דיני זמן קביעות לסעודה - שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ז

שעה ד'. משמע בפסחים דף י"ב דחשבינן מעלות השחר שעות זמניות דהא מייתי לה לענין חמץ בפסח והתם חשבינן כן כמ"ש סי' תמ"ג, ובתענית דף כ"ה גבי אחאב משמע דחשבי' ו' שעות משעה שקם ממטתו ע"ש ברש"י, וצ"ל דמאי דחשבי' משעה שעלה עמוד השחר בפסחים משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת וי"ט לפעמי' אח' ו' שעות היינו משום דחשבי' ו' שעות משע' שקמים ממטת' עסי' רפ"ח:

שעה ששית. פי' תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר אחר ו' ועיין בח"מ סי' ה':

אבן לחמת. כגון חמת יין שהוא חסר וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד וטוב היה שימלאהו יין (של"ה בשם שבילי אמונה), צריך לפנות קודם סעודתו והטעם עיין בזוהר תרומ' ע' ער"ה ע"פ הסוד, ובברכות דף כ"ג הרוצה שיכנס לסעודה מהלך י' פעמים ד"א או ד"פ י' אמות ויפנה, לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא ולא ליעכב מן יומא ליומ' אחרא (זוהר בשלח ע' ק"ט): נכון שיהי' לו סובין מזומני' בכלי שאם יגע בחלב ירחץ בסובין (ס"ח נ"ח ושע"א):

רביעית. בתענית דף כ"ה משמע דחשבינן משעה שקם ממטתו. ובפסחים דף י"ב משמע דחשבינן מעלות השחר. ונ"ל דמאי דחשבינן מע"ה משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים אחר ו' שעות היינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם. מ"א:

שעה ו'. פי' תחלת שעה ו' (אבל סמ"ע וש"ך בח"מ פסקו דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי זורק אבן לחמת. ובס' אליה רבא הביא ראיה לדבריהם ע"ש) וישים אכילתו ביום קלה מבלילה. וטוב שיאכל ב"פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת. ויתנהג ע"פ התורה בערב בשר האר"י ז"ל. יפנה קודם סעודתו. לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא זוהר פרשת בשלח. מ"א:

לחמת. פי' כשחמת אינה מלאה יין נפגם מניחין שם אבן שתהא מליאה וטוב היה שימלאנה יין. של"ה:

פסחים י"ב ושבת י'