זמן תפלת המנחה - שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ג

ולמעלה יצא. משמע דקודם לכן לא יצא, ואף על גב דבאמת זמנה אחר ו' שעות כדאיתא ביומא דף כ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא:

ועיקר זמנה. עיקר זמן שחיטה היא מדאורייתא מו' שעות ומחצה רק שהיו מקריבין אותו בכל יום מט' ומחצה כדי להקריב תחלה קרבנות יחיד שאסורין להקריב אחריה ולכן עיקר זמן המנחה היא מט' שעות ומחצה (ומ"מ אם רוצה לאכול מתפלל מ"ג לכתחלה כמ"ש סימן רל"ב ומכ"ש מי שרוצה לצאת לדרך כמ"ש ססי' פ"ט וע' בתו' ר"פ ע"פ וכ"ה ססי' רפ"ו) רק שבע"פ שחל להיות בע"ש היו מקריבין בו' ומחצה ועמ"ש סימן רל"ב:

ומשערי'. בת"ה משמע שמשערין מע"ה עד צ"ה ומ"ש סימן תמ"ג וע"ש אבל בלבוש ובל"ח כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה וכ"כ בש"ג פ' ת"ה ונר' לי ראיה לדבריה' מפסחים דף צ"ג ע"ב דזמן השחיט' אינו אלא עד תחלת השקיע' וכ"כ התו' במנחות דף כ' ע"ב והוא כמו שעה וחומש שעה קוד' צ"ה ומיהו י"ל דתקנו נגד הקרבת המנחה וכמ"ש סי' רל"ב, וגם הלבוש כוונתו בסוף השקיעה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה ועיין בהגה שניה:

שעות זמניות. ערסי' פ"ט וסי' רס"א מ"ש דלא כיש מי שכ' דלעולם חושבין הלילה עד י"ב שעות ואח"כ מתחיל היום דליתא דהא זמן מנח' מחצות היום ולמעלה וילפי' מבין הערבים משינטה החמה למערב וא"כ הוי באמצע היום ממש וגם לרבנן שחרית עד חצות ממש ששוב אסור להקריב תמיד של שחר ומינה לר"י עד ד' שעות דהיינו שליש היום ואף על גב שכתבתי בסי' א' בשם הזוהר שלענין חצות לילה חשבי' הלילה לי"ב שעות ש"ה דלגבי הקדוש ברוך הוא לילה כיום יאיר, ולכן חושב לעולם י"ב שעות לילה ואנחנו צריכים לכוין העת שהוא רצון לפניו אבל התפילות נגד תמידין תקנום ומסור בידינו הכל לפי המקום והאופן מהלך החמה וכן השבתות ומועדים וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' קס"ג ועיין סימן תמ"ג:

לעולם כחד. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנחה וערבי קודם צ"ה:

ולמעלה יצא. משמע דקודם פלג המנחה אפי' בדיעבד לא יצא וכ"ה סי' רס"ג סי"ד עסי' רל"ה סס"א:

דהיינו צ"ה. וז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אף על פי שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא כמ"ש ר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא עכ"ל וזהו דוקא בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה, ועמ"ש סימן צ' ס"ט וצריך ליזהר שלא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה כמ"ש לעיל:

עומד מלימודו כו'. וראיה מדאמרי' פ"ט דב"מ באבות העולם דמשהו ידיהו (ה"מ הגמ"נ) פי' דאע"פ שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"כ צריכין ליטול ומ"מ נ"ל דאם נטל ידיו לתפלה אף על פי שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית וכ"מ בברכות דף כ"ג ועסי' צ"ב ס"ה ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפל' כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עסי' ד' כנ"ל:

מי שהתפלל כו'. זה דעת רמב"ם משמע דוקא בדיעבד יצא וכ' בית יוסף שמדברי הטור והרא"ש משמע דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה וכאן סתם כרמב"ם אבל מנהגינו הרבה פעמים שמתפללים מנחה קודם פלג המנחה דהיינו י' שעות ומחצה:

