דין ברכת היין בסעודה - שולחן ערוך אורח חיים סימן קע״ד

ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אף על פי שא"צ לשתיה כגון קידוש והבדלה:

מניחו לאחר המזון. בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב כתב דלמ"ד ב"ה אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם ב"ה וב"ש סברי דמחוייב לשתותו קודם דושבעת זו שתיה וכו' ועוד מפרש בירוש' טעם אחר וכו' ע"כ והמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפוסקים כמ"ש סי' קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות דהרב"י לשיטתיה אזיל שכתב ס"ס קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לב"ה:

אם קבע. וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם ב"ה אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה ועסי' קע"ז סס"ב שאין דין זה מצוי ע"ש:

יין של קידוש. פוטר גם יין שלאחר המזון [ב"ח רשב"א] וכן עיקר:

יין הבדלה. משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה וכ"מ בתו' אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בת"ה אף על גב שיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותי' וכ"מ סי"ז וכ"מ סי' תע"ד:

נטל ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה וכ"מ בתו' בד"ה בא להם יין ע"ש דאע"ג דלא נטלו אלא ידו א' וצריכין לחזור וליטול אפ"ה פוטר וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה וכו' וכ"מ בב"ח וא"ת היאך שרי להפסיק ולהבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול [הגמ"ר פ' ע"פ עסי' קס"ו מ"ש]:

ומושיטין לו. כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר:

דב"ה פוטרתו. דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דבא לשרות המאכל [הרא"ש] ועסי' קע"ז:

שלפני המזון. כיון שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות המאכל הוי מחמת הסעודה [ב"י הרא"ש] ועוד הא מסעיד סעיד [ע"ל סי' תע"א] וגם יין שלאחר המזון פת פוטרו מברכה אחרונה כיון דסעיד ופריך בגמרא דליברך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו אלמא אי הוי קביעותי' קביעות מברכין עליה ג' ברכות וכיון שכן כיון ששותיהו בתוך הסעודה של קבע מיגו דהוי קביעות לאכילה הוי קביעות לשתיה [ב"י רשב"א וכ"כ תר"י] וא"כ משמע דעל שאר המשקין אחר הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה דלא עדיף מדברים הבאים מחמת הסעודה לאחר הסעודה וכמ"ש סי' קע"ז וכ"ש משקין די"א דאפי' תוך הסעודה מברך כמ"ש ס"ז וכ"מ בהג"מ ספ"ד בהדי' דכייל להו בהדי שאר דברים וכ"מ ברא"ש דדוקא משקין הבאים בתוך הסעודה פת פוטרתן וכ"מ בתוס' פסחים דף קי"ג דדוקא יין א"צ ברכה אחרונה וכונתן למש"ל בשם הרשב"א ומיהו אין דין זה מצוי בינינו וכמ"ש סי' קע"ז, כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרת עכ"ל. ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה כמ"ש התוס' דכשבירך על פירות גינוסר פטרי למליח ולפת דהפת טפל למליח והמליח לפירות ועסי' רי"ב:

עסי' רצ"ט. דשאני יין הבדלה שאינה באה לצורך סעודה לכן מברך אחריה לי"א דלא פטר וכמ"ש ס"ז:

לפי שאין דרך וכו'. משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור ססי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועסי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועסי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו:

בסבת הפת. ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב:

בכל פעם. נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו:

קודם נטילה. דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עסי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועסי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עסי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק:

ויברך ע"ד לשתות. ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו:

אחר מברך לכלם. ולפמ"ש סי' קס"ז ס"י צריכין שיטעום כל אחד תכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה ע"ש:

כל מקום. ואפי' בחופה בברכת אירוסין ונשואין (ב"ח בשם מהר"ם שור) והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא במקום שנוטלים רשות אומרים על היין סברי במקום ברשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל, כת' הטור אותו שבירך על יין שלאחר המזון מברך על המוגמר שמביאין אחר הסעודה עכ"ל אף על פי שרגילין להביא המוגמר לאחר ב"ה מ"מ אם הביאו קודם ב"ה זכה בו אותו שבירך על היין אף על גב דאיכא עדיף מיניה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן (רש"י ותר"י) והגאונים פירשו אותו שבירך המוציא מברך על המוגמר שבתוך הסעודה אף ע"פ שרגילין לאחר האכילה קודם ב"ה ובאותו שעה היה אחר יכול לברך דכסעודה אחרת היא מ"מ כיון שהביאוהו תוך הסעודה אותו שניתן לו כבוד לברך המוציא ניתן לו כבוד ג"כ עד תשלום הסעודה (ואפשר דגם הוא מברך על יין שבתוך המזון) ואף על גב דאין יכולין לענות אמן מ"מ כיון שמריחין תיכף א"א להמתין עד שיברך כל אחד לעצמו שבתוך כך יהיו בלא ברכה לכן מוטב שיברך אחד לכולם אף על פי שלא יענו אמן עכ"ל תר"י, ונ"ל שכ"ד הראב"ד דלא כמו שנדחק בכ"מ ע"ש, ועל המוגמר שלאחר ב"ה הגדול מברך אף על פי שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותן וחזר' להגדול כ"כ הראב"ד והמאו' כ' דאותו שבירך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברי' כיוצ' באלו ועסי' רי"ג מ"ש:

ואין הפת פוטרו. הטעם לפי שקובע ברכה לעצמו פירש"י בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכין לשתות פי' דבריו שכתב בכמה מקומות כו' היינו בברכת קידוש כ"כ התו' דף מ"ג:

) אפילו מברכה ראשונה. מבואר במרדכי פ' כ"מ דוקא אם היו שאר המשקין לפניו בשעה שבירך על היין אז פוטר היין אותם:

אלא כוס א'. משמע דאין חילוק אימת בא אותו הכוס ובמשנה אי' בא להם יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בש"א מברך על היין ואחר כך מברך על המזון משמע דוקא אם בא אחר המזון וכן פירש"י בהדיא בגמ' שם וז"ל ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתן בא להם לפני ב"ה כו' עכ"ל לק"מ דמשום ב"ש פי' כן שס"ל דמברך על אותו כוס בפה"ג וטעים ממנו ואח"כ מברך עליו ב"ה כדאי' שם בגמ' אבל לב"ה דס"ל מברך ב"ה תחלה אין חילוק באמת אימתי בא ולא כמו"ח ז"ל שעשה מחלוקת בין רש"י לש"פ בזה:

לפני המזון וכו'. ופוטר אפי' יין שלאחר המזון קודם בהמ"ז שאותו יין הוא בא לשתות כמו היין שלאחר המזון משא"כ ביין שבתוך המזון אינו אלא לשרות המאכל ולא חשוב כמו לשתות ואינו פוטר היין שלאחר המזון והא דנקט אם קבע לאו למימר' דבלא קבע אינו פוטר אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוה נמלך:

של קידוש. ולא נימא דקידוש הוא כמצוה בפ"ע והבדלה הוי רבותא טפי דאינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש ואפ"ה פוטר יין שבתוך המזון וה"ה ליין שלאחר המזון דקידוש והבדלה פטרו כיון דהוי כשאר יין שלפני המזון ולענין ברכה אחרונה קודם הנטילה עסי' רצ"ט ס"ז:

לא היה דעתו לשתות כו'. פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן כנ"ל:

ומושיטין לו כוסות כו'. נ"ל דהאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונ' דעתו על כל מה שיתנו לו עוד ודמי' לההיא דסימן קס"ט ס"ג דאם יש אדם חשוב בסעודה כו'. ה"נ יודע שיתנו לו עוד א"כ א"צ לברך שנית על כוס אחר:

ואף יין לא היה צריך כו'. וזהו דפריך בגמרא יין נמי תפטרי' פת ומשני הואיל וקובע ברכה לעצמו מפני חשיבותו כמ"ש בס"א והי"א ס"ל דדוקא על היין פריך שיפטרנו פת משום שהוא זיין אבל מים לא זייני ע"כ אין סברא שיפטרנו פת ונ"ל דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם להי"א א"צ ברכה דהא כ' הרא"ש פ' אלו עוברין מביאו ב"י לקמן סי' תע"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"פ א"כ ודאי זיין ופת פוטרו:

