ברכות הנעשים על הנסים - שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״ח

כגון מעברות הים. משמע לכאורה דדוקא כגון הנך שניכר הנס מתוך המקום אבל בלא"ה כגון סביב ירושלים שנפלה מחנה סנחריב אין מברכין כמ"ש התוס' והמרדכי מיהו על נס שלו אפילו אינו ניכר מתוך המקום מברך:

על נס. משמע בשבת דף ל"ג כשנעש' לאדם נס יתקן איזה צרכי רבים בעיר:

לקצת שבטים וכו'. הקשה הב"ח דהא בירושלמי קאמר דלמ"ד כל שבט אקרי קהל חייב לברך על נס של שבט א' ופלוגת' דר"מ עם ר"י ור"ש היא וכיון דקי"ל כר"י ור"ש וכ"פ הרמב"ם פי"ב משגגות וא"כ למה פסק כאן דאינו מברך ובל"ח תירץ דהאי כללא ליתא אלא בדברים הנוהגים אם כן י"ל דק"ל כר"מ עכ"ל וצ"ע דבתוספות זבחים דף ו' משמע דהאי כללא שייך בכ"מ וצ"ע דמ"מ ר"י ור"ש רבים נינהו ועוד דהא הרמב"ם פסק כוותייהו, ועוד קשה דבפסחים דף פ' אמרינן דלר"י ולר"ש אם נטמא שבט א' עושין בטומאה משום דאקרי קהל והרמב"ם פסק דלא כותייהו משום דסתם מתני' דלא כותייהו וא"כ יהיו דבריו סותרין זה את זה, לכן נ"ל דדוק' בהוראת ב"ד קי"ל כותייהו משום דכתיב בהדיא קהל בקרא אבל בפסח לא כתיב בהדי' קהל והכא לפסח מדמינן לה:

משלשים. וצ"ע אם ראה אותם ביום ל' כגון שראה ביום א' ולבסוף ד' שבועות ראה ביום ב' אם צריך לברך וממ"ש סי' תכ"ב בשם רד"א משמע דא"צ לברך ונ"ל דתליא בפלוגת' שבין הרמב"ם והרא"ש בסי' ק' (בטור) דהתם נמי איתא בגמרא פרקים כמו הכא וא"כ לפי מאי דפסק שם בש"ע צריך לברך ואפשר דהתם פסק לחומרא אבל הכא ספק ברכות להקל ואפשר דבעינן שיהיו ל' יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד בו כגון אם ראה ביום אחד בעינן שירא' ביום ד' וכ"מ בלבוש וברד"א משמע דמברך בזה:

לל' יום. וא"ת ברעמים וזועות וריח בושם למה מברך בכל פעם י"ל דהתם אינו רואה אותו הדבר בעצמו וריח בושם אף על פי שהוא אותו הדבר מ"מ כיון שהנאתו דומה לאכילה מברך כל פעם והראב"ן כתב כי ריח אינו הדבר בעצמו כי הריח מוסיף והולך וכ"כ אבודרהם סוף שער ח' עמ"ש רסי' רי"ז:

יוצאי יריכו. אפילו אותן שנולדו קודם לכן וכמ"ש ס"ז כנ"ל:

צריך להזכיר. אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות כנ"ל כמו בנס של רבים:

רואה האדם. וה"ה אם רואה הרבים:

אדם מסוים. ז"ל הרמזים וכן על נס שנעשה לרבו מברך אם היה מסוים כיואב בן צרויה עכ"ל משמע דבעי' תרווייהו רבו ומסוים דהירושלמי איבעיא ליה רבו ופשוט שאם היה רבו מסוים מברך אבל רבו ואינו מסוים נשאר בתיקו וספק ברכות להקל וכ"מ ברא"ש אבל הרמב"ן פסק מדחזי' בגמרא דילן שמברך על אביו ה"ה על רבו וכ"מ בטור אבל על אדם מסוים לא מצינו מי שפסק שיברך אלא הרב"י לפי פי' שבירושלמי וצ"ע דהוא היפך כל הפוסקים שלא כתבו שיברך על אדם מסוים ולכן נ"ל דלא יברך דספק ברכות להקל ועוד אפשר דבעינן דוקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם ובעו"ה אין אנו עתה כיוצא בו:

אשתו של לוט. משום דהוי כמו נס שהוא שלא כמנהג העולם:

ממנהג העולם. כגון שנפל עליו אריה או גמלא פריצא עיין בגמרא עססי' רי"ט:

ויש חולק. לא מצאתי מי שחולק דהיאך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע ומ"ש הרב"י ס"ס רי"ט בשם הריב"ש היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל אבל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס וכ"מ בב"ח:

מי שנעשה לו נסים הרבה כו'. דבר זה איתא בגמ' ריש פרק הרואה מר ברי' דרבינא הוה קאזיל בפקת' דערבות היה צמא למים איתעביד ליה ניסא איברא עינא דמיא ואשתי. ותו זימנא חדא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא נפל עליה גמלא פריצא (פי' משוגע) איתפרקא ליה אשיתא שנפלה החומה ונכנס לתוכה מפני הגמל כי מטא לערבות בריך ברוך שעש' לי נס בערבות ובגמלא כי מטא למחוזא אמר ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. וכתב הרא"ש מכאן משמע שיחיד שנעשו לו נסים הרב' בהגיעו אל אחד מהמקומות יכלול כל שאר נסים עם זה. וקשה מאי הוצרך ללמוד ממשמעות והלא בפי' איתמר כן בגמ'. ותו שהטור כתוב וז"ל כ' א"א מי שנעשו לו כו' כמו שהעתיק כאן. וקשה למה יחס דברים אלו להרא"ש והם מפורשים בגמרא. ונראה לי דהטור הוקש' לו בדברי אביו מ"ש ותירץ על זה דקמ"ל דלא נפרש בגמ' שיכלול הנסים על מקום אחד לא שאר המקומות כדמשמע לכאור' שאמר רבינא בערבות ובגמלא הרי שלא הזכיר מקום הגמל דהיינו מחוז' קמ"ל דודאי צריך להזכיר גם שאר המקומות וגמלא דאמר הוא לשון הגמר' ור"ל מקום הגמל וזה מוכח מדאמר אח"כ בערבות ובגמלא והך בערבו' ע"כ דלא אמר כן דהא שם היה אלא ודאי מקום ערבות קאמר הכא נמי מקום גמלא ע"כ דקדק בטור כל שאר המקומות כו' והיינו שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני וגוף הנס אין צריך להזכיר כנ"ל נכון:

ועל לוט. פי' על ידי שרואה אשתו נזכר בבעלה לוט:

אינו חייב לברך. פי' על הנס אבל הגומל חייב לברך כמ"ש סוף סי' רי"ט:

הים. דוקא הנך שניכר הנס מתוך המקום אבל בלא"ה כגון סביב ירושלים שנפלה מחנה סנחריב אין מברכין מיהו על נס שלו אפי' אינו ניכר מתוך המקום מברך. מ"א:

שבטים. עיין מ"א והיד אהרן הקשה עליו:

לשלשים. וצריך שיהיו ל' יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד בו כגון אם ראה ביום א' צריך שיראה ביום ד' מ"א ע"ש ועיין יד אהרן:

לי נס. משמע בשבת דף ל"ג כשנעשה לאדם נס יתקן איזה צרכי רבים בעיר:

יריכו. אפי' אותן שנולדו קודם לכן מ"א ע"ש. והיד אהרן חולק עליו ופסק דוקא בנולדים אחר הנס חייבים לברך ע"ש ואם רבים הם יוצאי חלציו ורואים כ"א המקום ההוא יאמרו שעשה נס לאבותינו:

המקומות. אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות. מ"א:

האדם. וה"ה אם רואה הרבים. מ"א:

כיואב. ואין עתה כיוצא בו:

העולם. כגון שנפל עליו אריה או גמלא פריצא:

לברך. פי' על הנס אבל הגומל חייב לברך ט"ז עי' סוף סי' רי"ט:

ס"א ובין כו'. עתוס' שם ד"ה הרואה כו' והרא"ש שם:

ס"ב על נס כו'. תר"י דכל שאינו רוב ישראל יחיד מקרי ועתוס' י"ד א' ד"ה ימים ל"ד כו' ורא"ש שם: ואפי' כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש נס של שבטים כו' וכתב הרא"ש ופלוגתא כו' וכ"כ הטור ודעתם דבברכות הלכה כדברי המיקל ועמ"א:

ס"ג כל כו'. תוס' שם והרא"ש שם בשם הירושלמי וכן בגמ' לפרקים עד כמה כו' ודלא כהראב"ד שכ' דאין חובה רק בפעם ראשון מכאן ואילך אינו אלא רשות וז"ש ואז כו' ולהראב"ד ג"כ יכול לברך קודם שלשים יום וז"ש אינו אלא כו' דלא כותיה ועב"י:

ס"ד וכל כו'. כגי' הרי"ף שם הוא ובריה ובר בריה ופי' הרשב"א דל"ד אלא כל יוצאי יריכו:

ס"ו על כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש שם מהו שיברך כו' וכ' בתה"א וכיון דאיפשטא בגמ' שלנו לאביו ה"ה לרבו: י"א כו'. שם בירושלמי ואם היה מסוים כו' ואדם כו' ומפ' שרואה את האדם:

ס"ז על כו'. ירושלמי הנ"ל מהו כו' וחביריו מברך. ופי' ב"י דמ"ש מברך הוא פושט לכולהו שיברך אאביו ורבו ואדם מסויים ואדם שנתקדש כו' אבל הטור מפ' דל"ק אלא אאדם מסויים כו' אבל לפי הגי' שלנו בירושלמי מהו כו' דניאל וחבריו נס של שבטים כו' ול"ג מברך לא נפשט הבעיא בכולהו ועמ"א וצ"ל בירושלמי היה אדם כו' ול"ג ואם היה כו': לפיכך כו'. גמ' נ"ז ב':

ס"ח הרואה כו'. כ"ה ברא"ש וטור וע' ט"ז:

ס"ט י"א כו'. שהר"ג בן שלמה כ' שהמברך על הנס אינו מברך הגומל ואמרינן שם ד' צריכין להודות ועסי' רי"ט ס"ט. וכ' ב"י ובסי' רי"ט יתבאר שיש חולקין בזה ר"ל שהריב"ש כ' לברך גם הגומל וע' מ"א שם סק"ט וסובר לפ"ז שה"ה שמברך על הנס במקום הגומל ואינו מוכרח גם דבריו תמוהין דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך וכן יוצאי יריכן וא"כ כל א' חייב לברך תמיד ועמ"א:

ברכות נד

שם בגמ'

שם תוס' בשם ר' שמעי' והרמב"ם בפ"ו מה"ב ורבי יונה והרא"ש והרשב"א בשם הירושלמי

שם בגמ' לפי' ר' יונה

הרא"ש שם

שם בגמ' לגי' הרי"ף ורב האי והרמב"ם שם

טור בשם יש מפרשים והרשב"א

הרא"ש מעובדיה דמר בריה דרבינא שם

ירושלמי לדעת הרא"ש והרמב"ן בס' תורת האדם

שם ושם

שם בבלי כ"ד

הרד"א בשם הרא"ש מלוניל