אם יש לו מים כו'. משמע שפוסק כדברי התוס' שמביא הטור דאין הנטילה לתפלה אלא מצד מצוה לחוד כדרך שאר מצוה אבל מה שחילקו בגמ' בתפלה בין לפניו בין לאחריו לא קאי אלא לענין להתפלל בי' כדעת רש"י והסכימו לו התו' בברכות דף ט"ו ובפסחים דף מ"ו ובסי' צ"ב פסק בש"ע כדעת הרי"ף וע' מ"ש שם ובודאי פסק דכאן הוא עיקר דבתר' הוא:

יצא. אם בדיעבד התפלל בתחלת שעה שביעית דהיינו אחר ו' שעות לא יצא מ"א והיד אהרן. ובית יעקב סי' צ"א פסק דיצא:

שעות אלו. דהיינו מהנץ החמה עד סוף שקיעתה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה עיין מ"א:

לי"ב שעות. ר"ל שהיום משערין לי"ב חלקים אפי' אם יהיה ארוך י"ח שעות וכל חלק נקרא שעה. וע"ל סי' פ"ט ס"ק ג':

כחד מינייהו. פירוש שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ"ה. מ"א:

צ"ה. ז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אע"פ שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא עכ"ל. וכתב המ"א ודוקא בעיר שבתיה גבוהין או יושבת בעמק. ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הציבור שנית. ויחיד שלא התפלל בבה"כ ימתין עד הלילה. וצריך ליזהר שלא יתפללו ערבית קודם פלג המנחה. מ"א:

לתפלה. ואם נטל ידיו לתפלה אע"פ שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו. (ובספר אליהו רבה פסק דכל זמן שהוא בבה"כ אין צריך ליטול ידיו עוד דמסתמא לא הסיח דעתו) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עי' סי' ד'. מ"א:

א"צ ליטול. וינקה ידיו בצרור ויתפלל עם הציבור אע"פ שעדיין ישאר לו זמן להתפלל ביחיד ב"ח. ע"ת ע"ש:

ס"א מי כו' ועיקר כו'. כ"ו ב' ופי' הרמב"ם דזמן מ"ג הוא לענין דיעבד אבל רש"י מפרש אף לכתחלה אלא דעיקר זמנה מזמן מ"ק וכ"ד הטור וש"פ: שהוא כו'. שם: ומשערינן כו'. ממ"ש בפסחים ד' ב' דכ"ע משש כו' וע"כ שעות זמניות כמש"ש לא תשחט על חמץ כו' ושם י"ב ב' וז' חמה במערב שית יומא בקרנתא כו' ובע"ז כ"ה א' כיום תמים וכמה כו': והוא שיעשה כו'. תר"י והרא"ש וטור וכמ"ש בפ"ק דערובין כקולי דמר כו': ועכשיו כו'. תר"י וכ' בהג"מ שם כ' ר"ח ועכשיו נהגו כל ישראל כרבנן וכר' יוסי דאמר בירושלמי לא הוקשה תפלת מנחה לתמיד של בין ערבים אלא לקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וכמ"ש בגמ' כ"ט ב' אביי בר אבין ורחב"א דאמרי תרווייהו כל כו' מצוה להתפלל כו' ואע"ג דלייטי עלה במערבא ה"מ מאן דמאחר טפי אבל קודם ביאת השמש במעט ש"ד ירושלמי ר' יוסי הוה מצלי עם דמדומי החמה שנא' ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מיצוי של יום ואע"ג דשעת מנחה מו' שעות ומחצה מאן דמצלי מפלג ומנחה ולמעלה טפי עדיף ובלבד שלא ידחה השעה עכ"ל ר"ח: ואם בדיעבד כו' ובשעת כו'. ערא"ש בפ"א ס"א ומיהו ק"ק דלענין כו' וי"ל דלענין כו' ואף ע"ג שלא נראו לרא"ש דברי ר"ת מ"מ בדיעבד או שעת הדחק יש לסמוך על דברי ר"ת וכ"כ תר"י בהדי' שבדיעבד יצא ועבהג"מ פ"ג סי' ח': דהיינו צ"ה. דהא לכ"ע סיום המנחה עד התחלת ערבית ממ"ש דעבד כו':

ס"ב אם כו'. עמ"ש בסי' צ"ב ס"ה:

ב"י לדעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה

ברכות כו

שם כז

ר' יונה שם

לשון הטור בסימן צ"ב ושם ציינתי מוצא הדינין: