג"י וז"ש וכן כו' שלשה ימים שגם במה שהוסיף בש"ע ג"כ שלשה ימים: וכן בספינה. כנ"ל אבל אין. דמשום משתמש בבע"ח ליכא דצידי צדדין הן ומותר שבת קנ"ה א' ועמ"א:

ס"ג היכא דמותר. דספינה ממילא אזלא וכב"ה פורסין מצודות כו' ואע"פ שניצוד בשבת ולהלכה נראה דאסור ועתוס' בפ"ד דערובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו': והוא. שבת קל"ט ב': וי"א דאפי' כו'. עמ"א: וי"א שעושין כו'. עמ"א:

היוצאי' כו' והעולה כו'. מברייתא דאין מפליגין הנ"ל לפי' הרז"ה כנ"ל: ואם נכנס. כיון דבאונס יצא חוץ לתחום עירובין רפ"ד מ"א ב': ואפי' כו' דכיון כו'. ר"ה כ"ג ב.: לסחורה. כמ"ש בב"מ למ"ד ב' וערש"י שם ד"ה זה כו' ואפי' להרווחה כת"ק במ"ק פ"ג י"ד א': או לראות. ערובין ל"ו ב' ורבנן זימנין כו' ושם פ"ב אר"י אין מערבין כו': רק כו'. מ"ק שם:

שבת י"ט

שם וכת"ק רמב"ם בפרק כ"ד ורבי ירוחם

שם ושם

שם

הרמב"ם שם בפרק ל' מהא דבני בישן פסחים דף נ' והרי"ף והרמב"ם שם

הרא"ש

הרמב"ם בתשובה

בתשובות הרמב"ם

ב"י גם לדעת הרי"ף והרא"ש

טור בשם בה"ג

תוספתא בעירובין מ"ג והרא"ש שם וגם בתשו' והרשב"א בתשובה

הריב"ש בתשובה ופירוש הרז"ה שם

רמב"ן בתשובה: