דין קצת ברכות פרטיות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ל

אחר מ' יום. דתוך מ' יום מועיל תפלה:

לכרך. שם מצוים מושלים רעים ומחפשין עלילות (רש"י):

וזו היא ת"ה. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח:

בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת:

למרחץ. שיש מתחתיו חפירה שהמים נופלים לתוכ' ורוחצים ע"ג תקרה שעל גבה (רש"י) וא"כ יש בו סכנה שלא יפלו לתוכה אבל במרחן דידן א"צ להתפלל תפלה זו (ב"ח):

להקיז דם. נ"ל דה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה, מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:

ביקש לצאת כו'. כב"י וז"ל מפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים א' בעת שיוצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הך דהכא ואחרת שהוא חותם בה כדאי' בסי' ק"י ויש לתמוה תרתי ל"ל והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלוה ולסגי בהכי וכ"מ בכל בו סימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל ב' בכניסתו אומר י"ר כו' נכנס בשלום כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' וכשם שהוצאתני בשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום כו' בא"י שומע תפלה וכ"כ כאן בש"ע וזו היא ת"ה כו' וזה מיירי בנכנס לכרך ולן שם בעינן שצ"ל ת"ה שני' או שהוא דר בכרך דיוצא משם בתחלת דרכו דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלו' אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצ"ל ת"ה מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משה א"צ לומ' ת"ה כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו ובחנם כ' מו"ח ז"ל עליו ושארי' ליה מאריה דהוא גברא דמרי' סיעיה:

הנכנס למרחץ כו'. עכשיו לא נהגו לומר כן ונתן מו"ח ז"ל טעם דלא נתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי למעלה כדאיתא בפרק ע"פ דרב ציוה לבניו שלא ליכנס למרחץ חדש עד אחר י"ב חדש פן תפחת מלמעל' אבל בזמן הזה התנור עומד בזוית ליכ' סכנה ובירושלמי נמי מחלק א"ר אבהו בד"א במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד ומביאו ב"י ועכשיו א"צ לחוש להיזק תמין כי העין רואה והלב מבין לזהר מהיזק חמין שעומדין בגלוי עכ"ל:

ברוך רופא חולים. פשיטא שצריך שם ומלכות כמו כל הברכו' שאמרו לעיל דהכלל בהם כן:

אחר מ'. דתוך מ' יום מועיל תפלה:

תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז:

בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש:

למרחץ. ובמרחץ דידן א"צ להתפלל תפלה זו. ב"ח מ"א ט"ז:

להקיז. וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. (אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות ח"ו) ופשוט שצריך שם ומלכות כמו כל הברכות. מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:

ס"א עד כו' וזו כו'. כל בו:

ס"ד רופא חולים. כ"ה גי' בה"ג ורמב"ם וכ"כ סמ"ג וטור וכן עיקר:

ברכות נ"ד וס'

שם

תענית ט' ב"מ מ"ב

ברכות נ"ט לגירסת הרי"ף ורמב"ם

שם

ברכה זו וכל שאר ברכות צריך להזכיר בה שם ומלכות כנזכר לעיל ריש סי' י"ח

שם בגמ':