ישב קודם נטילה כו'. א"ל הא צריך לברך ברכה אחרונה אחר מה ששתה רביעית קודם ברכת המוציא דב"ה אינו פוטר ברכת בורא נפשות ולא ברכה א' מעין ג' כדמוכח בסימן קמ"ז בלאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ב"ה פוטר אותם וכ"כ ב"י סי' קצ"ז ד"ה כתב אחי כו' וכ"כ ב"י בסימן תע"ג בשם תשובת רשב"א שאין ב"ה פוטר מה שאכל קודם סעודה ואין מסייע לסעודה ושם קאי לענין בנ"ר וא"כ אין לו צירוף עם מה שישתה תוך הסעודה י"ל שמה ששתה קודם האכילה הוא בא לצורך מה שיאכל אח"כ כמ"ש בס"ו דב"ה פוטר היין שלפני המזון כיון שהוא בא לפתוח הבני מעיים ולהמשיך לתאות האכילה כמ"ש הרא"ש בפ' ע"פ ה"ה בשאר משקין וע"כ א"צ לברך ברכה אחרונה קוד' האכילה אבל ודאי מי שחייב כבר בנ"ר או מעין ג' אין ב"ה פוטר. ומצאתי בספר כונת האר"י וז"ל קודם האכילה ישתה מעט מים פחות מרביעית ויברך עליהם תחלה וסוף ויכוין לצאת י"ח מן המים שבתוך המזון ופעם אחד שתיתי יותר מרביעית הראו לי במצחי שהיתה ברכה לבטלה עכ"ל. ונראה שהוא לא תפס סברא זו שזכרתי בשם הרא"ש דיין שלפני המזון פטור מברכ' אחרונה וכיון שצריך ברכה אחרונה יהיה הפסק בין מה שבירך על היין שלפני המזון לבתוך המזון דע"כ הזהיר לשתות פחות מרביעית וקשה למה הראו לו ברכה לבטלה הא החטא בזה הוא שחסר ברכה הצריכה דהיינו ממ"נ אם בירך בנ"ר קודם סעודה ואחר כך בתוך הסעודה היה לו לברך שהכל על שתיית מים לפי דיעה הזאת של הי"א והוא לא בירך ממילא חיסר ברכה תוך הסעודה ואם לא בירך בנ"ר אז יש חטא מחמת חסרון ברכה ההיא גם מ"ש שבירך עליהם תחלה וסוף הא ברכה אחרונה אין מברכין על פחות מרביעית וכמדומה דהנך מילי לאו דסמכי נינהו ולא באו מפי קדוש דמוהרר"י לוריא זצוק"ל:

והמנהג כסברא ראשונה. מזה למדתי שהשותה יין שרף בתוך הסעודה שצריך לברך שהכל דע"כ לא פליגי הנהו תרי דיעות אלא בשאר משקים מטעם שא"א לאכילה בלא שתיה אבל ביי"ש כ"ע מודים דצריך לברך אבל משקה שקורין מע"ד א"צ דגם הוא בכלל שתיה לאכילה ודינו כשכר משא"כ ביי"ש שאינו לשתיה וכ"פ בלבוש סימן קע"ז מטעם דאין זה בכלל דברים שמחמת הסעודה:

דלא יכולין לענות אמן. זה פירש על מה שאמרו בגמרא שאין בית הבליעה פנוי אבל הי"א שהביא רמ"א ס"ל דפי' אין בית הבליעה פנוי הוא שאין שומעין הברכה מחמת האכילה וע"כ מהני אם אמר סברי רבותי דיתנו לב לשמוע. ונ"ל אפילו לפי זה דמהני סברא היינו שיפסיקו לאכול באותה שעה שמברך דהא עכ"פ צריכים לחוש לשמא יקדים כו' אבל לדיעה הראשונה גם זה לא מהני דחושש שמא לא יפסיקו לאכול כנ"ל. ובסי' רי"ג כ' דעל היין. שלא בשעת הסעודה א' מברך לכולם:

משקין. דדוקא אם היו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין אז היין פוטר אותם. ט"ז:

המזון. לפמ"ש רמ"א ס"ס קצ"ז די"א דאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות ע"ש א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשוט דמחויב להניחו לבה"מ. מ"א:

לשתות. לאו למימרא דבלא קבע אינו פטור אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוי נמלך:

המזון. וה"ה ליין שלאחר המזון קודם ברכת המזון. מגן אברהם:

ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה. מ"א ע"ש:

אחר. כתב הט"ז נראה פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו ועד"ז בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא. אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא ט"ז עי' סי' ר"ו ס"ה:

נמלך. והאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד. ט"ז ע"ש:

שתיה. משמע דיין שרף דאין דרך לשתות תמיד לא חשיב כבאים מחמת הסעודה וצריך לברך עליו ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו אצל כל אדם מט"מ ורש"ל ול"ח וט"ז ועיין מ"א. והעטרת זקנים בסי' קע"ז כתב משם הגאון מהר"ר פייביש ליתן היין שרף על השלחן בשעת המוציא ואז ברכת המוציא פוטר ואם לא עשה כן יטבול מעט פת בתוכו ע"ש. ומיהו בשבת אין צריך לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל ועיין מ"א. משקה שקורין מע"ד א"צ ברכה דגם הוא בכלל שתיה כאכילה ודינו כשכר. ט"ז:

סעודתו. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה ע"כ ישתה פחות מרביעית לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ז"ל. או יתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק ואז פטור מברכה אחרונה דבה"מ פוטר הכל. ועיין מ"א וט"ז וביד אהרן. מה שנוהגין בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בה"מ על כוס יין מביאין עוד משקין שקורין קאו"י כדי לישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על אותה הקאו"י בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' אב"ג ע"ש. כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתו עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה:

לכולם. וצריכין שיטעום כל א' תיכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה מ"א עיין סי' קס"ז סעיף ו':

ס"א יין כו'. מתני' מ"ב ב' וגמ' מ"א ב' שאלו כו':

ס"ב יין כו'. שם ואע"פ דפליגי עליה דר"ח בפת ליכא מאן דפליג. תר"י ורא"ש ודלא כתוס' שם ד"ה ויין כו': אפי' כו': מדאמר ופליגא משמע אכולהו וע' תר"י וע' רש"י שם ד"ה פת כו' וה"ה ליין:

ס"ד אם קבע כו'. מתני' וגמ' מ"ב ל"ש כו' ועתו' שם ד"ה ור"ש ונראה דיין כו' ומה דנקט כו' וכ"כ הרא"ש שם ממש"ש ר"י בר יוסף כו' א"ל נמלך אנא אלמא לא תליא בשבת ויו"ט אלא בדעתו ונקט שבת ויו"ט לפי שלא היה מצוי להם יין ודברו בהוה וע' רא"ש שם: וכן יין כו'. כנ"ל דיין שלפני המזון פוטר שבתוך המזון במכ"ש דאם פוטר של אחר המזון כ"ש שבתוך המזון דלשרות וה"ה ליין קידוש דאף רב דאמר בע"פ ק' ב' ידי יין כו' משום שינוי מקום דוקא וע' רשב"ם ותוספות שם ד"ה ידי יין כו': וכן כו'. כמו קידוש אע"ג דס"ל לרב יש קידוש שלא במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה. שם ושם: וי"א כו'. בברכות בד"ה הנ"ל וכמש"ש מ"ג א' דדוקא לאחר נט"י פטר ועתו' שם ד"ה בא כו' דא"צ נט"י וכ"כ הרא"ש בע"פ שם אפי' הבדיל קודם נט"י וכמו קידוש דקודם נט"י הוא ועמ"א:

ס"ה כל מה כו'. פסחים ק"ג ב' ואף לאמימר משום דנמלך וז"ש אא"כ כו': וכן כו'. ע' רשב"ם שם א' ד"ה לא הוה כו' ואף תוס' שם ד"ה לא כו' לא נחלקו על רשב"ם בכה"ג אלא שפירשו שהיו יודעים שיתנו להם כ"צ ע"כ: וכן כו'. כפי' תוס' הנ"ל:

ס"ו אין כו'. מטעם שהוא דברים הבאים מחמת הסעודה כמש"ש מ"א ב' רק לענין ברכה ראשונה דגורם כו' וכמ"ש תוס' בפסחים ומשמע אבל בהמ"ז* אינו פוטרתה ואע"ג דבסי' ר"ח סי"ז כ' אבל כו' דוקא אם בירך על היין עצמו או שנתכוין לפוטרו וכמ"ש רש"י מ"א א' ד"ה אבל כו' ור"ש בירו' והביאו הרא"ש שם סכ"ח ר"ה אכיל כו' ובזה מתורץ קושיית הרשב"א וע' ב"י בס"ס ר"ח וז"ש ולענין יין כו' ועתוס' דפסחים הנ"ל ועתו' שם ד"ה אנא כו': וכן כו'. דאל"כ שצריך לברך מקודם לא היה פוטר את שבתוך הסעודה וע' תוס' שם סד"ה ידי יין: ואפי' לא כו'. הרא"ש בע"פ סכ"ד דלא כתוס' שם ק' ב' סד"ה ידי יין כו' וע' רש"א שם ששגה כאן:

ס"ז או כו' וי"א כו' ויש כו'. עתוס' דברכות מ"א ב' ד"ה א"ה כו': וי"א לברך' כו'. הרא"ש בשם בה"ג: והרוצה כו'. שם:

דלא כו' הרא"ש שם: וי"א כו'. לפירש"י שם ועתוס' שם ד"ה הואיל שהביאו ראיה לזה מירושלמי אבל תר"י ורא"ש פי' לענין הסיבה וע' סי' קס"ז סי"א:

ברכות מ"א

שם

שם נ"א ע"ב

שם מ'

הרא"ש שם

תוס' שם

ב"י

פסחים ק"ג וברכות מ"א

שם פסחים וכאמימר

שם בגמרא ושם

הרא"ש בפ"י דפסחים

ברכות מ מ"א לדעת רש"י ור"ת וגדולי הצרפתים

רבי יונה

הרשב"א בשם הראב"ד לדעת יש מפרשים

הרא"ש שם ובתשוב' כלל ד' והגה"מ פ' ד' מה"ב

ברכות מ"ב