דיני הפסק וטעות בברכת הפירות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ו

בירך על פירות האילן. נ"ל דאותן הגדלים על האילן ומברך בפה"א משום דלא נגמר פרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפ"הע יצא:

היו לפניו. ולענין לכתחלה עסי' רי"א ס"ג:

שלא יפסיק. חתן וכלה שבאו ליארס וליכנס לחופה מיד והחזן סבר שלא באו אלא ליכנס לחופה ובירך ברכת חתנים יברך שנית ברכת חתנים אחר ברכת ארוסין וקדושין (רא"ם ח"א ד'):

יותר מכדי דיבור. ואם בירך על המצוה לעשות או על דבר לאכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונעכב יותר מכדי שאילת תלמיד לרב (דהיינו שלום עליך רבי) ועלתה בידו צריך לחזור ולברך עכ"ל ב"י בשם ש"ל ובסימן ק"מ כתב שהאבודרהם חולק על זה וכתב דשתיקה לא חשיב' הפסקה לא שנא מרובה לא שנא מועטת ולכתחלה ודאי לא מפסקינן אבל בדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דיבר בנתיים, כשיאכל האגוז ישברנה ואח"כ יברך (של"ה מט"מ) עמ"ש רסי' רצ"ו, כתוב בכ"מ ואף על גב דבברכות של ק"ש שואל מפני הכבוד ומפסיק בין ברכה לק"ש שאני התם כיון דלא מברכינן לקרות את שמע לא קפדינן כולי האי וע' סימן ס':

טוחות בקרקע. פי' דבוקות ומכוסות בקרקע שלא תהא נראה עגבות שלה כי עגבות הוי ערוה דלא קי"ל כר"ה כמ"ש סימן ע"ג עכ"ל הרב"י, ולכן כתב הרמב"ם פ"ה מחלה בפי' המשנה שיהא כל פניה טוחות בקרקע, אבל הרע"ב כת' בפ"ב דחלה עגבות אין בהם משום ערוה וכ"מ פשט' דגמרא דף כ"ה דאר"ה עגבות אין בהם משום ערוה ואף על גב דלית הלכתא כברייתא דמסייע ליה כמ"ש סי' ע"ג דצריך הפסק' טלית היינו מטעם דנוגע בהן וכ"כ בת"ה וז"ל עגבות דנפשיה לית ביה ערוה ודחבריה בנוגע אסור ובאשתו בנוגע מותר ברואה אסור עכ"ל ולענין אשתו לא קי"ל כותיה כמ"ש סימן ע"ג ע"ש מ"מ לענין עגבות קשה למה לא פסקינן כר"ה דהא ליכא מאן דפליג ובג"א פסק דאפילו נגיעת עגבות פי' דנגיעי בהדדי באחוריים ליכא קפידא והר"ש פ"ב דחלה מביא הירושלמי שמדקדק מהמשנה עגבות אין בהם משום ערוה וכו' ובפ' מ"ש מוקי לה שהיה פניה טוחות בקרקע עכ"ל, כלומר דמהא ליכא למשמע מינה אבל מ"מ הלכה כר"ה וכ"מ דעת הרא"ש והרי"ף שלא הביאו כלל הא דפניה טוחות לכן נ"ל לפסוק כמ"ש הרשב"א ועבי"ד סימן שכ"ח:

לאוחזו בימינו. ואל יתחוב בסכין (ברכות רמ"מ):

א"צ לברך. הנה ראיתי שכל גדולי האחרונים הקשו בטי"ד סימן י"ט כתב דצריך לברך ונדחקו לישב לכן אציגה לפניך מקור דין זה ז"ל הרב"י אין מברכין עד שיביאהו לפניו וא"ת מ"ש מדין אמת המים כמ"ש ס"ו י"ל דשאני הכא שאפשר שלא יביאו לו אבל המים סופן לבוא (מוכח מזה דאע"פ שהיה דעתו עליו לא מהני דשמא לא יביאו לו) ומ"ש ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין לאו דוקא אלא ה"ה ממין ברכת הראשון כמ"ש ססי' קע"ז אף על פי שלא היו הפירות לפניו כיון דללפת הפת הם באים וכו' עיין שם ועמ"ש סימן קע"ט בשם הכל בו עכ"ל וז"ל הבית יוסף שם כתב הכל בו בשם הר"מ ב' או ג' מיני פירות או אפי' מין א' אם אין כולם לפניו בשעה אחד מברך על כל אחד לבדה מפני היסח הדעת והגיה הר"ף ז"ל כשאדם אוכל בבית חבירו כגון בבית מילה די לו בברכ' א' ואפי' כלה מין זה קודם שיביאו לו מין אחר כיון שתלוי בדעת בע"ה אינו עושה היסח הדעת ע"כ, ורבינו כתב בסימן ר"ו מי שבירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו וכו' וכבר כתבתי בסימן קע"ז שנראין דברי רבינו וז"ל שם כתב הרשב"א דאע"פ שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת כיון דללפת הפת הם באים א"צ לברך ואף על פי שהכל בו כתב י"א דפירות שהובאו אחר המוציא צריכים ברכה אף על פי שאוכלן עם הפת נראין דברי הרשב"א דכיון דדעתיה עלויה כי אינם בשלחן בשעת ברכה מאי הוי וכ"ד רבינו בסי' ר"ו שכתב מי שבירך על פירות וכו' ומשמע דאותו המין לאו דוקא אלא שברכותיהן שוות מאותו המין קרי להו ומיהו היכא שאחר שבירך שגר מבית אחרים שלא היה דעתו עליהם צריך לברך וכו' עכ"ד הרב"י הרי לך בהדיא הטור כאן מיירי שהיה דעתו על פירות השניים בשעת ברכת הראשונים וקמ"ל דאע"פ שלא היו לפניו א"צ לברך אבל בסתמא אין ה"נ דצריך וכמ"ש בי"ד סימן י"ט מי שבירך ע"ד לשחוט הרבה בהמות ואח"כ הביאו לו יותר אפי' מאותן המין ואפי' עדיין לפניו מהראשונים צריך לברך אא"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו עכ"ל הרי מיושב לך דעת הטור וצ"ע על הרב"י בסימן קע"ט שכתב הכל בו חולק עם הטור דהא הכל בו מיירי בסתמא כמ"ש והגיה הר"ף וכו' וזה מיירי בסתמא וצ"ע וז"ל המרדכי פ' כ"מ אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהן דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין ול"ש ביה לומר הסיבה וע"ש סימן ר"ח סי"ו א"כ ק"ו לפירות ומ"מ אם אוכל בתוך הסעודה פירות ה"ל קבע וא"צ לברך וכמ"ש סימן קע"ט ס"ב ועסי' רי"ג ורמ"א כ' בד"מ ועבי"ד סי' י"ט לענין שחיטה ה"ה כאן עכ"ל ס"ל בכאן כדעת בעל העיטור שכתב שם שכל שהוא מין הראשון א"צ לברך וא"כ כיון שדעת הטור שם דאעפ"כ צריך לברך וגם במין אחר י"א שם דאם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך לכן כתב דלכתחילה יהיה דעתו על כל מה שיביאו לו וא"כ א"צ לברך אליבא דכ"ע וזהו דוחק דהטור יזכה שטרא לבי תרי ועוד דהיאך יפסוק שלא כדברי אביו הרא"ש ולפי מ"ש לק"מ דמיירי כאן שדעתו עליו אך עדיין צריכים אנו ליישב דברי הרב"י שפסק גבי שחיטה אם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך וכאן פסק דדוקא דעתו עליו וכ"פ לעיל בסי' קע"ט ס"ד וצ"ל דס"ל דגבי שחיטה מסתמ' יש קבע לשחיטה וכמ"ש שם בי"ד, ולכן נ"ל דאם קבע עצמו לאכילת פירות א"צ לברך דאין עושה היסח הדעת אא"כ נמלך ממש ואף למש"ל בשם המרדכי מ"מ בדבר שהברכות הן שוות מודה מיהו מדברי הכל בו דלעיל לא משמע הכי דמשמע דוקא משום דתלוי בדעת בע"ה הא לאו הכי לא עמ"ש סימן רי"ג ועוד דשאני שחיטה דאע"פ ששחטן עדיין מונחים לפניו משא"כ באכילה דכבר אכל הראשונים ועמ"ש סי' ח' ס"ק ט"ו ובמט"מ כתב בשם ס"ח סי' תתמ"ז אם אכל הראשון צריך לברך על השניה אם לא היה דעתו עליו ואם עדיין לפניו מהראשונים [אין] צריך לברך עכ"ל והיינו כמ"ש הרב"י בי"ד לענין שחיטה ובמהרי"ל כתב בסתם אם הביאו לו אחר כך צריך לברך ע"כ, כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו לו פשיטא דאין צריך לברך ואם היה נמלך מהם פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך כמש"ל דאין קביעות לפירות ולהס"ח א"צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אף על גב שהוא ברכה א' צריך לברך אא"כ היה דעתו עליהם אף ע"פ שבאין למתק השתיה עמ"ש סימן רי"ב ואם אין מונחים לפניו נ"ל דלכ"ע צריך לברך ואף רמ"א מודה בזה דשאני שחיטה דכל זמן שמונחי' לפניו מיקרי עוסק בשחיטה וכמ"ש הרב"י שם אבל באכילה דוקא כשהביאו לו ממין הראשון כשעדיין עוסק באכילה (עבי"ד סי' רס"ה ובש"כ שם דמילה שאני דלא אסיק אדעתי' שיביאו לו) כמ"ש של"ה דאינו מסיח דעתו מאכילה כל זמן שהוא מיסב על השלחן עכ"ל, משמע דאם אינו מיסב לכך רק אוכל פירות דרך עראי אפילו הביאו לו מאותו המין צריך לברך לכ"ע אם כבר אכל הראשוני':

רק שלא היה דעתו. פי' שלא הי' דעתו עליו בבירור דסתם לא אמרינן שדעתו על כל מה שלפניו ובמבי"ט סי' רכ"ד משמע דבסתם דעתו על כלם ע"ש ועב"י ססי' ק"מ דיש חולקין עמ"ש שם, כתב מט"מ בשם ס"ח בירך על פירות ועודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם ע"כ, ומיירי שהיה דעתו לפטור היפים דאל"כ צריך לחזור ולברך על היפים כמ"ש סי' רי"א ס"ה בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה ואח"כ ישתה ולא יברך (ס"ח סימן תתנ"ד) ואפילו למ"ד שיש סכנה בדבר כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (כ"ה) עמ"ש סימן תנ"ה:

ואפילו על פת ויין. שגורמים ברכות הרבה לעצמן בקידוש והבדלה וברכת חתנים:

היו לפניו פריכו'. תמוה לי ל"ל שיהא לפניו הא כתב בס"ה אם בירך על פירות שלפניו והביאו לו יותר ממין אחר שברכתו כברכת הראשון דא"צ לברך וכאן הוי גם כן ברכת של פרי העץ כברכת פרי האדמה שאם נתכוין באמירתו בפה"א גם על פרי העץ א"צ לברך אחר כך בפה"ע ודין זה הוא מדברי הרר"י שמביאו ב"י ומבואר בדברי הרר"י שמיירי בהביאו לפניו אחר כך פרי העץ דהיינו אחר שבירך בפה"א על פרי האדמה וכן יש ללמוד מדברי הרשב"א שמביא ב"י וז"ל אם אוכל תפוחים ובירך עליהם ואחר כך הביאו לפניו אגוזים אם התפוחים חביבים עליו יותר פוטר את האגוזים בגררת ברכת התפוחים אבל אם אינם חביבים עליו אינם פוטרים האגוזים אא"כ נתכוין להם מתחלה עכ"ל ש"מ שבנתכוין פוטר אפילו הביאו לפניו אחר ברכת התפוחים וה"ה כאן לענין פה"ע אחר פרי האדמה כיון שיצא בה וע' ס"ה

יותר מכדי דבור. פי' כדי דבור שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי:

וע"ל סי' ע"ד. עמ"ש שם ובי"ד סי' ר':

צריך לאוחזו בימינו. מטעם זה במ"ש אוחז הכוס בימינו ובשמים בשמאלו ואח"כ מחליף כדאי' בסי' רי"ב:

בירך ואח"כ הביאו לפניו כו'. כת' בכ"מ שזה נלמד מדין הנזכר בס"ו שהוא ירושלמי כ"כ בכ"מ פ"ד דברכות:

ממין אחר שברכתו כו'. הב"י כ"כ מסברת עצמו וכבר הוכחנו בי"ד סימן י"ט דלא קי"ל הכי ומה שהביא ראיה מדברי רשב"א במ"ש שא"צ ברכה על הפירות כיון שבירך על הפת אינו ענין לזה דשם ודאי הכל גריר אחר הפת שהוא עיקר אף שלא היה הפת לפניו וגם באותו מין נראה דאין פוטר מברכה אלא באדם שדרכו להימשך באכילת פירות יותר ממה שמונח לפניו אבל במי שחושב בדעתו שהוא יאכל סך זה ודרכו שלא יאכל רק מה שלפניו אם הביאו לפניו עוד ה"ל נמלך וצריך לברך וזה סברא פשוטה וא"צ ראיה:

רק שלא היה דעתו לאכלו. ראיתי כאן מחלוקת חדשה בין פוסקים הראשונים ואחרונים והב"י לא זכר מזה. ב"י בשם הרא"ש כתב למדים מהירושלמי אם היו פירות לפניו ודעתו לאוכלם ובירך עליו ונפל מידו צריך לברך על הפירות שיאכל כו' הרי דלא מהני מה שהיה בידו לאכול בשעת הברכה וכ"מ דברי הטור שהוא ל' הש"ע כאן שכתב אע"פ שהיה לפניו מאותו מין יותר כשבירך על הראשון אבל הג"מ כתבו בשם ר"ת דאם בירך על כוס ונשפך והביאו לו כוס אחר די לו בברכה ראשונה דמה לי הוא ומה לי אחר וכב"י דר"ת איירי שהביאו לו כוס אחר כשהיה דעתו עליו משעה ראשונה עכ"ל ורבינו יונה כתב בפ' כ"מ וז"ל למדנו מזה הירושלמי שמי שבירך על הדבר ונפל מידו א"צ לחזור ולברך כשחוזר ואוכל מאותו המין עכ"ל. לשון זה משמע קצת דלא היה בדעתו לאכול עוד מאותו המין מדכת' כשחוזר ואוכל משמע מילתא דלא היה בדעתו מעיקרא דאל"כ לא היה לו להזכיר לשון חזרה. ובב"י כתב אחר דברי הרא"ש וכ"כ הרר"י ולא ידעתי מהיכן למד כן דלהרא"ש אפי' היה בדעתו תחילה לאכול עוד צריך לחזור ולברך הרי מחלוקת בין הראשונים ובסימן ר"ט יתבאר דיש מחלוקת בזה גם בין מהרי"ל למהרח"י וצריך לישב דברי רמ"א שפסק כאן דתליא מילתא בדעתו הלא פסק כבר הרמב"ם וטור וש"ע כאן אם בירך ואח"כ הביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת והוא מהירושלמי כמ"ש בכ"מ ע"ז ולא כתב שם רמ"א דתליא בדעתו תחלה ובאמת הא והא מיירי בגוונא חדא דזה נלמד מזה:

שלכך נתכוין תחלה. קשה מזה על מ"ש בס"ה דאם הביאו לפניו אחר שבירך צריך לברך פעם אחרת הא נתכוין תחלה ע"ז בשלמא לר"ת מיירי שם דלא היה דעתו מתחלה על זה כמ"ש בסמוך אבל להרא"ש דלא מהני דעתו מתחילה לאכול גם זה לענין אם נאבד ממנו מה שבירך עליו או שנמאס כמ"ש בסמוך ה"ה אם בירך ואח"כ הביאו לפניו דהא דין זה דהביאו לפניו אחר שבירך הוא נלמד מדין זה כמ"ש בכ"מ פ"ר דזהו נלמד מהירושלמי והיינו הדין דנסיב תורמס ונפל מיניה כמו שהעתיק ב"י וה"ה נאבד שזכר הש"ע ואמאי מהני באמת המים מה שמכוין על מה שיבא אחר הברכה ובאמת י"ל דעת הרא"ש דאיהו לא ס"ל הך פיסקא דבירך ואח"כ הביאו לפניו דצריך לברך אלא אם היה דעתו מתחלה ע"כ מהני כמו באמת המים ול"ד לבירך ונאבד דסעיף זה דשם נאבד מה שבירך עליו עצמו משא"כ בבירך על דעת שיביאו לו והביאו לו אותו דבר א"צ לברך שנית אלא על הטור וש"ע קשה דפסקו כאן באמת המים שא"צ לברך ובהביאו לפניו כתב הטור דצריך לברך וכן הש"ע וצריך לחלק דהביאו לפניו אח"כ אינו ברור כ"כ כמו אמת המים דודאי יבואו המים אבל בפירות אפשר שיבוא אונס ולא יבוא וכ"כ בלבוש וא"כ שייך לומר בזה נתת דבריך לשיעורין דא"כ אם זה המביא הוא סמוך לחדר של זה המברך עומד שם באופן שאין שייך שם אונס לא יצטרך לחזור ולברך ואי תימא לא פלוג רבנן זה אין שייך בברכה לברך בחנם ובב"י הביא בשם ש"ל דהמברך על דבר לאוכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב עד לאחר כדי דיבור צריך לחזור ולברך ונראה כיון שאין פסק זה מבורר לנו אם אירע שבירך ואחר כך הביאו הפירות לפניו יביא מין אחר שברכתו כפירי זו ויכוין להוציא גם פירות אלו:

לא יצא. נ"ל דאותם הגדלים על האילן ומברך בפה"א מחמת דלא נגמר פרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפה"ע יצא מ"א ובס' אבן העוזר חולק עליו דלא יצא ע"ש (וכן בס' אליהו רבה השיג על מ"א בזה) ועיין בתשובת פנים מאירות סי' נ"ח ובבאר היטב אשר לפני יש שם חסרון איזה אותיות ע"ש:

דבור. פי' כדי דיבור שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי ושתיקה לא הוי הפסק בדיעבד אפילו בזמן מרובה עיין מ"א:

בימינו. ואל יתחוב בסכין רמ"מ:

א"צ לברך. עיין מ"א שהאריך והעלה להלכה וז"ל כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו פשיטא דא"צ לברך ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך דאין קביעות לפירות ולהס"ח א"צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע"ג שהיא ברכה א' צריך לברך אא"כ היה דעתו עליהם ואם אין מונחים לפניו מפירות הראשונים לכ"ע צריך לברך עכ"ל. ועיין ט"ז. אם בעודו מברך הביאו לו פירות יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם תחלה אף על פי שהיה דעתו לפטור גם היפים ס"ח. ועיין בתשו' באר עשק סי' ע"ד (ובס' אליהו רבה ס"ק י'):

עליו. עיין מ"א בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שתעבור התקופה וישתה ולא יברך. ס"ח מ"א:

ס"א בירך כו'. עתוס' שם ד"ה ר"י כו': הלכך כו'. כנ"ל סי' ר"ב ס"ב וסי"ח: ואפי' כו'. עתוס' שם ב' ד"ה ור"י וכ"כ הרי"ף וש"פ שכן סתמא דסוגיא דספ"ק פשיטא כו':

ס"ב היו כו'. כנ"ל ור"ל מ"ש רש"י מ"א א' ד"ה אבל. ואע"ג כו' שם בשאינו מתכוין:

ס"ג יותר כו'. כמ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש סי' כ' הדין דנסיב פוגלא ומברך עליה והוא לא אתא לידיה צריך לברוכי עליה זימנא תנייתא ומפרש ש"ל משום הפסק ושיעור כ"ד וכמ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש שם פ"ט סי' י"ג היה יושב בבהכ"ס כו' ועס"ה: וצריך כו' ואם כו' ובלבד כו'. כנ"ל סי' קפ"ה ס"ב: ונאמרים כו'. כמש"ש ס"א: ולא כו'. ספ"ג דברכות ופ' כ"ג דשבת ופ"ט דב"מ: בד"א כו'. בפ"ב דחלה: ופניה כו'. ברכות כ"ד א' ועמ"א:

ס"ד ואפי' כו' כ"ה ב' ועתוס' שם ד"ה והרי כו' וערא"ש פ"ט סי"ג ר"י בעי כו' וכ"כ הג"מ דבכל ברכות אסור ודלא כהר"ן פ"ק דשבת כו'. ב"י וליתא דגם הר"ן ס"ל כן וכמ"ש בסי' צ"א ס"ב: או כו'. כמש"ש ס"ג:

ס"ה אין כו' ברך כו'. רמב"ם וטור מירושלמי הנ"ל הדין דנסיב כו': אבל מי כו'. כמ"ש בספ"ז כולהו נבגא כו' ועס"ו אבל העומד כו' וע"ל סי' קע"ז ס"ד וכמ"ש בירך על היין שלפני כו' ובריש ע"פ פליגי בשינוי מקום אלא שי"ל להיפך ממש"ש ל"ש אלא בשבתות וי"ט כו' וכ' ב"י בשם כל בו די"ח על הרז"ה שם וכ"כ בי"ד סי' ר"ט ס"ו בש"ע וז"ש בהג"ה וטוב כו':

ס"ו נטל כו'. ל' הרמב"ם וכ"ד הרא"ש מירושלמי שם ופ' הבעיא לחומרא: או נמאס. הר' מנוח: רק כו'. הוא דעת הראב"ד והג"מ בשם ר"ת לפסוק הבעיא לקולא וכ"ד מהרי"ל ועד"מ ועסי' ר"ט ס"ב בכג"ה:

ברכות מ' וכרבי יהודה

טור

ר' יונה אהא דאין ברכותיהם שוות בדף מ"א

מהא דטול בריך שם

ציינתיו בסי' קע"ה

גם זה בסי' ע"ד:

ברכות מ"ו

רמב"ם בפ"ד מה"ב מהירושלמי

טור מההיא דירושלמי בסוף הסימן

טור והרא"ש מהא דירושלמי י' ע"א ושאר פוסקים

שם

שם בירושלמי