ברכת הודאת היחיד - שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ט

קטן א"צ להודות דל"ש לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ואם יאמר על אביו לחייבים וכו' זה אסור לו לעשות ואם נאמר דידלג מלת חייבים אין לשנות מטבע שטבעו חכמים וא"ל דחייבים קאי עליו דמצד הגלגול באין עליו יסורין דמנא ידע דלמא הוא בחטא אביו (רמ"מ סי"ד): בכ"ה תמה למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי י' הא דבדיעבד סגי בלא י' ולכן תברך בפני איש א' או בפני נשים עכ"ל ואפשר שמנהגן מפני שס"ל שברכות אלו רשות: חבוש. על עסקי נפשות:

והשומעים כו'. ואם לא אמרו אינו מעכב, טוב לברך מעומד (רמב"ם):

רבנן. צ"ל דתנו הלכתא כנ"ל:

אחר. משמע דס"ל דכל מי ששמח בו רשאי לברך וכ"ש על אשתו שילדה וכ"מ בד"מ ובש"ג וכ"כ ב"ח דלא כמ"ש בב"י והאחר רשאי לברך אפי' בפחות מי' ואם החולה יצא בברכתו בפחו' מי' יש פלוגתא כמ"ש ס"ג:

ואין זה ברכה לבטלה. כלומר דאם הוי ברכה לבטלה לא יצא חבירו בברכתו כמ"ש סי' רי"ג ס"ב:

ג' ימים. ואם יצא ביום ב' יברך בפני י' בלא ס"ת ואל ימתין עד יום ה' (כ"ה):

מיחוש קבוע. ואף על פי שפעמי' רבות נתרפא ממנו מ"מ לאו בכל יומא מתרחיש ניסא:

וכן נוהגין. וב"ח פסק כסברא ראשונה וכן נוהגין קצת, (שייך לסעיף ה') וכ"פ לעיל סימן ס' (והע"ת לא דק):

הגומל. וכשיגיע למקום שנעשה בו הנס מברך שעשה לי נס במקום הזה: עיין סי' רי"ח סעיף ט':

וי"א שאין מברכין. ואם נעשה לו נס מברך רק בהגיע לאותו מקום ברוך שעשה לי נס כמ"ש ס"ס רי"ח ונ"ל דמי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול מברך עס"ז, ועכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ"כ בלבוש:

ואם בירך פחות מי' כו'. כ"כ הטור מדאמרינן בגמר' וצריך לאודויי באנפי י' משמע דוקא לכתחלה עכ"ל. וכב"י אין הדיוק נראה בעיני דאדרבה משמע שיש עיכוב בדבר וכ"ד הר"י שכ' ואם אין שם י' צריך לחזור ולברך עכ"ל. וגם אני תמהתי ע"ד הטור דהא גם בעיקר חיוב ההודאה נאמר לשון צריכים דהא אמרו ד' צריכים להודות והתם לא קאי דוקא על לכתחלה דהא ודאי לא יצא כל זמן שלא הודה:

בריך רחמנא מלכא כו'. ברבינו יונה כתוב בריך אלהנ' מלכ' כו' וכתב עוד שם ונראה שהם יכולים לאומרו אפי' בפחות מי' עכ"ל:

על טובת חבירו ששמח בה. משמע דוקא ששמח בלבו על שזה נתרפא או ניצול אבל אם אינו שמח בלבו כ"כ אלא שאומר כן מפני השלום א"ל כן בשם ומלכות דהוי ברכה לבטלה אלא יאמר בריך רחמנא דיהבך לן והא דאר"י פטרתן מלאודויי היינו שהיו יודעי' שר' חנא בגדתא' הוא לו אוהב נאמן ותו מדאמר בשם ומלכות וכב"י שיש נוהגים אם נשיה' יולדות עומדות שבעליהן מברכים הגומל אלא דהרשב"א כ' דדוקא על רבו שייך זה ולא על אחר אוהבו ומסיק דאין לברך והמברך גוערין בו. ועל אביו ועל רבו מותר לכ"ע לברך על רפואתו דבזה גם הרשב"א מודה. ונ"ל לכאורה שאז לא יאמר הגומל חסדים לחייבים דבזה פוגם כבוד אביו או רבו דאע"פ שהמודה בעצמו אומר כן מ"מ אחר לא יאמר כן עליו אלא די"ל דלחייבים קאי בזה אזה שמתודה שהוא עצמו חייב וזכה לזה שאביו או רבו נתרפא או ניצול כנ"ל:

אפי' בפחות מפרסה. מזה למדתי בסי' ק"י דבכזה צ"ל תפלת הדרך והוא ק"ו דהא כתב הטור במילתא אחרית' דבתפל' הדרך צריך אדם לבקש רחמי' טפי מברכ' הגומל לפי שברכת הגומל היא במקום תודה:

מכה של חלל. וה"ה בחולה שמוטל במטה יותר מג' ימים כנ"ל דהא צריך לבקשת רחמים מאחרים כדאמר רבא עד ג' ימים טרוקו גלי כו':

כולם צריכים לברך. לענין ברכה שעל הנס פסק בסי' רי"ח ס"ח דלא יברך נרא' הטעם דברכת הנס ניתקן תוספת על מה ששייך לברכת הגומל בדבר שהוא חוץ לטבע לגמרי והכל מודים שאצבע אלקים היא אבל הגומל הוא אע"פ שנעשה לו תשועה שאפשר דרך הטבע מ"מ הוא מחזיק טובה לו יתברך ולתלות בהשגחה:

וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. אבל ראיתי נוהגין הרבה כסברא ראשונ' שהיא דעת ריב"ש ומסתבר כן דכל סכנות נכללו בהולכי מדבר דנקט בגמרא:

להודות. מי שנתחייב ארבעתן אינו מברך כ"א ברכה אחת לכולן פרי הארץ סי' ז'. ועיין בתשובת קול בן לוי סי' א'. קטן פחות מבן י"ג שנים א"צ להודות דלא שייך לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא רמ"מ (ס"ד) [סי"ד] מ"א. מה שאין האשה מברכת ברכת ההודאה מפני שצריך לאודויי בפני עשרה ולאו אורח ארעא דכל כבודה בת מלך פנימה הלק"ט ח"ב סי' קס"א. וכנה"ג הסכים שיברכו בבה"כ שלהם ושישמעו האנשים מב"ה או לפחות בפני נשים ואיש א' ע"ש:

חבוש. על עסקי נפשות:

שגמלך. ואם לא אמרו אינו מעכב. טוב לברך מעומד רמב"ם עיין ע"ת. כתב כנה"ג בשם הרשב"ץ דיכול לברך אפי' ביום דליכא ס"ת אם מתאחר יותר מג' ימים דהיינו אם יצא ביום ב' יברך בפני י' בלא ס"ת ולא ימתין עד יום ה' עיין ס"ו:

בפני עשרה. עם בעל הנס הלק"ט ח"א סי' רע"א. וכ"כ בס' מקראי קדש דף נ"ג. אבל הראנ"ח כתב דבעינן עשרה חוץ מן בעל הנס. יד אהרן:

רבנן. צ"ל דתנו הלכתא. מ"א:

אחר. והאחר רשאי לברך אפי' בפחות מיו"ד ואם החולה יצא בברכתו בפחות מיו"ד יש פלוגתא כמ"ש סעיף ג':

מלכא. בר"י כתב בריך רחמנא אלהנא מלכא כו':

ששמח בה. משמע דוקא ששמח בלבו על שזה נתרפא אבל אם אינו שמח בלבו כ"כ אלא שאומר כן מפני השלום אין לומר כן בשם ומלכות וב"י כתב שיש נוהגים אם נשיהם יולדות עומדות שבעליהם מברכין הגומל אלא דהרשב"א כתב דדוקא על רבו שייך זה ולא על אחר אוהבו ומסיק דאין לברך. ועל אביו ועל רבו מותר לכ"ע לברך על רפואתו דבזה גם הרשב"א מודה. ונ"ל לכאורה שאז לא יאמר הגומל לחייבים דבזה פוגם כבוד אביו או רבו דאע"פ שהמודה בעצמו אומר כן מ"מ אחר לא יאמר כן עליו עיין ט"ז:

ג' ימים. ובדיעבד עד ה' ימים מברך עיין עטרת זקנים:

כלל. וה"ה בחולה שמוטל במטה יותר מג' ימים דהא צריך לבקש רחמים מאחרים כדאמר רבא טרוקי גלי ט"ז. ואין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי וכן בחולה עד שיחזור לבוריו לגמרי. עטרת זקנים:

הגומל. וכשיגיע למקום שנעשה בו הנס מברך שעשה לי נס במקום הזה כמ"ש סי' רי"ח:

ומלכות. ועכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ"ש אם באו עליו לסטים וניצול. ט"ז ומ"א:

ס"א וסימנך כו'. טור:

ס"ב ומה כו'. כגי' הרי"ף וש"פ אלא שגי' הרי"ף גומל אבל גי' הרמב"ם הגומל: והשומעים. כו'. רמב"ם וטור:

ס"ג תרי כו'. הרי"ף ורמב"ם ודלא כתוס' ורא"ש שכ' לחומרא כר"א וכשיטת הרי"ף דכ"מ שאמרו קשיא אינו נסתר הדין ועוד מדאמרינן שם והא אמר אביי כו' ש"מ דאין צריך רק עשרה: ואם לא כו'. מרדכי וכ"ה בתוס' וט"ס שם בתוס' ואזלי לשיטתם שפ' כר"א וס"ל הא דפריך גמ' מאביי ולא פריך מהא דר"א משום דלא מעכבי: ונהגו. שם ושם: י"א שיצא. טור מדקא' צריך מ' לכתחילה וערש"י ט"ו א' ד"ה אלא. וכל צריך כו': וי"א כו'. מדפריך והאמר אביי כו' והא דדייק הטור צריך אינו מוכרח כמש"ש ב' ה"א צריך כו' ובערובין מ"ח א' ויומא ס א ב' וש"מ:

ס"ד אם בירך כו'. טור ונלמד מהא דלמטה וכן כי': מלכא כו'. רא"ש כר' יוחנן ועתוס' שם ד"ה פטרתון כו': ואין כו'. קמ"ל אע"ג דלא הוי עשרה ולא נפטר זה וכמ"ש תר"י שא"צ י' לדידיה וזהו שפריך בגמ' והא אביי בעי כו' ועמ"א:

ס"ה אם כו'. טור בשם הרא"ש דמה שפריך שם והא איהו כו' היינו משום שהמברך לא נתחייב בברכה זו אבל בלא"ה הא אמרי' שמע ולא ענה יצא וכמ"ש בסי' רי"ג ס"ב:

ס"ז באשכנז כו'. רא"ש וטור: ובספרד כו'. רד"א וכן דעת הרמב"ן וכמ"ש בירושלמי גבי תפלת הדרך ר"ש בר בא בשם ר' חנינא כל הדרכים בחזקת סכנה ר' ינאי כד הוי אזיל לגבי אכסניא הוה מפקי גו ביתיה כו' והרא"ש חולק וכ' דזה לא נאמר רק לענין תפלת הדרך: ומיהו כו'. כמו בתפלת הדרך: ואם כו'. עט"ז דה"ה בתפלת הדרך:

ס"ח בכל כו'. כמ"ש בירושלמי שם ר' חנינא בריה דר' אבהו בשם ריב"ל כל החולים בחזקת סכנה וע' בתה"א: ואין הפרש כו'. עמ"א וכ"כ שם: וי"א כו'. תוס' שם והרא"ש ובפלוגתא הנ"ל דס"ז:

ס"ט הני כו'. שהרי סכנות מדברות הוא מפני אריה וגנבי. שם: וי"א כו'. מדנקט הני דוקא וס' הראשונה ס"ל דנקט הני מפני שהן מצויין יותר ברוב:

ברכות נ"ד

שם לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש

שם

תוס' שם והמרדכי

שם בתו' וא"ח

טור מלישנא דגמרא

ר' יונה

שם בגמרא

טור

שם

לדעת הא"ח בשם הרמב"ן מהא דעירובין ס"ה

טור

הרמב"ן והרד"א

שם לדעת בה"ג

טור בשם הירושלמי ולגיר' שמצא הב"י

שבת נ"ב

תשו' הריב"ש:

הרד"א בשם רבי גרשון וא"ח בשם י"א ובשם ר' שם טוב כל בו בשם התו'