דין מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים - שולחן ערוך אורח חיים סימן קס״ג

אם אין. ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד"מ אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים: ירושלמי שומרי גנות ופרדסי' כלאחריו דמי ע"ש משמע דאדם היושב בביתו צריך לילך ד"מ וצ"ע:

ואסור להאכיל. נ"ל דוקא כשנתן לו משלו אבל אם הפרוס' של האוכל רק שהוא מושיטו לו שרי דהא אם לא היה מושיט לו נוטלו ממילא אא"כ קאי בתרי עברא דנהרא כדאי' בע"א פ"ק ועמ"ש סי' שמ"ז ואפשר דמ"מ איכא מסייע ידי עוברי עבירה ועיין בתוס' גיטין דף ס"א ובע"א דף נ"ה וע' ברמב"ם ספ"י ממעשר שכ' שמותר ליתן לחולה ע"ה דמאי לתוך ידו אם הדמאי הוא של ע"ה אבל לא לתוך פיו ובודאי אפילו לתוך ידו אסור וה"ה אם הדמאי של הרופא אסור:

מילין. ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד"מ אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים. מי שהולך בעגלה בין שאר הכותים ההולכים בחבורה ומתיירא לילך ביחידות אפי' תוך ד"מ חשוב שעת הדחק מהרש"ל בש"ת סי' צ"ד. אם יש לו מים פסולים לכ"ע יטול בהם בלא ברכה ולא חיישינן שיטעו לומר שהם כשרים. כנה"ג:

כף. ע"ל סי' קנ"ח ס"ק י"ב. ועיין בס' בני חייא. ובס' פרח שושן חא"ח כלל א' סי' ט'. וביד אהרן:

ס"א אם כו'. פ"ג דפסחים ופ"ט דחולין ומדברי כל הפוסקים מ' דבכה"ג מותר כלל בלא נט"י אבל הערוך מפ' דוקא במפה: *יטול כו'. אבל בלא"ה אסור במפה כמ"ש בפכ"ה ק"ז ב' התירו כו' ודוקא לתרומה משום דזריזין אבל לא לטהרות וכ"ש לחולין גרידי. תר"י והרא"ש וש"פ ודלא כהרמב"ם שמתיר לחולין גרידי ועתוס' ביומא ע"ט ב' ד"ה הא כו' י"ל כו' וע"ש ד"ה נטלו כו' ונראה דרש"י ס"ל דחולין גרידי היתה: או אוכל בכף. בטור כ' זה לאיסורא וכמ"ש בס"ב וצ"ע:

ס"ב וה"ה לאוכל כו'. נלמד ממה שקדם. תר"י והרמב"ם והטור: ואסור כו'. כמ"ש בפכ"ה שם לא יתן כו':

רמב"ם בפ"ז מה"ב

חולין ק"ז

הר"ר יונה ספ"ח דברכות