דיני ברכת הטוב והמטיב על היין - שולחן ערוך אורח חיים סימן קע״ה

כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל, ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא להדיא ועסי' תע"ב ס"ז ובטור שם, ואגודה כתב וזה חומרא יתירה וכ"כ אבודרהם בשם מהר"מ וכ"כ בטור סימן תע"ג שיברך, ונ"ל כשבירך ב"ה על היין אחר אין צריך לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בב"ה: שאין לו עוד. וכ"ה כתב שהראב"ד ורי"ו ס"ל דאין מברכין ובעל נתיבות מסתפק בדבר, ורדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ואם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו ואין מברכין עכ"ל:

שלא היו. או שעבר וברך על הגרוע תחלה:

יותר גרוע. אבל גרוע הרבה מן האדום אין מברך לדידן ומיהו אם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך (ב"ח) משמע דבסתם אינו מברך:

אין לברך וכו'. כתב הל"ח מ"כ ראובן ושמעון שותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך כיון שגם ראובן נהנה ממנו או כיון שאין שינוי יין אלא לדידיה לא יברך עכ"ל כתו' במרדכי ס"פ הרואה וז"ל האלפסי פסק דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ל ופירש הרב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו והב"ח פסק כמרדכי וכ"פ הש"ג פ' ע"פ ולענ"ד קשה למה נקט האכסנאי והאורח הל"ל האורח לחודי' ונ"ל דאכסנאי פי' הבע"ה כמ"ש התוס' פ"ב דע"א והרי"ף לשיטתיה אזיל דכת' הטור סי' רכ"א בשמו דאין מברך על הגשמים אא"כ יש לו שותף באותה שדה הא לא"ה מברך שהחיינו אף על גב דאחרים נהנים ג"כ מהגשמים מ"מ בעי' שיהיו הוא וחבירו שותפין באותו דבר ה"נ בעי' שיהיו שותפין ביין משא"כ באורח שאין לו חלק בו אף הבע"ה אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינו שלו וכן משמע מלשון הגמרא דקאמר כגון דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה משמע דוקא בני חבורה ואשתו ובניו נמי כיון שחייב במזונותיהן הוי כאלו יש בהם חלק בו כנ"ל ולכן יש להחמיר דהא פסק בסי' רכ"א כהרי"ף ע"ש (עמ"ש שם ס"ה) ובפרט בספק ברכות אף על גב דאפשר לומר כשנותן לו ה"ל כאלו יש לו חלק בו מ"מ יש להחמיר דמ"מ אותו כוס שהוא שותה אין לחבירו חלק בו משא"כ בשותפין דקיי"ל אין ברירה מ"מ נ"ל דאם הבע"ה נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולן שוין לטובה הוה כיש להן חלק בו ומברכין הטוב והמטיב ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחד פשיטא דאין לברך ומ"ש התוס' דף מ"ג דכשאמ' ליה ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב אף על פי שאין אשתו עמו היינו משום שהם שותפים בדבר א' דהיינו הבן משא"כ הכא דיין ששתה האי לא שתה האי לכן בעינן שישתו בחבורה א' רק שהתוס' מביאין ראיה מזה דמברך כל אחד לעצמו ע"ש:

הטוב לו. ובתשב"ץ כ' שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא יברך וי"א שיברך ע"ש, ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר:

ודוקא שלא היו לפניו כו' כת' זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כ' אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב ובס"ג לא כ"כ ע"כ תי' רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו דאם היו היינו סעיף ג' וא"כ מ"ש הש"ע לאו דוקא הביאו לו מחדש פי' אחר ששתה כל יין הראשון דאפילו אם הביאו לו השני בעוד הראשון לפניו אחר שכבר בירך עליו. ואע"ג דכת' רמ"א בהג"ה אע"ג שאין לו עוד מן הראשון ש"מ שזהו רבותא התם אמר לענין פטור מברכת בפה"ג וכאן אמר לענין חיוב ברכת הטוב ובב"י עשה באמת פלוגתא בין הך דס"א לס"ג וכאן חזר בו ועמ"ש בס"ג:

שהוא גרוע ממנו. משמע דממנו הוא גרוע אבל הוא אינו גרוע עד שאין שותין אותו אלא מדוחק וכ"כ ב"י דבזה כ"ע מודים דאינו מברך הטוב בזה אלא שכת' עוד חלוקה דהיינו אם הוא גרוע ממנו מעט או הרבה דמדברי הטור משמע אפי' גרוע מעט אינו מברך הטוב ולא כר"ת דס"ל לחלק בין גרוע הרבה או מעט וכאן סתם כהטור וביין לבן כת' רמ"א שיש לברך אפילו יותר גרוע והוא מהמרדכי פרק ערבי פסחים לדעת ר"ת שבלבן יש מעלה אפילו ביותר גרוע משא"כ בשאר יין שאין מעלה אלא בגרוע מעט וע"כ הקשה מו"ח ז"ל על רמ"א כיון דאנן נוהגין אפילו בגרוע מעט אין מברכין אם כן בלבן מברכין דוקא בגרוע מעט אבל בגרוע הרבה לא ולק"מ כיון דדבר זה סברא הוא דיש מעלה מצד הבריאות אמאי לא נפסיק כר"ת בזה. וכתב מו"ח ז"ל דאם האדום משובח מן הלבן ושתה תחלה את הלבן יברך הטוב על האדום ולא מהני בזה מעלת הבריאות:

תוך ל' יום. לאפוקי ממאן דסבירא ליה דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כל כך ולא יברך עליו הטוב כמ"ש ב"י:

ועל החביב תחלה. משמע דאם עבר ובירך על הגרוע בורא פרי הגפן יוכל לברך אחר כך על המשובח הטוב אלא דלכתחלה לא יברך בפה"ג כי אם על המשובח ממילא פטור מברכת הטוב וכ"נ דרמ"א מיישב סעי' זה עם ס"א אבל משמעות הל' שכת' הטור וש"ע בס"א לא משמע כן כפי' רמ"א שהרי כתבו אלא היה לו מתחלה ב' יינות כו' משמע בתחלת שתייתו ורצונו לשתות. ומו"ח ז"ל פי' דס"א מיירי שעבר ובירך על הגרוע בפה"ג שיברך אח"כ הטוב על המשובח וכל זה הוא ליישב דברי הש"ע שלא יהיו סותרין זה את זה אבל לעד"נ דהטור קאמר גם לכתחלה יברך בפה"ג על הגרוע ומ"ש מס"ג שהוא המרדכי דהא חביב קודם אין זה קושיא דבמקום שאין שם שבח להקב"ה אלא פעם א' אז ראוי לסדר אותו על החביב משא"כ כאן שיש ב' שבחים להקב"ה אחד על בריאת היין וא' ברכת הטוב ודאי עדיף לתת לו ב' שבחים ותחלה יברך על הראשון מה ששייך לו וזה בעצמו חביב לו לאדם שיעשה כן ותדע לך דבר זה ממ"ש בסי' רי"א ס"ג דאם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל בורא פרי העץ קודם והא י"ל הא קי"ל למעוטי בברכות עדיף כדאיתא ביומא פרק בא לו משום ברכה שאין צריך וא"כ היה לנו לומר דיברך שהכל ויהיה פטור מן בורא פרי העץ אלא ע"כ כיון שבורא פרי העץ היא ברכה מיוחדת חשובה לא נמעט אות' ואין זה בכלל ברכה שא"צ הכי נמי לענין הטוב זהו לדעת רשב"ם שמביא הטור דברכת הטוב הוא דוקא אם יודע בבירור שזהו טוב יותר. אבל לדעת התו' שמביא אח"כ דאפי' בסתמא מברך הטוב והיינו מטעם שבח על ריבוי יינות כמ"ש הב"י בשם התוס' אלא דבודאי גריע אין לתת שבח זה אבל מספק מהני שבח זה דריבוי יינות פשיט' דלא קשה מידי מדברי המרדכי על הטור דהטור וש"ע ס"א מיירי ממסתפק איזהו עדיף וא"כ תכף שהביאו שנים לפניו יש עליו שני חיובים האחד ברכת היין עצמו והשני ריבוי יינות. וא"כ יברך על אחד מהם ברכה עצמו של יין ועל הב' ברכה רבוי יינות. אבל המרדכי בס"ג מיירי בידוע שהוא גרוע יותר נמצא שלא חל עליו תחלה מחמת רבוי יינות רק ברכת עצמו בזה יברך על הטוב תחלה וממילא פטור מן ברכת הטוב וכן נ"ל נכון דעת הש"ע ולהלכה דיש חילוק בין ספק לוודאי בזה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על אחד מהם בפ"הג ואח"כ על השני ברכת הטוב ובזה יצא דברי הכל כנ"ל:

והמטיב. כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא. אם בירך בה"מ על היין א"צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבה"מ. מ"א:

הראשון. וכנה"ג הביא פוסקים דס"ל דאין מברכין. והרדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ע"ש:

כשבירך. כתב זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כתב אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב והמטיב ובסעיף ג' לא כ"כ. ע"כ תירץ רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו. דאם היו היינו סעיף ג' וב"ח פי' דבס"א איירי שעבר ובירך על הגרוע ע"ש. וע"ז פי' דבס"א מיירי בנסתפק איזה עדיף. וס"ג איירי בידוע שהוא גרוע יותר והעלה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על א' מהם בפה"ג ואח"כ על השני ברכת הטוב והמטיב ובזה יצא לד"ה ע"ש. ועיין בשכנה"ג ובפרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והעלה כט"ז ע"ש:

לגוף. ואם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך. ב"ח. ובסתם אינו מברך. מ"א ושכנה"ג וע"ת:

עמו. כתב הל"ח ראובן ושמעון ששותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך הטוב והמטיב כיון שאין שינוי יין אלא לשמעון עיין מ"א. ובתשובת גינת ורדים כלל א' סי' מ' כתב אפי' יש אחר עמו ולא שתה מן היין הראשון ואח"כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מן היין הב' אין לו לברך הטוב והמטיב דמטיב לאחרינא ליכא כיון שלא שתה חבירו מן היין הראשון. אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין אחר גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטוב והמטיב ע"ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הרב ל"ח. ובתשו' פרח שושן כלל ד' סי' י"ב האריך והעלה דבין אם שתו ראובן ושמעון מהיין הא' ומהיין הב' לא שתה אלא אחד מהם ובין אם הוא בהיפך בכולם יש להסתפק ע"ש. וספק ברכות להקל עיין מ"א ס"ק ה':

לא. כתב במרדכי ס"פ הרואה דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינה שלו ע"כ. ופי' הב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות אעפ"י שאינו שלו ע"ש. והב"ח כתב דהמרדכי ס"ל שהאורח לא יברך אלא הבע"ה מברך והאורח יוצא בברכתו וכתב דהכי נקטינן וכ"פ הש"ג. והמ"א חולק וכתב דספק ברכות להקל ולא יברך לא האורח ולא הבע"ה כשאין בשלחן אחד מבני ביתו. ומ"מ כתב דאם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות כולן שווין לטובה ומברכין הטוב והמטיב. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחר פשיטא דאין לברך ע"ש ובתשובת פרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והרבה להקשות על המ"א והעלה דהאורח יכול לברך הטוב והמטיב וכן בע"ה השותה עמו וכן ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך האורח הטוב והמטיב וכ"כ הרב אור חדש דף כ"ט ס"ק ח' ונתן טעם משום דהוי כאלו נותן לו היין המובא כולו במתנה וכדידיה דמי ע"ש. לכן כדי לצאת מספק כשנותן הבע"ה לאורח לברך י"ל האורח לבע"ה או הבע"ה לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע. או יאמר שהמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שוב לא יוכל בע"ה לברך עליו הטוב והמטיב עיין בפרח שושן סימן י"ב שם:

לשתות. עיין גינת ורדים כלל א' סי' מ"ד מ"ה וביד אהרן. הטעם שתקנו הטוב על היין ולא על הפת עיין לבוש ובכנה"ג ובס' שמע שלמה דף ל"א ע"א:

ס"א אע"ג כו' דלא כרי"ו. ב"י: ול"ד כו'. טור וכן מ' בירושלמי הביאו הרשב"ם בפסחים שם והרא"ש בברכות שם: ודוקא כו'. לתרץ דל"ת מ"ש המרדכי ובש"ע ס"ג. ד"מ:

ס"ב מברכין כו'. כפי' רשב"ם וכמ"ש בתו' בפסחי' שם ד"ה שינוי כו' ופי' רשב"ם כו' מיהו יש כו' ואף שהרבה חולקין כמ"ש בתוס' שם ובברכות שם וש"פ כ' ב"י דסוגיין דעלמא כרשב"ם: ואין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי אמר דוקא חדש וישן ר' פליג עליה כמ"ש תוס' שם ושם ועוד כ' בברכות שם די"מ דההוא כו' אבל לא מצינו כו' וז"ש ואין חילוק כו' ר"ל בין בברכת בפה"ג ובין בברכת הטוב והמטיב: ואפי' כו' דלא כאגור בשם ר"ח. תה"ד וטעמו של ר"ח כמו כל הברכות דפ' הרואה שהן דוקא ללמ"ד יום כמ"ש תוס' נ"ד א' ד"ה הרואה כו' וטעם הרב דלא אמרו ל' יום אלא בברכת הראיה ואפי' בהן אברקים ורעמים מברך כל פעם ועמ"א סי' רי"ח ס"ק ה' וע' רא"ש שם:

ס"ג כי לעולם כו'. כמש"ש מ' ב' ואף ר"י ל"פ אלא בז' מינין ושם ל"ט א' כשברכותיהן שוות לד"ה חביב עדיף וע' תוס' שם ד"ה חביב כו':

ס"ד וה"ה כו'. שם ד"ה התם כו':

ס"ה אם רבים כו'. עתוס' מ"ג א' ד"ה הואיל כו' ור' יחיאל כו': אבל כו'. מתני' שם:

ס"ו אם כו'. דבזמן זה עדיין חדש הוא ומשתנה הטעם ובמ"ש בעדיות רפ"ו ועל כו' וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"ח:

ברכות נ"ט

שם בתוס'

מרדכי שם בשם אבי העזרי

שם בגמ'

תוס' שם הרשב"א

טור ורא"ש והמרדכי שם

ר' פרץ בשם רבותיו