דיני ברכות פרטיות - שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ד

מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע"א בשמה (ע"א רפ"ד):

שאר ע"א. אפי' בית ע"א (ב"י) וב"ח פי' דוקא כשרואה אותם בגלוי ועסי"א מ"ש:

והאידנא. נ"ל דבא לאשמועינן אפי' הולך לעיר אחרת וראה א"א מ"מ כיון דראה כיוצא בזה בעירו תוך ל' אינו מברך כנ"ל עמ"ש סי' רי"ח סי"ג ואפשר דבא להשמיענו דאפי' קטן שהגדיל אינו צריך לברך כיון שראה אותה בקטנותו כתב ב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו"ם וה"ה מחולת' או שום דבר שמחת' ואם תשמע קול עכו"ם מחנגין ושמחים האנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקב"ה עלי' עכ"ל ובפרק קמא דע"א איתא דאפילו ההולך לקניגאות של ישראל ה"ז בכלל מושב לצים:

שחלק. שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אומר שחלק:

בחכמו' העולם. ואם אינן חכמים אלא בדתם אינו מברך עליהם השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריה' ודן והורג במשפט מברך עליהם, ועל השרים שממנה המלך בכל עיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות, על השופט הגדול שהוא הקאד"י אין מברכין כלל (רדב"ז ח"ב ג'):

מלכי ישראל. משמע בגמרא אפי' סומא שיודע שהמלך עובר מברך:

להשתדל. משמע בגמרא דמותר לעבור על מצות דרבנן לראות מלכים אפילו מלכי א"ה ומ"מ מדסיים משום כבוד מלכות לא גזרו רבנן משמע דוקא במלכי ישראל אמרו ומשום כבודן וכ"מ מדלא כ' בי"ד סי' שע"ב דין זה משמע דוקא במלכי ישראל שרי וזה אין לנו עכשיו בעו"ה, ומ"ש בגמרא ולא לקראת כו' היינו שמצוה לרוץ לקראת מלכי א"ה שאם יזכה לראות מלך המשיח שיבא במהרה יבחין מה בין גדולתם לגדולתו וידע שכר עושי מצות ומ"מ אסור לעבור אפי' מצוה דרבנן בשביל זה, ובס"ח סי' תתק"נ כ' שאם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר וברמב"ם ספ"ג דאבל כ' בהדיא שמותר לטמא בטומא' של דבריה' מפני כבוד מלכי' אפי' למלכי א"ה או מפני כבוד הבריו' כגון לנחם אבל וכ"כ התו' בבכורות דף כ"ט וכ"ה בירושלמי דברכות וכתבו התו' דדוק' להני מצות אבל בשאר מצות בעי ניפוח וכ"כ בפסחים ספ"ח וכ"כ הרמב"ן בהשגות:

בתי ישראל. פי' בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני (רש"י) ואפשר דוקא בא"י קאמר ולא בח"ל, וב"ח כ' בשם רש"ל שהן מיושבי עתה כגון בבית שני:

בתי ע"א. פי' בתי א"ה שיושבים בשלוה והשקט ועושר וב"ח כ' בשם רש"ל דנהגו העולם לומר דוקא על בתי כנסיות שמתפללין בתוכ' וכן להיפך בבית עכו"ם:

חזר וראה. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך (רדב"ז בשם הראב"ד ז"ל):

שחלק מחכמתו. הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי' רבים ונ"ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית' וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן כמו כל מתנ' דלית בה אחריו' על הנותן אלא מה שזכה זכה ותו לא וע"כ אמר הכתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות פירש"י שם טומאה מסר להם הוא ג"כ על הכוונה שזכרתי שאחר שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן:

הרואה בתי ישראל. כ' רש"ל וז"ל הרי"ף פי' בתי כנסיו' ולפ"ז צ"ל מ"ש אח"כ הרואה בתי עע"א היינו נמי בתי תיפלות שלהן. וא"כ קשה הלא יש ברכה מיוחד להם כמ"ש הרואה מרקוליס או שאר ע"א או' ברוך שנתן ארך אפים וי"ל התם כשרואה גוף העכו"ם אבל הכא רואה הבית תורפה מיוחדת להם שמעמידין עכו"ם בתוכ' ואינו רואה עכו"ם עצמה. וי"מ שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים וביישובן דקאמר היינו כשיושבין בתוקפן ובכחן ולזה נתכוין רש"י שפי' מציב גבול אלמנה כגון ישוב בית שני ולאו דוקא בנין ב"ה קאמר דא"כ הל"ל הרואה ב"ה אלא אכל בתי ישראל קאמר כשהן בישוביהן אחר ימי אלמנותן וזהו בבית שני וכ"מ בגמ' דאכל בתים קאמר וכ"מ בסוגיא דמייתי עלה עובדא דעולא ור"ח כי מטא אפתחא דרב חנא כו' מיום שחרב ב"ה נגזרה גזירה על בתי הצדיקים וכו' משמע דבתי בני ישראל בחורבנן דקאמ' היינו בתי עשירים של ישראל ובעלי צדקה וממילא נמי כה"ג הא דבתי ישראל בישובן ולא נהגו כן אלא דוקא בבתי כנסיות ואיפכא בבית תרפות שלהם עכ"ל. וב"י כ' שאין מברכין על בתי ישראל אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית וזה ג"כ כוונת רש"י כו':

מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע"א בשמה:

תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה"ה קטן שהגדיל ל"צ לברך כיון שראה בקטנותו מ"א וכתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו"ם וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו"ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב"ה עליה ובפ"ק דע"ז דף י"ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים:

ליראיו. לפי שישראל דבקים בו יש יחוס לחלק אחר מי שנחלק ממנו משא"כ בא"ה אומר שנתן שאין דביקות בנותן מתנה למקבל. ט"ז:

העולם. ואם אינם חכמים אלא בדתם אין מברך עליהם. מ"א:

מלכי ישראל. אפי' סומא אומר. ברכות דף (נ"א) [נ"ח]:

מלכים. אם אינם הולכים שם עם הע"ז עי' ס"ח. השלטונין שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלא שם ומלכות כנה"ג בשם הרדב"ז ומ"א. אם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ס"ח מ"א. ברמב"ם ספ"ג דאבל כתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל עיין מ"א:

בישובן. דוקא בא"י ולא בח"ל. (ובס' אליהו רבה פסק דוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי כדעת הרי"ף. וכ"כ רש"ל ובכל בו ובס' זכרון):

קברי ישראל. אפי' על קבר אחד יברך הרדב"ז. אבל בהלק"ט ח"א סי' רי"ב חולק וכ' דעל קבר אחד אינו מברך ע"ש. כ' בדרשות מהר"ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב או צרור ומשימין על מצבה אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא היה על קברו וכ' בר"מ שיניח ידו על הקבר ע"ש:

אותו דבר. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך רדב"ז. וה"ה אם ראה קברות אחר וכן כל כיוצא בזה:

ס"א או כו'. תוס' שם בדיבור הראשון הרואה כו' בתוספתא כו' ודלא כמש"ש בדיבור השני: ואם כו'. כמש"ל סי' רי"ח ס"ג וס"ס זה וכמש"ש בע"ז כ"ד א':

ס"ב אם הוא כו'. ירושלמי והביאו תוס' והרא"ש שם וט"ס שם בתוס' ד"ה שעקר כו' מכל א"י כו' וצ"ל מא"י וכ"ה ברא"ש שם וכמ"ש כאן בש"ע וכן מוכח ממש"ש נ"ז ב' וכשם שנעקרה ממקום כו' ובח"ל כו': בשתיהן כו'. הרמב"ם וכרשב"א דמסתבר טעמיה כמש"ש שנא' כו'. ב"י. וכמ"ש בע"ז כ"ד א': ואם כו'. תוס' שם בשם ירושלמי: ס"ז לב"ו. לב"ו כו'. כגי' הרי"ף וש"פ:

ס"ג כל כו'. וכמש"ל סי' רי"ח ס' ג':

ברכות נ"ז

ר' יונה שם בשם י"מ וטו'

מהא דריש פ' הרואה

שם נ"ד

ירושלמי שם

שם וכרשב"א

שם

שם וכפי' רש"י

שם נ"א

שם

שם

סמ"ק

שם נ"ח

שם

שם

רש"י שם

שם

שם

ממשנה דריש פ' הרואה ובגמ' נ"ט