דיני ברכת פירות הארץ - שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ג

דכלה עציו. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורי"ן ערפר"ט מברך בפה"א וכ"כ בברכות מהר"מ וכן נוהגין (ב"ח) ואגודה כתב ברוימבער"ן וערפ"ט יברך בפ"הע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו עכ"ל וכן עיקר וכ"כ פסקי התוס' בברכות פ"ו וכן אותם שקורין בפולין יגידע"ס השחורים אבל האדומים גדלי' בעשבים ומברכין בפ"הא ואותן אדומי' הנמצאים בתמוז וגם יש שם מין הנמצאים בחורף אין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן א"כ ראוי לברך שהכל כמ"ש סימן ר"ב ס"ח וסט"ו אף שיש בולעין אותן עם הקליפין והגרעין מ"מ עינינו רואות שהקליפ' וגרעין אינן ראוין לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשק' שבתוכו:

אילני סרק שהכל. דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דעץ בעלמא נינהו אבל דבר שטוב לאכילה כמו אותן שכתבתי לעיל פרי גמור הן ואף על פי שגדלין על אילני סרק וכמש"ל:

אלא שהכל. דלא חשיבי דה"ל כפירות שמוציאין אילני סרק ועסר"ב ס"ו:

הזנגביל. נ"ל דה"ה כשצולין זנגביל ואוכלים אותו לרפואה או ציטו"ר מברך בפה"א כיון דחזי לאכילה ע"י כך ואפשר דציטוא"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמיה נחתי' חד דרגא ועסי' ר"ד סס"א ועל פלפלין שמרקחין אותן מברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב סי"ח: הב"ח כתב כאן דזנגביל שבשלו עכו"ם בדבש אסור משום בשולי עכו"ם וכ"כ רש"י ביומא וכ"כ הל"ח פכ"ה והזנגביל שמביאין מהירידים היא נעשה ע"י כבישה ושרי ע"כ אבל דעת הטור והתוס' משמע דשרי ובגמ' קאי הקושי' מברכ' ומשני הא ברטיבת' הא ביבשתא, וכ"כ תר"י אבל לענין בשולי עכו"ם אין חילוק דהא היבש ג"כ נאכל כמות שהוא חי עם לחם ומלח דאל"כ דג מליח נמי ליתסר משום בישולי עכו"ם וכן חומץ ושמן דאין נאכלין חי לבדן אלא ע"כ כל שנאכלין חיין ש"ד וכ"ה בת"ח כלל ס"א ד"ז וכ"כ בהג"ה סוף או"ה וז"ל דאפי' זנגביל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי:

צנון. אף על פי שאם מניחין אותו בארץ סופו להקשות מ"מ כיון שזורעין אותו אדעת' לאוכלו כשהוא רך מברך בפ"הא משא"כ בקורא כמ"ש סימן ר"ד:

שמוציאין אילני סרק. ב"י כ"כ בשם ש"ל והטעם דלא חשיבי לברוכי בפה"ע וכ"כ בתשו' הגאונים הלכך בני אסא (פי' הענבים הגדלים בהדס) אע"ג דבשלן והוין כפירות לא מברכין עליהו אלא שהכל דתני' ד' מינים שבלולב ב' עושין פירות וב' אין עושין פירות וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דפירות בני אסא לאו פירא נינהו עכ"ל ואיני מבין דברים אלו דהא קרא כתיב כתפוח בעצי היער כו' ומסיים ופריו מתוק לחכי ש"מ דתפוח הגדל בעצי היער קרוי פירא וזה היה אפשר לתרץ דעל מין הגדל בעצי סרק ולא בגינה קאמר דמברכין שהכל אבל מין הגדל בגן כגון תפוחים מיקרי שפיר פירא דאפי' בעצי סרק אלא דקשה הא בתותים שבסנה אמר בס"א דמברכין בפה"א ובב"י מביא בשם ר"י דאפי' בפה"ע מברכין עלייהו דשפיר מיקרי עץ ואין לך אילן סרק טפי מן עץ של סנה שכולו קוצים. ונ"ל דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעץ היער כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים וה"ה בני אסא שהם אינם ראוים לאכילה כשהם חיים אין לברך עליהם אלא שהכל אפי' אם בשלם אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלים הם טובים לאכלם חיים והנה בכל יום אנו מברכים בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער כנלע"ד:

בשמים שחוקים כו'. בטור כ"כ בשם מהר"מ דנ"ל דזהו כמו הומלת' והיינו מה דאמרינן בגמ' הומלת' דאתי מבי הנדואה בפה"א וב"י מביא בשם רש"י שהם בשמים כתושים בדבש ומשמע בגמ' שהוא זנגביל מרוקח עכ"ל וא"כ קשה מאי חדושיה דמהר"מ ונ"ל דהומלת' היא מפוטמת בדבש אבל אינו הרבה כ"כ בעין אלא שנבלע הדבש בבשמים וע"כ פשיטא דהבשמים עיקר אבל מהר"מ מיירי שסוק"ר מעורב ביניהם והוא הרבה בעין לפנינו כעין שנוהגין בינינו שמערבין צוק"ר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר וס"ד לברך כמו על הצוק"ר כיון שהצוק"ר ראוי טפי לאכילה מהאינגב"ר קמ"ל דאפ"ה מיקרי הצוק"ר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר כנ"ל וב"י תי' ע"ז בדוחק:

צנון וכו'. דס"ד כיון שסופו להקשות כעץ אם אין תולשו בעתו אפ"ה מברכין עליו בפה"א דנטעי אינשי אדעתא דפוגל' פי' לאוכלו כשהוא רך ושמו פוגל' ועבסי' ר"ד ס"א:

בחורף. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורין ערפיר"ט מברך בפה"א מהר"ם ב"ח. והמ"א כתב משום האגודה שיברך בפה"ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו וכן עיקר. וכן אותם שקורין בפולין יגדע"ס השחורים. אבל האדומים גדלים בעשבים ומברכין בפה"א. ואותם האדומים הנמצאים בתמוז וגם יש מין הנמצאים בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן ראוי לברך עליהם שהכל דהקליפה והגרעינן אינן ראוים לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשקה שבתוכו. מ"א:

סרק. ט"ז העלה דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער כגון תפוחים קטנים ואגסים שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה הם טובים לאכלם חיים מברכין בפה"ע ואנו בכל יום ויום מברכין בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער עכ"ל וכ"כ המג"א. ועיין יד אהרן:

הזנגבי"ל עיקר. וה"ה כשצולין זנגבי"ל ואוכלים אותו לרפואה מברך בפה"א. וכן על פלפלין שמרקחין אותם בפה"א אבל בציטוו"ר מברך שהכל עמ"א. זנגבי"ל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי. מ"א:

הבשמים עיקר. צוקר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר אפ"ה מיקרי הצוקר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר ט"ז. על השומשמין והולנדהר"א מברך בפה"א וטחונים שהכל של"ה. וכן שומשמין שמטגנין אותן בדבש מברכין עליהם בפה"א דלא כקצת טועים לברך שהכל. תשובת פנים מאירות ס"ס ס"ה ועיין סי' ר"ד סעיף י"א:

ס"א על כו': ע' תוס' שם מ' א' ד"ה איתיה כו':

ס"ב דלא כו'. כ"כ המרדכי והטור טעם על התותים וכ' גאון דהכי איתא בתוספתא וכ"כ הרא"ש בשם התוספתא וז"ל התוספתא ספ"ג דכלאים זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו ה"ז ירק וכל שאינו מוציא עליו מעיקרו ה"ז אילן וירושלמי ספ"ה דכלאים תני ר"ח בר פפא את שהוא עולה מן גזעו מין אילן מן שרשיו מין ירק ועי"ד סי' רצ"ו סט"ו:

ס"ג על כו'. ג"כ מטעם הנ"ל תשובת הגאונים:

ס"ד על כו'. כמ"ש בירושלמי דכלאים ההיגין ואטדין מין אילן הם ואינם כלאים בכרם והתניא אלו הן מיני דשאים הקינרס והאטדין כו' תמן לברכה כו' ועתוס' שם ד"ה איתיה ומרדכי ועמ"א:

ס"ה בני כו'. כמ"ש ד' מינין שבלולב שנים עושין פירות כו' וכנ"ל ס"ד שם:

ס"ו כשהוא כו'. כ"מ שם דאמר ל"ק כו': ונראה כו'. ומ"ש ל"ק כו' דוקא בעין אבל הימלתא לעולם לרטיבתא דמיא. ל"ח:

ס"ז בשמים כו'. כנ"ל ס"ו וכמש"ל סי' ר"ב סי"ג ועסי' ר"ד סי"א:

ברכות ל"ה

שם מ' ובתוס' על פי הירושלמי דמס' כלאים אע"פ שהעץ מתקיים משנה לשנה

ונלע"ד שהגהת רמ"א שייך אחר סעיף ג' וכן הוא בתשו' הגאונים שהביא הב"י)

בתשו' הגאונים

שבולי הלקט בשם תשו' הגאונים

שם

ברכות לו ויומא פ"א ושם בפרש"י

טור בשם ר"מ מרוטנבורג

ברכות מ"א: (אף ע"ג דסופו אם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ)