דין קצת ברכות פרטיות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ל
דין קצת ברכות פרטיות. שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ל - 5 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן ר״ל
סעיף א׳
דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה סעיפים:המתפלל על מה שעבר כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא אלא יתפלל אדם על העתיד לבא ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך הזה בשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד בא"י שומע תפלה וזו היא תפלת הדרך שנכתבה היא וכל דיניה בסימן ק"י:
סעיף ב׳
הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח"כ בירך ה"ז תפלת שוא שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פי' הנעלם ואינו נראה) מן העין:
סעיף ג׳
הנכנס למרחץ אומר יהר"מ ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה:
סעיף ד׳
הנכנס להקיז דם אומר יהר"מ ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים:
סעיף ה׳
לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד:
וזו היא ת"ה. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח:
ד׳
בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת:
ה׳
למרחץ. שיש מתחתיו חפירה שהמים נופלים לתוכ' ורוחצים ע"ג תקרה שעל גבה (רש"י) וא"כ יש בו סכנה שלא יפלו לתוכה אבל במרחן דידן א"צ להתפלל תפלה זו (ב"ח):
ו׳
להקיז דם. נ"ל דה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה, מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:
ביקש לצאת כו'. כב"י וז"ל מפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים א' בעת שיוצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הך דהכא ואחרת שהוא חותם בה כדאי' בסי' ק"י ויש לתמוה תרתי ל"ל והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלוה ולסגי בהכי וכ"מ בכל בו סימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל ב' בכניסתו אומר י"ר כו' נכנס בשלום כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' וכשם שהוצאתני בשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום כו' בא"י שומע תפלה וכ"כ כאן בש"ע וזו היא ת"ה כו' וזה מיירי בנכנס לכרך ולן שם בעינן שצ"ל ת"ה שני' או שהוא דר בכרך דיוצא משם בתחלת דרכו דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלו' אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצ"ל ת"ה מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משה א"צ לומ' ת"ה כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו ובחנם כ' מו"ח ז"ל עליו ושארי' ליה מאריה דהוא גברא דמרי' סיעיה:
ב׳
הנכנס למרחץ כו'. עכשיו לא נהגו לומר כן ונתן מו"ח ז"ל טעם דלא נתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי למעלה כדאיתא בפרק ע"פ דרב ציוה לבניו שלא ליכנס למרחץ חדש עד אחר י"ב חדש פן תפחת מלמעל' אבל בזמן הזה התנור עומד בזוית ליכ' סכנה ובירושלמי נמי מחלק א"ר אבהו בד"א במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד ומביאו ב"י ועכשיו א"צ לחוש להיזק תמין כי העין רואה והלב מבין לזהר מהיזק חמין שעומדין בגלוי עכ"ל:
ג׳
ברוך רופא חולים. פשיטא שצריך שם ומלכות כמו כל הברכו' שאמרו לעיל דהכלל בהם כן:
תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז:
ג׳
בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש:
ד׳
למרחץ. ובמרחץ דידן א"צ להתפלל תפלה זו. ב"ח מ"א ט"ז:
ה׳
להקיז. וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. (אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות ח"ו) ופשוט שצריך שם ומלכות כמו כל הברכות. מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ל, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.