דברים האסורים בשעת המנחה - שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ב

תימא אמאי קרו ליה מנח' אי משום שהקריבו מנחה הלא גם בשחר הקריבו מנחה, וי"ל משו' דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנח' עכ"ל התוס', וא"כ מוכח דעיקר היא מנחה קטנה כמ"ש סי' רל"ג דאז היא זמן הקרבת המנחה אחר התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד ועמ"ש שם ובירושלמי פ"ג דברכות איתא שנתקנה בזמן הקרבת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת וגו': יתפללו בלחש. דלית ליה לש"ץ למיחש ולאפקינהו בקול רם לפי שמצות תפילה בלחש ולא נפקי י"ח בין יחיד בין צבור אלא בלחש (ב"י ש"ל) וצ"ע דבסי' קכ"ד ס"ב משמע דיוצא בתפילתו שבקול רם וצ"ל דהתם א"א בע"א:

הש"ץ עם הקהל. ומ"מ בת"צ לא יעשו כן לכתחל' כיון שאומר הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"ץ ענינו והקהל יאמרו בש"ת (ר"ל חביב סי' ט"ו):

להסתפר. שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנח' ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי, לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבא לבה"כ, (ס"ח סי' י"ח):

סמוך למנחה. היינו חצי שעה קודם:

למרחץ. אפי' להזיע בעלמ' גזירה שמא יתעלף:

לבורסקי. אפי' לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל ומשמע דה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה:

ולא לדין. אפי' כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין שמא יראה טעם ויסתור הדין:

סעודה קטנה. דלמא אתי לאמשוכי, כתב מהרי"ו ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרי' פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לב"ה אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו דלא כמו שפי' הב"ח בסי' תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בב"ה ופעם א' לא התפלל ערבית בב"ה אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דעיניך רואות דליתא, ומפני שהב"ח לא העתיק סוף דבריו פי' פי' אחר ע"ש, והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואחר כך אקרא ק"ש אלא נכנס לבית המדרש וקור' ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה כ"כ תר"י וכ"כ של"ה, ועיין בב"י סי' רל"ה אבל כשהגיע זמן אסור ללמוד דקי"ל כרש"י וכמ"ש סי' פ"ט ס"ו אא"כ במקום שיש צבור:

ואם התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה, ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות, ע' בחושן משפט סי' ה' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט (ל"ח ירושלמי) ומקשה שם והא חתן פטור מקריאת שמע ואם רצה לקרות קורא ומשני התם כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ועיין סי' ע' ס"ג:

אם אין שהות. אפילו התחיל בהיתר מפסיק:

להפסיק מיד. אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד, וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח ע"ש:

משיטול ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם הנטילה:

דסעודה קטנה מותר. ולדידהו תספורת דידן נמי שרי ומרחץ דוקא כולה מלתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוק' בורסקי גדולה ודין דוקא לתחילת דין אסור ומ"מ הם מודו דאם התחילו סמוך למ"ק מפסיקין אפי' סעודה קטנה:

וי"א דאפי'. ולדידהו סמוך למ"ק אסור אפי' סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפי' מסעודה גדולה:

סמוך למ"ק. ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למ"ק דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה וכ"כ הב"ח וגם הר"ש בר"ב מודה בזה דלא כמ"ש הב"ח וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריא' לב"ה, ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת ב"ה דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרי' בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת ב"ה:

והשעה עוברת. עמש"ל דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך: כתב ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מב"ה עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואחר כך יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג:

כביצה. דוקא ולא יותר ול"נ דלשתיה יותר מכביצ' אסור אף על גב דגבי סוכה מקרי עראי מ"מ הכא טעמא דלמא ממשך וזה שייך יותר בשתיה דמשכר:

לא ישב אדם לפני הספר כו'. כל זה במשנה פ"ק דשבת ופרכי' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה הא איכא שעות טובא פי' דמנח' גדולה היא מו' שעות ומחצ' ולמעל' וסמוך לה היינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית אלא סמוך למנחה קטנ' אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנח' אסור לאדם שיטעום כלום קודם תפלת המנחה לעולם סמוך למ"ג ובתספורת בן אלעשה שהיה מסתפר כמו כ"ג ולא למרחץ כולי' מלתא דמרחץ ולא לדין לתחלת דין נמצ' לפ"ז דוקא תספורת בן אלעש' וכולה מילתא דמרחץ ובורסקי גדול ותחילת דין אסור סמוך למ"ג ואם התחילו אין מפסיקין אבל סעודה קטנה מתחילין רב אחא בר יעקב אומר לעולם בתספורת דידן ולכתחל' אסור שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפי' להזיע בעלמא ולכתחלה לא שמא יתעלף ולא לבורסקי אפי' לעיוני בעלמא ולכתחיל' לא דלמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ולכתחלה לא דלמא אתי לאמשוכי ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה לא דלמא חזא טעמא וסתר דינא ופסק רי"ף ורמב"ם כלישנא בתרא דהוא רב אחא בר יעקב והיינו דיעה שמביא כאן הש"ע והיינו לחומרא והתו' בשם ר"ת פסקו לקול' כתירוץ הראשון והיינו הי"א שמביא רמ"א:

ואם. התחיל בא' כו'. פי' אפי' בתספורת בן אלעשה דהא עכשיו לא מצינו חומרא בתספורת בן אלעשה יותר משאר תספורת ומנלן לו' חומרא בזה דמתניתין. איירי בכל תספורת ועל כולם אומר אם התחילו אין מפסיקין וה"ה בסעודה גדולה ותחלת הדין וכולה מילתא דמרחץ אלא דנ"ל דסעודה גדולה אפילו התחיל מפסיק מטעם אחר דלא מיירי מתני' מיניה והיינו מטעם שכרות דאי' בגמרא בפ"ק דשבת דף י' בתפילת ערבית למ"ד חובה מטרחי' לי' ופרכינן והא מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקין ומשנינן התם לא שכיחי שכרות הכא שכיח' שכרות וכתב הרא"ש מזה ראיה לפסק הרי"ף דאי איירי בס"ק שפיר דלא שכיח שכרות אבל אי איירי בס"ג כר"ת שכיחא ושכיחא שכרות א"כ ראינו דלפי' הרי"ף אסור בס"ג משום שכרות ואפי' התחיל מפסיק אלא דמתני' לא מיירי מזה אלא מיירי מכל הני מילי שהם קטני' סעודה ותספורת ודין ואפ"ה לא יתחיל משום גזירות ואם התחיל לא יפסיק אבל בגדולות לא מיירי מתני' ולפי הנרא' מצד אחר יש חילוק בהם דבתספור' גדול ותחלת דין וכולה מילי דמרחץ לא יפסיק אפי' בהם אם התחיל דלא מצינו חומרא אבל בהם בס"ג מצינו חומרא משום שכרות ע"כ יפסיק אפילו בהתחיל והיינו כשיגיע זמן תפלת מנחה קטנה אע"פ שיש שהות ביום אח"כ להתפלל וא"ל ממ"ש הרא"ש וז"ל ר"ת פסק הלכתא כלישנא קמא בס"ג או בתחל' דין אין מתחילין דקבעי לקמן מאימתי התחלת דין אלמא דבתחילת דין איירי ולאו ראייה הוא דמצינן למימר דמפרש התחלת דין משום דהתחילו אין מפסיקין כמ"ש התחלת מרחץ ובורסקי עכ"ל פי' ושפיר נוכל לפסוק כרי"ף וא"כ לרי"ף הוי בס"ג ג"כ אין מפסיקין כמו בתחלת הדין דס"ג הוי כתחלת דין ל"ק כלל דודאי ללישנא קמא דמיירי מתני' בדברים גדולים אז מוכח במתני' דס"ג מותר בדיעבד דהא מזה מיירי מתני' דמתרת בדיעבד אבל ללישנא בתר' דהוא פסק הרי"ף מיירי מתני' מדברים קטנים ובזה התירה המשנ' בדיעבד ומדברים גדולים לא מיירי כלל אלא שאנו מחלקים מבחוץ ביניהם דבס"ג יש חשש שכרות ויש לגזור בה אפי' דיעבד כמו בתפלת ערבית למ"ד חוב' משא"כ בשאר דברים גדולים דבהם מותר ג"כ דיעבד כמו בקטנים וא"ל ללישנא קמא דמתיר במשנה אפילו בגדולים בדיעבד ואפילו בס"ג קשיא מחשש שכרות ומ"ש מערבית כמ"ש י"ל דבגמרא איכא עוד חילוק בין תפלת ערבית למנחה דבמנחה כיון דקביע זימניה מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית וא"כ נוכל לומר דלישנא קמא ס"ל האי חילוקא דקביע זימניה בין מנחה לערבית אבל תלמודא דקאמר החילוק דמחמת שכרות הוא ס"ל כלישנא בתרא דמצי שפיר לחלק בחילוק זה כיון דמתני' לא מיירי מזה כנלע"ד ברור דלהאי דיעה שהוא פסק הרי"ף והרמב"ם יש לאסור אפי' דיעבד בס"ג כשיגיע זמן מ"ק אבל שאר דברים גדולים כגון תספורת בן אלעשה וכולה מלתא דמרחץ ותחילת דין אם התחילו אין מפסיקין נמצא לפ"ז דללישנא קמא יש עוד קולא בס"ג בדיעבד ולבתרא יש חומרא אפי' בדיעבד בס"ג ומו"ח ז"ל כתב בע"א והנלע"ד כתבתי:

