דיני זמן קביעות לסעודה - טור אורח חיים סימן קנ״ז

וכשיגיע שער ד' יקבע סעודתו דא"ר פפא שעה ד' זמן סעודה לכל היא וכו' עד סוף הסימן בפ"ק דפסחים (יב:):

ומ"ש ששית מאכל ת"ח וכו' איתא נמי בפ"ק דשבת (י.):

דהוי כזורק אבן לחמת פירש רש"י דאינו מעלה ואינו מוריד ויש מי שפירש דנוהגין כשהחמת אינה מלאה וחוששין שהיין יהא נפגם מטילין בה אבן שתהא מלאה כדי שלא יתקלקל ויפגם היין וכן הוא לענין זמן האכילה דלאחר שעה ששית אין המאכל מבריא את האוכלו ולא מוסיף בו כח אלא מחזיקו שלא יפגם ויחלה ויתקלקל ואקחה פת לחם ואקח"ה למפרע הת"ר חגורה "קודם "אכילה פ"ת לח"ם ר"ת "פן "תבא "לידי "חולי "מעיים:

ששית מאכל כו' פרק קמא דשבת ופ"ק דפסחים ועיין בח"מ סימן ה' שהקשה ב"י דברי רבינו אהדדי שכתב שם עד חצי היום דמשמע סוף שעה ששית והכא כתב שעה ששית דוקא ושם ביארתי דהוה כזורק אבן לחמת עיין בשבילי אמונה ר"ד ע"א ע"ז שכתב שם ז"ל פי' התנא מדמה לזה לחמת שהיא מליאה יין אלא שחסר מעט אם יתן בה אבן א' יעלה היין מחמתו ולא יפסיד ואם יניחנה כך יחמץ אבל לא יהא היין כ"כ טוב כמו אם ימלאנה ביין כך זה האוכל אחר ו' שעות והטעם כי האצטומכא כשלא תמצא מזונה תמשיך הלחות הרעות ויזיק לה. ואקחה למפרע "התר "חגורה "קודם "אכילה פת לחם ר"ת "פן "תבא "לידי "חולי "מעיים: