אחד נכנס אצל שלשה שאכלו - שולחן ערוך אורח חיים סימן קצ״ח

שלא אכל. ואם שתה אומר ברוך שאכלנו משלו דשתייה בכלל אכילה (מ"ע סימן קי"ב) ועסי' קצ"ז ס"ב:

וה"ה אם היה שם כשגמרו כו'. נראה דכ"כ לרבותא דל"ת כיון דגמ' הזכירה נכנס א' כו' סד"א דזה היה שם בשע' גמרה לאכול ולא חשק לאכול עמהם ולברך עמהם א"כ אין האכילה חביבה בעיניו וסילק עצמו מברכת של הזן ולא חייב להחזיק טובה להש"י על אותה האכילה שאכלו האחרים קמ"ל דלא אמרינן הכי ונ"ל הטעם שהצריכו לזה הבא שם לענות או ברוך הוא או אמן דאין מן הראוי שיהיה שום אדם אצל חבורה שנותנין שבח והודיה לו ית' והוא שותק ע"כ כשבא בשע' שאומר המברך נברך יעלה הוא עם העונים ברוך הוא וכשבא בשעה שעונים יענה אמן כי אין שייך אז לומר ברוך הוא ומבורך שמו דזה הוא לשומע אומר נברך ומ"ה נראה פשוט אם בא אחר סיום העונים וכבר התחיל המברך לומר ברוך שאכלנו לא יענה זה כלום כי אין שם שייכות לומר שום דבר כיון שאחרים שאכלו הם שותקים אין עליו שום חיוב כלל. ובלבוש כ' שגם בזה יענה אמן ואין נכון לפענ"ד:

אכל. ואם שתה אומר ברוך שאכלנו משלו דשתיה בכלל אכילה. מ"ע מ"א:

אמן. אם בא כשהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו' פסק הט"ז דא"צ לענות אז אמן ע"ש הטעם ושל"ה ולבוש פסקו דצריך לענות אמן עיין סי' קצ"ב ס"ק ב' מש"ש:

אלהינו. ונראה דבברכת נשואין עונה ג"כ ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו. עטרת זקנים משם גדול אחד:

ס"א וכן כו'. מתני' ספ"ח עונין אמן כו' ובגמ' נ"ג ב' כשלא אכל כו' ושם אחר הכל עונין כו' ועסי' רט"ו ס"ב ואם כו'. תוס' הנ"ל:

ברכות מ"ה

תוספות ורבינו יונה והרא"ש בשם בה"ג

שם ובסמ"ג