ויש חולקים. הוא דעת ר"ת דפסק כלישנא קמא דמתני' אינו אוסר לכתחלה אלא בדברים גדולים ובדיעבד אין מפסיקים אפי' בס"ג ובמ"ק כתב הטור לפ"ז אפי' בס"ק ובשם ר"י כתב לפ"ז בס"ק אפילו סמוך למ"ק שרי להתחיל וזהו הי"א השלישי שמביא רמ"א והי"א השני שמביא רמ"א ס"ל דמתני' מיירי ממ"ק ואפ"ה בדיעבד אין מפסיקין אבל במ"ג לא מיירי ואפי' בס"ג שרי והא דמוקי בגמרא במ"ג הוא דלא תקשה מדריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלה כו' ולא קי"ל כריב"ל כדאמרינן בדוכתא אחריתא ממילא מתוקמא מתני' אפילו במ"ק דאם התחילו אין מפסיקין אבל התוס' דחו פי' זה ואמרו הא דפסקינן בדוכתא אחרינא דלא כריב"ל היינו במאי דאמר אסור לטעום כלום דהיינו אפילו פירות אבל במ"ש אסור לאכול סעודה קי"ל כוותיה ממילא קי"ל כוותיה דריב"ל וכ"פ הטור וש"ע בסמוך סעיף ג':

והשעה עוברת. בטור כ' אפילו כשהגיע מ"ק שהוא בתשע' שעות ומחצה ובלבד שיהא לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו עכ"ל ואם נתכוין רמ"א לומר שלא יהיה לו שהות אחר הסעודה למה כתב שאסור מצד יש להחמיר דהא בזה לכ"ע אסור ונראה דהך והשעה עוברת פי' שבאמת יש עוד שהות אח"כ אלא דיש לחוש מתוך שרואה שתמשוך הסעודה עוד זמן עד שיעור שיעבור הזמן יש להחמיר בזה:

בקול רם. ומ"מ בת"צ לא יעשה כן לכתחלה כיון שאומר הש"ץ ענינו בברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"צ ענינו והקהל יאמרו בש"ת רלנ"ח מ"א וע"ל סי' קכ"ד ס"ב מש"ש. והאר"י ז"ל לא הניח לאומרה בקול רם אלא בלחש ואח"כ בקול רם אפי' אחר שקיעת החמה אפי' בע"ש:

למנחה. היינו חצי שעה קודם. ולא יחזיק אז ילד בחיקו שמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר המים יעבור זמן מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ. ס"ח סי' י"ח:

סעודה קטנה. דלמא אתו לאמשוכי. כתב מהרי"ל בהלכות פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלמוד עד שיתפלל אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבה"כ אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל. וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח"כ אקרא ק"ש אלא נכנס לבה"מ וקורא ושונה ואח"כ קורא ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד אא"כ במקום שיש ציבור ע"ל סימן פ"ט ס"י. מ"א:

התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות. וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט עיין מ"א:

להפסיק מיד. אפי' עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק. מ"א:

ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם נטילה:

עוברת. ע"ל ס"ק ה' דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשך סעודתו עד שתחשך. כתב ב"ח כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבה"כ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי סעודה גדולה אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי סעודה גדולה:

כביצה. דוקא ולא יותר. ונ"ל דלשתיה יותר מכביצה נמי אסור עיין מ"א:

ס"א אם כו'. דאין יוצאין י"ח בין יחיד בין ציבור אלא בלחש. ש"ל. ודבריו צ"ע דאמרינן בסוף ר"ה תניא א"ל לר"ג כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' וכ"כ בסי' קכ"ד:

ס"ב אפי' סעודה כו'. עבה"ג ועוד הוכיח הר"י ממש"ש התם לא שכיחא כו' ואי בסעודה גדולה שכיחא ושכיחא: אע"פ כו'. עתוס' שם ד"ה ואם כו' וד"ה למ"ד כו' וי"ל כו': והוא כו'. שם ד"ה ואם כו': ולדידן כו'. וכ"ה בירושלמי שם ר' ירמיה ור' יוסף ח"א משישבו בדין וח"א משישמעו טענותיהם ומ"ש ור' יוסף ט"ס הוא וצ"ל ור' יונה: וי"ח כו'. שם ד"ה בתספורת כו' וכן עיקר: וי"א כו'. דגמ' לא מוקי במנחה גדולה רק משום דריב"ל ולית הלכתא כריב"ל כמ"ש בפ"ד דברכות ועתוס' הנ"ל: וי"א כו'. וכ"כ הרא"ש בברכות ושם דלא קי"ל כריב"ל ואפי' להתחיל מותר אבל תוס' פי' שם דלענין להפסיק לית הלכתא כותיה דוקא כמ"ש בח"מ סי' ה' וכ"כ תוס' בשבת שם להדיא דסמוך למנחה קטנה אפי' סעודה קטנה אסור ואפי' התחיל מפסיק מדלא משני במ"ק ולא קי"ל כריב"ל אלא בהא קי"ל כריב"ל בהתחיל סמוך למ"ק וכמ"ש בח"מ ופי' שם דבהא לא קי"ל כריב"ל דס"ל דאפי' פירות אסור לטעום וכ"כ הרא"ש שם כ"ז: והשעה כו'. עט"ז ועמ"א ס"ק י"א:

ס"ג והא כו'. כנ"ל לפי' תוס' ורא"ש: וה"ה כו'. שזהו ג"כ נקרא טעימה כמ"ש בסוכה כ"ו א' כד טעים כו' ופי' הרי"ף ותוס' שם ד"ה תרתי דהיינו כביצה ובזה לא קי"ל כריב"ל דאוסר לטעום דלא אסר אלא קבע משא"כ כה"ג שנקרא ארעי כמש"ש וז"ש תוס' דמותר פירות כנ"ל דפירות לעולם ארעי הוא כמ"ש ביומא ע"ט ב' וז"ש היינו כו' דהיינו כו' ועתוס' בסוכה שם ד"ה תרתי כו' ושיעור זה כו':

שבלי הלקט בשם רבי אפרים בשם רבי' האי

שבת ט

שם וכרב אחא בר יעקב דלישנא בתרא הוא והרי"ף שם ורמב"ם בפ"י מה"ת והגהות מיימוני שכן היה נוהג רבי מאיר

תוספות והרא"ש והר"ן ממשמעות הגמ' שם ובסוכה נ"ה

שם בגמ'

רבי' ירוחם

ברכות כח

טור: