מי שילדה אשתו ומת מורישו ובנה בית - שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ג

ילדה. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע כמ"ש ססי' רכ"א:

מברך. ישתחוה נגד מזרח ויברך (מ"כ):

בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר:

מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוי בכלל שמועות רעות והעולם נהגו לאומרו בלא שם ומלכות ואינו נכון (ב"ח) ועבי"ד סימן ש"מ ס"ו:

כלים חדשים. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דסומכין עמ"ש התו' בפ"ד דסוכה בשם רב שרירא גאון דאין מברכין כיון שאינו בא מזמן לזמן ע"ש ד' מ"ו ומ"מ אין להקל, ונ"ל דוק' כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו, אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש סימן כ"ב ע"ש אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים:

בשעת הקנין. דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו כנ"ל דהא קי"ל אומן קונה בשבח כלי וכ"מ סי' ת"ר:

הוא וב"ב. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב (ב"ח) ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפחתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו:

לו ולנותן. שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י ממון לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן (הרא"ש) וצ"ע דבא"ע סי' כ"ז סס"ט כתב דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו אבל בלא"ה הרבה עשירים פושטין ידן לקבל מתנות וא"כ מאי הטבה יש לנותן וכ"מ בח"מ סי' ק"ץ ס"ו ועבי"ד סי' ק"ס סט"ו וצ"ע:

וי"א דאפי' עני. דדוקא בגד צמר וכדומה דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם מתחדשים להם לפרקים מועטים מה שא"כ אלו שרגילים להתחדש לסתם בני אדם (שם):

וכן נוהגין. ורדב"ז כ' שהתוס' איירי בעשיר אבל בעני מברך ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך:

מעורות של בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א ואפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה:

ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ב"י כ' ונראה דאפי מתה אשתו מברך הטוב דהא מ"מ טובה היה לה בעת שילדתו עכ"ל ורמ"א כאן בהג"ה חולק ונ"ל כדברי ב"י ולאו מטעמיה דהיאך יברך על מה שאינו שייך בשעת ברכה אלא נ"ל דאפי' לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ומצינו ברכה זו על טובה דלאחר מיתה דהא אמרינן בפ"ג שאכלו תקנו הטוב והמטיב בב"ה על שתקנוהו תחלה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ושלא הסריחו וכתוב בתשובת רשב"א סי' רמ"ה דנולד לו בן חייב לברך שהחיינו ואף שהיו לו כבר בנים כמו בכלי' חדשים בסמוך וכתב שלא ראה גדולים נוהגים כן אפשר שחשבוהו לההיא דפרק הרואה רשות כמו ההיא דקרא חדתא בפ' בכל מערבין כיון דלא אתא מזמן לזמן והוקשה לרמ"א דהא בגמ' איתא דמברך הטוב והמטי' ולא שהחיינו וע"כ מוקי לההי' דרשב"א במתה אמו בלדת' דאז ליכ' הטבה לאחרינ' וע"כ מברך שהחיינו ולא משמע כן בל' הרשב"א דמיירי דוקא בענין זה דלא ה"ל למכתב סתם אלא נראה דהרשב"א מפרש מ"ש בגמ' מברך הטוב כו' היינו נוסף על שהחיינו וכעין שכתוב בסמ"ק הביאו הטור בסמוך שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוב והמטיב משמע דשהחיינו מברך ג"כ וכן בסמוך מת אביו שאמרו מברך הטוב והמטיב פירושו אחר שיאמר ברוך דיין האמת:

במקום שהחיינו. בטור לא כתוב הך במקום ונוכל לו' דס"ל כהרשב"א שזכרנו בסמוך דהטוב הוא נוסף על שהחיינו:

בשעת הקנין. נ"ל דהיינו משעה שקנה בגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש אע"ג דרחוק עדיין מן ההנאה שהרי באשר"י מדמה אותו לירידת גשמים אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד:

קנה כלים כו' מברך הטוב כו' בטור כתוב מברך גם הטוב א"כ צריך לברך תחלה שהחיינו וכמ"ש בס"א: כל הברכות הכתובים בזה הסי' פשוט שהם בשם ומלכות זולת בברכת דיין האמת שבודאי יש לאומרו אפי' על אחר שמת ולא זכרו אביו רק משום ברכות אחרות השייכים לו אלא דמנהג העולם בשמיע' שמת אח' שאומרים ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות אלא במי שיש לו צער במיתתו וכ"ש באדם חשוב שמת ודאי י"ל בשם ומלכות שזהו בכלל שמועות רעות ח"ו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ה בשם הראב"ד לענין ברכה דמשנה הבריות:

אשתו. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע. מ"א:

הטוב והמטיב. וישתחוה כנגד מזרח ויברך מ"כ. אף שהיה לו כבר בנים. ט"ז:

הרשב"א. וט"ז כתב דכרבינו המחבר עיקר דאפי' מתה אשתו מברך הטוב והמטיב ומ"ש הרשב"א שהחיינו היינו חוץ מהטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ובתשו' חו"י סי' רל"ז ע"ש ועיין יד אהרן:

בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות. אבל רבים מקילין בכל הברכות כיוצא בו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ"א:

מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוו בכלל שמועות רעות. מ"א:

דיין האמת. וצריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה דיין האמת ודוקא אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו אבל שאר אדם א"צ לברך וע"כ נוהגין העולם לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות ועכ"פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ"ש במיתת ת"ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות. ב"ח וט"ז:

שירשו. מכאן רצה להוכיח בהלק"ט ח"ב סי' קס"ב דאם היה יודע מתחלה שהיו לו נכסים אין מברך הטוב והמטיב ע"ש ואינו מוכרח:

הטוב והמטיב. ועל מה שנתבשר ראשון מברך ראשון אם א"ל מת אביו והניח מעות יאמר דיין האמת ואח"כ הטוב והמטיב וכן להיפוך ואם משני בני אדם כאחד יקדים הטוב דאקדומי פורעניות לא מקדמינן הלק"ט ח"א סי' ר"ה:

בית חדש. קהל שבנו או קנו בה"כ או נסתר וחזרו ובנאוהו יעמוד ש"צ ויברך בקול רם הטוב והמטיב הלק"ט ח"ב סי' קע"ט:

כלים חדשים. ואין להקל בברכה זו. ודוקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך מ"א. אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על הספרים והיד אהרן פסק דאין לברך על הספרים ע"ש ועיין בסוף תשובת מהר"י בי רב שהקונה ס"ת שיברך שהחיינו והסכימו עמו כמה גדולים ע"ש. ובספר נאמן שמואל סי' ז' כתב שלצאת ידי ספק יברך על (ס"ת) [פרי חדש] בפעם ראשונה שקורא בס"ת ע"ש וע"ל סי' כ"ב מש"ש:

לישנים. מחליף כלים שניהם יברכו. הלק"ט ח"א סי' ר"ז:

הקנין. דהיינו משעה שקנה הבגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשותו ממנו מלבוש ט"ז. ומ"א כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו ע"ש:

מלביש ערומים. והקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל הלק"ט ח"א סי' ה' והמני"ח כתב שם בלא שם ומלכות:

ובני ביתו. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב ב"ח ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפתתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. מ"א:

ולנותן. בתשו' פרח שושן כלל א' סי' י"ב כ' דהתוס' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הזה ובודאי אלו היה רואה הב"י כל הני רבוותא לא היה פוסק כהירושלמי ומש"ה העלה שם במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ומהר"ש אלגזי פסק דהיתומים יברכו מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע"ש בתשו' שנדפסו בסוף ספר שמע שלמה ולכ"ע לא יברך הטוב רק המקבל ולא הנותן. שם בפרח שושן ועיין מ"א וט"ז ובס' בני חייא וביד אהרן:

יברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. כנה"ג בשם הרדב"ז מ"א:

בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א אפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. כנה"ג שם ומ"א:

ס"א וגם היא כו'. כמש"ש דניחא לה כו': ואם כו'. כמש"ש וכל כו' והתניא א"ל ילדה כו' התם כו': ויש כו'. כמ"ש בספ"ג דערובין:

ס"ב שאין כו'. שם:

ס"ג ול"ד כו'. ירושלמי שם והביאו תוס' שם ד"ה ור"י ורא"ש שם וגי' והן חדשים לו ופי' בבד"ה כמ"ש בש"ע שלא היו אלו כו' וכ"ה בטור אם הם חדשים אצלו ונקט חדשים לאפוקי אם כו' כמש"ו:

ס"ד בשעת כו'. ירושלמי קנה כו'. עש"ו:

ס"ה קנה כו'. כנ"ל ס"ב וכמ"ש בגמ' קצרו כו': שהיא כו'. הרא"ש. וכמה דבריו חלושין דא"כ גם הנותן יברך מלבד זה כו' אבל הירוש' ס"ל דאין חילוק בין י"ל אחרים או לא רק אם הוא דבר חדש כמו מציאה ומתנה וילדה זכר וירושה וכיוצא הטוב והמטיב אבל קנה שהחליף מעות בכלים שהחיינו וזה היה ס' המקשן בגמ' שלנו דפריש וכל היכא דליתא כו' וגם מבנה בית כו' ובברייתא קצרו ש"ד כו' אלמא דס"ל דוקא כיוצא דבנה כו' משא"כ בגשמים לעולם הטוב והמטיב. ועיין במ"א שהניח בצ"ע ועיין פ"ק דקדושין דוקא שעשיר אדם חשוב ולא קשה קושייתו ע"ש:

ס"ו ע"ד כו'. דכלים דומיא דבית. תוס' שם: ואם הוא כו'. כמ"ש בנדרים מ"ט דביתהו דר"י כו': וי"א כו'. תה"ד וס"ל לתה"ד דתוס' פליגי על הרא"ש אבל רדב"ז כתב דלא פליגי ועיין בה"ג ומ"א:

ברכות כ"ט

הגהת מיי' פ"ד בשם סמ"ק

שם בגמ'

שם וכר' יוחנן וכלישנא בתרא

הרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש

הרא"ש והרשב"א ממשמעות הירושל'

ירוש' שם וכתבוהו התוס' והרא"ש

טור בשם סמ"ק

שם בשם הירושלמי

שם בשם התוס'

בשם הרא"ש שם